Wladyslaw Szlengel: Selected Poems II

Names...

Ziuta... Asia... Eli... Fanja... Siuma... Do they tell you anything? Nothing.

People... unnecessary people. They were thousands of them. In thousands they were driven to the Umschlagplatz, in thousands they were bitten by the whip, torn apart from their families, loaded into the cargo trucks, poisoned by gas. Not important. The Statistics will not mark them , no commendation will mark them..

Names. Empty sounds. For me they were living people, relatives, tangible, these are human lives whom I have known from events in which I participated. These tragedies intensified by feelings are more important for me than the fate of Europe.

They are gone...

שמות - זיוטה... אסיה... אלי... פאניה... סיומה... האם זה אומר לכם משהו? לא כלום. אנשים... בלתי נחוצים. היו כאלו אלפים. באלפים הלכו לאומשלגפלאץ, באלפים הוכו בשוט, קרועים ממשפחות, מועמסים לקרונות, מורעלים בגז. לא חשובים. הסטטיסטיקה לא תציינם, שום צל"ש לא יציין. שמות. צלילים ריקים. עבורי אלו אנשים חיים, קרובים, מוחשיים, אלה חיי אנוש שאני מכירם מאירועים בהם השתתפתי. טרגדיות אלה, הגוברות על עוצמת הרגשות חשובות עבורי מגורל אירופה.

הלכו.

"What I read to the Dead" by Władysław Szlengel

Władyslaw Szlengel

Selected Poems I (Polish & English)

Selected Poems III (Polish & Hebrew)

Selected Poems IV (Polish & Hebrew)

Clarifications

What I Read to the Dead (Polish)

What I Read to the Dead (Hebrew)

What I Read to the Dead (English - in Kobos Web Site "SHOAH")

Back to Władysław Szlengel Web Page

Selected Poems I I

השירים תורגמו על ידי הלינה בירנבאום ויצאו לאור בספר: ולאדיסלאב שלנגל, "אשר קראתי למתים", שירי גטו וארשה, .תרגום הלינה בירנבאום, ת"א 1987.

Władyslaw Szlengel "What I Read to the Dead" Poems of the Warsaw Ghetto, Editor Irena Maciejewska P.I.W. Warsaw 1977, 1979. Translated from Polish by Halina Birenbaum.

כל הזכויות למהדורה העברית שמורות להלינה בירנבאום ©

An Account with God | A Talk with a Child | The Monument | Nihil Nivi |

A Small Station Called Treblinka

Kobos' Web Site with Szlengel's Poems in English | Kobos' Web Site with Szlengel's Poems in Polish

Poems & Documents

1) Co czytałem umarłym – What I Read to the Dead (1942)

What I Read to the Dead אשר קראתי למתים(Hebrew)

Posłowie Epilogue (Hebrew) | Notatka dla pedantów Note to the Pedants (Hebrew) | Do polskiego czytelnika To the Polish Reader (Hebrew)

Legendy wigilijne - Legends of the Eve of Christmas - חגיגות חג המולד

1. Jezus w zakładach Kruppa - Jesus in Krupps Establishments ישו במפעלי קרופ

2. Cud w okopach - A Miracle on the Ramp - הנס בחפירות

Dwaj panowie na śniegu - Two Men on the Snow - שני אדונים בשלג

Paszporty - The Passports - דרכונים

List - The Letter - מכתב

Alarm - אזעקה

Klucz u Stróża - The Key is at the Concierge - המפתח אצל השוער

Kartka z dziennika akcji - A Page from the Diary of the Actions - דף מיומן האקציה

Okolice Warszawy - Warsaw Suburbs - פרוורי ורשה

Selected Poems I I

	Władyslaw Szlengel Legendy wigilijne 1. Jezus w zakładach Kruppa W Essen, w zakładach Kruppa, śód kolosów żelaza i stali, pośród zabawek śmierci, w hucie — płonącej hali — znaleźli w noc wigilijną dziecko śród prochu i bomb, w Essen — w kolebce śmierci, w zakładach Kruppa et Comp. Ujrzeli nagle w kąciku ludzie z wieczornej zmiany ludzki pomiot maleńki zgubiony czy zapomniany. A właśnie gwiazdka zabłysła pierwsza — tak jak w Betlejem, i błysk jej zabłąka! się w bomby, w kul i granatów knieje. Dziecko leżaio na hali śród brudnych kombinezonów i ludzie się dziwowali, aż ktoś wyszeptał — jak Jezus... I groza przeszła po ludziach, i dreszcz jak w olbrzymi upal... i się przerwała na chwilę produkcja w zakładach Kruppa. Stanęły na chwilę maszyny, coś ludzi chwyciło za gardło... cisza, jak bomba największa, zawisła — i hala zamarła... zamarły fabryczne kominy, tryby, mioty, spirale, wyciągi, miechy i formy, motory, odlewnie, centrale... i poszła wieść dziwna po ludziach, i przerazili się ludzie straszną i wielką wieścią o dziecku u Kruppa i cudzie — Jak na manifest straszliwy przed halą zbierał się lud i dziecko widziało ludzi, i ludzie widzieli cud. O zmiłowanie prosili, klękali — w piersi się bili, płakali... Aż nagle przyszła wiadomość – w ludzkie trafiła mrowie — Do Essen — zakładów Kruppa, trzej zdążają królowie... A tutaj zmrok wigilijny, a gwiazdka blask srebrny sieje, a tutaj królowie zdążają... Cud... cud... jak Betlejem. Zakołysały [!] tłumy jak fale, rozbite rafą, nagle uderzył w ciszę z głównej centrali megafon — — Trzej przyjeżdżają królowie (megafon wyrzucał słowa) — do śmierciotwórczej kolebki królowie jadą — po towar... Wszystkie zmiany do pracy — Święto w przyszłą niedzielę. Królom potrzebne bomby, miny, kartacze, szrapnele... Ochoczo ruszyły tłumy do hal, do hut i do bomb. Wszystkie zmiany przy pracy w zakładach Kruppa et Comp. I taśmy stalowe trzeszczą, żar ognia i krwisty upal... i zapomniany został Jezus w zakładach Kruppa... 2. Cud w okopach Czekała trwożna Europa, co tamci zrobią... w okopach. A tamci wszyscy w okopach czuli zmęczenie w stopach - czuli znużenie w kościach, w oczach-— w sercach — we krwi I już nie liczyli ataków, i nie liczyli dni... Sztab kreślił kreski czerwone, wył w telefony polowe, ktoś krzyczał w złamaną słuchawkę - Baczność — wszystko gotowe... W okopach garbiły się barki, cykały złaknione zegarki, coś rozbłysło na skręcie, rosło w linii napięcie. Żyły tętnią, na skroniach, mapy żarzą się w dłoniach, oczy mrużą się wściekle, w pulsach tętni i drga, wszystko we krwi dygocze, by już krzyknąć: "Hurra"... już wycykał zegarek beznadziejność i smutek, w błędnym kręgu latarki wskazał równą minutę Zaraz atak — wnet ruszą z bagnetami na drogę, zaraz runą na siebie ludzkie linie dwie wrogie, zaraz weżrą się w siebie, zaraz w siebie się wczepią, w bruzdy ostrza zanurzą, krwią się oczy oślepią. Zaraz wgryzą się wściekle kolby, ostrza i palce, zaraz ludzkie dwie fale w czarnej zderzą się walce. Jeden sztab jest gotowy, drugi sztab uprzedzony i czekają na alarrn ludzkie linie — dwie strony. A tu zmrok już zapada nad odcinek liniowy. Patrzcie — gwiazdka zabłysła — wieczór jest — wigilijny. Palce twarde na cynglach, nerwy — charty puszczone, serce — łomot i gnanie, oczy — kręgi czerwone — niech zakrzykną — niech puszczą, jak się urwą psy ludzkie, w drganie, bicie i kłucie, krwawą siejbę i młóckę... Trrrr... telefon i sygnał, strzał — z okopów ich wygnał. Sygnał w serce się wwiercił, już ruszyli ku śmierci... Idą, idą dwa wrogi, by się spotkać w pół drogi, krok się wali i pali, dłoń na kolbie i loncie, i w tę noc wigilijną cud się zdarzył na froncie. Bo gdy przyszli w pól drogi ludzkie psy — ludzkie wrogi - zatrzymali się nagle, ktoś w szeregach pęd zmącił, coś przejrzeli... ujrzeli... ktoś broń z dłoni wytrącił... i gdy doszli do siebie już rozpędu ostatkiem — zamiast życia połamać — łamali się... opłatkiem, ręce sobie ściskali, na ramionach płakali, rozmawiali o domach, jak ktoś z bratem lub synem... ........................................ a ze sztabu dzwoniono — znów wbiliśmy się klinem...	ולאדיסלאב שלנגל אגדות חג המולד 1. ישו במפעלי קרופ באסן, במפעלי קרופ, בין ענקי ברזל ופלדה, בין צעצועי המוות, בכור – באולמות לוהטים – ילד מצאו בליל חג-המולד בין אבקת שרפה ופצצות, באסן, - בעריסת המוות, במפעלי קרופ וקומפ. לפתע בפינה הבחינו אנשים ממשמרת הליל בפרי לידה אנושי אבוד או שכוח מלב. וכוכב ראשון אז הבהיק – ממש כבבית-לחם, וברקו לפצצות התגלגל לתוך יער הכדורים והרימונים. באולם שכב ילד בין סרבלי עבודה מלוכלכים ואנשים לא פסקו מהתפעל עד אשר לחש מי מהם: - כמו ישו... ואימה על פני האנשים עוברת ורעד כבחום רב... ופסקו המכונות מלדפוק לדקה במפעלי קרופ. עצרו המכונות מלפעול לדקה, דבר-מה את הכל בגרונו חנק... שקט כפצצת ענק נתלה – והאולם גווע... גוועו ארובות בתי החרושת, טריבים¹⁾, פטישים, ספיראלות, מנועים, בתי יציקה ומרכזיות... ושמועה מוזרה בין האנשים פשטה, ונחרד ההמון הזה, נוראה וגדולה הידיעה על הילד בקרופ והנס – התאסף ההמון לפני האולם כלשמע מניפסט נורא וההמון את הילד ראה, והעם חזו בנס. בקשו רחמים, כרעו ברך - הכו על החזה, בכו... עד הגיע הידיעה לפתע – לכדה המוני המונים לאסן – מפעלי קרופ, שלשת המלכים מגיעים... כאן ערב חג המולד, וכוכב זורע ברק של כסף, וכאן מלכים מגיעים... נס... נס... כבבית-לחם. התנודד ההמון כגלים מכים בסלע לפתע הכה בשקט רמקול ממרכזיה ראשית – - מגיעים שלושת המלכים (את המילים פלט הרמקול) – לעריסת יצור המוות מגיעים המלכים – כדי לסחור... כל המשמרות לעבודה – החג ביום ראשון הבא. למלכים נחוצות הפצצות, מוקשים, פגזים שרפנלים²⁾... ההמון נע ברצון אל אולמות, כורים ופצצות. כל המשמרות בעבודתן במפעלי קרופ וקומפ. וסרטי הפלדה מרעישים להט אש וחום דמים... ונשכח ישו במפעלי קרופ... הנס בחפירות מבוהלת ציפתה אירופה, לכל שיעשו ההם... בחפירות. חשו הכל בעייפות רגליהם – חשו תשישות בעצמותיהם, בעיניים – בלב – בדם – וכבר פסקו מלמנות התקפות ולא מנו הימים... המפקדה סימנה קוים אדומים, קולות טלפון-שדה מייללים מישהו צרח אל תוך שפופרת שבורה – היכון – הכל מוכן... בחפירות הזרועות התאבנו, שעונים מבוהלים טקטקו, דבר מה הבהיק בעיקול, בקו גברו המתחים. הורידים פועמים ברקות, המפות לוהטות בידיים העיניים מתכווצות בזעם, הדופק פועם ורועד, הכל נרעד בדם, כדי לצעוק כבר "הוררה"... כבר השעון טקטק חוסר אונים ועצב, בעיגול מטושטש של פנס מורה דקה מלאה. עוד מעט התקפה – מיד ינועו עם הכידונים לדרך, מיד יפלו זה על זה שתי עמדות אנושיות עוינות, עוד מעט יחדרו איש בחברו, ייצמדו מיד, יתקעו הלהב בחריצים, העיניים יתעוורו מדם. מיד יחדרו לתוך הזעם קני הרובים, להב ואצבעות, מיד שני גלי אנוש יתנגשו במאבק אפל. מפקדה אחת מוכנה כבר, השנייה הוזהרה ומצפים לאזעקה קוים אנושיים – שני הצדדים. וכאן הערב יורד כבר מעל קטע הקו. ראו – כוכב הבהיק – ערב ליל חג-המולד. אצבעות קשות על ההדק עצבים – כלבי הצייד שלוחים, לב פועם ואץ, עניים – עיגולים אדומים – שיצעקו - שישליכו, שיקרעו כלבי אנוש, תוך רעד, מכות ודקירות, שפיכת דם ורמיסה... טררר... טלפון ואות, מחפירות – גרשום יריות. האות לתוך הלב נקדח, לעבר המוות נעים... צועדים, צועדים שני אויבים לפגישה במחצית הדרך, צעד נופל ובוער כף-היד על קנה ופתילה, ובאותו ליל חג-המולד נס ארע בחזית. כשהגיעו למחצית הדרך כלבי אנוש – אויבי אנוש עצרו לפתע. מישהו את הריצה בשורות שיבש דבר מה בררו... ראו... מישהו דחף הנשק מיד... וכשהגיעו איש אל רעהו בשארית התנופה – שברו... רקיק, לחצו ידיים, בכו על זרועות, על בתים שוחחו כמו עם אח או עם בן... ..................... ומן המפקדה צלצלו שוב חדרנו כטריז... ____ ¹⁾טריבים - גלגלי שיניים ²⁾שרפנלים - פגזים
home
	Władyslaw Szlengel Dwaj panowie na śniegu Pada śnieg, gęsty, zły, przenikliwy, białą welną obszywa rni kołnierz, stoimy razem na pustej ulicy Żyd przy robocie i — żołnierz... Ty nie masz domu — ja nie mam domu, czas głazem na życiach nam legł tyle nas dzieli, że strach pomyśleć, a teraz łączy nas śnieg... Ja się przez ciebie nie ruszę kroku, lecz ty także nie masz sposobu, kto z nas właściwie kogo tu trzyma?... — chyba ktoś trzeci nas obu... Masz piękny mundur — piękny, przyznaję, skąd bym śmiał z tobą się zmierzyć, cóż z tego, kiedy śnieg nie odróżnia Żydów od pięknych żołnierzy,.. Śnieg pada równo, na mnie, na ciebie... taki w nim biały spokój, patrzymy razem przez białą zasłonę na światło dalekie w mroku. Spójrz, co ja robię? Spójrz, co ty robisz? na co potrzebne to komu? Słuchaj, człowieku... śnieg pada tak długo, rozejdźmy się... chodźmy do domu.	ולאדיסלאב שלנגל שני אדונים בשלג השלג יורד כבד, רע וחודר, צווארון מצמר לבן הוא תופר לי, עומדים יחד ברחוב הריק יהודי בעבודה – וחיל... לך אין בית – לי אין בית, הזמן על חיינו כסלע רובץ, כה רב המפריד בינינו, מפחיד לחשוב, עתה השלג אותנו מאחד... אני לא אזוז בגללך אף צעד. אך חסר ברירה גם אתה, מי כאן במי בעצם אוחז...? - מישהו שלישי אוחז את שנינו... לך מדים יפים, יפיפיים – אני מודה, כיצד אתך מעז הייתי להתמודד, אך מה בכך, השלג בדבר אינו מבחין, יהודים או חיילים מצוחצחים... השלג צונח בשווה, עלי עליך... מין שלווה לבנה בו, יחדיו מביטים מבעד לכיסוי הלבן על האור הרחוק בחשיכה. הבט מה מעשי? הבט מה מעשיך? האם למישהו זה נחוץ? שמע בן אדם... השלג יורד זמן כה רב, ניפרד... נלך הביתה.
home
	Władyslaw Szlengel Paszporty¹⁾ Chciałbym mieć paszport Urugwaju, ach, jaki to jest piękny krajach, jak jak przyjemnie być poddanym kraju, co zwie się.: Urugwaj... Chciałbym mieć paszport Paragwaju, zloty i wolny to jest kraj, ach, jak przyjemnie być poddanym kraju, co zwie się: Paragwaj. Chciałbym mieć paszport Costa Rici, nieba seledyn... wieczny maj... ach, jak przyjemnie móc powiedzieć, że Costa Rica to mój kraj... Chciałbym mieć paszport boliwijski, jak przyjaciele moi dwaj... Boliwia żywicą wonna kraina... ach, jaki to jest piękny kraj... Chciałbym mieć paszport Hondurasu, (Honduras brzmi jak wschodni raj...), Przyjemnie rzucić od czasu do czasu Honduras właśnie, to mój kraj... Chciałbym mieć paszport Urugwaju, mieć Costa Rica, Paragwaj, po to, by mieszkać spokojnie w Warszawie, to jednak najpiękniejszy kraj. _______	ולאדיסלאב שלנגל דרכונים¹⁾ רוצה הייתי דרכון אורוגוואי, איזו ארץ יפה... מה נעים להיות נתינה של ארץ ושמה: אורוגוואי... רוצה הייתי דרכון פרגוואי, זו ארץ זהב חופשייה, אח, מה נעים להיות נתינה של ארץ ושמה פרגוואי. רוצה הייתי דרכון של קוסטה ריקה, תכלת שמים... מאי נצחי... כמה נעים כשמותר לומר, קוסטה ריקה היא ארצי... רוצה הייתי דרכון בוליבי, כמו לשניים מידידי... בוליביה היא ארץ שרף ריחני... כמה יפה ארץ זו... רוצה הייתי דרכון של הונדורס (הונדורס מצלצל כגן עדן מזרחי...) נעים לפלוט מדי פעם הונדורס דווקא, היא ארצי... רוצה הייתי דרכון אורוגוואי, לו יהיה לי מקוסטה ריקה, פרגוואי, כדי לגור בוארשה בשקט שכן זו הארץ היפה מכולן.
	¹⁾ Sprawa paszportów do krajów Ameryki rozpoczęła się już w r. 1941, Pod datą 27 lutego 1941 r. Emanuel Ringelbluma notował, iż „chasydzi lubowiccy otrzymali wizy na wyjazd do Ameryki"; tenże Ringelblum pisał w maju 1942 r., że sprawa paszportów do Ameryki znów jest aktualna w getcie. Żydzi w getcie starali się zaopatrzyć w paszporty krajów neutralnych — panowało bowiem złudne przekonanie, że jest to sposób na przetrwanie. Niemcy te złudzenia podsycali. Stąd handel paszportami w getcie. Głośna była zwłaszcza sprawa tzw. Hotelu Polskiego, gdzie zwabieni obietnicą wyjazdu do krajów neutralnych (drogo za tę obietnicę płacąc — bo paszporty te sprzedawano za bardzo pokaźne sumy) Żydzi w liczbie około 3500 wywiezieni zostali do obozów w Bergen-Belsen oraz Vitel i następnie stamtąd w większości do innych obozów, gdzie zginęli. Przy życiu pozostały 243 osoby z tzw. palestyńskiej listy.
	¹⁾ עניין הדרכונים לארצות אמריקה התחיל כבר ב 1941 . עמנואל רינגלבלום רשם בתאריך 27 לפברואר שחסידי לובביץ קיבלו וויזות כניסה לאמריקה. במאי 1942 כתב רינגלבלום שעניין הדרכונים הינו שוב אקטואלי בגטו. היהודים בגטו השתדלו להצטייד בדרכונים של ארצות נאטרליות - כי שררה אשליה שזאת אפשרות להישרדות. הגרמנים תרמו לאשליה זו ומכאן המסחר בדרכונים בגטו. במיוחד מפורסם הוא עניין מה שקרוי "הוטל פולסקי" " HOTEL POLSKI" . כ- 3500 היהודים שהתפתו בהבטחות נסיעה לארצות הנטרליות (כשהם משלמים ביוקר עבור אותה הבטחה, כיון שמכרו את הדרכונים בסכומים עצומים. הם הוצאו למחנות ברגן-בלזן BERGEN BELZEN ולוויטל VITEL ומשם ברובם למחנות אחרים שם הושמדו. נשארו בחיים 243 יהודים ממה שקרוי היה "הרשימה הפלסטינית."
	Władyslaw Szlengel PASSPORTS Translated from Polish by Robert Gliniak I'd like to have Uruguayan passport oh, what a beautiful land it is how nice it must feel to be the subject of land called: Uruguay I'd like to have Paraguayan passport, of gold and freedom is this land, oh, how nice it must feel to be the subject of land called: Paraguay I'd like to have Costa Rican passport, celadon sky... eternal May oh, how nice it must feel to tell that Costa Rica is my land I'd like to have Bolivian passport like couple friends of mine... Bolivian air - resin fragrant oh, what a beautiful land... I'd like to have Honduran passport, (Honduras sounds like Eastern paradise...), It's nice to remark from time to time Honduras, actually, is my land... I'd like to have Uruguayan passport, have Costa Rican, Paraguayan, just so one can live peacefully in Warsaw, after all, it is the most beautiful of lands.
home
	Władyslaw Szlengel LIST (PIOSENKA) SONG Gdy w nocy, leżąc w ciemności, głośno myślę Gdy cisza krzyczy, a oczy pełne łez – Wnet o Warszawie marzę i o Wiśle, I tak mi ciężko, i tak mi smutno jest. I właśnie wczoraj, przy filiżance kawy, Czarnej jak moja zasępiona myśl, Podszedł ktoś do mnie: „Liścik do Warszawy” Dwadzieści złotych.... Wyjeżdżam dziś...” Warszawo, cóż Ci napiszę, Warszawo w gruzach, Warszawo w krwi, Rytm Twoich ulic czy znów usłyszę Matczyny Grodzie, smutno mi... Warszawo, moja Kochana, Gdzie przeraźliwy łapanek świst, Syreno dumna, wytrwaj w kajdanach, Na sercu połóż ten mój list... Będę cegły ugniatać własnym potem, żeby miasto powstało wielkie potem... Mój grodzie sentymentalny, Najdroższe miasto młodzieńczych drżeń Powrócę znowu na Plac Teatralny W czerwony, piękny, wolny dzień! (Białystok, r.1940) Tekst niniejszy oraz informacje dotyczące białostockiego etapu życia Szlengla książeczka niniejsza zawdzięcza uprzejmości p. Włodzimierza Boruńskiego.	ולאדיסלאב שלנגל מכתב (שיר) בעת שכבי בלילה אני חושב בקול בחשיכה כאשר השקט זועק והעיניים מלאות דמעה – אני חולם על ורשה ועל הויסלה. וכה עצוב לי, כה קשה, ובדיוק אתמול, על ספל קפה שחור. במחשבתי שהתקדרה, ניגש מישהו אלי: "מכתב קטן לורשה..." עשרים זלוטי... היום אני נוסע... ורשה, מה אכתוב לך, ורשה בהריסות, ורשה בדם, שוב אני שומע קצב רחובותיך עיר ואם שלי, לי עצוב... ורשה אהובה שלי, שם שריקות החטיפות, באזיקים מעמד החזיקי, סירנה גאה על הלב מכתבי הניחי... בזיעתי לבנים אצוק כעיר גדולה תקום אחר התקומה... עירי הסנטימנטלית עירי היקרה מכל רעדי נעורי שוב אשוב לפלאץ תאטראלני ביום בהיר, יפיפה וחופשי! ביאליסטוק 1940 הטכסט הנ"ל והאינפורמציה השייכים לפרק חייו של שלנגל בביאליסטוק, נתקבלו בזכות מר. וולודזימיזי בורונסקי.
home
	Władyslaw Szlengel Alarm Nad miastem pośród nocnej mgły ...obce samoloty trzy... Alarm! Alarm! Alarm! Syreny wszystkie zaczęły wyć... Uciekaj, schroń się, do piwnic idź! Alarm! Alarm! Alarm! Haberbusch — Ursus — tu i tu syreny fabryk może stu... Alarm! Alarm! Alarm! A jedna z syren (wstydź się, wstydź) zacięła się i nie chce wyć... Alarm! alarm! alarm! Puszczają parę... ciągną... dmą... A ona nie... a ona non... A tu Alarm! Alarm! Alarm! Sabotaż. Granda!!! Das ist kein Witz!!! A ona milczy... a ona nic... Alarm? alarm? alarm? Już samoloty przeszły: patrz! i wszystkich syren umilkł płacz, i alarm-alarm-alarm- Nad miastem cisza, wszyscy śpią, wtem nagle... co to!! coo! Pardon, alarm? alarm?? alarm??? To ta jedyna z syren stu wyrywa nagle miasto z snu. Alarm! Alarm! Alarm! I teraz jedna — bez przyczyny... wyje i wyje nad kominy... Alarm! Alarm! Alarm! To nie fabryczna, skoszarowana, to ta warszawska, ta wiślana wyje syrena zapłakana — Alarm... alarm... alarm... I nie ma rady, miły panie, nic jej przeszkodzić nie jest w stanie i będzie wyła, i płakała, i zawodziła, i wołała nad kominami... nad dachami... dniami, nocami, dniami — nocami Alarm! Alarm! Alarm!	ולאדיסלאב שלנגל אזעקה מעל העיר, בערפל לילי ...שלושה מטוסים זרים... אזעקה! אזעקה! אזעקה! כל הצופרים החלו ליילל... ברח, התחבא, למרתפים ברח! אזעקה! אזעקה! אזעקה! הברבוך¹⁾ – אורסוס²⁾ – כאן וכאן צופרים אולי מאה בתי-חרושת אזעקה! אזעקה! אזעקה! וצפירה אחת (התביישי, התביישי) – עצרה כלא רוצה לילל... אזעקה! אזעקה! אזעקה! ידיים נשלחות... מושכים... נושפים... והיא לא... והיא אינה... וכאן אזעקה! אזעקה! אזעקה חבלה שערורייה!! – das ist kein Witz!!! ⁽³ והיא שותקת... והיא לא כלום... אזעקה! אזעקה! אזעקה כבר חלפו המטוסים: הבט! והשתתק בכי כל האזעקות ואזעקה – אזעקה – אזעקה – שקט מעל העיר, הכל נמים, לפתע... מה זה!! אוו, Pardon, אזעקה? אזעקה? אזעקה??? זו הצפירה אחת מני מאה קורעת לפתע את העיר משנתה אזעקה! אזעקה! אזעקה! ועתה יחידה – ללא סיבה... מיללת ומיללת מעל לארובות... אזעקה! אזעקה! אזעקה לא זו מבית החרושת, לא המגויסת, זו הורשאית, זו מהויסלה מיללת צפירה בוכייה – אזעקה! אזעקה! אזעקה! ואין ברירה אדוני הנחמד, דבר אינו יכול להפריעה והיא תיילל ותבכה, ותקונן ותקרא מעל לארובות... מעל הגגות... בימים... ובלילות, בימים – בלילות אזעקה! אזעקה! אזעקה! _____ ¹⁾ הברבוך -Haberbusch - בית חרושת לבירה גדול ומוכר מאוד בפולין מלפני המלחמה. ²⁾ אורסוס - Ursus - בית חרושת גדול למתכת מלפני המלחמה וגם היום. בזמן המלחמה עבדו שם היהודים מה"פלצובקות" (עבודות כפיה בצד הארי) כך שהיתה להם הזדמנות לצאת לצד הארי של וורשה וגם אפשר הדבר הברחות. ³⁾ Witz - בדיחה באידיש ובגרמנית.
home
	Władyslaw Szlengel KLUCZ U STRÓŻA Widziałem cię wczoraj na. ulicy — pijany panie bladolicy, pijany panie jasnowłosy, z którym się sprzęgły moje losy. Urwałeś łeb żydowskiej hydrze i życie rozwija się jak róża. Jak ci się chodzi w mojej wydrze, panie od drzwiczek — klucz u stróża. Ja jeszcze żyję — jeszcze dla mnie jest jest życie jutro lub pojutrze — a ty w „rein arische paradizie" — jak ci się chodzi w moim futrze? Znamy się dawno panie Wiśniewski, cóż... życie nie było dla mnie large, łączą łączą nas sentymentalne łezki i bardzo długi wspólny marsz. Znamy się wiele lat z przed wojny z jednego przecież my podwórza — za za bramę napiwek brałeś hojny i strzegłeś drzwiczek — klucz u stróża. 5 złotych, przekreślało rasę, znosiłeś mi do pieca deski za mą zasadę: leben lassen — bardzoś mnie lubił — panie Wiśniewski A w grudniu, zanim pierwszy mrozik zimowy swój manifest dał trzepałeś z naftaliny futro Szlengla poety — chociaż.Żyda. l kiedy ja słuchałem wiatru, tłumacząc wierszem jego żale, lub gdy pisałem dla teatru, że życie nie jest smutne wcale — Kiedy fantazję moją wschodnią kładłem w północną twoją głowę, aby ci życia szarość odjąć, by było troszkę kolorowe. Gdy ci z odwiecznych mych wędrówek bajki znosiłem o podwórzach, pan, o kochany mój Wiśniewski, drzwi pilnowałeś: klucz u stróża. A potem krzyk wystrzelił w niebo, a z nieba w ziemię groza spadła, w bomb i granatów tańcowaniu wyła, wyła, jak suka, śmierć zajadła.