Halina Birenbaum: Clarifications on Szlengel's Poetry

... Najobszerniejszy zbiór utworów Władysława Szlengla (egzemplarz maszynopisu dedykowany przez autora) dochował i przedstawił Zydowskiej Komisjii Historycznej - p. Julian Kudasiewicz. Dzięki temuu można było skontrolować teksty przechowane gdzie indziej, poza tym zapoznać się z tekstem kilku utworów Szlengla, których nie miała Komisja.

Dodać trzeba, że ten największy zbiór ofiarowany był Julianowi Kudasiewiczowi – jak informuje o tym zachowana dedykacja – 8.10.1942 r. i nie obejmował utworów powstałych po tej dacie.

Część pochodzi z drugiej partii podziemnego Archiwum Getta zwanego Archiwum Ringelbluma, archiwum obejmującego dokumentację od początków wojny do marca 1943 r. (Część pierwsza tego archiwum odnaleziona została pod gruzami domu Nowolipki 68 w roku 1946, a część druga – w tym samym domu – dopiero 1 XII 1950 r.) Z tym, że w Archiwum Ringelbluma znalazły się jedynie utwory: Paszporty, Mała stacja Treblinki, Telefon, Rzeczy (ten utwór jako jedyny w całym zbiorze zachowany został w formie rękopisu autorskiego) (Ring. II 353) i wiersz Już czas (Ring.II 354). Innych utworów, nawet takich, które Ringelblum – jak świadczy cytowany artykuł jego pióra – miał z pewnością w ręku, jak Synowie Jakubowi czy Sąd nad Lejkinem, brak zarówno u Ringelbluma, jak w ogóle w zebranej spuściźnie.

Część maszynopisów (na ogół kopie odnalezionych już wcześniej utworów) odkrył wiele lat po wojnie Ryszard Baranowski w Józefowie pod Warszawą, rąbiąc stół, w którego podwójnym blacie ukryte były maszonopisy, wśród nich zbiór wierszy Szlengla zatytułowany Kontratak. Wiersze z dni ostatnich. Zbiór ten opatrzony był odręczną dedykacją poety i datą: 11.2.1943. Przetrwał – jak można się domyślić – odbywając wędrówkę tak przejmująco zapisaną przez Szlengla w utworze Rzeczy. Dziś zbiór ten znajduje się w Archiwum ZIH pod sygnaturą W.280a.

Nawet tak pobieżna rekonstrukcja dziejów ocalałych tekstów wskazuje na dramatyczność ich losów

Irena Maciejewska , Nota edytorska, fragment – Co czytałem umarłym W. Szlengel

... Wzruszający jest wiersz „Synowie Jakubowi” na melodię starodawnej pieśni ludowej „Na kuchence tli się ogieniek”. Stary Jakub siedzi przy lampie chanukowej i opowiada o losach swych dzieci rozsianych po wszystkich krańcach świata. Poeta przenosi nas na front, prawdopodobnie rosyjski. Ukazuje się nam dobrze ufortyfikowana pozycja, opancerzona, trudna do zdobycia, okolona zasiekami z drutu kolczastego. Syn Jakuba, porucznik, zgłasza się ochotniczo do ataku, powoduje nim nienawiść do Hitlera i gotów jest zawsze złożyć w ofierze swe życie.

Obraz się zmienia. Ukazuje się nam ulica Wspólna. Po stronie aryjskiej mieszka drugi syn pana Jakuba, blondyn, o niedobrym, tj. niearyjskim wyglądzie. Zyje w bezustannym strachu. Nagle rozlega się energiczne pukanie do drzwi i wchodzi dozorca antysemita wraz z szantażystą. Po wykupeiniu się z ich łap ucieka z mieszkania. Nazajutrz syn stoi smutny i załamany: „A gdzie teraz się udać?”

Trzeci obraz – Podole, obóz koncentracyjny, otoczony drutem kolczastym, ludzie-upiory przypominają raczej zwierzęta. Tam znajduje się trzeci syn Jakuba. Obozowicze marzną w barakach, są niewyspani, nie umyci. Marzą o słońcu, może pogoda nie będzie tak mroźna, może Niemcy nie będą tak bezlitośni.

Czwarty obraz – Ameryka, Nowy Jork. Czwarty syn siedzi przy lampie chanukowej. Radio ogłasza żałobę po wymordowanych Zydach europejskich. Syn zapala lampę chanukową, stawia ją na radio-odbiorniku i słucha audycji z uroczystości żałobnej ku czci Zydów, którzy zginęli w Europie. W czasie audycji reklamują świece: „W tej żałobie używajcie tylko świec tej i tej firmy”.

Władysław Szlengel - z antologii Kronika Getta Warszawskiego , Emanuel Ringelblum

...”Sąd nad Lejkinem” (sąd nad kierownikiem żydowskiej Służby Porządkowej, odpowiedzialnym za deportację) napisany jest prozą. Przed obliczem Boga stają rozmaici gestapowcy. Kohn i Heller przechwalają się, ilu Zydów uratowali z niemieckich łap. Kiedy pojawia się Lejkin, w tłumie powstaje zgiełk. Przybiegają tysiące Zydów wymordowanch w Treblince. Lejkin milczy. Z jego ściśniętej krtani wyrywa się tylko jedno słowo: „Rozkaz”. Wszystko, co czynił, wykonywał znaczy się – w myśl rozkazu, nie z własnej inicjatywy, za wszystko ponosi winę Gmina. Tłum ludzi, którzy się tu zbiegli, wymawia szeptem ciągle jedno słowo: „Oszukani”. Rozlegają się przekleństwa, okrzyki: „Chleb z marmeladą”. Ludzie są rozwścieczeni: Dlaczego oszukiwano ich przy pomocy chleba i marmolady, wmiano im, że deportowanych kieruje się na wschód, a w rzeczywistości wysyłano ich do Treblinki.

Władysław Szlengel - z antologii Kronika Getta Warszawskiego, Emanuel Ringelblum

....Irena Maciejewska, redaktorka tomiku utworów Władysława Szlengla „Co czytałem umarłym” PIW, Warszawa wylicza niektóre wiersze Szlengla publikowane w gazetach Nasz Przegląd i Szpilki przed wojną. Wiersze te nie zostały jednak włączone do tomiku Co czytałrm umarłym, jak: „Smiech” (Nr. 15, 1938 r.), „Tramwaj” (Nr.49. 1938r.),” Zycie rodzinne” (Nr.21, !938 r.), „Telefon” (Nr.34, 1938 r.), „Skandal w Luisianie” (Nr.15, 1939 r.) „Weekend w Kazimierzu” (proza, Nr.22, 1939 r.), „Bal na Kremlu” (Nr.31, 1939 r.) – opublikowane w Szpilkach.

Nasz Przegląd opublikował: „Kol Nidre” (14.9.1937 r.), „Wiersz na temat nieżydowski” 5.10.1937, „Rozmowa za zamkniętymi drzwiami” 17.2.1938, „Listy” 29.5.1938, „K. O.” 24.6.1938, „Do generała Heibliga” 26.6.1938,

„P.I.S.” „FI.S.” 1939. Maciejewska podaje, że Szlengel pracował w ramach czasopisma Sygnały, gdzie został opublikowany utwór „Bajka o muzykalnym generale”, Nr. 53, 1938 r.

Niedawno odnalazła badacz literatury z uniwersytetu Tel-Aviv, dr. Rut Szeinfeld, dziewięć wierszy Szlengla opublikowanych w Naszym Przeglądzie, które zostały zachowane w Bibliotece Narodowej w Jerozolimie. Oto one: „Szałasy” 20.9.1937, „Cisza” 13.8.1939, „Prima Aprilis” 1.4.1939, „Wiersz na temat nieżydowski” 5.10.1937, „Wiosna na ulicy Pawiej” 18.4.1937, „Nihil Novi” 18.7.1937, „Samolot” 6.4.1937, „Kol Nidre” 14.9.1937.

Wiersze te przesiąknięte są głęboką więzią do judaizmu, do tradycji żydowskiej i także wyrażają dążenie do ojczyzny żydowskiej w Erec-Izrael. Dają wyraz wrażliwości poety na biedę Zydów warszawskich. Szlengel potępia w nich antysemityzm w Polsce i na świecie.

Wiersze te dotarły do mnie zbyt późno i nie zostały włączone do mojego hebrajskiego tomu utworów Szlengla.

את האוסף הנרחב ביותר של יצירות ולאדיסלב שלנגל שמר והציג בפני הועדה היהודית להיסטוריה – יוליאן קודאשיביץ. ברשותו נמצא עותק של כתב היד במכונת-כתיבה, המוקדש לו על ידי המחבר עצמו. הודות לכך נתאפשר להשוות ולבדוק את הטקסטים שנשמרו במקומות אחרים, וגם להכיר טכסטים שלא נמצאו בידי הועדה. אולם האוסף הנרחב ביותר שהוענק לקודשיביץ לא כלל את היצירות שנכתבו אחרי תאריך ההקדשה והוא 8.10.1942; חלק מהיצירות הוטמן בארכיון של ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום, אשר התגלה מתחת להריסות הבית ברחוב נובוליפיה ב-1.12.1950 )היה זה החלק השני של הארכיון, החלק הראשון התגלה באותו בית כבר בשנת 1946). בארכיון של ע. רינגלבלום נמצאו רק השירים: "הדרכונים", "התחנה הקטנה טרבלינקה", "הטלפון" ו"חפצים", וכן תוכנן של שתי יצירות של שלנגל, שלא שרדו, אולם תוכנן נרשם על ידי ע. רינגלבלום. השירים "חפצים" ו"זה הזמן" הינם היחידים שנמצאו בכתב ידו של שלנגל.

אוסף שירים בכתב מכונה גילה גם (רובם כאלה שכבר נמצאו קודם לכן) אזרח פולני בעיירה יוזיפוב ליד וארשה, הלא הוא מר. ר. באראנובסקי. הוא החליט לנסר שולחן ישן ובין דפנותיו גילה את השירים שמישהו הסתיר בגיטו; האוסף נשא שם "התקפת נגד, שירים מהימים האחרונים" והיה עטור בהקדשת המשורר ובתאריך 1943. הוא שרד בדרך הנדודים בדומה לחפצים רבים שנותרו אחרי היהודים. שלנגל תיאר את הדרך הזאת בצורה מרגשת ביותר בשירו "החפצים", אותו כתב בגיטו המושמד. אפילו שיחזור שטחי של קורות הטקסטים ששרדו, מצביע על דראמטיות גורלם.

שתי היצירות של שלנגל, שעליהם מוסר רינגלבלום, הן:

השיר הראשון הינו שיר מרגש על פי מנגינת שיר-עם עתיק: "אויפן פריפיצ'יק ברענט א פייערל" (בכיריים דולקת הלהבה). לפי התאור שבשיר – יעקב הזקן יושב ליד חנוכיה ומספר על גורל בניו המפוזרים בכל קצוות תבל. המשורר מעביר אותנו לחזית, כפי הנראה לחזית הרוסית. מופיעה בפנינו עמדה צבאית משוריינת היטב וקשה לכיבוש. היא מוקפת גדרי תייל. בנו של יעקב, סגן, מתנדב לקחת חלק בהתקפה, מאלצת אותו לכך שנאתו להיטלר, ועל-כן הוא מוכן תמיד להקריב את חייו. התמונה משתנה. מופיע בפנינו רחוב וספולנה. בצד הארי מתגורר בנו השני של יעקב, הוא בלונדיני, בעל מראה לא טוב, לא ארי. הוא חי בפחד מתמיד. לפתע נשמעת נקישה נמרצת בדלת ונכנס שוער אנטישמי בליווי סחטן. לאחר מתן כופר-נפש הוא ניצל מידיהם ובורח מהדירה. למחרת עומד הבן מיואש ושבור: "להיכן לפנות עכשיו?". תמונה שלישית – פודולה, (מזרח פולין), מחנה ריכוז מוקף גדר-תייל, אנשים – רוחות-רפאים הדומים לחיות. שם נמצא בנו השלישי של יעקב. עצירי המחנה קופאים בקור בתוך הצריפים. הם חסרי שינה, לא רחוצים. חולמים על השמש, מקווים שמזג-האויר לא יהיה קשה כל כך, ואולי הגרמנים לא יהיו כה חסרי רחמים. התמונה הרביעית – אמריקה, ניו-יורק. הבן הרביעי יושב ליד חנוכיה. הרדיו מכריז על אבל לזכר היהודים שנרצחו באירופה. הבן מדליק את החנוכיה, הוא מעמיד אותה על המקלט ומקשיב לשידור מעצרת האבל לזיכרם של היהודים אשר ניספו. בזמן השידור מופיעה פרסומת לנרות: "לצרכי אבל זה אך ורק בנרות של פירמה זו וזו!".

השיר השני: "משפטו של לייקין"¹⁾ (משפט נגד מפקד משמר הסדר היהודי, שהיה אחראי לגירוש). השיר נכתב בפרוזה. בפני האלוהים מתייצבים אנשי גסטאפו שונים. קוהן והללר משתבחים בכמות היהודים שהצילו מידי הגרמנים. כאשר קם לייקין, קם רעש בתוך ההמון. באים בריצה אלפי יהודים שנרצחו בטרבלינקה. לייקין שותק. מגרונו החנוק פורצת רק מילה אחת: "פקודה". כל אשר עשה וביצע – משמע – ביצוע ברוח הפקודה, ולא מיוזמתו. בכל אשם הוועד, היודנראט. המוני אנשים שנאספו כאן מבטאים בלחש וללא-הרף מלה אחת ויחידה: "מרומים". נשמעות קללות וקריאות: "לחם עם ריבה". האנשים זועמים: מדוע רימו אותם באמצעות לחם וריבה, מדוע החדירו בהם, כי את המגורשים מפנים למזרח, כשבמציאות שלחו אותם לטרבלינקה.

אירנה מציבסקה, עורכת קובץ שירי שלנגל "אשר קראתי למתים"שבהוצאת "פ.י.וו." (מכון ממשלתי להוצאה לאור) בווארשה – מוסרת על הימצאותם של מספר שירים של שלנגל בעיתון "נאש פשגלונד" ו"שפילקי" מלפני המלחמה. השירים לא נכללו בקובץ הפולני והם, לדברי מציבסקה:

לאחרונה מצאה חוקרת ספרות מאוניברסיטת תל אביב, דר. רות שיינפלד, תשעה שירים של שלנגל, אשר נמצאו ב"נאש פשגלונד" ונשמרו בספריה הלאומית בירושלים והם:

שירים אלה חדורים זיקה חזקה ליהדותו, למסורת היהודית, וכמו כן מבטאים שאיפה למולדת יהודית בארץ ישראל. הם נותנים ביטוי גם לרגישותו של המשורר למצב העוני של היהודים הווארשאים לפני המלחמה. כן מגנה שלנגל את הלכי-הרוח האנטישמיים בפולין ובעולם כולו. החומר הנ"ל הגיע אלי במאוחר ולא ניתן, לכלול אותו בקובץ זה.

1) לייקין נהרג מידי האירגון היהודי הלוחם ב-29.10.1942

Home	My Israel	Father	Album	Gombin	Plock	Trip	SHOAH	Communities
Heritage	Searching	Roots	Forum	Hitachdut	Friends	Kehilot	Verbin	Meirtchak
Treblink	Bialystok	Halina	Chelmno	Mlawa	Testimonies	Personal	Links	Guest Book
WE REMEMBER! SHALOM!