ניגון פנימי

Halina Birenbaum: Sounds of a Guilty Silence (English)

סדר השירים

 מבוא

חלק I  |  חלק  II  |  חלק  III    חלק IV   |  חלק V 

חלק VI

שירים נוספים

    היתה לי ידידה בגטו וארשה    
    גם כשאתה מת, אתה נמצא    
   

חורף ולא רק בחוץ

   
    אני כותבת עכשיו    
    כמו ניצוצות    
   

כאשר מרצים על גבורה...

   
   

אני מאמינה

   
   

מה אפשר להגיד לידידה?

   
   

הכאב הזה שלי הוא

   
   

טירוף המכתבים

   
   

ראשון לינואר 1945 - 1985

   
    מחכה לרכבת שלי    
    חזרתי הביתה    
    געפילטע פיש    
    סתיו בטרבלינקה    
    ערב ראש השנה    
    אני אכלתי על השרפרף    
    Turystka grobów -,תיירת קברים    

 

 

הלינה בירנבאום

 

היתה לי ידידה בגטו וארשה

 

היתה לי ידידה בגטו וארשה

ילדה גבוהה, שחרחרת,

שחומת-עור,

חכמה ממני, יפהפיה.

התגוררנו בחדרים

באותה דירה

זמן קצר לפני החיסול...

 

לפעמים במחבואים,

בעת המצודים האיומים

היינו משכיחות את הסבל

- בקריאה.

בערבים שקטים, בודדים,

התווכחנו, כתבנו.

 

פעם אחת החלטנו

להתחרות שתינו על חיבור.

הנושא היה: "חיינו בגטו";

ה"שופטים" - המבוגרים בבית,

אמי, אמה, גיסתי,

ודודתה בעלת ההשכלה.

ידידתי כתבה על מחאתה,

על חלומה הלוהט

של נקמה נוראה

על נס עוצמה חדשה - יהודית

שתהיה עובדה ברורה!!!

 

אני רשמתי תמונה פשוטה, מדכאת, על מה שראיתי סביבי

על מה שהיה. בלי שום תוספת, ללא אשליה טובה, או

נבואה רעה... גם בדמיונות לא הייתי חזקה...

רק נאמנה לעובדות, לתמונה כפי שהיא!...

 

חבורי זכה אז.

ידידתי נפלה... לא רק בתחרות. היא נשרפה, למרות חלומה.

נספתה עם כל משפחתה. בטרבלינקה נבלעה.

היא לא זכתה.

ואני ממשיכה ברשום תמונה מדכאה, מכאיבה.

וכך אמשיך עד שאהיה זקנה! אין לי בררה.

 

_______

"משמר לילדים", 17.4.1983

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

גם כשאתה מת, אתה נמצא

(לאחר קריאת ספר שירים של רון אדלר)

 

גם כשאתה מת

אתה נמצא.

גם כשאתה מת, לא נעלמת.

לא קיימת העדרות מוחלטת.

ישנה הגוויה

הבור באדמה

העפר –

נוכחות במחשבה

בתמונה שבפני העיניים

ובחובה לזכור, בגעגוע, בכאב

או אפילו בקללה, או בשינאה.

רק עבורך אינך קיים

אצל הנותרים זה נמשך הכל

בכל מיני דרכים

בכל מיני צורות – חדשות

או המוכרות, אהובות או שנואות.

לא קיימת הסתלקות גמורה

המתים מתערבבים בחיים. אין אפסיות.

גם כאשר אתה מת

אתה קיים.

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

חורף ולא רק בחוץ

 

הזמן מתקצר, מסתבך

קשה יותר, יותר קודר.

חורף. חורף לא רק בחוץ.

עונה של חוסר תקווה, או

לי היא נראית כך השנה?

החורף נכנס לתוך עצמותי

התפשט בנשמה

 

18.12.84

 

 

 

הלינה בירנבאום

 

אני כותבת עכשיו

 

אני כותבת עכשיו כיוון שקר לי ועצוב.

אני מדברת עם עצמי, כיוון

שאין לי רצון לדבר בכלל,

אני כותבת, מפני

שמצאתי במקרה דף ניר קטן וריק

אולי הוא יחוש את המתרחש בתוכי

יקשיב לשתיקתי

ויחזיר תמונת פרצופי

כבראי.

האותיות הן עדות לקיומי

מסמנות על דרכי, גם לי.

 

26.12.84

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

כמו ניצוצות

 

המחשבות חוצות את ראשי

כמו ניצוצות.

הן נדלקות לפתע, מאירות

ומיד נעלמות.

אחר כך מענים החיפושים

אחרי הברק שהאיר לשבריר שניה

והשאיר אותי עם התעלומה המטרידה

שנכפתה.

 

26.12.84

 

 

home

הלינה בירנבאום

 

כאשר מרצים על גבורה...

 

כאשר מרצים ומדקלמים

אודות הגבורה שבלחימה החמה

אני רואה בפני עיניי

את האומשלגפלאץ בלובלין ובוורשה,

את קרונות הרכבת

והמון הנמחץ שם על הריצפה בזוהמה.

אני רואה איך הוא נלחם

עד טירוף, עד סוף כוחותיו

על טיפת מים, על טיפת אויר רק

שלא היה ניתן!

את האלפים הנרמסים, המקומטים

לא דומים עוד לאנשים –

פניהם ותנועותיהם היו כה אחרים,

שאיפותיהם הנואשות היום לא מובנים...

היו של מתים חיים!

של אנשים העומדים בפתח הכבשנים

ולא קולטים – לא מאמינים במה שיודעים!

מה היה שווה הדקלום על גיבורים?

על החיים? מה זה בכלל: גיבורים?

הם כבר לא יכולים להסביר.

 

27.12.84

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

אני מאמינה

 

אני מאמינה

שגם בתוך האפלה

הגדולה והסבוכה

ומעברה הרחוק

יש עדיין משהוא מושך ולא ידוע.

אני מתאמצת תמיד לנחש

לחדור אליו, למצוא את התשובה

מה הוא הדבר בו אני מאמינה שקיים

שאני חשה בו בבטחה מוזרה

למרות החרדה וכל החולשות

וחוסר ידיעה על דרכיו – ודרכי...

בתוכה ומעברה –

 

28.10.84

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

מה אפשר להגיד לידידה?

 

מה אפשר להגיד לידידה, אשר

לטענתה, כל נישקה ומאחזה הם

יכולת החלטה – לסיים את חיים

בזמן שתרצה בכך,

כאשר תגבר מחלתה והתלות הגמורה.

מה אני חייבת או יכולה לומר?

איך להבין זאת? מה לעשות?

איך, אם בכלל לעצרה?

 

1984

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

הכאב הזה שלי הוא

 

הכאב הזה שלי הוא –

אם באתי להלוויה

או נשארתי בבית

אם טילפנתי למשפחה

או תגובתי הייתה דממה.

התמונה בנשמתי, הזעזוע,

הזכרונות מהמפגשים השונים

טובים ורעים

שנות החיים.

אני לא חייבת לאיש שום הצגה

על מה שאני מרגישה.

הכאב הזה הוא שלי פרטי

איני מוכרחה "לחגוג" אותו בצותא

כי כך מקובל, מפני שקראו לי

ומסרו את הבשורה המרה.

מזמן נותקו הקשרים, מי קבע

שאחדשם באבל דווקא?

לדמעות לא נחוצים גשרים

אין להן גבולות

- ביחידות

הן יותר טהורות –

 

5.03.84

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

טירוף המכתבים

 

השתלט עלי טירוף

שליחת מכתבים,

שגעון טיפוח קשרים, או

סילוק חובה מדומה –

העברת חומר שנכתב,

מלה חיה כלשהי

למי שמגיע לו דבר ממני.

נטפלתי לזה בלהיטות

כמו שעורכים סיכום סופי ומהיר

לפני הכרעה גדולה

שאחריה לא נשאר זמן עוד

לכתיבת מכתבים

ושליחתם –

 

5.03.85

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

ראשון לינואר 1945 - 1985

לפני ההרצאה של סטודנטים של פרופ'  דוידסון

 

צהרי יום שלישי –

יום הראשון של שנת אלף תשעה מאות שמונים וחמש

אני כותבת את התאריך החדש בהנאה

על ספסל בגן, במקום לא לי –

לפני מרפאת בית החולים,

מחכה לי הרצאה – על השואה.

הגעתי מוקדם מדי ותפסתי את הרגע

לצין התאריך הטרי

להוכיח לעצמי שאני בחיים.

 

היום לפני ארבעים שנה ירו בי באושוויץ,

הנאצי החטיא מילימטרים מהלב

ואני כאן

ביום החורפי הזה,

שטוף שמש –

 

1.01.85

 

מתוך האנתולוגיה "קולות" הוצאת עקד, הוצאת טרקלין 1987

home

 

 

הלינה בירנבאום

 

חזרתי הביתה

 

חזרתי הביתה אחרי פגישתי מחודשת

עם ימי הילדות בורשה,

עם התחנות בנוראות במלחמה,

ולא מצליחה להתאושש, למצוא לי פינה להתחמם –

הילדות והזיקנה

יורדות עלי בעירבוביה.

הסביבה הפכה ריקה כמו זרה...

חזרתי הביתה לאחר שחייתי

ארבעים שנה בתשעה ימי השהיה בפולין,

אחרי פגישתי עם הילדה מלפני מלחמה ובתוכה,

ומיד נפלתי לזיקנה איומה.

חייבת לגשר, לכופף, להתיצב בפני המציאות

במקומי בה,

אבל אני ספורטאית גרועה...

לא מעיזה לקפוץ על פני תהום שאין שיעור לה.

לאחר תשעה ימי שהיה

בפולין.

 

30.08.86

פורסם ב הדואר דו שבועון ההסתדרות העברית באמריקה 29.10.1993.

 

 

home

הלינה בירנבאום

 

מחכה לרכבת שלי

 

ורשה תחנת רכבת

אנשים מזוודות חיפזון

הודעות יציאות הופעות

רכבות, רכבות

מתח התרגשות עצב שמחה

פרידות קבלות פנים

שריקה שיקשוק ריצה

שימשה מורדת נפנוף יד

נשיקה באויר

"כתבי אל תשכיחי אהובה"

העלמות הופעה – קרונות

נקיים בהירים חמים

נוחים

תחנות תנועה מתמדת –

אני מחכה לרכבת שלי

עכשוית

זרה למרות שמכאן איכשהו

מרכבות אחרות

של בהמות – חתומות

של פרידות אחרונות

תחנות אחרונות

מקרונות מאומשלגפלאץ

בורשה

בהמון מטרף יהודי

להעלמות נצחית

מפני שיהודים –

אני מחכה לרכבת שלי

מקשיבה מתבוננת

בקושי מבדילה...

תוהה

מה עושה פה – מה אז??

אוקטובר 1991

פורסם ב הדואר דו שבועון ההסתדרות העברית באמריקה 29.10.1993.

 

 

home

הלינה בירנבאום

 

געפילטע פיש

 

אני מכינה געפילטע פיש

דגים "פולניים" – מתוקים

(שתכופות לועגים להם כאן)

ריח נפלא מתפשט סביבי

מחשבות

ציפיה מסקרנת לטעם מוכר

האם אצליח להגיע אליו?

 

לפתע הבזיקה תמונה בפני

אימא יושבת על שרפרף נמוך

מול שרפרף גבוה ועל קרש עבה

היא מכה בקופיץ בנתחי הדג

 

הופכת אותן הלוך וחזור עד עייפה

בסבלנות במומחיות

 

ידיה זריזות כולה - שקועה בעשייה

לא תעיז להשתמש במטחנה

שהתמיסה לא תשחיר חלילה ...

 

אני רואה אותה עכשיו בבירור

מבעד ערפילי ריחוק איום

היא שוב כל כך קרובה

לידי ממש

 

חיוך סלחני על שפתיה

בגלל הצורה בה אני מנסה

לחקות אותה

בדרך הקלה הפסולה

בעזרת מערבל חשמלי ...

 

והיא ממשיכה לחייך

אלי או אולי לעצמה

ברוך האימהי הנהדר שלה

בפליאת מה

 

על שאני מבוגרת כבר

מכינה דגים למשפחה משלי

אותה ילדה ממנה נקרעה אז

בפתח מחנה השמדה

 

 

home

 

 

הלינה בירנבאום

 

סתיו בטרבלינקה

 

סתיו בטרבלינקה

העלים נשרו הירוק נעלם

רוח דממה

גשמים יורדים

שמים מאיימים או בוכים

שלוליות מכסות את האדמה

עפר גופות

שנשרפו כאן

 

העצים מביטים באבנים-מצבות

עירומות וחסרי אונים כמוהם

 

אני הייתי שם בקיץ

בימי הפריחה

מאובנת בין העצים הירוקים

ועכשיו אני כל כך רחוקה

שומעת את הסתיו

חוזרת לשם בדמיוני

 

רואה פנים המשתקפות

מבעד השלוליות

מתוך זכרוני

 

1986                                                                                                                                   

 

home

 

 

הלינה בירנבאום

 

ערב ראש השנה

 

ערב ראש השנה

מעלי שוב - כרגיל

באותה עונה

ענני מלחמה

ורק שמו של השטן

השתנה

 

בסתיו הזה

אני כבר לא ילדה

בחיק המשפחה

שהומתה בגז גרמני אז

וכמו מעולם לא הייתה

 

 

השנה אלף תשעה מאות שלושים ותשע

נשארה רחוק

שם בפולין בורשה...

 

ושוב מאיימת הזוועה

שהתחילה והכל טרפה

בסתיו ההוא – בספטמבר ההוא

בערב ראש השנה

                                                                                                                            

  19.09.90

 

home

 

 

הלינה בירנבאום

 

אני אכלתי על השרפרף

 

בחדרנו בגטו ורשה היו שני מזרונים

ששרדו מהשרפה

ספה שולחן עם ארבע כיסאות

שקיבלנו מידידה שנזרקה

מביתה המפואר ברובע

המוקצב ל"ארים" בלבד

 

היא פיזרה את רכושה בין מכריה

בגטו –

 

לנו נשרף הכל בתחילת המלחמה

הורי אירגנו את חיינו בדוחק גובר

אימא המציאה מאכלים

מלא כלום...

בישלה על כריים מחמר שהקימה

וחילקה את האוכל בקפידה

בשווה

 

הורי ואחיי הגדולים אכלו ליד השולחן

לא היה כיסא חמישי בשבילי

אימא הושיבה אותי על שרפרף בפינה

כי את "הקטנה" במשפחה...

 

במשך שנתיים בגטו עד לגירוש

אכלתי על אותו שרפרף

במידה והיה מה...

לא התמרדתי

למרות שלא בדיוק השלמתי

 

היום אני נזכרת באהבה

כי רק אני והזכרון

נותרו                                                                                                                                                   

  30.12.84

 

Home

 

 

הלינה בירנבאום

 

תיירת קברים

 

מה אספר על לובלין ועל קרקוב

על וויליצ'קה העתיקה או על התאטראות  בוורשה

כשהלב מדמם בטרבלינקה זרועת האבנים

במיידנק המכושף בדממה סיוטית

המוות

בצריפים הצועקים לשמיים

באושוויץ שלצליל שמו

נשמתי מתה בי –

 

מה טעם לרשמים הטובים

כשמכבידים עלי מקומות ונפשות מחוקים

מעל פני האדמה

 

אני הרי תיירת קברים, גם אלה

שלא קיימים –

 

עם שובי מפולין 30 לאוגוסט 1986

 

מקובץ שירי פולני (Nawet gdy się śmieję) גם שאני צוחקת

 

Halina Birenbaum

 

Turystka grobów

 

Cóż opowiem o Lublinie i Krakowie

O starej Wieliczce czy o teatrach w Warszawie

Gdy serce krwawi w usianej głazami Treblince

Na Majdanku zaczarowanym w koszmarnej ciszy

                                                                    śmierci

Krzyczących do nieba baraków

W Oświęcimiu, na którego dźwięk

Dusza we mnie zamiera –

 

Jaki sens mają dobre wrażenia

Gdy ciążą na mnie miejsca i dusze wykreślone

                                     z powierzchni ziemskiej

Jestem wszakże turystką grobów, nawet

Tych nieistniejących

 

30 sierpnia 1986

 

Home

 ניגון פנימי

Halina Birenbaum: Sounds of a Guilty Silence (English)

סדר השירים

 מבוא

חלק I  |  חלק  II  |  חלק  III    חלק IV   |  חלק V 

Halina Birenbaum: Sounds of a Guilty Silence (English)

Back to Halina Birenbaum Web Page

Contact Halina Birenbaum: halina "at" 012.net.il (replace "at" with @ to avoid spam).

Last updated March 8th, 2007

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!