הלינה בירנבאום: ניגון פנימי

Halina Birenbaum: Internal Melody

הלינה בירנבאום: ניגון פנימי, "טרקלין" ת"א 1985

"Traklin" Tel Aviv 1985

Copyright by Halina Birenbaum

Halina Birenbaum: Sounds of a Guilty Silence (English)

סדר השירים

 מבוא

חלק I  |  חלק  II    חלק IV   |  חלק V  חלק VI

ניגון פנימי

חלק III

      עמוד  
  37. טוב לחזור 36  
  38. הייתי חלשה 37  
  39. חבל שהערב קצר 37  
  40. בשבריר שנייה של פחד 38  
  41. תחילה הכל התרוקן 40  
  42. שקט - וכל כך הרבה דמעות 41  
  43. רציתי להתחלק 41  
  44. רוצה לישון 42  
  45. בושה להגיד 42  
  46. חצי דף 43  
  47. חיכיתי 44  
  48. שעה אחרי שעה 44  
  49. בכל פגישה 45  
  50. אני שואבת, אבל התחתית  רחוקה 46  
  51. לעיתים שוכחת שישנם 47  
  52. ארבעים שנה זאת תקופה עדיין לא רחוקה 48  
  53. הבית שלי 49  
  54. שוב דמעות 50  
  55. עייפה עייפה 51  
  56. צריך לאחד את השברים 51  
  57. קורי השינה 52  
  58. שעתי הסתיימה 52  
  59. לכתוב עליהם עוד ועוד 53  
  60. זו הייתה רק ההתחלה 54  
  61. ב-  19באפריל היום לפני שנים 55  
  62. אומרים שהיינו אדישים בגטאות 56  
  63. בזמנים ההם שאתם לא משערים 57  
  64. הרגשתי נפלא 58  
  65. ידעתי שאכתוב 59  
  66. "אלטע זאכען!" 60  
  67. הייתי כמו פירור אבק 62  
  68. היא כבר לא הייתה 63  
  69. ילד אמר לי 64  
  70. שושנה אדומה 65  
  71. זר חרציות 66  

הלינה בירנבאום

טוב לחזור

טוב לחזור לכתיבה
אחרי התרחקות
לשכוח את הטרדות
להתעלם מאכזבות
מכל הרעש וההמולה -

לשנות את האווירה
להיכנס לתוך עולם של עצמי
להתעמק ברגשות האמיתיים
להישטף בהם להתרענן

להשתכנע שוב שקיים משהו
נוסף בנשמה
שונה מהסובב והמעסיק
קיים משהו אחר גדול בפנים
- עם הכת㢡בה או בלעדיה
וטוב לחזור לשם

 29.07.83

 

home

 הלינה בירנבאום

הייתי חלשה

הייתי חלשה, מיואשת

לא נמצא בי רצון לשום דבר

לא כוח לא תקווה

 

ביושבי על הספה

כתבתי רשימה

על אותה חולשה מבישה

 

כעבור זמן קראתי בה

ונדהמתי

מעצמתה

 

1983

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

חבל שהערב קצר

 

חבל שהערב קצר

לילה מגיע נגמר

דווקא היה טוב להתחיל -

להיות ער להתחמם

בהתרגשות שהחושך החזיר

להקשיב למנגינה שבקעה מבפנים

להיכנס לקיצבה

לנשום האווירה שנוצרה

חבל שהערב קצר שלילה מגיע

זמן התרדמה

האבוד

 

21.01.83

 

home

 

 הלינה בירנבאום

 

בשבריר שנייה של פחד

 

יש הסבורים שמרוב פחד וזוועה

כבר לא מרגישים כלום

פשוט וקצר כאילו...

הסבורים כך שלא טורחים להקשיב ולהתעמק

בטוחים שכבר יודעים הכל על אותם אנשים ואירועים

גרוע יותר שבלי להבין - הם המלמדים

על תקופת השואה בה פחד מוות ואלפי רגשות ומעשים

הנובעים ממנו

העיקו בכל דקה ושעה

על עולמם של הנרדפים והנרצחים ללא

תקווה עזרה להצלה

האימה עירפלה אז כל חושי חושים

בכל שבריר של שניה

ומתח מטרף בין ייאוש לתקווה

ומאבק נואש תוך חירוק שיניים וקימוץ אגרופים

והשלמה עם הגורל באין ברירה -

תאוות חיים בכל מחיר וכאב משתק מול מבט אל המוות

והאשליה - האמונה

הבלתי מנוצחת בסיכוי לחיות לזמן מה

אפילו בתנאים של חיה

אלפי זעקות של פרידה

מהקרובים ומכל היקר על האדמה

מבזקי רעיונות נואשים בחיפוש הצלה

ניחושים לגבי הצפוי ותחזיות-מפלצתיות

כל אלה ויותר בשנייה אחת ארוכה כנצח

בה נראה ההווה נופל לתהום והעתיד כבר בלתי אפשרי

עולמות העבר והקיימים נהרסים לרסיסים

נשרפים עד עפר -

והיקרים כולם הצפויים לחיסול

להשמדה

והלחימה העיקשת על עוד שניה של תקווה על עוד נשימה

עוד אחת - לפני האחרונה

כל אלה בשבריר שניה של פחד

ימים ולילות, שבועות, חודשים שנים

בין הרצח המשתולל ללא מעצור וגבול

ובין כל רגע על סף הסיום של החיים

 

10.07.83

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

תחילה הכל התרוקן

 

תחילה הכל התרוקן בי

אדישות מוזרה ושקט

אופפו כולי

כלום לא נשאר להיאחז בו

להאמין

כאילו הסוף סימן על בואו

בנשיפה אדירה כיבה האור

שעד כה היה

וכבר גם השלמה התחברה שלא כדרכה

אצלי

הפעם ניצחה

אחר כך נקלעתי לאווירה צעירה חמימה

ישבתי אצל בני בחדר

הקשבתי לדיבורים קולחים ערניים

התבוננתי בסובבים

דמעה גלשה בשקט על הלחי ללא סיבה

האדישות נמסה לפתע

הכל נתמלא מחדש

בנשמה

 

21.01.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

שקט וכל כך הרבה דמעות

 

שקט וכל כך הרבה דמעות

המחר מעורפל מלא ציפיות אינסופיות

טיפשיות אולי

ההווה קוסם אבל גם מפליא ודוחה

קשה להמשיך וקשה לא פחות להתעלם לוותר

על המצפה כביכול

ולא עולה

 

22.04.83

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

רציתי להתחלק...

 

רציתי להתחלק בהתרגשות שחשתי

להתחמק מהדממה ששררה בבית

התקשרתי לחברה

וכאילו נכרתה תהום והכתה

בכאב מהלומה של קור מקפיא

בגלל חוסר מוחלט

להבנה

 

22.04.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

רוצה לישון

 

רוצה לישון ולא בגלל שעייפה

לילה חלף, קמתי בבוקר רעננה

בכל זאת הייתי מעדיפה להמשיך

להיות שרויה בחלום

לישון כדי לא להרגיש להביע להגיב

ולפעול מתוך חובה

 

22.04.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

בושה להגיד...

 

בושה להגיד: לא טוב לי

כשזה לא נכון לפי ההיגיון

בושה להגיד אין כוח ורצון

בכל זאת כך אני מרגישה דיכאון

הסיבה לא בדיוק מסבירה

מה גם שהיא לא יחידה אבל חשובה

ומשפיעה בחוזקה

לרעה

 

22.04.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

חצי דף

 

חצי דף ואפילו זה לא הספיק

לרשום מחשבה

הפעיל את מוחי ברגע

וחילץ אותי מהתרדמה -

פיסת נייר לבנה צרה

לא מחייבת לא מרעידה

אפשרה לומר משהו, להבהיר -

במקרה נפלה לידי

וכמו פתחה איזו דלת קסומה

כניסה למקום נהדר

של הנצחת רגע נוסף בחיי

דף קטן וצר שנייה של זמן רגילה

ביום חולף בלי עקבות ללא חשיבות

ללא הערכה

כמו פיסת נייר שכבר לא נחוצה

הנזרקת לסל האשפה

 

12.09.84

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

חיכיתי...

 

הזמן רץ, בורח

בוקר, צהרים כמעט חצות כבר

לא הספקתי כלום עשיתי כל כך מעט

ישנתי, הרהרתי

וחיכיתי

לבוקר נוסף חדש

ששוב ברח לי

 

1.08.84

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

שעה אחרי שעה

 

שעה אחרי שעה חולפת

אני רואה אותן כתמונות זזות

כמו נוגעת בהן

הן בורחות לי בין האצבעות

ימים ולילות שנים

וחיי הדוהרים איתם

כקרונות של רכבות מהירות

שבקושי מספיקים לראות...

 

5.09.84

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

בכל פגישה

 

בכל פגישה אני יותר עשירה

בכל סיפור

הפצע קטן אני יותר חזקה

יותר מאמינה באחרים

בעצמי - יותר בטוחה

יותר טובה...

בכל פגישה נופלת עוד מחיצה

המעיין מתמלא, גוברת עוצמת התחושות

אני פחות בודדה

לא לבד עוד עם עברי הנורא בשואה

עם כל סיפור

עם כל פגישה

 

22.02.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

אני שואבת אבל התחתית רחוקה

 

הכל טרי וחי בי

כאילו רק אתמול קרה

אני מתארת, מוציאה מעצמי

ונשארת מלאה

שואבת מתוכי מרוקנת אבל

התחתית לא נראית

היא רחוקה כפי שהייתה

- ואני ממשיכה

אולי הפעם אגיע לסופה

הסיפור ימצה את עצמו

תבוא עלי רגיעה

אולי בפעם הבאה אתאר את הכל

עד לאחרונת התמונות

אבל הערימה הטבועה בי אדירה

אינסופית

 

22.02.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

לעיתים שוכחת שישנם

 

מציפים אותי ללא סוף

ציפיות רבות מדי חלומות

אני מתאכזבת וסובלת שלא ניתן

להגשים את כולם

הם נראים לי חשובים

כאילו כל חיי תלויים בהם

בסיכוי להצלחה מידית

ובכך שוכחת

על תלאות העבר על תקוות העתיד

על ענייני קיום אנוש המהותיים

שוכחת גם שחייבים להשאיר מקום

למחשבה ולבעיות

של אנשים אחרים, שאיפותיהם, חלומותיהם

לא להיות נתונים לעצמם רק

ואז יש פחות אכזבות

ויותר ימים של אור

הסיכוי האמיתי

 

7.03.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

ארבעים שנה זאת תקופה עדיין לא רחוקה

 

אולי כבר יכולתי לשכוח

ארבעים שנה זאת ללא ספק

תקופה ארוכה -

הייתי אז ילדה מוקפת שנאה הורגת

גדרי תיל, חומה מפרידה

רחוקה מיתר העולם כמרחק האור מאדמה

היום נרדם על ברכיי בשלווה נכדי

הוא לא מודע למה שאירע לי בשנות השואה

הוא מקרין שלמות, הבטחה

כאילו ביום הולדתו ונשימתו הראשונה

התחיל ונברא הכל כאן

לפניו לא היה טוב או רע...

לפני ארבעים שנה ביום הראשון של שנה נוצרית חדשה

ירו בי באושוויץ כיוונו ללב, שיתקו את ידי

הייתי רחוקה כל כך מחיים אנושיים, מיכולת אמונה כלשהי

בקושי מעכלת את יום ההמשך

שזה נגמר בשבילי באפן מופלא, שזכיתי לחזור משם שלמה

מביטה בתינוק הישן שומעת את נשימתו הרגועה הישרה

מלטפת ראשו, לחיו, נוגעת בהם באושר בתדהמה

המכונית דוהרת, בני נוהג בה אנחנו חולפים על פני נופים נהדרים

חיים! חיים!

 

האם זאת אני? התינוק הוא נכדי באמת? עדיין תוהה מאמינה בקושי

ארבעים שנה מסתבר זאת לא תקופה ארוכה

אני ממשיכה לראות את ההווה באור של מה שאז קרה

 

3.01.83

  

home

הלינה בירנבאום

 

הבית שלי

 

הבית שלי הוא גן פורח

הבית שלי נפלא

הבית שלי בשמש טובע

הוא יופי, שובע הבנה

הבית שלי הוא מבצרי הבטוח

מקור ההשראה הברוכה

הבית שלי הוא תחנה מיוחדת בעולם הסוער

הוא יצירה מתמדת, הוא טוב, טוהר, הגשמה

הבית שלי הוא

                 אהבה

 

1984

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

שוב דמעות

 

התרחקתי, התמלאתי בדברים אחרים

אולי אפילו שכחתי קצת והכל פחות טרי

השתניתי, התבגרתי, השנים לא עומדות

אירועים מתוספים עובדות ניצחונות נפילות

רק הדמעות כל הזמן נשארות איתי, בי

למרות השנים למרות השינויים

לא מתייבשות לא מפסיקות לפקוד

ים של דמעות רוגש, סוער, לא עוצר

מעיין מוזר נצחי לא נגמר

אני לא רוצה, מתגוננת, אבל

זה מעלי

 

 25.10.82

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

עייפה עייפה

 

אני עייפה עייפה

עצוב לי סתם

כלום לא קרה

אין לכך סיבה

בוקר חורפי קר, רגיל

לא חסר לי דבר

ואני בוכה

 

25.02.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

צריך לאחד את השברים...

 

צריך לאחד את השברים

להדביק את הפיצוצים ואת הפירורים

למתוח אותם כמו קפיץ

ולזנק לחיים הרגילים -

לשבור את החומה

לפתוח את העיניים לרוחבה

להתעלם מהמפריע, מהמפריד

לא להיכנע לכאב לגעגוע -

זאת התרופה

לחיות עם הזיכרונות בין אלה

שלא היו ולא מבינים

את העבר בשואה

 

7.03.84

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

קורי השינה

 

קורי השינה מתחת לעפעפיים

העיניים נעצמות לי

אבל החלטתי לשבור את השתיקה

והצורך לנוח

רוצה לבדוק אם יספיק כוחי

להתעלם מהעייפות לא להיכנע לה

לנצח במלה קטנה, חזקה

במחשבה שהבזיקה בי

ורישומה

 

7.03.84

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

שעתי הסתיימה

 

שעתי הסתיימה

המלה שלי נאמרה

עכשיו הזמן להיפרד מהיומן

מהדיבור בו

מרישום תחושות

לא נחוצות לאיש מלבדי

ולהתחיל בוקר (במה שנחשב

לא כמו הכתיבה למגירה) -

של עבודה

 

2.02.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

לכתוב עליהם עוד ועוד

 

כותבת על תחושות, על מחשבות עכשוויות

על עובדות נעימות ופחות

על אכזבות, שאיפות, הישגים מעטים

על ידידים על חתולים וכלבים שלי...

כיון שרציתי לספר על צדדים אחרים של עולמי

ואני לא בטוחה שבחרתי

בנושאים החשובים

הם מרחיקים מדי ממקורותיי

עברי נשאר מאחור והוא תובע ממני לחזור

ככל שכותבת על עניינים נוכחים מציקה העובדה

של הזנחת העיקר   התעלמות מהאמת

שבעבר ההוא אני ומקורי -

סיפרתי על כך אין ספור פעמים

גם בלילות מתוך חלומות התעניינתי וחזרתי לשם

העברתי את התיאורים בכל ליבי וכוחי

וכמו לא אמרתי כלום עדיין

נדמה לי שאני מתחמקת מחובתי, מסתתרת בעניינים עכשוויים

לא חסר הרי אירועים יום יום ותירוצים

ואילו לי אסור לחיות רק את עולמם של אנשים חיים היום

חלק ניכר ממני נשאר עם המתים אז שם

אני פירור שהצליח התנתק במקרה ומרחף בין שני העולמות

ובהווה המכסה כביכול על הכל...

אסור לי לשכוח לו רק לפרק זמן - להתנער

לפנות לסיפורים מסוג אחר, להפסיק להסעיר ולהתייסר

חייבת לשדר מתוכי, דרכי - ולהתריע

אולי ישמע מישהו, אולי חלק קטן יגיע לתודעה,להבנה?

 

4.11.82

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

זו היתה רק ההתחלה...

 

בגטו וארשה היתה לנו שכנה,

התגוררה במטבח שכור

שם גם לנו היה חדר

אצל רופאת-שנים אחת שנפגעה מההפצצה...

היינו בסך הכל ארבע משפחות

דיירי משנה אצל בעלת הדירה.

האישה היתה נמוכת קומה, שקטה.

זכור לי גם בעלה. הועסק בעבודות כפיה.

עם הזמן ראיתי שבטנה תפחה,

כולם התלחשו, כעסו על ההעזה

ובעלה רזה, רזה. רגליו התנפחו

התחיל לשכב במטה.

היה קר וקודר במטבחם האפל,

הרעב הציק נורא!

האישה הקטנה התרוצצה בינינו

בקשה נדבה...

בעלה התנפח כולו וכך גם בטנה.

כשהתינוק נולד האב כבר היה גוויה.

היא המשיכה להתחנן לעזרה,

התדפקה על הדלתות עם תינוקה בזרועותיה

עטוף סמרטוטים וצורח.

אחר כך הבכי שלו נחלש. שקט.

אבד לו הכוח לאמו לא היה חלב.

לא היה לה מה לתת

והוא מת.

אחר כך גם היא נעלמה, גוועה

מאותה הסבה!

אז לא היה בגטו עדיין הכי רע

לא גרשו עדיין לתאי הגז, להשמדה.

זו היתה רק ההתחלה...

 

12.3.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

ב-  19באפריל היום לפני שנים

 

ב- 19לאפריל לפני ארבעים שנה

בלילה קר ואפל נורא

אימא קרעה ממני את השמיכה

בחיפזון עצבני העירה, ניערה אותי -

זה היה בליל הסדר ההוא

 בגטו ורשה -

אמא הייתה נסערת, רצינית

האיצה בי לצאת מהמיטה, מהדירה

איימה כדי לזרז וגם הרגיעה, עודדה

בחיוך חיוור  ליטפה

הובילה אותנו לבונקר במעמקי האדמה

ונטעה תחושת התקווה בתוך אין סוף הייאוש

סביב החומות הצטופפו הרוצחים הגרמנים

חמושים, אדירי עוצמה הורגת

כמו קיר מוות הסוגר על החיים -

הם הציתו את כל הרחובות, את כל הבתים

אנחנו חיפשנו הצלה בין המרתפים הבוערים

מכוסים עשן חנוקים

היינו רק אנשים רגילים

מאמינים עדיין בערכם של החיים

אוהבים זה את זה, חרדים זה לזה -

היום לפני ארבעים שנה התרחשה

האגדה האיומה -

 

אני נוגעת בגופי, מקשיבה לנשימתי

ולא מאמינה

שאני זאת אותה ילדה, היום אישה סבתא

שלא נתפסה אז, לא נשרפה, לא נחנקה

בליל הסדר ההוא, ליל המרד היהודי ליל הזוועות

ליל הגבורה העילאית

 

היום זה רק תאריך עוד אחד בלוח השנה

החוזר עלי גם אחרי שישים שנה...

 

19.04.43 -19.04.03

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

אומרים שהיינו אדישים בגטאות

 

אומרים

שבגטאות

היינו אדישים

שאבדו לנו הרגשות מרוב האימה

- אולי יגידו גם

שכבר היינו מתים לפני ההריגה?

סבור כך מי שלא היה שם אז

לא ראה ולא קורא

בורח מהנושא -

קשה אמנם לדרוש מכולם הבנה

אני מבקשת רק הקשבה מתוך כבוד

בלי דעות קדומות

להתעמק במציאות ששררה ולא בתיאוריות

שלא תופסות לגבי השואה

לחיות ולמות באותן זוועות מחרידות

לאהוב את החיים גם שאין לכך עוד סיבה

זאת משמעות העולה על כל סערת רגשות

מובנת וידועה

זאת משמעות אדירה!

 

12.03.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

בזמנים ההם שאתם לא משערים

 

בזמנים ההם שאתם מנסים

ולא מסוגלים לשער

כשדברים קטנים היו ענקיים

והגדולים מהימים שלפני מבוטלים, לא נחוצים

החיים בלבד היו ערך הם בלבד היו יקרים

בזמנים ההם כשכיכר לחם

ותפוח- אדמה ניקנו רק

במטבע אמריקני ירוק או נוצץ

רך או קשה שלמעטים היה

דמעה הייתה יותר מיהלום וחיוך

תעלומה נדירה מפליאה

בזמנים ההם למדתי מה באמת טוב

ומה כוחו של הרע -

זמנים ההם זה עולם ומלואו

אם יכולים לשער זאת או לא

 

12.03.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

הרגשתי נפלא

 

הרגשתי נפלא

צחקתי כמו צעירה

ללא דאגה

סביב שררה עליזות

חגיגה

מדשאות ירוקות בין הרים

אורחים רבים, מאכלים מיוחדים

ידידים

בתוכי  כמו ישבה והתבוננה

לעליזותי השלווה

אני זאת מבפנים

ובכתה

אולי היצירה שנולדה לפתע

או שאני תמיד שייכת

לדמעות

 

10.08.83

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

ידעתי שאכתוב

 

ידעתי שאכתוב כשאחזור הביתה

ראשי היה מלא כשהאוטובוס נסע

ראיתי תמונות, חשתי באצבעותיי

מלים ומשפטים, חוויות

שהציפו אותי גלים גלים

- ידעתי שאכתוב אותם בשובי

את הצחוק והבכי שהפכו בי

למנגינות

לדמעות של גאות - אנושיות

- בטלביזיה בדיוק מציגים

סרט על מנגלה באורוגוואי

ועל הרציחות העכשוויות -

האכזריות מוחקת לי את הדמעות

לעומתן הן מיותרות

מבוטלות

 

17.08.84

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

"אלטע זאכען!"

 

שוב מאוחר כמעט לא נותר זמן

הבזיק בי זיכרון ורעיון לרשום

חזרתי הביתה לא עשיתי כלום שתקתי

השתעשעתי במשהו פעוט

התחשק לי לפרוק מעצמי קצת עול

ביום קיץ לוהט מתיש -

לפתע עבר אוטו מצוחצח ומבריק

והשמיע ברמקול לכל עבר:

"אלטע זאכען!" אלטע זאכען"!..

מבטא המלים באידיש

לא היו של דובר השפה  בכלל

שום דבר לא היה דומה אפילו הסחורה

"אלטע זאכען" פריטים ישנים, בגדים, רהיטים

הרמקול קורא, מפתה הכל הוא קונה

הייתי ילדה כשראיתי את סוחרי "אלטע זאכען"

יהודים קשי-יום עניים

אהבתי להתבונן בהם מבעד לחלון ביתנו בווארשה

היו מתהלכים בחצר, כפופים שק גס על גבם

הם שרו, קראו, התחננו: "אלטע, זאכען", "אלטע שיך" 

"אלטע ברויט", "אלטע חלע!" בגדים ישנים, נעליים ישנות

חלה ישנה לחם, חתיכות לחם ישנות יבשות!...

הלכו מבית לבית, מחצר לחצר נתנו פרוטות

קיבלו פרוטות בחורף בקיץ

סחבו את שקיהם, את דלותם, תשישותם מהחיים וקראו או

שרו באידיש עסיסית מצלצלת חודרת ללב במנגינתם המיוחדת:

"אלטע זאכען קונה, אלטע שיך, אלטע ברויט"...

 

גם בגטו- אבל שם ללא הועיל שם גם ניגנו והציגו בחצרות

הניחו כובעים בציפייה שייזרק דבר מה מהחלון שישליכו

הם נכחדו הראשונים, גוועו

רק קריאתם שרדה, עברה גבולות, ארצות ונמשכת בשפתם

אוטו חולף וברמקול מודיע לא דובר אידיש

שקונה בגדים ישנים "אלטע זאכען"...

מוזר, חדיש, משוכלל ומזכיר בכל זאת

את האיש עם השק בווארשה של היהודים העניים

רחוק כל כך - כל כך מזמן

 

19.08.82

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

הייתי כמו פירור אבק

 

הייתי כמו פירור זעיר ואפור

כמו חלקיק אבק בלתי מזוהה

לא ראויה אפילו למבט עבור מיון

ימינה או שמאלה...

הייתי כלום בעיניהם גם

בתור בשר לשריפה

לא גדולה לא יפה לא רזה במיוחד - או רעה

לא ילדה, לא נערה ולא אישה

חמקתי בשורה הארוכה בלי לעורר תגובה

רוגז, שנאה, רצון לנקמה, הענשה

לא, לא הייתי ראויה לדבר

סתם אחת ללא צבע, נדונה מראש

כלום לא שווא

חלקיק של אבק שנותר ולא נוגב

בעת הטיהור הנורא

אולי הייתי רק סליל להרשמה, לקליטה?

היום אני מספרת כמספר פתוח

בעוצמה בלתי רגילה

הנאצים לא שיערו את כוחו של פירור

של חלקיק מבוטל

כוחה של ילדה יהודיה מעונה

לא שיערו את זיכרונה!

 

25.02.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

היא כבר לא הייתה

 

כשהייתי ילדה קטנה

אהבתי לעזור לאימא

סידרתי את הדירה

בהעדרה

שתשמח בשובה

אימא אמנם התפלאה

נישקה אותי בהערצה

ואחר כך לידידתי סיפרה והתוודתה

"כשילדתי תהיה נערה

אני לא אצטרך לטרוח לבדי

היא תעשה נפלא

את כל המלאכה..."

שמעתי את המלים האלה בגאווה

אז הייתי עדיין קטנה

וקיוויתי לגדול ולקיים

את הבטחתה

אבל כשהפכתי נערה צעירה

שרדתי בנס מאימת השואה

היא כבר לא הייתה

עזרתי לא הייתה נחוצה לה...

 

8.03.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

ילד אמר לי

 

ילד אמר לי לאחר ששמע

שאלוהים בחר בי שאשאר...

הוא רצה שאשאר מהשואה

כדי לספר על מה שארע

אלוהים קבע כך הילד משוכנע

לא אכחיש בפניו

גם אם איני בטוחה מפני

שדברי הילד הם האמונה אשר

בליבו נוצרה

מליבו בקעה בלהט נפלא

את האלוהים ברא

בכזה גם אני מאמינה

 

19.04.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

שושנה אדומה

 

פניתי תוך חששות כבדים

לנערים קשוחים, בעיתיים

פתחתי את ליבי

כמו בפני ידידים טובים

שרר שקט כשסיפרתי

המבטים היו קפואים

ולא ידעתי מקשיבים או

רק מעמידים פנים?

לרגע אפילו הצטערתי על הפניה

כעסתי על עצמי

אבל לא הייתה דרך חזרה

כשסיימתי איש לא אמר מלה

בלכתי הביאו שושנה אדומה

 

20.04.83

 

 

home

 

הלינה בירנבאום

 

זר חרציות

 

סיפרתי בפני ילדים זיכרונות השואה

שתי כיתות הצטופפו יחד אבל

שרר שקט כאילו אף אחת לא נשמה

השתדלתי בעדינות לא לפרט

יתר על המידה, לא להעמיס

רק על תשוקתי לחיות באותם הזמנים

ועל האהבה שנלקחה

אני המבוגרת באתי להתוודות

בפני הידיים הרכים

האם יכולתי לצפות מהם להקשבה

לכאבי הנורא?

אולי כלל לא הייתי צריכה לבוא?

השקט בכיתה בטא את התשובה

פניהם ועיניהם אמרו אהבה

עת שוחחתי אחר כך עם המורה

הם יצאו לשדה, קלעו זר מחרציות

והביאו לי במתנה

 

20.04.83

 home

Continue...

חלק I  |  חלק  II    חלק IV   |  חלק V  חלק VI

Halina Birenbaum: Sounds of a Guilty Silence (English)

Back to Halina Birenbaum Web Page

Contact Halina Birenbaum: halina "at" 012.net.il (replace "at" with @ to avoid spam).

Last updated on Yom HaShoah, May 5th, 2005

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!