הלינה בירנבאום: ניגון פנימי
Halina Birenbaum: Internal Melody
הלינה בירנבאום: ניגון פנימי, "טרקלין" ת"א 1985
"Traklin" Tel Aviv 1985
Copyright © by Halina Birenbaum
Halina Birenbaum: Sounds of a Guilty Silence (English)
חלק I | חלק II | חלק IV | חלק V | חלק VI
חלק III
| עמוד | ||||
| 37. | טוב לחזור | 36 | ||
| 38. | הייתי חלשה | 37 | ||
| 39. | חבל שהערב קצר | 37 | ||
| 40. | בשבריר שנייה של פחד | 38 | ||
| 41. | תחילה הכל התרוקן | 40 | ||
| 42. | שקט - וכל כך הרבה דמעות | 41 | ||
| 43. | רציתי להתחלק | 41 | ||
| 44. | רוצה לישון | 42 | ||
| 45. | בושה להגיד | 42 | ||
| 46. | חצי דף | 43 | ||
| 47. | חיכיתי | 44 | ||
| 48. | שעה אחרי שעה | 44 | ||
| 49. | בכל פגישה | 45 | ||
| 50. | אני שואבת, אבל התחתית רחוקה | 46 | ||
| 51. | לעיתים שוכחת שישנם | 47 | ||
| 52. | ארבעים שנה זאת תקופה עדיין לא רחוקה | 48 | ||
| 53. | הבית שלי | 49 | ||
| 54. | שוב דמעות | 50 | ||
| 55. | עייפה עייפה | 51 | ||
| 56. | צריך לאחד את השברים | 51 | ||
| 57. | קורי השינה | 52 | ||
| 58. | שעתי הסתיימה | 52 | ||
| 59. | לכתוב עליהם עוד ועוד | 53 | ||
| 60. | זו הייתה רק ההתחלה | 54 | ||
| 61. | ב- 19באפריל היום לפני שנים | 55 | ||
| 62. | אומרים שהיינו אדישים בגטאות | 56 | ||
| 63. | בזמנים ההם שאתם לא משערים | 57 | ||
| 64. | הרגשתי נפלא | 58 | ||
| 65. | ידעתי שאכתוב | 59 | ||
| 66. | "אלטע זאכען!" | 60 | ||
| 67. | הייתי כמו פירור אבק | 62 | ||
| 68. | היא כבר לא הייתה | 63 | ||
| 69. | ילד אמר לי | 64 | ||
| 70. | שושנה אדומה | 65 | ||
| 71. | זר חרציות | 66 |
הלינה בירנבאום
טוב לחזור לכתיבה
אחרי התרחקות
לשכוח את הטרדות
להתעלם מאכזבות
מכל הרעש וההמולה -
לשנות את האווירה
להיכנס לתוך עולם של עצמי
להתעמק ברגשות האמיתיים
להישטף בהם – להתרענן
להשתכנע שוב שקיים משהו
נוסף בנשמה
שונה מהסובב והמעסיק
קיים משהו אחר גדול בפנים
- עם הכת㢡בה – או בלעדיה
וטוב לחזור לשם
29.07.83
הלינה בירנבאום
הייתי חלשה, מיואשת
לא נמצא בי רצון לשום דבר
לא כוח לא תקווה
ביושבי על הספה
כתבתי רשימה
על אותה חולשה מבישה
כעבור זמן קראתי בה
ונדהמתי
מעצמתה
1983
הלינה בירנבאום
חבל שהערב קצר
לילה מגיע – נגמר
דווקא היה טוב להתחיל -
להיות ער להתחמם
בהתרגשות שהחושך החזיר
להקשיב למנגינה שבקעה מבפנים
להיכנס לקיצבה
לנשום האווירה שנוצרה
חבל שהערב קצר שלילה מגיע
זמן התרדמה
האבוד
21.01.83
הלינה בירנבאום
יש הסבורים שמרוב פחד וזוועה
כבר לא מרגישים כלום
פשוט וקצר כאילו...
הסבורים כך שלא טורחים להקשיב ולהתעמק
בטוחים שכבר יודעים הכל על אותם אנשים ואירועים –
גרוע יותר שבלי להבין - הם המלמדים
על תקופת השואה בה פחד מוות ואלפי רגשות ומעשים
הנובעים ממנו
העיקו בכל דקה ושעה
על עולמם של הנרדפים והנרצחים ללא
תקווה עזרה להצלה
האימה עירפלה אז כל חושי חושים
בכל שבריר של שניה
ומתח מטרף בין ייאוש לתקווה –
ומאבק נואש תוך חירוק שיניים וקימוץ אגרופים
והשלמה עם הגורל באין ברירה -
תאוות חיים בכל מחיר וכאב משתק מול מבט אל המוות
והאשליה - האמונה
הבלתי מנוצחת בסיכוי לחיות לזמן מה
אפילו בתנאים של חיה –
אלפי זעקות של פרידה
מהקרובים ומכל היקר על האדמה
מבזקי רעיונות נואשים בחיפוש הצלה
ניחושים לגבי הצפוי ותחזיות-מפלצתיות –
כל אלה ויותר בשנייה אחת ארוכה כנצח
בה נראה ההווה נופל לתהום והעתיד כבר בלתי אפשרי
עולמות העבר והקיימים נהרסים לרסיסים
נשרפים עד עפר -
והיקרים כולם הצפויים לחיסול
להשמדה
והלחימה העיקשת על עוד שניה של תקווה על עוד נשימה
עוד אחת - לפני האחרונה
כל אלה בשבריר שניה של פחד
ימים ולילות, שבועות, חודשים – שנים
בין הרצח המשתולל ללא מעצור וגבול
ובין כל רגע על סף הסיום של החיים
10.07.83
הלינה בירנבאום
תחילה הכל התרוקן בי
אדישות מוזרה ושקט
אופפו כולי
כלום לא נשאר להיאחז בו
להאמין
כאילו הסוף סימן על בואו
בנשיפה אדירה כיבה האור
שעד כה היה
וכבר גם השלמה התחברה שלא כדרכה
אצלי
הפעם ניצחה –
אחר כך נקלעתי לאווירה צעירה חמימה
ישבתי אצל בני בחדר
הקשבתי לדיבורים קולחים ערניים
התבוננתי בסובבים
דמעה גלשה בשקט על הלחי ללא סיבה –
האדישות נמסה לפתע
הכל נתמלא מחדש
בנשמה
21.01.83
הלינה בירנבאום
שקט – וכל כך הרבה דמעות
המחר מעורפל מלא ציפיות אינסופיות
טיפשיות אולי
ההווה קוסם אבל גם מפליא ודוחה
קשה להמשיך וקשה לא פחות להתעלם לוותר
על המצפה כביכול
ולא עולה –
22.04.83
הלינה בירנבאום
רציתי להתחלק בהתרגשות שחשתי
להתחמק מהדממה ששררה בבית
התקשרתי לחברה
וכאילו נכרתה תהום והכתה
בכאב מהלומה של קור מקפיא
בגלל חוסר מוחלט
להבנה
22.04.83
הלינה בירנבאום
רוצה לישון ולא בגלל שעייפה
לילה חלף, קמתי בבוקר רעננה
בכל זאת הייתי מעדיפה להמשיך
להיות שרויה בחלום
לישון כדי לא להרגיש להביע להגיב
ולפעול מתוך חובה –
22.04.83
הלינה בירנבאום
בושה להגיד: לא טוב לי
כשזה לא נכון לפי ההיגיון
בושה להגיד אין כוח ורצון
בכל זאת כך אני מרגישה – דיכאון
הסיבה לא בדיוק מסבירה
מה גם שהיא לא יחידה אבל חשובה
ומשפיעה בחוזקה
לרעה
22.04.83
הלינה בירנבאום
חצי דף ואפילו זה לא הספיק
לרשום מחשבה
הפעיל את מוחי ברגע
וחילץ אותי מהתרדמה -
פיסת נייר לבנה צרה
לא מחייבת לא מרעידה
אפשרה לומר משהו, להבהיר -
במקרה נפלה לידי
וכמו פתחה איזו דלת קסומה
כניסה למקום נהדר
של הנצחת רגע נוסף בחיי –
דף קטן וצר – שנייה של זמן רגילה
ביום חולף בלי עקבות ללא חשיבות
ללא הערכה
כמו פיסת נייר שכבר לא נחוצה
הנזרקת לסל האשפה
12.09.84
הלינה בירנבאום
הזמן רץ, בורח
בוקר, צהרים – כמעט חצות כבר
לא הספקתי כלום עשיתי כל כך מעט
ישנתי, הרהרתי
וחיכיתי
לבוקר נוסף חדש
ששוב ברח לי –
1.08.84
הלינה בירנבאום
שעה אחרי שעה חולפת
אני רואה אותן כתמונות זזות
כמו נוגעת בהן
הן בורחות לי בין האצבעות
ימים ולילות – שנים
וחיי הדוהרים איתם
כקרונות של רכבות מהירות
שבקושי מספיקים לראות...
5.09.84
הלינה בירנבאום
בכל פגישה אני יותר עשירה
בכל סיפור
הפצע קטן אני יותר חזקה
יותר מאמינה באחרים
בעצמי - יותר בטוחה
יותר טובה...
בכל פגישה נופלת עוד מחיצה
המעיין מתמלא, גוברת עוצמת התחושות
אני פחות בודדה
לא לבד עוד עם עברי הנורא בשואה
עם כל סיפור
עם כל פגישה
22.02.83
הלינה בירנבאום
הכל טרי וחי בי
כאילו רק אתמול קרה
אני מתארת, מוציאה מעצמי
ונשארת מלאה
שואבת מתוכי מרוקנת אבל
התחתית לא נראית
היא רחוקה כפי שהייתה
- ואני ממשיכה
אולי הפעם אגיע לסופה
הסיפור ימצה את עצמו
תבוא עלי רגיעה
אולי בפעם הבאה אתאר את הכל
עד לאחרונת התמונות
אבל הערימה הטבועה בי אדירה
אינסופית –
22.02.83
הלינה בירנבאום
מציפים אותי ללא סוף
ציפיות רבות מדי חלומות
אני מתאכזבת וסובלת שלא ניתן
להגשים את כולם
הם נראים לי חשובים
כאילו כל חיי תלויים בהם
בסיכוי להצלחה מידית
ובכך שוכחת
על תלאות העבר על תקוות העתיד
על ענייני קיום אנוש המהותיים
שוכחת גם שחייבים להשאיר מקום
למחשבה ולבעיות
של אנשים אחרים, שאיפותיהם, חלומותיהם
לא להיות נתונים לעצמם רק
ואז יש פחות אכזבות
ויותר ימים של אור
הסיכוי האמיתי
7.03.83
הלינה בירנבאום
ארבעים שנה זאת תקופה עדיין לא רחוקה
אולי כבר יכולתי לשכוח
ארבעים שנה זאת ללא ספק
תקופה ארוכה -
הייתי אז ילדה מוקפת שנאה הורגת
גדרי תיל, חומה מפרידה
רחוקה מיתר העולם כמרחק האור מאדמה –
היום נרדם על ברכיי בשלווה נכדי
הוא לא מודע למה שאירע לי בשנות השואה
הוא מקרין שלמות, הבטחה
כאילו ביום הולדתו ונשימתו הראשונה
התחיל ונברא הכל כאן
לפניו לא היה טוב או רע...
לפני ארבעים שנה ביום הראשון של שנה נוצרית חדשה
ירו בי באושוויץ כיוונו ללב, שיתקו את ידי
הייתי רחוקה כל כך מחיים אנושיים, מיכולת אמונה כלשהי
בקושי מעכלת את יום ההמשך
שזה נגמר בשבילי באפן מופלא, שזכיתי לחזור משם שלמה
מביטה בתינוק הישן שומעת את נשימתו הרגועה הישרה
מלטפת ראשו, לחיו, נוגעת בהם באושר – בתדהמה
המכונית דוהרת, בני נוהג בה – אנחנו חולפים על פני נופים נהדרים
חיים! חיים!
האם זאת אני? התינוק הוא נכדי באמת? עדיין תוהה מאמינה בקושי –
ארבעים שנה מסתבר זאת לא תקופה ארוכה
אני ממשיכה לראות את ההווה באור של מה שאז קרה –
3.01.83
הלינה בירנבאום
הבית שלי הוא גן פורח
הבית שלי נפלא
הבית שלי בשמש טובע
הוא יופי, שובע – הבנה
הבית שלי הוא מבצרי הבטוח
מקור ההשראה הברוכה
הבית שלי הוא תחנה מיוחדת בעולם הסוער
הוא יצירה מתמדת, הוא טוב, טוהר, הגשמה
הבית שלי הוא
אהבה
1984
הלינה בירנבאום
התרחקתי, התמלאתי בדברים אחרים
אולי אפילו שכחתי קצת והכל פחות טרי –
השתניתי, התבגרתי, השנים לא עומדות
אירועים מתוספים עובדות – ניצחונות נפילות
רק הדמעות כל הזמן נשארות איתי, בי
למרות השנים – למרות השינויים
לא מתייבשות לא מפסיקות לפקוד –
ים של דמעות רוגש, סוער, לא עוצר
מעיין מוזר נצחי לא נגמר
אני לא רוצה, מתגוננת, אבל
זה מעלי –
25.10.82
הלינה בירנבאום
אני עייפה עייפה
עצוב לי סתם
כלום לא קרה
אין לכך סיבה
בוקר חורפי קר, רגיל
לא חסר לי דבר –
ואני בוכה
25.02.83
הלינה בירנבאום
צריך לאחד את השברים
להדביק את הפיצוצים ואת הפירורים
למתוח אותם כמו קפיץ
ולזנק לחיים הרגילים -
לשבור את החומה
לפתוח את העיניים לרוחבה
להתעלם מהמפריע, מהמפריד
לא להיכנע לכאב לגעגוע -
זאת התרופה
לחיות עם הזיכרונות בין אלה
שלא היו ולא מבינים
את העבר בשואה
7.03.84
הלינה בירנבאום
קורי השינה מתחת לעפעפיים
העיניים נעצמות לי
אבל החלטתי לשבור את השתיקה
והצורך לנוח
רוצה לבדוק אם יספיק כוחי
להתעלם מ&#