הלינה בירנבאום: ניגון פנימי

Halina Birenbaum: Internal Melody

הלינה בירנבאום: ניגון פנימי, "טרקלין" ת"א 1985

"Traklin" Tel Aviv 1985

Copyright © by Halina Birenbaum 1985

Halina Birenbaum: Sounds of a Guilty Silence (English)

סדר השירים

 מבוא

חלק I  |  חלק  II  |  חלק  III   |  חלק V  |  חלק VI

ניגון פנימי

חלק IV

 הלינה בירנבאום

 איך להגיד שהספר יפה

איך להגיד שהספר הזה יפה?

מה הגדרה עבורו המתאימה –

שאל דביר בן ה-11 את הסבתא

והיא לא ענתה –

הוא קרא בו ובכה בכה

הזדהה בכל מלה – כאילו

לו זה קרה-

הספר עצוב כל כך אך מושך

אז מה להגיד עליו למחברת?

האם זה יאה לומר

שספר ספוג כאב ומעלה דמעות

הוא יפה

שסיפור על אסון נורא מכל

הוא – סיפור נפלא?

20.04.83

home

הלינה בירנבאום

 כל פחדי נעלמים

כל פחדי נעלמים

כשאני בתוך סיפורי

גם אם יושבים מולי

מאות אנשים –

אני רואה בפני

את אלה שכבר לא איתי

והעולם בו חיו שהיה גם שלי –

אני נכנסת לתוכו יחד עם השומעים

הסיפור מעלה אותנו

למרחקים בלתי נמדדים, לא ידועים –

לעיתים נדמה לי שהסיפור

הוא דמי, בשרי...

הוא פורץ ונשפך ממני כמו מעיין

לא יכולה לעצרו כמו נשימתי –

גם בפני המוות איני חרדה –

בזמן הסיפור הוא נראה לי קטן

ולא נורא – לא הייתי קמה לפני סיום

המלה האחרונה

כמו שלא עוזבים קרב לפני הכרעה –

5.02.83

home

הלינה בירנבאום

נדמה לי שהתרחקתי

נדמה לי שהתרחקתי מהעבר

אני כבר לא מדברת עליו

לא חולמת בלילות וכמעט

לא מזכירה

אווירת ההווה השתלטה עלי

משכיחה את היתר

אני כאילו אדם אחר אבל

כשעובר על ידי ילד בוכה או חתול מסכן, רזה

או כלב ללא בית וללא השגחה –

אני רואה מיד את עצמי

בימי השואה...

הלב מתכווץ ואני מרגישה נורא

למזלי – היום אני שיכולה

להושיט עזרה

10.09.84

home

הלינה בירנבאום

גם כשאני חושבת שהכל נגמר

גם כשאני חושבת שהכל נגמר והתרחק מזמן

גם כשאני שקועה כל כולי בדברים אחרים

בפנים נשארים טריים תמיד

האירועים מאז, הם נשמרים –

יש להם מקום נצחי וקבוע

בתחתית נשמתי –

לפעמים כאילו נפתחת דלת רחבה אליהם

ולפעמים היא סגורה לחלוטין –

1984

home

הלינה בירנבאום

"פאר מיר ביס דו שיין"

שיר מלא חן – ישן ישן

אני זוכרת אותו מהבית משם

כשהכרתי את "פאר מיר ביס דו שיין"

בעצמי לא ידעתי אידיש, את שפת הורי

מאוחר יותר למדתי והבנתי

את השיר הנפלא

הוא הקסים אותי בתקווה שבו

בהבטחת קבלה –

גם אם לא אהיה יפה

הוא הסביר בעליזות ובקצרה

מהות האהבה –

במרוצת השנים העמיק זכרו בי, פירושו

או נכון יותר – תכליתו ששונה

עת חיסול גטו ורשה שימש כפיתוי להסגרה –

הסתתרנו בעליות הגג ומרתפים, לא העזנו לנשום

לילות, ימים, או אולי נצחים?

לא היינו כבר בני אדם, רק צללים החרדים לחיים

החוששים מהצל של עצמנו כמו עכברים –

ואז המציאו הרודפים את המארבים המפלצתיים:

הם העמידו בוגדים

הפסיקו לירות ולקלל – פקדו לשיר בפנינו

את השירים האהובים –

"פאר מיר ביס דו שיין" חדר לנפשנו כזכר מתוק

מהימים הטובים –

הפעם היה עליו לגרום לעזיבת המקלטים

להקל על הרוצחים להמיתנו –  גם בעזרת השירים

היו שהתפתו, חשבו שזה נגמר, שהנאצים נעלמו – הציצו

הם נורו – הנותרים לא יצאו

שנאו את השירים – הזענו במחבואנו, צפופים, אומללים

הקשבנו לקולות מבחוץ, התפללנו, התגעגענו –

אחדים בשקט בכו – אולי על כך שאפילו

השירים האהובים בגדו –

מעטים מהם היום נותרו – אך לא כך השירים

את "בשבילי את יפה" גם היום מכירים

שרים אותו גם ילדים וגם גדולים

דוברי שפות אחרות לא דומות, לא קרובות להם אבל הם מבטאים –

אתמול נערך ערב זיכרון לקורצ'אק – והושר השיר החינני

כולם הצטרפו התרגשו –

ואני חשבתי אם היו מבינים מה אני שומעת

כשמתפזרים הצלילים – איזה פירושים?

איזה זיכרונות ופיתוי לספר על אותם אירועים

על אותם אנשים!

על "פאר מיר ביס דו שיין" של תקופות שונות

וזמנים אחרים – ועל יתר השירים האידישיים

של הורי וקרובי – שכבר לא קיימים...

14.12.82

home

הלינה בירנבאום

בני היום בר-מצווה

לא יכולתי להירדם הלילה

לא יכולתי להירדם הלילה כיון שחשבתי, כיון

שניסיתי להסתכל לאחור, להציץ למרחקים, להשוות

להמחיש לעצמי דברים רבים כל כך –

מובן כי כל ניסיונותיי עלו בתוהו – רק לא ישנתי לילה שלם

אין זה הפעם הראשונה ובוודאי גם לא האחרונה

עצבים, עצבים אז מה?

אפשר לקחת גלולה מרגיעה – ויבוא השקט

אפשר גם לבכות קצת להסתובב מצד לצד

האם רק אני כזאת?

אלה הם החיים, כך נוהגים כל האנשים לעתים הם עצובים

לעתים עליזים לפעמים רגועים ולפעמים נסערים –

יש זיכרונות ויש געגועים

לא נרדמתי בכיתי אולי כלל לא רציתי לישון –

רציתי לבכות ביקשתי להיות עם יקירי עם אלה שאהבתי

רציתי להיזכר בהם, להרגישם סביבי

והדבר ניתן רק בחשכת לילה ללא שינה –

ביקשתי לתאר לעצמי מה היה ואיך היה אילו היו הם כיום

אילו היו עמי לידי –

איך זה היה לו הייתה אימי שלי, אבי?

אילו היו חיים כל אלה שאהבו אותי, סבלו למעני –

אילו היו עמי בכל החגים שלי, בימי השמחה – ובימי העצב?

אילו היו לידי כאשר נישאתי לבעל, כאשר הבאתי בן לאור עולם, כאשר

ליוויתי אותו לראשונה לבית הספר

והיום, היום שבו זכיתי לחגוג את הבר-מצווה שלו –

- מעולם לא היו איתי ברגעים הגדולים הללו של החיים

תמיד הייתי לבדי – ואולי לא לגמרי לבדי

כי היה איתי הכאב הזה, הדמעות האלה והגעגועים

היו איתי הזיכרונות הבלתי נשכחים לנצח

ולא היה לי חג

מעולם לא היה לי חג אמיתי, לא הייתה לי שמחת אמת –

כיון שבחיי היה הגיטו, הייתה המלחמה הגדולה – אושוויץ

- לא, לא צריך לבכות וגם לא לקחת תרופות

אין זו מחלה ולא עצבים – זאת היא מציאות מבעד לזיכרונות

לא מרפאים אותה, לא מרדימים אותה היא החיים –

נכון שלא תמיד אפשר לישון בלילה – אבל זה לא חשוב

כי היום בני הוא בן שלוש-עשרה הוא בר-מצווה!

כי מין העפר ההוא והדם ההוא לא נשאר המוות אלא

צמחו מהם חיים חדשים ילד יש – בן יהודי

ניצחון שלי, חג שלי, של ילדי –

כך הרהרתי לי עד הבוקר אחרי כן נרדמתי בשקט

נרדמתי ללא גלולה – ללא תרופה מרגיעה

15.04.69

home

הלינה בירנבאום

כואב לי להיפגע – כואב לפגוע

כואב לי להיפגע

מלה רעה, אי צדק יוצרים בי שברים

לא קל לי להתאושש, לשכוח – לא להתייחס

לא עוברת לסדר היום אחרי פגיעה

לא יכולה למצוא רגיעה –

לא מתנערת מכאב מהר

הוא מבלבל, מייאש, לא מאפשר

פעילות תקינה -

אומרים לי שאני מדי רגישה ומגזימה

אולי הם צודקים

מה לעשות – כשפוגעים בי אני אומללה

לא מסוגלת לסבול עלבונות, טענות

לחיות בלי מלה טובה –

לפעמים אני מתביישת בפגיעותי ועוד בא לי

לבקש סליחה על כך...

אבל אני לא משתנה –

לא פחות קשה כשמצידי בא העלבון

ואני הגורמת לפגיעה

המצפון מעיק דוחה מפני שינה –

לא סובלת את עצמי כשגורמת צער, אכזבה

כיון שתמיד אני מזדהה עם

כל מי שנפגע –

12.09.82

home

הלינה בירנבאום

במילים פשוטות ברורות על השואה

על קורות השואה חייבים

לכתוב ולספר במלים פשוטות וברורות -

האירועים האלה היו כל כך עצומים ומפתיעים

שלא נחוצות בשבילם שום מטפורות

רעיונות מיוחדים או קישוטים –

רק רגשות טובים עמוקים – אמת וכנות

מסוגלים לבטא את הגדולה והזעקה –

רק אלה עשויים לקרב, ליצור הזדהות והבנה

עם התקופה ההיא

עם האנשים שהתענו בה, נרצחו -

לדעתי כל צורה אחרת רק גורעת, מקטינה

דוחה מהנושא או

מסלפת

7.03.83

home

הלינה בירנבאום

בעצם פסח היום

בעצם פסח היום – שוב, כן

אפילו לא ציינתי, כמעט

מחר זה כבר נגמר

הפעם היה אחרת...

פחות עבדתי, מעט מאוד התארחתי

אבל כתמיד בימי חג האלה – התגעגעתי

נחתי, ישנתי, לא חלמתי

בכיתי, נזכרתי –

כואב לספר, לפרט, זה עצוב

תמיד צורב –

אני עדיין שם - אולי עוד יותר?

שנים חולפות ולגבי העבר תמיד גם הווה

לעומתי הזמן חסר אונים, דומם

לא משנה כלום

למרות שפסח בא – ופסח הולך

הפסח ההוא מ-1943 בוארשה

לעולם חוזר –

6.04.83 – 25.04.05

home

הלינה בירנבאום

מלים שלא כתבתי עדיין

מלים שכתבתי – ושעדיין לא

תקועות לי בלב כאבן מכבידה –

אני כלואה בתוכן, נרגשת מהן עד שחרור

מחפשת ללא הצלחה דרך להשתחרר

להוריד ממני את המטען

ולהירגע – להירגע

לזמן מה...

7.03.83

home

הלינה בירנבאום

נאבדה לי מלה

בעיצומה של כתיבת משפט

נאבדה לי מלה...

פרחה מראשי כלא הייתה

ואני מחפשת אחריה, מתאמצת

להיזכר בה, היא כל כך חסרה לי –

אבל לשווא מחפשת

ושום אחרת לא מספקת, לא מתחברת

פשוט לא מתאימה – היא משנה כל האווירה

- האבודה הייתה מושלמת, קסומה!

6.03.83

home

הלינה בירנבאום

ישנה נשמה בדף

ישנה נשמה בדף לבן –

יש בה כל שנחוץ לי תכופות

כדי להפיג את המתחים

אני בא אליו בדמעות

בסערה

כשלא מוצאת לי מקום בעולם

וטעם

אני באה אליו תמיד

כשיש בי או סביבי

מלחמה

ובכל מקום רק בעיות

אכזבה...

מחפשת וגם מוצאת בו

נחמה

25.02.83

home

הלינה בירנבאום

העבר מתרחק

העבר מתרחק ממני

רודף פחות

העתיד לא חשוב לי

אינו מטריד אותי –

הוא רחוק

(דברים רחוקים כואבים פחות, אומרים)

לגבי ההווה הוא הכל

הוא עבר ועתיד ועכשיו –

בשעה נוכחית, ברגע החיים טמון

כל עולמי, כל מאודי - החיים

אני ללא הרף מעתיקה את מהות

השעה, הדקה

עוד רגע, עוד רגע

טיפה אחרי טיפה

ההוה כולל את הכל – את הקרוב ואת הרחוק

אוסף תחנות – עד לאחרונה...

21.03.84

home

הלינה בירנבאום

בתוך הבעיות

בתוך הבעיות הרבות, בין רדיפה

אחר פתרונות

וביצוע המחויבויות, המשך אין סופי

של הכנת התוכניות השונות –

פשוט שוכחים את הזמן, מתעלמים

מדלדול הכוחות

ומהשנים ההולכות לאיבוד

צורות משתנות –

פתאום הלב מתנגד, מפרפר, מסרב לשרת

- הלילה קיבלתי שיעור: מה טוב לי עכשיו –

ומה היה מפחיד כשגופי נרעד

הלב הלם, נשימתי הפכה קשה פתאום

ולא הייתה לי שליטה על גופי

רק חוסר אונים מול החרדה

שזה כבר הסוף מדפק

ולא הייתי מוכנה...

התפללתי בנפשי להצלה כמו ילדה

נשבעתי לי להירפא מהדהירה

מהתמודדות עם ריצת הזמן וגבולותיו –

בבוקר כל זה חלף –

גם ההבטחה

12.09.84

home

הלינה בירנבאום

דוחה מחשבות על המוות

לא האמנתי בקיום מוות – לא השלמתי

לחמתי בו עד חורמה, בכל המצבים

קיומו הפחיד – לא יכולתי להבין, לשער

המוות הצטייר בעיני כמסתורי, כחידה איומה

רציתי לברוח ממנו –

המחשבה עליו לא עוזבת, לא נרפאת  -

- ראיתי אותו בסכנות אורבות בניחושים

בנבואות הכי שחורות שהתגשמו

בגזרות דין של הרוצחים השולטים

בעיניים אחרות של אנשים נחרדים מחווירים  -

תחילה לא הכרתי בתי הקברות  - גם מהם פחדי -

אחר כך הוסבר לי מה זה כבשנים

במיידנק ובאושוויץ היו רק משרפות...

זמן רב שהיתי במקומות בהם שרר יותר מוות מהחיים

ולא השלמתי לא הכנסתי למודעות – קיוויתי, לחמתי

- ההרג באושוויץ נגמר – שוב למוות

אין כבר שליטה בלעדית

אבל הוא ישנו, הוא כוח, איתן כתמיד

אפוף מסתורין, דעות קדומות, מנהגים טפלים, מטרידים

מפחיד ומעסיק – שם צל על הכל בכל הזמנים –

היום אני חושבת שטיפשי לברוח ולא להשלים עם סוף החיים

אז למדתי לחיות במחיצתו של מוות הכל יכול – להתקיים לצידו

הייתי בין המומתים, הנשרפים – וחזרתי לחיים רגילים

ליוויתי נפטרים לבתי הקברות

אין שם אימה כפי שבאושוויץ הייתה

עצים צומחים שם, שקט ואנשים נפתחים – בוכים ליד הנחים

או שרים, מתפללים

לא פוחדים – מבינים, לא בורחים

אבל כשהחיים קולחים בגופי אני דוחה את המחשבה

רוצה לשכוח את המוות אפילו בכתיבה –

12.09.82

home

הלינה בירנבאום

לא רוצה עכשיו זיכרונות

לא רוצה עכשיו

תונורכיז

קרובים או רחוקים

לא רוצה דמעות

חיוכים נעלמים

של מצבים שונים

הימים מתחלפים

בזה אחר זה –

באים חמים וקרים

בהירים או קודרים -

נעורים וזקנה

מוות וחיים –

וידידים חדשים

ניצחונות שונים

שאף פעם לא מספיקים

לא מספקים –

אני חותרת

מתקדמת לכיוונים בלתי ידועים –

שוכחת וזוכרת

מתנגדת

ונכנעת

וחוזרת בעצמי או דורכת במקום

לשום מקום לא מגיעה –

רק דוחפת או נדחפת

בלי לחשוב לאן

בשביל מה?

עם או נגד רצוני

לא משתנה...

אני לא חזקה

אבל גם לא חלשה, לא חלשה –

זקנה – וגם תמיד צעירה

לפי שעה בכל אפן או נכון יותר

לפי התחושה ...

30.06.83

home

הלינה בירנבאום

איך אוכל להיות עצובה

שמעתי חדשות עצובות

ולא התעצבתי

קשה להרגיש עצב

ביום בהיר, שטוף שמש

בשקט השורר בבית

וירק נפלא בגינה

בין תוכניות נועזות

ומחשבות מרתקות

בתוך התרגשות מרוממת בלב

ואהבת חיים גדולה –

וההשלמה

עם סופה הבטוח של החגיגה

- איל אוכל להיות עצובה?

25.07.83

home

הלינה בירנבאום

חיפשתי בריחה

כותבת במחברת מכופלת

על הספה

כדי להיות עם עצמי ורחוקה

מיתר הדפים המונחים על שולחני

בערימה –

כן, גם הם חברה מכבידה, מפריעה

רציתי להיות לגמרי לבד

עם המחשבה החדשה ותחושתה –

בבית לא היה איש

בכל זאת הבדידות לא הייתה שלימה

מכתבי-היד מזדקרת ההמולה

ממנה חיפשתי בריחה

לדף ריק

ולהתחלה חדשה...

1983

home

הלינה בירנבאום

טוב לי בביתי

טוב לי בביתי – בשקט

לבדי, להקשיב לקולי

טוב לי לשבת בקצה של

הספה, להתכסות בשמיכה החמה

לחוש שובע – ובחוץ חושך

אי וודאות, קר, סערה –

אני מתבוננת בחפצים מוכרים

קרובים לי, מתחממת –

הכלב שוכב על ידי, חתול

מכופל לרגלי רוחץ את

האימה – החתולה הזקנה

שקט רגיעה קדושה –

איש לא מתקוטט לא מבקר

לא מקלקל את האווירה

לא מפסיק את השירה את השלמות

שבכל אלה – הנחמה

לא הייתי מחליפה זאת

בשום חוויה אחרת, כביכול

יותר מלהיבה –

טוב לי ככה בביתי

אני שקטה, מלאה דברים נהדרים

לכלום לא זקוקה –

ולא חשוב שבחוץ סערה

13.11.82

 home

Continue...

חלק I  |  חלק  II  |  חלק  III   |  חלק V  |  חלק VI

Halina Birenbaum: Sounds of a Guilty Silence (English)

Back to Halina Birenbaum Web Page

Contact Halina Birenbaum: halina "at" 012.net.il (replace "at" with @ to avoid spam).

Last updated on Yom HaShoah, May 5^th, 2005

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!