הלינה בירנבאום: ניגון פנימי

Halina Birenbaum: Internal Melody

הלינה בירנבאום: ניגון פנימי, "טרקלין" ת"א 1985

"Traklin" Tel Aviv 1985

Copyright by Halina Birenbaum 1985

Halina Birenbaum: Sounds of a Guilty Silence (English)

סדר השירים

 מבוא

   חלק  II  |  חלק  III   |   חלק IV   |  חלק V  |  חלק VI

    עמוד  
1. כמו פרחים ברוח 5
  2. לו רק יכולתי לכתוב 6  
  3. השקט קורא לי 7  
  4. דמעות 8  
  5. חיי התחילו מן הסוף 9  
  6. תחילתי בגטו וארשה 10  
  7. אני זוכרת את עצמי מגיטו וארשה 11  
  8. הכל נראה לי רגעי 12  
  9. ישנתי ישנתי 12  
  10. לפעמים 13  
  11. פעם אני חזקה - פעם שבורה 13  
  12. מפחיד כוחי... 14  
  13. יד ביד עם עצמי 14  
  14. המספר על זרועי 15  
  15. כל זמן שאנחנו מזכירים הם חיים 16  
  16. אני מספרת כיון שאני רוצה 16  
  17. לפעמים הכאב מפוצץ 17  
  18. גם אני בשיריך 18  
  19. מדוע הם טוענים (האם אשם הנרצח ברציחתו?) 19  
  20. למה רציתי אז לחיות 19  
  21. קיימות עובדות 20  
  22. רגע של קודש 21  

ניגון פנימי

חלק I

הלינה בירנבאום

כמו פרחים ברוח

שורות, שורות פיזרתי.
ערבוביה משונה
של דמעות וחיוכים רחוקים
כאב הגעגועים
ותמונות שרק בזיכרוני עוד
כמו פרחים ברוח
מפוזרות
ברוח לכל עבר
זרועות

1985

 

 home

הלינה בירנבאום

 לו רק יכולתי לכתוב

דפים לבנים לפני
ושקט נעים בחדרי
התנור הלוהט מחמם מפנק
לו רק יכולתי לכתוב
לכתוב על משהו טוב שמח מאושר
בהיר ונקי כמו הנייר הזה
אבל אין בלבי שקט
אין רגיעה עליזות
אין בטחון אין מסביבי בהירות
המציאות היא קשה סבוכה
השקט בחדר החום והרגיעה
הם רק אשליה

לא אוכל לכתוב על משהו טוב
אין בי די כוח אפילו לחשוב
להתרגש להתעצבן
מוטב שאשתוק

רק משום מה משכו הדפים הלבנים
השקט בחדרי
געגועים
לכתוב על משהו טוב באמת

22.12.86

 

home

הלינה בירנבאום

השקט קורא לי

השקט קורא לי אני שומעת אותו
טובעת בו
הכל סגור ואטום לא קורה כלום
קשה להגדיר
מאלץ אותי למהר ללכת לאן-שהו
לעשות משהו ובעיקר להקשיב
לצליל המפתה של הדממה
לנחש פרושה או פירושיה הרבים
הבוקעים ממנה וחודרים לכל פינה
בביתי בנשמתי ממלאים בדברים נהדרים
מוסתרים

 אני נאלצת לשכוח הכל להתעלם
בדברים הבלתי נראים ובכל זאת קיימים
שקוראים לי -

אולי זה רק בדמיוני?

אבל שמעתי בבירור את השקט
מיהרתי לצאת לקראתו לנוח בו
להתרענן ולפרוץ את האטימות ההסגרים
והשתיקה המוזרה המפחידה
שנשמעה לפתע
השתלטה עלי

 26.11.86

  

home

הלינה בירנבאום

דמעות

אומרים עליהן שהן מרות צורבות בעיניים חורטות קמטים
פוחדים מהן מתביישים בהן
מחשיבים אותן כאות לחולשה, נשיות, או ביטוי לאסון, אבל, מחלה.
בורחים מפניהן מתחבאים בהתגלותן
- בשביל㪕 הגרוע ביותר כשאינן כשיבשים בי מקורותיהן
פירושו שאני לא מסוגלת להרגיש כבר לא יודעת להתרגש
שמוח או להתייסר
פירושו שאני לא לוחמת עוד על מאומה ולא משיגה דבר
לא משתוקקת לכלום בכלום לא מתנסה
זאת אומרת לא מעניין אותי איש- ואני לא מעניינת אחרים
אם כן מת חי
- לי יש הⳫרח בדמעות אני חייבת לחוש בלהטן הצורב מבעד לעפעפיים
את עקבותיהן החמים הלחים על לחיי
אני מוכרחה לחוש באותה התכווצות גרון ורעד הגוף ודפיקת הלב המזורז
המקדימה את התפרצותן
אני מוכרחה להרגיש את טוב הלבביות והכאב הבוער של מרירותן
נסערותן ומחאתן
מוכרחה לראותן בעיני אדם אחר כביטוי והד להרגשה הקיימת בתוכי
והנוצרת עבורי בתוך האחרים
בשבילי דמעות הן אוצר. לגבי הן טיהור מאבק החיים, מהרע, הבינוניות,
בשבילי הן החיים - התחייה
דמעות זה גלוי לב, אמת, הן סבל אנושי ואושר אנושי
דמעות הן נשמת אדם לעתים פצועה, כואבת, ממורמרת ולפעמים
שמחה קורנת אבל מעולם לא מאובנת
- לי הכר㢟יות הדמעות כדי שאחוש במלואו
שיש לי לב ואני באמת בן-אדם

 26.11.67

 

home

הלינה בירנבאום

חיי התחילו מן הסוף...

חיי התחילו מן הסוף...

קודם הכרתי את המוות, האימה

ורק אחר כך ההולדה.

גדלתי בתוך ההרס, בממלכת השנאה

ורק אחר כך ראיתי בניה.

נשמתי חושך, שריפה, ניוון רגשות

זאת הייתה אווירת ילדותי הרגילה.

ורק אחר כך ראיתי גם אור

רק אחר כך ראיתי פריחה.

על אהבה ידעתי תמיד!

גם כשהיה יותר מנורא!

אפילו בגיהינום היא הייתה. פגשתי בה.

חיי התחילו מן הסוף ורק אחר כך

חזרו לתחילה. שבתי לתחייה.

זה לא היה סתם זה לא היה סתם

מפני שהטוב - הוא לא פחות חזק מן הרע!

וגם בי יש הכוח לא להיכנע.

אני עובדה!...

 

25.2.83

 

 

home

הלינה בירנבאום

תחילתי בגטו וארשה

רציתי להתרחק להתפנות
לנושאים אחרים
רציתי להוכיח שגם אני נועדתי
לחיים רגילים
רציתי להראות לעולם ולעצמי שאני
אדם ככל האנשים
לא לדבוק במוראות השואה
להיות דומה
לאלה שלא היו שם ולא עברו על בשרם
את האימים
נכנסתי לעולמם אחרי זוועת התבערה
כל כולי בכל כוחות נפשי
כאל נהר עמוק שוטף ורוחץ
שחיתי בו נאבקתי בזרמים מנוגדים שונים
הצלחתי לעמוד בכך ולבנות לי חיים חדשים
הייתי ככל האחרים
העזתי הרבה השגתי את שקיוויתי
יצרתי התקדמתי
- אבל הא㲍 צדקתי כשהתרחקתי? לא טעיתי?
נשארתי אני עצמי?
הגשמתי את הבלתי אפשרי שכחתי ולא
שבגיטו ורשה תחילתי
דרך מחנות המוות המשך דרכי
היום אני ככל... האנשים אבל
לא הנוכחיים ההם חיים בתוכי
אני מביטה מודדת ומעריכה הכל מבעד
תמונות מאושוויץ מבעד ביתי בוארשה השרופה
הגיטו ההרוס
משפחתי שנכחדה
היא לא זכתה
 

27.10.82

 

home

הלינה בירנבאום

אני זוכרת את עצמי מגיטו ורשה

אני זוכרת את עצמי מאותם הימים
כילדה קטנה מתהלכת ברחובות סואנים
הומים בני אדם אצים לכל הכיוונים

כשאת הכל עוטפת אכזריות עירומה

והכל נושם בשקיקה לחיות לשרוד מהאימה

אני זוכרת את עצמי מתהלכת שם

מביטה בבריות בבתים הגדולים ובשמש

בשמים הרגילים המכסים ולא נגמרים

וגם לנו שייכים בכל החורים והסדקים

הייתי מרימה את פני מתחממת מהזריחה

סופרת כוכבים מבעד החלון בלילה

ומנבאה:

האם אגיע גם ללילה הבא? האם תבוא הזריחה?...

אני זוכרת את האנשים שחמקו אז ברחובות הצפופים

את מבטיהם פניהם בגדיהם

פעמים אין ספור נדחסתי ביניהם התבוננתי

רציתי לגדול מהר ולהשתוות אליהם

הם נראו נצחיים, אדירים למרות האימה

הם היו מלאי תנועה מתמדת מלאי חיים, תושייה

אחר כך ראיתי את הרחובות ריקים, שוממים

אחר כך הובלתי ברחובות מתים

בין הריסות הבתים

השרופים

ההמונים האדירים לא היו כבר בין החיים

רק השמים הזריחה והכוכבים

הרחוקים הבלתי נגמרים -

 1.03.83

 

home

הלינה בירנבאום

הכל נראה לי רגעי

 הכל נראה לי רגעי

חוזר על עצמו וחולף

הכל נראה מקרי לחלוטין

צדדי קשור בי ולא נוגע לי...

הדברים לא באים מכוחי

נלבשים עלי לא לפי מדתי, טעמי

- כלום לא תמידי, עקבי

אבל נמשך שנים ארוכות

אין ספור לילות וימים

חיים שלמים

 7.02.83

  

home

הלינה בירנבאום

ישנתי ישנתי

כבר נעלמה התמונה שאתמול תקפה

לזמן מה ברחתי מפניה

נרדמתי נמלטתי הייתי כל כך תשושה

ישנתי, ישנתי שינה כבדה לא מרנינה

היום הזה שסער בי נרגע

ואני לא בטוחה עכשיו אם טוב לי או רע

אני כבויה ללא אותה סערה

אני כמו חצויה וכשמתעוררת

רודפת את המחצית האבודה...

 

10.05.83

 

home

הלינה בירנבאום

לפעמים

לפעמים אני כותבת מתוך חולשה לא מרגישה טוב

או סתם רע לי על הנשמה

אחרי זמן אני מעיינת ברשימה חוזרת אליה

ורוצה למצוא בה עוצמה, שימחה

מתפעלת שאין בה להט כועסת ששוב

היא עצובה ומדכאה

אבל היא רק מחזירה לי תמונה שציירתי

וזה כוחה היא לא נוצרה כדי לבדר

היא התחושה שאופפה אותי בגלל משהו

או ללא שום סיבה ברורה

אני שחיפשתי את התקווה בכתיבתה

ולא דווקא לתת אותה

3.12.82

 

home

הלינה בירנבאום

פעם אני חזקה פעם שבורה

לפעמים אני נראית חזקה מברזל

לפעמים חלשה

לפעמים אני מלאת תקווה, אהבה

לפעמים שבורה

פעם אני שמחה בכל

פעם אחוזת מרה

וכך גם הרשימות שלי אחת

נוגדת השנייה

כאלה הם האירועים, האווירה סביבי

והתגובה 

 8.03.83

  

home

הלינה בירנבאום

מפחיד כוחי...

רוצה להיות חזקה להשפיע

לגייס הקשבה לסיפורי מהשואה

אף פעם איני בטוחה באפשרות להצלחה

לא מתארת עצמי בה -

זאת רק שאיפה, חלום מעורב בתקווה -

אני נאבקת קשה להעיז לפנות

ולא מאמינה ביכולתי

אחר כך נבהלת לגלות

נבהלת מכוחי לחדור לליבם של האחרים

להשפיע על עולמם בסיפורי

באווירה שאני יוצרת בחוויותיי משם

ומתייסרת בשאלות מעיקות

של רגש אשמה

האם לא הפרזתי לא לקחתי מהם

יתר על המידה?

3.12.82

home

הלינה בירנבאום

יד ביד עם עצמי

בקיבוץ היה שמח, חגיגי

הרבה אנשים, נוער, אורות,

דברים טובים

שירים, צחוקים, נופים נפלאים

עולם של שימחה, רעננות, ירק

יצירה והצגה לסיום שנת למודים

צחקתי אתם שמעתי את קולי

הקשבתי לו

היה מוכר לי וכמו של אדם אחר...

המספר על זרועי עורר התעניינות

אני מסבירה, מספקת תשובות מידיות

ומרגישה בצל של עצמי, בי, לידי

 

לעולם כבר לא אהיה לבד

העבר צועד אתי

יד ביד יד ביד

17.8.1984

 

home

הלינה בירנבאום

המספר על זרועי

רציתי לכתוב משהו

על המספר החרוט

בזרועי - תעודת זהותי מאושויץ

הוא בבשרי

איתי תמיד וכך מזה ארבעים שנה

לא החוויר, לא דהה

שום אות לא נמחקה בו

האם הוא מפריע לי? לא, לי לא

אני כל כך רגילה כאילו היה לי מלידה

אבל לפעמים כשמעורר תשומת לב

בסביבה זרה, צפופה

ומסתכלים בו -  בי

לא נוח לי נוצרת מבוכה

לא אוהבת להיות במרכז העניינים

לחוש במבטים חוקרים, סקרנים, מנחשים

מתפעלים או מדביקים תווים

וזה מאוד מפריע

בכאלה רגעים של שאלות מטרידות

של רחמים משפילים

(או גרוע יותר - של התעניינות בכמות הכספים

הניתנים על ידי הגרמנים)

אני משתוקקת שתמיד ישרור חורף כי

אז על הכל מכסים... השרוולים הארוכים

 18.12.83

home

 הלינה בירנבאום

כל זמן שאנחנו מזכירים הם חיים

נכון שכבר עברו הרבה שנים

נכון שלא חסרים עניינים עכשוויים בוערים

נכון שמחריד לשמוע על אותם אירועים נוראים

ולחזור עליהם, לספר ולהזכיר

לא מעטים כלל לא רוצים

אני מרגישה שאנחנו חייבים זאת

לעצמנו ולאלה ששם הומתו

- כל זמן שאנחנו מזכירים

הם עדיין חיים

כל זמן שחושבים עליהם וכואבים

שלא שותקים ולא משלימים

למרות ונגד השנים

 18.12.83

 

home

 הלינה בירנבאום

 אני מספרת כיון שאני רוצה

מספרת על העבר הרחוק

לא בגלל שנתקעתי בו

לא בגלל שמוכרחה

להרצות על השואה איננו מקצוע שלי

ולהתאבל עד אין סוף אינה כוונתי

גם אני רוצה לחיות טוב אבל

פירושו לזכור ערכים אמיתיים

את היקרים שהיו

אני אוהבת היום מפני שאהבתי אז

זוכרת את העבר כי יקר לי היום

ומספרת עליו כיון שאני רוצה

לחוש תמיד ולשמור זכרם -

 18.12.83

 

home

הלינה בירנבאום

 לפעמים הכאב מפוצץ

לפעמים הכאב מפוצץ

אין שום שליטה על הגעגועים

דמעות ממלאות ואין להן קץ

וגם כשמתפרצות לא מקלות

אני שותקת או רועמת

חולמת על העלמות

ואז מופיעה לפתע איזו עוצמה אדירה

ותוך שתיקתי אני מתבוננת בתמונות שבי

מקשיבה למנגינה המתלווה

מתיישרת זוקפת קומה ונשבעת

לבלוע את הדמעות וככל נפשי בי

לספר! לתאר!

כיון ששם הכל היה שלי ואחר

והוא כבה, נקרע - אני נותרתי

אבל פצועה ללא מרפא, ללא תקנה

רק בסיפורי מוצאת עוד איזה טעם

הפוגה

 22.04.83

home

 הלינה בירנבאום

 גם אני בשיריך

אתה כותב את שיריך וגם אני בתוכם

אני מזהה בהם את נופי נפשי, מנגינתי

אתה כתבת את המלים רשמת את חוויותיך

הם שלך אישיים ממך ועליך

אבל הם גם שלי, עלי, ממני, כאילו בצורה שלי -

אולי אני התחלתי את שיריך כפי שמישהו

התחיל את שלי

ואני לא יודעת היום מי זה היה - אבי או סבי

אתה לא הכרתי אותם אף פעם

צמרמורת עוברת בגופי

אבל זה כבר שייך יותר לשירי בשיריך...

אתה לא לבד, לא אחד

אנחנו בתוכך

הם היו קודם לפני לפניך הם גם איתך בתוך המלים שאתה

כותב לעצמך ושרים אותם האחרים

- רציתי להגיד לך על כך

כששרו שיר שלך לראשונה ברדיו

היו לי אז הרבה דמעות בעיניים ורצון עצום להוסיף

משהו על אימא או אולי על השואה...

אבל קשה לערבב

אתה שלא כמוני מכאן, מהארץ הזאת

מכאן שיריך אבל

הם גם מאיפה שאני באתי ושכמותי

הם גם אני ומעל הכל נצחוני!

 27.07.82

 

home

 הלינה בירנבאום

 מדוע הם טוענים
(האם אשם הנרצח ברציחתו?)

מדוע טוענים ללא הרף שבהרמת נס המרד בגטאות

הצילו לנו את הכבוד

- אותי זה מקומם ומדכא:

לסבול אימים כה אכזריים להיהרג ללא אשם

ללא סיכוי לעזרה להצלה

ועוד להתבייש כאילו בסבל הזה ובמוות

נגרמה חרפה?!

לחפש צידוקים ואולי לבקש סליחה

על כך שהמוות הזה היה כל כך נורא??

מי שלא התנסה באלה אז -  היום עוד מוסיף מכה!

ואותי מעניין באמת:

של מי הכבוד האבוד שהמעטים נאלצו להציל

ושל מי החרפה?!

1982

 

home

הלינה בירנבאום

למה רציתי אז לחיות

שאלו אותי פעמים רבות

למה למרות האימים שבשואה

עדיין רציתי לחיות

איך להסביר?

נולדתי (לא בבחירתי החלטתי)

ראיתי שמיים ושמש

וכל כך רציתי בהם עוד ועוד!

 4.09.84

 

home

הלינה בירנבאום

קיימות עובדות

קיימות עובדות פשוטות, ברורות

שחייבים לתאר ורוצים בכך מאוד ומתלהבים ומתיישבים לכתוב

וזה לא ניתן הן מתחמקות...

במקומם מתארים דברים אחרים, מחשבות סביבן, תחושות

המאותתות רק על קיומן בי עלי אדמות

 

רציתי לכתוב על אבי, על ילדותי ולא הספיק לכך כוח

משהו לא מוסבר לא מאפשר לי, מחבל ברצוני

אולי זכרוני או חרדתי

אולי כבר זקנתי ומתקשה להגיע אל מעמקי החוויה

בזמן היותי ילדה?

בכל אפן אין זאת אשמתי אין לי הרי אפילו תמונה

של אבי - אין כבר אפילו בדמיוני...

וקברים לא מדברים - מה גם שבטרבלינקה אפילו אלה לא קיימים!

רציתי לתאר את אבי מימי ילדותי המאושרים

במקום זה כתבתי דברים

נוראים

 1983

 

home

הלינה בירנבאום

רגע של קודש

רגע של קודש רגע זמן

לבד

מחברת צהובה טוב כלשהו

הנושם בה

שמש, שקט, אור

וגאות מרשימה עוצרת נשימה

שעה של יום רגיל

ללא שום אירוע

אבל נפלאה

7.03.84

  

home

Continue המשך...

  |  חלק  II  |  חלק  III   |   חלק IV   |  חלק V  |  חלק VI

Halina Birenbaum: Sounds of a Guilty Silence (English)

Back to Halina Birenbaum Web Page

Contact Halina Birenbaum: halina "at" 012.net.il (replace "at" with @ to avoid spam).

Last updated Yom HaShoah, May 5th, 2005

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!