My Holocaust Diary  II יומן שואה שלי

Pictures By Sofia Kalski

כיתובים: הלינה בירנבאום, ע"פ זיכרונותיה של סופיה קלסקי. .Captions by Halina Birenbaum according to Sofia Kalski memoirs

Translated by Ada Holtzman

ציירה סופיה קלסקי, חלק מ: "יומנה המצויר", מתוך אוסף גדול שנמסר במלואו למוזיאון השואה בוושינגטון: (United States Holocaust Memorial Museum (USHMM)

Wybór obrazów malowanych przez Zofię (Zosię) Kalską, jej „Malowany Pamiętnik”  ze zbioru przekazanego w całości do United States Holocaust Memorial Museum Washington.

Click to enlarge the picture

מות קדושים Death of the Martyrs

תחילת ינואר 43. אקציה הגטו לבוב. באחד הבתים, לא רחוק מאיתנו, החליטו יהודים למות ובלבד שלא יתפסו ע"י הגרמנים. כל כניסות הבית נאטמו על יושביו ולא ניתן לגרמנים להיכנס. הגרמנים הציתו את הבית על יושביו.

Beginning of January 1943. "akcja" (Aktion) in ghetto Lwow. Not far from us, a group of Jews decided to kill itself but not to fall in the hands of the Germans. All the entrance to the house were sealed and the Germans were prevented from entering. They then set the whole building on fire with the martyrs inside.
 

לבוב, חורף 1943. אני מסתובבת בודדה ברחוב ולא יודעת לאן ללכת, שמאלה או ימינה...

Lwow, winter 1943. I walk alone in the street, not knowing which side to take, right or left...

תמונה של יער מזרח-אירופאי ירוק, אפלולי ולח. הלכתי משדה ע"י טרמבובלה
 Trembowla      
יחד עם אמי לכפר  .אומניסקה Humniska
זה היה בליל קיץ 1943.

Picture of an east European green, dump and dim forest. I walked from the field near Trembowla with my mother to the village of Humniska

פרוסת לחם

גיטו לבוב, חורף 43 באחד מביקורי אצל חבר של אבי בגיטו. לא אכלתי באותו יום דבר. וכנראה ראו עלי את הרעב היות שהחבר של אבי שאל אותי אם אכלתי באותו יום משהו ואני שיקרתי ואמרתי שכן. היתה לו פרוסת לחם אחת דקה שהבריח ממקום עבודות הכפייה שבה עבד אצל הגרמנים לאימו המבוגרת שהיתה בבית ואותה רצה לחלק לשתיים. אבל לא הסכמתי היות ולא היה מה לחלק וקיוויתי שלמחרת אקבל דבר-מה לאכול.

A piece of bread. Lwow Ghetto 1943, during one of my visits to a friend of my father in the ghetto. I haven't eaten anything that day. It is possible that my hunger was noticed because the friend asked me if I have eaten anything that day and I lied and said I did. Because he had a piece of thin bread which he smuggled that day from the forced labor place where he worked for his elderly mother and he wanted to divide into 2. I refused because there was nearly nothing to divide and I hoped to have something to eat the following day.

בבונקר

בתמונה קטע של בונקר ובתוכו מסתתרים אנשים. בחוץ משתוללת אקציה שנמשכה יום תמים בתאריך 7.4.1943, בעיר מולדתי טרמבובולה שבגליציה. בין אנשים אלו נמצאות גם אני יחד עם אימי. בבונקר שרר מחנק כבד כי האוויר היה מגיע דרך צינורות צרים מאד. באחד הרגעים שהייתי בתוך הבונקר הרגשתי שאני כבר נחנקת מחוסר האוויר אבל בעזרת האנשים שהיו בתוכו ניצלתי וכמו כן ניצלו כל האנשים שהיו בבונקר.

In the bunker.  In the picture is shown a part of  a bunker where me and my mother hid in ghetto  Trembowla, my hometown, during an "akcja" (Aktion) on 7/4/1943.  In the bunker we hardly breathed as nearly no air came from narrow pipes. I was nearly suffocated to death but the people inside saved me. All the people survived.

פברואר 1943. הגעתי לדירה כלשהי, הסרתי את נעליי הלוחצות ואת מעילי. אני רעבה ותשושה, לא נמצא איש לידי, אני משתוקקת כל-כך להניח את ראשי על כתפיו של אבי אבל הוא איננו עוד... הטלתי את ראשי על הארגז שבחדר הריק...

February 1943.  I arrived to an apartment, took off my pressing shoes and my coat. I am hungry and totally exhausted. Nobody was near me. I long so much to put my head on my father's shoulders but he is no more... I then put my head on an empty wooden box in the empty room...

לבוב. האקציה בסתיו 1942 שאחריה סגרו את הגיטו סגירה הרמטית. הייתי אז בת 9 וחצי בלבד והסתתרתי עם אבי ז"ל ועם יתר דיירי הבית במסתור שאנשים הכינו בזמן ההפסקה באקציה. ואז הציתו הגרמנים את הבית, אבל היות והצליחו לכבות את הדליקה, האנשים שהיו במסתור ובמקלט ניצלו ממוות בשריפה וגם אני בתוכם. הבית היה ברחוב זמסטינובסקה. האקציה נמשכה יומיים.

Lwow. The "akcja" (Aktion) in the autumn of 1942. After that the Germans closed the ghetto hermetically. I was only 9 years and a half then.  I hid with my father of blessed memory and all other tenants of the house in a hiding place prepared during a break in the akcja. Then the Germans set the house on fire. Somehow the fire was extinguished and all the people in hiding were saved, me among them. The house was in Zamarstynowska street. The akcja lasted 2 days.

"המסעדה"
תחילת דצמבר 1942. ימים אחרונים עם אבי. אוכל כבר לא היה לנו. מכרנו אחד מחפצינו ובכסף שקיבלנו תמורתו קנינו אוכל במסעדה שהיתה בגיטו לבוב. תפריט היום היה מרק תפוחי אדמה. הכסף הספיק לצלחת אחת בלבד. קיבלנו גם שתי כפות. ביקשתי מאבי שהוא יאכל את תפוח האדמה שכן אני אכלתי לפני יומיים, אך הוא הפציר בי לאכול.

"The Restaurant"

The beginning of December 1942. Last days with my father. We didn't have food anymore. We sold one of our last possessions and in the money we got we went to a "restaurant" which was in Lwow ghetto. The day menu then was potatos soup. The money was sufficient to one portion only. we received two spoons. I asked my father to eat the potato because I have eaten two days ago but he implored me to eat.

הבריחה מגטו לבוב, סוף מרץ 1943
רח' זמרסטנובסקי 1. גרמנים מסתובבים ברחוב ואני רצה על מנת לברוח. נאמר לי שדרך השלב הרביעי בגדר אוכל להימלט ולצאת את הגיטו. הגעתי לגדר וספרתי 4 שלבים. ברגע שהגרמני הפנה לי את גבו, גיליתי את החור בגדר ובמהירות הבזק עברתי דרכו לצד השני, הצד ה"ארי". דקה אחת של פחד שתביא חיים או מוות. ילדים פולנים גילו אותי והתחילו לצעוק אחרי "יהודיה" ולזרוק אבנים. הצלחתי לחמוק מהם ולחצות את הכביש.

The escape from ghetto Lwow. Zamarstynowska street nr. 1. Germans are all around the street hunting for Jews and I run to escape. I was told that it is possible to pass the fence in the fourth rung. I arrived to the fence and counted 4 rungs. The moment a German turn his back towards me, I found the hole in the fourth rung and passed through it to the other side, the Aryan side. One minute of fear which will bring death or life. Polish children discovered me and started screaming after me: "a Jewess" and through stones at me. I managed to sneak away from them and cross the road.

במחבוא

In hiding.

אקציה בתאריך 5.10.42. גירשו את היהודים למחנה השמדה בלזץ Belżec. בין היהודים היו ממשפחתי: סבתא בת 91 שנה. היו צריכים ללכת מספר קילומטרים ברגל מהגיטו לרכבת המוות. לסבתי היה קשה ללכת. חייל גרמני עזר לה ללכת והיא לא התנגדה.

"akcja" (Aktion) on October 5th, 1942. The Jews are deported to the extermination camp Belżec. Among them was my 91 years old grandmother. A German soldier helped her walk to the death train. She didn't refuse.

אחרי חיסול גיטו טרמבובלה ברחתי עם אימי לשדה חיטה ושם פגשנו אישה ו2- ילדים. חיינו ביחד עם האישה והילדים מספר שבועות, ואחר כך נפרדנו. אני ואימי הלכנו לכפר אחר. אחרי המלחמה נפגשנו שנית.

After the liquidation of ghetto Trembowla I run away with my mother to a wheat field and there we met a woman with two children. We lived with the woman and the children few weeks in the field and then we separated. I and my mother went to a different village. After the war we met again.

קיבלתי מיטה

מרץ 1943 גיטו לבוב. אני לבד ללא הורי. אין לי בית. חייתי עם 3 משפחות בחדר אחד. בלילות ישנתי בפינה על הרצפה. בלילות האחרונים נתנו לי לישון על שולחן קטן שעמד בפינה ליד התנור. אך התנור לא דלק. מעילי הכחול הוא שחימם אותי כשמיכה.

I received a bed.

March 1943, ghetto Lwow. I am alone without my parents. I have no home. I live with 3 other families in one room. In the nights I slept in one of the corners, on the floor. In the last nights they let me sleep on a small table which stood near the stove. But the stove did not burn. My blue coat warmed me a little like a cover.

  ללא מילים ציירה סופיה קלסקי, 1987 Without words painted by Sofia Kalski 

רצח ברחוב
גיטו טרמבובלה, אביב 1943. אישה הלכה לה בגיטו ולפתע גרמני רצח אותה ללא סיבה. לשמע הצעקות יצאתי וראיתי 4 שוטרים מפנים אותה, עטופה בשמיכה וטיפות דם ניגרות על הכביש.

Murder in the street.

Ghetto Trembowla, spring of 1943. A woman walked in the ghetto when suddenly a German came and killed for no reason. Because of the shouts I went out and saw 4 policemen taking her away, covered with blanket and drops of  blood spilled on the street.

DSCF4751.JPG
פברואר 1943. אקציה בגיטו לבוב. אנחנו בבונקר.

February 1943. Akcja in ghetto Lwow. We are hiding in a bunker.

בחורף שנת 1943 בעיר לבוב. לא הספקתי להסתתר בבונקר או במרתף. נאלצתי להתחבא מאחורי דלת של בית עזוב יממה שלמה בלי אוכל ובלי שתייה ובעמידה. למזלי, לפי מיטב זיכרוני, נכנסו 3 גרמנים לחדר בתוך הבית וראו שהוא ריק. שני גרמנים יצאו מיד החוצה והשלישי רצה למשוך את הדלת. למזלי המפקד קרא לו כך שעזב את הדלת, לא הספיק לראות אותי וכך ניצלתי.

The winter of 1943 in the town of Lwow. I didn't manage to hide in a bunker or a cellar. I was forced to hide behind a door of a deserted house, one whole day without any food or drink and standing. According to my best memory, 3 Germans entered the house and saw it was empty. 2 Germans left it immediately but the 3rd one wanted to pull the door behind  which i was standing. Miraculously the commander called him so he left the door untouched, without seeing me. So I was saved also that time.

 גרמנים מאירים בפנסים את הבונקר המסווה בבקבוקים. אקציה בלבוב, פולין בתאריך 6-5 בינואר 1943. אני מתחבאת בבונקר (מרתף) בין אנשים זרים לי ובלי הורי. הבונקר מחולק לשניים ע"י מחיצה הבנויה מבקבוקים ירוקים ועבים. הפנס שבידי הגרמנים המחפשים אחר יהודים שאולי מתחבאים במרתף הפיל עלי פחד איום. נדמה לי כי עוד מעט יבחינו בי הגרמנים, ייקחו אותי כדי לירות בי ואין לי על מי לסמוך וממי לשאוב נחמה ועידוד.

Germans light torches the bunker which is covered by bottles. Akcja in Lwow. I hide in a bunker (cellar) among strangers and without my parents. The bunker is divided in two by a partition made of green and heavy bottles. The torch in the hands of the Germans, hunting for Jews who may be hiding there, caused me a horrible fear. I felt that they will shortly find me and take me away to shoot me and I have nobody to depend on or  get some encouragement and comfort.

רוב הזמן הילדים היו בתוך הדירות בלי יכולת לצאת החוצה. רק כאשר היה שקט, בילדים היו משחקים בחצר בהשגחת הורים. המשחק היה תמיד אותו הדבר: "הילדים בונים גשרים". המשחק עצמו היה ללא שמחת ילדים. אז כבר לא ידעו הילדים לצחוק!
Children play in ghetto Lwow 1943. Most of the time the children were locked inside the appartments  without any possibility to get out. Rarely when it was calm, they were allowed to play in the yard while parents were watching. It was always the same game: "children build bridges", but without any children joy. By then, the children did not laugh anymore!
 

ב-  7.4.1943 אחרי האקציה בלבוב, אני רואה דרך החלון את האנשים האוספים את המתים כדי להביאם לקבר אחים. איסוף המתים נמשך יום או יומיים בערך.

On April 7th, 1953 - after the "akcja" (Aktion) in ghetto Lwow. Through the window I watch the people gather the dead and bring them to a mass grave. This took about a day or two.