הלינה בירנבאום:  "שירים לפני ומתוך המבול", ספריית מעריב, תל אביב, 1990

Halina Birenbaum: "Poems before and within the Flood", Copyright (C), Maariv book Guild, Tel Aviv 1990

Copyright © by Halina Birenbaum

Halina Birenbaum: Wiersze sprzed i z czasu potopu

"Poems before and within the Flood"  (4.7.2006)

מחפשת חיים אצל המתים

מחטטת בעולם שלא קיים עוד

מחפשת תשובות עדין

מחפשת חיים אצל המתים

בלילות חולמת ומקיצה לסירוגין

לא מזהה

אני שם – או כאן?

הכל מופיע בערבוביה

קטעי מחשבות, תמונות

מציאות וחלום

אתמול והיום הם אחד

אצלי הם אחד!

 

הלינה בירנבאום

5.2.1983

כמו חפרפרת

מחפשת, חופרת, חוקרת

את שרידי העבר,

אוספת רסיסים מפזרים,

בכוח מדביקה

צלילים,

מחשבות,

געגועים,

מחבקת אותם, שוטפת בדמעות.

 

גם הדמעות הן מציאה

מתוך החפירה.

הלינה בירנבאום

6.3.1985

סעו לטרבלינקה

סעו לטרבלינקה

פקחו את עיניכם לרוחה

חדדו את השמיעה

עצרו את הנשימה

והקשיבו לקולות הבוקעים שם

מכל גרגר אדמה -

 

סעו לטרבלינקה

הם מחכים לכם שם

צמאים לקול חייכם

לאות לקיומכם,

לצעד רגליכם

למבט אנושי מבין וזוכר

ללטוף של אהבה על אפרם  -

סעו לטרבלינקה

 

סעו מרצונכם אתם, החופשי

סעו מכוח הכאב על האימה שהתרחשה

מעמק ההבנה והלב כואב ולא משלים  -

הקשיבו להם שם בכל החושים!

 

סעו לטרבלינקה

שם הדממה הירוקה, הזהובה או הלבנה

העוטפת אותם בכל אחת מעונות השנה

תספר לכם סיפורי סיפורים

על החיים שהפכו אסורים ובלתי אפשריים -

 

סעו לטרבלינקה

ראו איך הזמן שם עצר

הקשיבו לזמן העומד, לשתיקת המתים הרועמת

ולאבנים בדמות אנוש הבוכות שם בדממה

סעו לטרבלינקה לחוש זאת לשנייה -

 

סעו לטרבלינקה

הצמיחו פרח בדמעה חמה, בנשימה אנושית

מול אחת האבנים - זכר לקהילה שלמה

על אדמה שהיא גופם ואפרם.

הם מחכים שם בטרבלינקה שתבואו ותקשיבו לספורים

הזועקים בתוך הדממה

ובהזדהות מחלטת אילמת, מאחדת

תביאו להם בכל פעם

את ספור החיים הנמשכים

האהבה המחיה.

 

סעו לטרבלינקה לדורי דורות

אל תעזבו אותם לבדם -

 הלינה בירנבאום

עם שובי מפולין 19.9.1986

 

Go to Treblinka

 

Go to Treblinka

keep your eyes wide open

sharpen your hearing

stop your breathing

and listen to the voices which emerge

from every   grain of that  earth –

 

Go to Treblinka

They are waiting there for you

They long  to the voice of your life

to the sign of your existence,

to the pace of your feet

to human look understanding and remembering

to caress of love over their ashes –

Go to Treblinka

 

go by your own free will

go by the power of pain over the horror which has happened

from the depth of understanding and the aching heart which has not accepted –

listen to Them there with all your senses!

 

Go to Treblinka

there the green silence, golden or white

which embrace Them each season of the year

will tell you stories of the stories

about life which became forbidden and impossible –

 

Go to Treblinka

watch how time has stoped there

listen to the standing time, to the dead thundering silence

and to the human stones weeping there in silence

Go to Treblinka to feel it even for just one second –

 

Go to Treblinka

grow a flower by a hot tear, by human breath

against one stone – memory of a whole community

on earth which is their flesh and ashes.

They are waiting there in Treblinka for you to come and listen to Them

cry within the silence

and in total mute identification, unifying

bring Them each time the story of life which continues

and of reviving love.

 

Go to Treblinka for generations to generations

Do not leave Them alone -

 

Halina Birenbaum

Upon my return from poland 19.9.1986

 

Translated by Ada Holtzman

 

בתים ארוכים

בתים ארוכים, ריקים

בלבן השלג מכסים

כמו מאגדות

כמו בידי מישהו – מצוירים...

 

שקט מסביב, אין חיים,

אין מתים. – הכל נקי

כמו בחלום לבן, תמים...

 

רק מגדלי שומרים במקום מזכירים

וגדרי התיל המקיפים

- גם הם בשלג הרך מקושטים...

תמונות, תמונות של ממחים.

 

עיני מסתכלות

עיני רואות את שאין בצילומים.

עיני

רואות עולמות אחרים

 

אני בתוך האגדות שבכל אחד מאותם

הבתים הארוכים. השלג הופך אש עבורי,

הופך אדום, שחור, בוצי...

 

ובכי נורא נשפך עליהם – עלי

דמעות מכסות את כל התמונות

כמו גשמי זעף של סערות פראיות, איומות!

 

הלינה בירנבאום

נכתב לאחר צפייה בתוכנית "מבט שני" 26.2.1985

 

היא חכתה

היא חכתה לי שם במורד הדרך

ידעה שאבוא אליה                 

אחוש אותה בכל חושי

את אמי היפה והצעירה

 

היא חכתה לי במורד הדרך של מיידנק

מול הצריף "דזינפקציה – והמשרפה""

הגעתי ממרחקים מופלגים אחרי ארבעים שנה

והיא עמדה כאן - כמו אז

למרות מותה,

כמו ביום הפרדה ההוא:

שחרחורת, קטנה,

תלתל ארך מעל מצחה,

גלגל שערותיה עוטר את ראשה,

לחיים אדומות,

עיניים גדולות מחסר שנה,

שיניה הלבנות כפנינים נחשפות בחיוך

הנהדר שעלי אדמות,

חיוך של אם המתאמצת להרגיע את ילדתה

מול תא הגז ותנור המשרפה.

מעיל צמר מבד פפיטה רחב מכסה את גופה

וגם אותי היא מקפלת בתוכו כדי

לשתל בתופת, ברגע שלפני האחרון

כוח החם האנושי, זיק בהירות או תקווה  -

כאן, במקום שהיציאה ממנו

היא רק בתור עשן דרך הארבה...

 

הגעתי הנה מארץ אחרת

כאשה מבוגרת וכאותה ילדה שהייתי אז

והיא כה אהבה, כה חרדה לגורלה!

 

בעלותי בדרך החצץ חשתי בדמותה

רצתי לקראתה ככל נשמתי בי, בכל מאדי

וכמו אז נעצרתי, עמדתי

מטורפת מכאב ומחסר אונים, כשהבנתי

-  היא נקרעה ממני ולא תהיה לי עוד לעולמים

 

מיידנק, ממלכת המוות הרדומה

הגענו לכאן יחד - ואני לבד עכשיו כאן

מחבקת את דמותה, חשה בנוכחותה

טובעת בכאבי האיום, ואני כה קטנה

עומדת מול המשרפה שבמאוחר כבתה.

 

התיישבתי במורד הדרך, תפסתי ראשי בידי

ובוכה עד אבוד הדעת, בקולי קולות, ללא בושה ומעצור

נצמדת לצילה של אמי שכאן נרצחה, נאחזת בו כל כלי

נחושה לקחתו אתי לביתי שמעבר לים

 

לא יודעת איך חזרתי כשהיא נותרה לבדה שם בדממה

הייתי קפואה, הבכי רק הרעיד את גופי בחזקה

פולני זר, שוער המוזיאון עבר על פני

ומהגבעה צעק אלי:

"את מי רצחו לך כאן, שכל כך את בוכה?!"

משלא עניתי, הלך

הוא פנה אלי בשפת אנשים החיים כיום

ואני הייתי עם דמות אמי, עם צילה בחלל הריק

עם מותה במיידנק - ואולי גם עם מותי

 

הלינה בירנבאום

 

עם שובי מפולין 30.8.1986

 

לא כדאי לחלום

קורה והחלום תוקף

יורד על הלב כענן או

כאבן כבדה

מופיע מתוך זיכרון רחוק

כסיוט נורא

- הלילה עמדתי בפתח הכבשנים

מיינו אותי – שמאלה

התחננתי, חיפשתי מחבוא

המגרש היה אטום לחלוטין, שמור בחומרה

ללא יציאה, ללא יציאה!

 

לא כדאי לחלום

 

הלינה בירנבאום

 

1.8.1982

אוי למי שיתקרב

היד לא מסוגלת לגעת בניר

העט דוחה

אני ריקה, מבהלת

אין לי לאן להפנות מבט

אין בריחה מעצמי

שום מקום לא מקלט עבורי

שום מקום אינו משנה מצבי

אני כבולה בפחדי

העצב השתכן בתוכי כעלוקה

המוות בו נגעתי במיידנק

רודף אחרי.

 

הערתיו ללא מורא בחפזה

הייתי תמימה מסתבר או טיפשה

לא ידעתי, לא הבנתי

מה פרוש קבר שלא נכרה

וצלמות בצריף של מיידנק היושב בפינה

הקבר שם תלוי בחלל האוויר

הוא בלתי נראה אמנם, אבל

אוי למי שיתקרב ויאמוד את רחבו

אוי למי שינתן לו לחוש באינסופיותו!

 

הלינה בירנבאום

 

בשובי מפולין 30.8.1986

הילדה הקטנה מהשואה

אני רואה את עצמי תמיד

כילדה קטנה 

את הילדה שבתוכי אני מרגישה

ללא תקנה

גם בפתח הזקנה

זוכרת אותה, מזדהה בדמותה

כל היתר מרחיקה, משכיחה

מה גדולה בי אותה ילדה נצחית

שמסרבת לשקע בצל השנים והאירועים

שרצה אחרי לאורך כל הדרך

לא נותנת להתנער, להתבגר

קמה מחדש תמיד מתוך העבר העצום

ומהעכשוו שבצלו – ומכתיבה

אין סוף לסיפורה, אין סוף לסיפורה

היא לא תמות לעולם ולא תעלם ממני

הילדה הקטנה-הגדולה

מהשואה.

 

הלינה בירנבאום

 

6.10.1985

לא על פרחים

אני

לא על פרחים

לא על נהרות, על צפרים

לא על אבנים, קנאה

לא על מות, על שנאה

ואף לא על אהבה –

התחלתי מאוחר

לכן כבר רק על קטנות

רגעים

פרורים

הרהורים

על רשמים

על זיכרונות

על חיוך טוב

ועל דמעות אחרות

              שבחופש  

 

הלינה בירנבאום

 

26.7.1987

 

Halina Birenbaum Home Page: www.zchor.org/birenbaum/halina.htm

Contact Halina Birenbaum: halina "at" 012.net.il (replace "at" with @ to avoid spam).

Copyright © by Halina Birenbaum

Last updated June 30th, 2006

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!