הלינה
בירנבאום: "שירים לפני ומתוך המבול", ספריית מעריב, תל אביב, 1990
Halina Birenbaum: "Poems before and within the Flood", Copyright
(C), Maariv book Guild, Tel Aviv 1990
Copyright © by
Halina Birenbaum:
Wiersze sprzed i z czasu potopu
"Poems before and within
the Flood" 
(4.7.2006)
מחפשת חיים אצל המתים
|
מחטטת בעולם שלא קיים עוד מחפשת תשובות עדין מחפשת חיים אצל המתים בלילות חולמת ומקיצה לסירוגין לא מזהה אני שם – או כאן? הכל מופיע בערבוביה קטעי מחשבות, תמונות מציאות וחלום אתמול והיום הם אחד אצלי הם אחד! הלינה
בירנבאום 5.2.1983 |
כמו
חפרפרת
|
מחפשת, חופרת, חוקרת את שרידי העבר, אוספת רסיסים מפזרים, בכוח מדביקה צלילים, מחשבות, געגועים, מחבקת אותם, שוטפת בדמעות. גם הדמעות הן מציאה מתוך החפירה. הלינה בירנבאום 6.3.1985 |
סעו לטרבלינקה
|
סעו לטרבלינקה פקחו את עיניכם לרוחה חדדו את השמיעה עצרו את הנשימה והקשיבו לקולות הבוקעים שם מכל גרגר אדמה - סעו לטרבלינקה הם מחכים לכם שם צמאים לקול חייכם לאות לקיומכם, לצעד רגליכם למבט אנושי מבין וזוכר ללטוף של אהבה על אפרם - סעו לטרבלינקה סעו מרצונכם אתם, החופשי סעו מכוח הכאב על האימה שהתרחשה מעמק ההבנה והלב כואב ולא משלים - הקשיבו להם שם בכל החושים! סעו לטרבלינקה שם הדממה הירוקה, הזהובה או הלבנה העוטפת אותם בכל אחת מעונות השנה תספר לכם סיפורי סיפורים על החיים שהפכו אסורים ובלתי אפשריים - סעו לטרבלינקה ראו איך הזמן שם עצר הקשיבו לזמן העומד, לשתיקת המתים הרועמת ולאבנים בדמות אנוש הבוכות שם בדממה סעו לטרבלינקה לחוש זאת לשנייה - סעו לטרבלינקה הצמיחו פרח בדמעה חמה, בנשימה אנושית מול אחת האבנים - זכר לקהילה שלמה על אדמה שהיא גופם ואפרם. הם מחכים שם בטרבלינקה שתבואו ותקשיבו לספורים הזועקים בתוך הדממה ובהזדהות מחלטת אילמת, מאחדת תביאו להם בכל פעם את ספור החיים הנמשכים האהבה המחיה. סעו לטרבלינקה לדורי דורות אל תעזבו אותם לבדם - הלינה בירנבאום עם שובי מפולין 19.9.1986 |
|
Go to
Treblinka Go to Treblinka keep your eyes wide open sharpen your hearing stop your breathing and listen to the voices which emerge from every
grain of that earth – Go to Treblinka They are waiting there for you They long
to the voice of your life to the sign of your existence, to the pace of your feet to human look understanding and remembering
to caress of love over their ashes – Go to Treblinka go by your own free will go by the power of pain over the horror
which has happened from the depth of understanding and the
aching heart which has not accepted – listen to Them there with all your senses! Go to Treblinka there the green silence, golden or white which embrace Them each season of the year will tell you stories of the stories about life which became forbidden and
impossible – Go to Treblinka watch how time has stoped there listen to the standing time, to the dead
thundering silence and to the human stones weeping there in
silence Go to Treblinka to feel it even for just one second – Go to Treblinka grow a flower by a hot tear, by human
breath against one stone – memory of a whole
community on earth which is their flesh and ashes. They are waiting there in Treblinka for you
to come and listen to Them cry within the silence and in total mute identification, unifying bring Them each time the story of life
which continues and of reviving love. Go to Treblinka
for generations to generations Do not leave Them alone - Halina Birenbaum Upon my return from poland 19.9.1986 Translated by Ada
Holtzman |
בתים
ארוכים
|
בתים ארוכים, ריקים בלבן השלג מכסים כמו מאגדות כמו בידי מישהו – מצוירים... שקט מסביב, אין חיים, אין מתים. – הכל נקי כמו בחלום לבן, תמים... רק מגדלי שומרים במקום מזכירים וגדרי התיל המקיפים - גם הם בשלג הרך מקושטים... תמונות, תמונות של ממחים. עיני מסתכלות עיני רואות את שאין בצילומים. עיני רואות עולמות אחרים אני בתוך האגדות שבכל אחד מאותם הבתים הארוכים. השלג הופך אש עבורי, הופך אדום, שחור, בוצי... ובכי נורא נשפך עליהם – עלי דמעות מכסות את כל התמונות כמו גשמי זעף של סערות פראיות, איומות! הלינה בירנבאום נכתב לאחר צפייה בתוכנית "מבט
שני" 26.2.1985 |
היא חכתה
|
היא חכתה לי שם במורד הדרך ידעה שאבוא אליה אחוש אותה בכל חושי את אמי היפה והצעירה היא חכתה לי במורד הדרך של מיידנק מול הצריף "דזינפקציה – והמשרפה"" הגעתי ממרחקים מופלגים אחרי ארבעים שנה והיא עמדה כאן - כמו אז למרות מותה, כמו ביום הפרדה ההוא: שחרחורת, קטנה, תלתל ארך מעל מצחה, גלגל שערותיה עוטר את ראשה, לחיים אדומות, עיניים גדולות מחסר שנה, שיניה הלבנות כפנינים נחשפות בחיוך הנהדר שעלי אדמות, חיוך של אם המתאמצת להרגיע את ילדתה מול תא הגז ותנור המשרפה. מעיל צמר מבד פפיטה רחב מכסה את גופה וגם אותי היא מקפלת בתוכו כדי לשתל בתופת, ברגע שלפני האחרון כוח החם האנושי, זיק בהירות או תקווה - כאן, במקום שהיציאה ממנו היא רק בתור עשן דרך הארבה... הגעתי הנה מארץ אחרת כאשה מבוגרת וכאותה ילדה שהייתי אז והיא כה אהבה, כה חרדה לגורלה! בעלותי בדרך החצץ חשתי בדמותה רצתי לקראתה ככל נשמתי בי, בכל מאדי וכמו אז נעצרתי, עמדתי מטורפת מכאב ומחסר אונים, כשהבנתי - היא נקרעה ממני ולא תהיה לי עוד לעולמים מיידנק, ממלכת המוות הרדומה הגענו לכאן יחד - ואני לבד עכשיו כאן מחבקת את דמותה, חשה בנוכחותה טובעת בכאבי האיום, ואני כה קטנה עומדת מול המשרפה שבמאוחר כבתה. התיישבתי במורד הדרך, תפסתי ראשי בידי ובוכה עד אבוד הדעת, בקולי קולות, ללא בושה ומעצור נצמדת לצילה של אמי שכאן נרצחה, נאחזת בו כל כלי נחושה לקחתו אתי לביתי שמעבר לים לא יודעת איך חזרתי כשהיא נותרה לבדה שם בדממה הייתי קפואה, הבכי רק הרעיד את גופי בחזקה פולני זר, שוער המוזיאון עבר על פני ומהגבעה צעק אלי: "את מי רצחו לך כאן, שכל כך את בוכה?!" משלא עניתי, הלך הוא פנה אלי בשפת אנשים החיים כיום ואני הייתי עם דמות אמי, עם צילה בחלל הריק עם מותה במיידנק - ואולי גם עם מותי הלינה בירנבאום עם שובי מפולין 30.8.1986 |
לא כדאי לחלום
|
קורה והחלום תוקף יורד על הלב כענן או כאבן כבדה מופיע מתוך זיכרון רחוק כסיוט נורא - הלילה עמדתי בפתח הכבשנים מיינו אותי – שמאלה התחננתי, חיפשתי מחבוא המגרש היה אטום לחלוטין, שמור בחומרה ללא יציאה, ללא יציאה! לא כדאי לחלום הלינה בירנבאום 1.8.1982 |
אוי למי שיתקרב
|
היד לא מסוגלת לגעת בניר העט דוחה אני ריקה, מבהלת אין לי לאן להפנות מבט אין בריחה מעצמי שום מקום לא מקלט עבורי שום מקום אינו משנה מצבי אני כבולה בפחדי העצב השתכן בתוכי כעלוקה המוות בו נגעתי במיידנק רודף אחרי. הערתיו ללא מורא בחפזה הייתי תמימה מסתבר או טיפשה לא ידעתי, לא הבנתי מה פרוש קבר שלא נכרה וצלמות בצריף של מיידנק היושב בפינה הקבר שם תלוי בחלל האוויר הוא בלתי נראה אמנם, אבל אוי למי שיתקרב ויאמוד את רחבו אוי למי שינתן לו לחוש באינסופיותו! הלינה בירנבאום בשובי מפולין 30.8.1986 |
הילדה הקטנה מהשואה
|
אני רואה את עצמי תמיד כילדה קטנה את הילדה שבתוכי אני מרגישה ללא תקנה גם בפתח הזקנה זוכרת אותה, מזדהה בדמותה כל היתר מרחיקה, משכיחה מה גדולה בי אותה ילדה נצחית שמסרבת לשקע בצל השנים והאירועים שרצה אחרי לאורך כל הדרך לא נותנת להתנער, להתבגר קמה מחדש תמיד מתוך העבר העצום ומהעכשוו שבצלו – ומכתיבה אין סוף לסיפורה, אין סוף לסיפורה היא לא תמות לעולם ולא תעלם ממני הילדה הקטנה-הגדולה מהשואה. הלינה בירנבאום 6.10.1985 |
לא על פרחים
|
אני לא על פרחים לא על נהרות, על צפרים לא על אבנים, קנאה לא על מות, על שנאה ואף לא על אהבה – התחלתי מאוחר לכן כבר רק על קטנות רגעים פרורים הרהורים על רשמים על זיכרונות על חיוך טוב ועל דמעות אחרות
שבחופש הלינה בירנבאום 26.7.1987 |
|
|
Halina Birenbaum
Home Page: www.zchor.org/birenbaum/halina.htm
Contact Halina Birenbaum: halina "at" 012.net.il (replace "at" with @ to avoid spam).
Copyright © by
Last updated