לזכרו של בנימין יערי (ולד) גילוי מצבה ו' אייר תשס"ו 4.5.2006

 

היה היה אדם ואיננו עוד...

 

כך נאהב לקרוא את סיפורי חיינו,

להיות כאגדת-עבר שקופה ועצובה ומנחמת.

היה היה אדם וייסוריו רבו מאד

ולבבו קטון מלהכיל את צערו שלו

וצער העולם.

היה היה אדם ואהבת יפי האנשים קסום קסמה לו,

שבי אחריה, שבי עד כלותו כנר.

 

היה היה אדם וכל חייו

אמר לצור את אש ליבו כמו חזון

אשר דלק לפני עיניו,

ועת שדעכה אישו מעט

 וכפור נגע באצבעותיו

עד מה שאף להיות עוד נר דולק עדי כלותו,

עדי כלותו.

 

 ואז לרשום בדונג החיים המנטף

כמו שרף האילנות ביערות העד,

במו ידיו לרשום

את אגדת חייו: היה היה אדם...

                                                      נתן יונתן

 

 

קשה לי להספיד את  בנימין יערי. כאילו איבדתי אבא בשנית. הלב בוכה ומסרב להאמין שאכן הסוף הגיע. כי יערי ניצח את  המוות כל כך הרבה פעמים – אזי האמנתי שכך יהיה גם הפעם אך הגורל רצה אחרת. לוציה, ראיתי את טיפולך המסור, העל-אנושי, והאופטימיות שלך ואת הילדים המגויסים לסעוד את האב יום וליל -  אך שום דבר לא יכול כבר להושיע כי כך דרך העולם – לפחות נשארו הזיכרונות – ונשארת דמות המופת בלב, האהבה...

 

כי יערי היה דמות של מופת. איש עקרונות, ישר כסרגל, טהור לב, אידיאליסט, שהגשים אמונותיו ולחם על דרכו. יערי היה ניצול שואה, יליד העיר טומאשוב מזובייצקי
(Tomaszow Mazowiecki) שאיבד את אימו חנה ולד לבית איזנברג, בת חיים והינדה מהעיירה דז'יאלושיצה (Działoszyce), ואת אחיו יעקב ולד ושאר בני משפחתו בתופת ההיא.  אך הוא הצליח לשרוד וניצל מאין-ספור סכנות חיים בהיותו נרדף ונמלט יחד עם אביו, איש רב תושיות, משה וולד ז"ל, פליטים חסרי-כל הנודדים תחת זהויות שאולות בכל רחבי פולין. בהיותו מסתתר בעליית גג, אחרי שהיה עד לאקציות וגירוש למוות של יהודי טומאשוב מזובייצקי, שידלובייץ ועיירות אחרות, רשם יערי מכתב אחרון שנשמר בדרך נס, נמצא והתגלגל עד שחזר והגיע לידיו אחרי עשרות שנים בארץ.  שם, כתב בעברית (!) מכתב אחרון לקרוביו בארץ ישראל.  המכתב מ-1943 הוא כמו צוואה רוחנית שהשאיר אחריו - אקטואלי גם עם מותו ב-2006.  המכתב התפרסם בספר "אלה דברי האחרונים", "יד ושם" 2003:

 

"זכרו הנקמה לשונאנו מותרת להיות גדולה מאד והעם הישראלי, אם רוצה לחיות ואם חפץ שפעם שנייה לא יהיה כמו אצלנו, ומה היה לעם בפולניה איני יכול לכתוב, זה הרבה יותר מר ורע ממות, עליו להיות כמו עמים אחרים, עם אדמה, עם צבא. בשם העם שנהרג אני מבקש מאחי עבודה עד בלי די בעד מולדתו כי ארץ ישראל הייתה תקוותנו עד הרגע האחרון. אני שולח ברכה לארצי ולאחי הישראלים ולכל קרובי - - - האחד מהאחרונים בנימין ולד."

 

* * *

 

יערי שרד זכה לעלות לארץ ישראל, להלחם על עצמאותה להיות מאותם בחורים משם שגויסו עם בואם לצבא המדינה הצעירה ולחמו בו בכל נפשם ובכל מאדם, "מגש הכסף שעליו לך ניתנה המדינה...", וכל חייו מאז עסק בעשייה ותרומה לחברה. לא היה מאושר ממנו כאשר קיבל לפני שנה מצה"ל תעודת הוקרה על פועלו למען המדינה. אצלו אהבת הארץ לא הייתה סתם קלישאה. ואהבה גדולה אחרת הייתה ילדיו. הוא גידל את ילדיו לבדו, לאחר שלאה האם היקרה נפטרה בטרם עת. ילדיו ונכדיו היו משוש חייו ומקור גאוותו. לא הייתה שיחה ובה לא הזכיר את הבנים או הבת, התגאה בהישגיהם שוב ושוב ובנכדים ובנכדות האהובים - את כולם אהב אהבת נפש חסרת גבולות.

 

* * *

 

בנימין יערי פעל כל חייו רבות לשמר את זיכרון השואה  וזאת במסגרת תנועת "לפיד" להנחלת לקחי השואה שהוא היה ממייסדיה וכאב את סופה. אני הכרתי אותו לפני כ-10 שנים כי חיפשתי עזרה לשיקום ושיחזור בית העלמין גומבין (Gąbin), עיירת הורי. ידידה הפנתה אותי ליערי. תוך פחות מיממה התייצב יערי במשרדי ונתן לי מתנה שנגעה לליבי מאז ועד היום: ספר בית העלמין של טומאשוב מזובייצקי. הוא רשם לי הקדשה: "לעדה הולצמן – העתיד טמון בעבר ולכן נשתדל לעשות בנידון". ואכן הוא השתדל ועשה מעשי מופת...

אצלו כל זיק התעניינות נהפך לאש גדולה. לא היה אדם שפנה אליו בכל עניין שהוא שלא יקבלו בביתו במאור פנים ויסייע בידו במידת יכולתו. גם כשכבר היה חולה מאד. תמיד עם לב ענק, פתוח ובאהבה רבה. תמיד עם סבלנות רבה, הבנה וכבוד.

 

מייד אחרי פגישתנו הראשונה התנדבתי לעזור לו במחשוב רשימת המצבות לספר בית העלמין של צ'נסטחוב Częstochowa, ואחרי כן נסעתי לפולין יחד איתו ועזרתי ברישום מצבות בעיירות נידחות כשהוא מדביק אותי בהתלהבותו ואמונתו שיש למהר לתעד, לרשום, להנציח עוד ועוד מצבות אבותינו בפולין, שרידים מתפוררים לתרבות והיסטוריה מפוארת של יהודי פולין. במסעות אלו חיינו בתנאים קשים כשיערי מסתפק בתנאים לא תנאים - בחדרים זולים, בצניעות מופלגת – כשהמטרה המקודשת מחפה על כל קושי. כאילו היה איש צעיר, מלא מרץ, בריא ושופע רעיונות ותוכניות לעוד עשרים שנות עשייה... זר לא יבין זאת. בכל מצבה טיפל כאילו הראשונה שראה בחייו, והיו כאלו אלפים... הוא ראה במצבה את הקשר בין סבא לנכד ונין, בין העבר והעתיד, בין פולין וישראל... בידיים פצועות ממאמץ לפענח סודות מצבה זו או אחרת חשנו פיזית את התרבות היהודית החרבה, ששרידיה המתפוררים מתגלים לעינינו. בתוך אמונה אדירה בדרכו הייחודית להנציח את קהילות פולין, קם ונסע לשם שוב ושוב, תיעד, לעתים בעזרת נוער ישראלי שקיווה לגייס למפעל אדירים בו התחיל. יצר קשרים עם אנשים פולנים ומוסדות שונים ובמיוחד העריך וכבד את יאן יגלסקי מהמכון ההיסטורי היהודי בוארשה האחראי לשימור מורשת יהדות פולין בפולין, ויאגלסקי העריך אותו ופועלו מאד כי ידע שיערי לא רק מדבר גבוהות על הנצחה ושימור המורשת, כי אם פועל במו ידיו לכך יום-יום. אחרי כל מבצע תיעוד חזר והוציא ספר או שתכנן להוציאו לאור אך בשל מחלתו לא זכה לעשות הכל. אני מבטיחה להמשיך ולהשלים את החסר במידת יכולתי הדלה יחד עם מתנדבים, שותפים לרעיון. רבות קהילות העבר המפוארות שבבתי העלמין שלהם פעל יערי להנצחתן. שמותיהם כמעט כבר לא אומרים כאן דבר, אך בהן טמונים שורשינו,  בעיירות ארץ הנכר ההיא, באדמתן קבורות עצמות אבותינו, בהן עדיין עומדות מצבות כתובות עברית, כמו זועקות לשמיים "זכור"... טומאשוב מזובייצקי עיירת הולדתו (Tomaszów Mazowiecki), קרקוב (Kraków) עיר ואם בישראל בה פעל כשליח במחתרת תנועת  עקיבא במלחמה, שידלובייץ ((Szydłowiec, וירז'בניק סטרחוביצה ,(Wierzbnik Starachowice) אוסטרובייץ ((Ostrowiec Świętokrzyski, גומבין (Gąbin), כשאנוב (Chrzanów), וארטה ((Warta, אנדריכוב (Andrychów), דוברודז'ן Dobrodzień)) , גרודזיסק מזובייצקי (Grodzisk Mazowicki), קשפיצה (Krzepice), צ'רבינה (Trzebina), ואדוביצה (Wadowice) (עיירת הולדת האפיפיור יוחנן פאולוס ה-II), וורוצלב (Wrocław), אינובלודז' (Inowłódz), זבירצה    ,(Zawiercie)  צ'נסטחוב (Częstchowa), רדומסקו (Radomsko), צ'רנביצה (Czerniewice)...  ועוד ועוד.

 

* * *

 

יערי היה יו"ר ארגון יוצאי טומאשוב מאזובייצקי בארץ משך שנים רבות ופעל בצורות שונות להנצחת הקהילה וקירוב זיכרה לבני נוער – באמצעות הקדשת חדר בבית ספר בכפר סבא, פירסומים שונים, מלגות בקרן המלגות של התאחדות יוצאי פולין ובית לוחמי הגטאות ועוד. ברצוני לספר על מקרה מסוים שמראה כיצד פעל יערי גם אחרי שחלה, להנצחת זכר השואה בדרכו המאד ייחודית. לפני כשלוש שנים נודע לו במקרה שנחשף קבר אחים ביער צ'ולנה Czółna ליד עירו טומאשוב. יערי לא נח יום ולילה, הפעיל רבנים, מוסדות שונים,  עתונאים, ומצא את וולף פקולה Wolf Pakula בארה"ב, הניצול היחיד של טבח שנעשה על ידי פולנים (ולא גרמנים) ביהודים שהסתתרו מפני הכובש הנאצי באותו יער. אחרי מאמצים בלתי נלאים הצליח להוציא מקבר האחים הלא מזוהה את עצמותיהם של האומללים היהודים ובטקס ממלכתי בפולין, עם נציגים מהארץ והעולם הובאו לקבר ישראל בבית העלמין היהודי של טומאשוב. אחרי כן שוב, בדרכו שאינה יודעת לאות מהי, כתב והוציא לאור חוברת הנצחה עם ספור המקרה לדורות הבאים ובה גם שמות הנטבחים כך ששמם נגאל מתהום נשייה וזיכרם הונצח באנדרטת זיכרון וספר - פרי יוזמתו הברוכה (משפחות שיינפרבר Szajnfarber, לופטמן Luftman, לונקוביץ Lonkowicz, ציטרונוביץ Cytronowicz הי"ד).

 

* * *

 

לפני הלוויה שלחה לי גב' חנה פורמן, יו"ר החברה הגניאולוגית הישראלית את ההספד הבא שמבטא היטב את שחשים כל מכריו מוקירי דרכו:

 

שבת, ג' בניסן תשס"ו  1.4.2006 – אנו כואבים.

 

זכות  גדולה נפלה בחלקנו, חברי החברה הגניאלוגית הישראלית להכיר את בנימין, ללמוד על מפעליו ופועלו הבלתי נלאה להנצחת העבר, הנפשות, ערכים ותמונות חיים שאבדו ואינם.

 

מי מאיתנו שהיה איתו בקשר קרוב והדוק ביותר ומי מאיתנו שזכה לשמוע ולקרוא ובדרך זו להכיר ולהוקיר. מי שהצטרף אל בנימין בעשייה בכל דרך ומי שלמד ממנו.

 

נתנחם מעט בירושה הרוחנית שבנימין השאיר המהווה צוואה מתמדת להמשיך לזכור, לתעד ולהזכיר.

 

יחד עם לוציה, הבנים שרון ויעקב, הבת חגית והנכדים, בני משפחה קרובים, חברים ועמיתים אנו מלווים היום את בנימין יערי  בדרכו האחרונה. ינוח בשלום על משכבו.

 

חנה פורמן,

יו"ר

 

* * *

 

יש לי אתר הנצחה באינרטנט: "זכור!" מזה שנים שהכנסתי דף בית מוקדש ליערי ולעבודתו בבתי העלמין בפולין. קראתי לאתר "צדיק" http://www.zchor.org/zadik/zadik.htm כי כזה היה יערי.  "קברן" צדיק שהציב מצבות למצבות והן היום מצבתו שלו...

 

ברצוני לסיים בציטטה מתוך ספרה של ילידת קרקוב, הסופרת מרים עקביא, "המחיר" 1)

 

"טריים וחזקים עדיין רשמי ביקורי בפולין (אביב, 1988), ארץ בה נולדתי אני וגיבורי סיפורי.

הם יצאו לקראתי מחצרות בתים נטושים; מדירות זרות הציצו אלי דרך דלתות, שבהן הכרתי כל סדק; מבתים ישנים הם ירדו אלי במדרגות המוכרות לי היטב, וכשהייתי ברחוב - הציצו בי דרך חלונות ריקים וחלולים. בפארקים ציבוריים ראיתי אותם מטיילים בצל האילנות, או נחים על ספסלים שטופי שמש; ילדיהם - ואני ביניהם - משחקים במחבואים בין שיחי לילך, או מסתתרים מאחורי גזעי-עץ עבותים.

הפגישה עמם הייתה כואבת, כי געגועי אליהם לא פגו. בידי הרועדות רציתי לגעת בהם נגיעה של ממש, אך לא יכולתי, כי הם היו ולא היו - כי הם אינם.

בפולין.

 

קשים היו ביקורי בבתי הקברות. כאן קמו אלי לא רק אהובי; כי אם אומה שלמה קמה אלי ממעמקי האדמה, מקברים מתמוטטים ומתפוררים בג'ונגל סבוך שמתפשט סביבם. השורשים מסתעפים ומתהדקים סביב קברי אבותינו ובולעים אותם. המצבות מתרוממות ומתעקמות מלחץ השורשים. המצבות הללו, שהוקמו על קברי מתינו, נאבקות על חייהן...

והן רבות מספור. מלים עבריות, לא מובנות לבני הארץ ההיא אך מובנות לנו, כתובות ביד אמן נחרטו המלים באבן, באותיות כסף וזהב, והן מרכיבות שירי אהבה וקינה, הלל ושבח, כאב ופרדה, חכמה וצער... וכמיהה לציון... מצבות יהודיות מפוארות, נטושות עתה ועזובות באדמת ניכר, בארץ שאין בה עוד יהודים.

בפולין.

 

והמחנות. ששה מליון בני עמנו נספו כאן ולא הובאו לקבורה.

באדמת פולין.

ועתה, בעונת האביב, פרחי בר פורחים סביב אושוויץ, טרבלינקה, סוביבור, חלמנו, ומיידנק וסביב בתי-הקברות היהודיים. ובין הפרחים מתבלט פרח קטן ויפה, שצבעו כצבע השמיים: "אל-תשכחני". צמיחתם הייתה לי כקסם! איך צמחו כאן, כה רבים - רבים מספור - כה יפים ורעננים, באדמה ספוגת הדם. מראה הפרחים הקטנים מילא את לבי תחושת תודה, על שצמחו שם, על שצבעם כצבע השמיים ושמם: "אל-תשכחני"!

 

 

________

1) מרים עקביא, "המחיר", ספרית הפועלים , תל אביב, 1988, .ISBN 965 - 04-2045-2

 

Ada Holtzman & Benjamin Yaari: To Document, To Cherish, To Remember...

Last updated June 20th, 2006

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!