We Remember Jewish Turek!

טורק

 

פנקס הקהילות

אנציקלופדיה של היישובים היהודיים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה

 

פולין

כרך ראשון

לודז' והגליל

 

יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה

ירושלים תשל"ו (1976)

 

ערכו: דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין

מבוא (אנגלית)

 

טורק Turek

 

קובאלה פאנסקיה Kowale Pańskie

 

ריחוואל Rychwal

 

טולישקוב  Tuliszków

 

 

טורק Turek

(נפת טורק)

כתב: אהרון וייס

(עמ' 130-131)

 

מספר האוכלוסייה

 

    השנה האוכלוסיה בכלל היהודים    
    1808 764 33    
    1827 2,302 95    
    1857 4,773 653    
    1897 8,111 2,072    
    1921 9,948 2,678    
    1.9.1939 (?) כ-2,700    

 

העיר היתה בבעלות הכנסייה עד חלוקת פולין. מעמד של העיר הוענק לטורק ב-1357. ראשוני היהודים הופיעו בטורק בתחילת המאה ה-19. בחלקם הגיעו מדוברה  Dobraהסמוכה ובמשך מספר שנים היו יהודי טורק קשורים במוסרות קהילה זו, מתיהם היו קוברים בבית העלמין בדוברה. במגיפת חולירע שפרצה ב-1830/31 נספו יהודים רבים והקהילה נידלדלה מאז מבחינה מספרית. מאמצע המאה ה-19 גדלה האוכלוסייה היהודית באופן ניכר ובני הקהילה תרמו לפיתוח תעשיית טכסטיל במקום. כן עסקו במסחר, בייצור שמנים, סבון וגפרורים. בידי היהודים היו מספר מצבעות בדים. ביום כיפור תרי"ח (27.10.1857) הוצת בית הכנסת היהודי בעקבות הסתה של כומר פולני. בית כנסת חדש הוקם ב-1861 ברחוב "ברייטער גאס" והמבנה שופץ ושוקם ב-1910. ב-1878 אכלה האש 40 בתי יהודים.

 

במרד הפולני ב-1863 השתתף מרדכי מאנס, חובש יהודי מטורק. יהודי אחר מטורק היה עוזרו של מפקד העיר בזמן המרד.  בפברואר 1889 פרעו איכרי הסביבה בסוחרים יהודים בטורק, רכושם נשדד ורבים נפצעו.

 

כנראה, סמוך לאמצע המאה ה-19 היתה טורק לקהילה, עצמאית. מ-1850 ועד לאמצע שנות ה-70 היה ר' דוד חיים בראון רבה של הקהילה. אחריו ישב על כסא הרבנות ר' הירש לייב ואקסמן. ב-1906 נוסדה בטורק ישיבה. ב-1899 נפתחה קופת "גמילות חסדים". באותה תקופה פעלו בטורק ארגונים אחרים כמו: לינת צדק, הכנסת כלה וחברת אחיעזר לעזרה הדדית. ב-1886 הוקם בית ספר יסודי ממלכתי לילדים יהודים.

 

חוגים ציוניים ראשונים התארגנו ב1912 ובסוף 1916 קמה אגודת צעירי ציון שמנתה כ-100 איש. במסגרת אגודה זו נתקיימו שעורים לעברית שהקיפו כ-40 תלמידים.  כן היתה ליד  צעירי ציון ספריה. ב-1917 התחילו בפעולתן: אגודת נוער לתרבות ("קולטור יוגנט פאריין") ואגודה לספורט "טורן פאריין". ב-1918 פתחו חוגים ציוניים מועדון התחייה ובו היתה  גם מקהלת הזמיר.

 

בשנים שבין שתי מלחמות עולם המשיכו, רוב יהודי טורק לעסוק במסחר ויתרם במלאכה. בראשית שנות ה-20 היו בטורק 138 בתי מלאכה יהודיים, ב-51 מהם הועסקו פועלים שכירים וב-87 עבדו רק בעלי בתי מלאכה עצמם. בין בתי המלאכה הללו היו, 68 לקונפקציה, 46 לייצור בדים, 3 לעיבוד מתכת, 6 לייצור מזון, 4 לעיבוד עורות ו-1 לעיבוד אבן. מספר המועסקים במלאכה ותעשייה זעירה היה 260. בתקופה זו נוסד איגוד בעלי מלאכה והוא יזם הקמתו של בנק קואופרטיבי. ב-1924 אורגן איגוד חייטים.

 

בטורק נמצאו סניפים של המפלגות הציוניות הבאות: המזרחי, ציונים כלליים (על המשמר ועת לבנות), פועלי ציון והתנועה הרביזיוניסטית. ב-1926 נוסדה תנועת נוער השומר הלאומי של הציונים הכלליים וזו הפכה ב-1931 לנוער הציוני. כן היה בטורק סניף של בית"ר. במחנה הציוני בלטה השפעתה של המזרחי ושל הציונים הכלליים על שני פלגיהם. מספר המצביעים לקונגרסים הציוניים בשנות ה-30 הגיע ל-450. לקונגרס הציוני ב-1937 חולקו הקולות כדלהלן: 77 - על המשמר, 89 -  עת לבנות, 149 - מזרחי, 69 - הליגה למען א"י העובדת.

 

לאחר המלחמה התארגנה אגודת ישראל ולידה פועלי אגודת ישראל. בשנים אלו היתה לבונד השפעה ניכרת בטורק. כן פעיל היה סניף הנוער הבונדאי "צוקונפט".

 

רב הקהילה בשנים 1937-1924 היה ר' פנחס הלוי וונגרוב. הלה נמנה עם מייסדי אגודת ישראל בפולין. רבה האחרון של טורק בשנים האחרונות לפני פרוץ מלחמת העולם ה-II היה ר' פנחס וייס והוא ליווה את הקהילה עד ימיה האחרונים בתקופת השואה.

 

אחרי, מלחמת העולם ה-I יסדה המזרחי חדר מודרני וגן ילדים עברי. אגודת ישראל פתחה בית ספר יסודי התורה. בחיי התרבות של הקהילה מילא תפקיד חשוב תיאטרון  חובבים. כן היו במקום קבוצות ספורט: שומריה, בר-כוכבא וטרומפלדור שליד תנועות הנוער הציוניות ו"מארגענשטערן" מטעם הבונד.

 

יש לציין שהפסל והצייר היהודי בעל מוניטין עולמי, חנוך העניך גליצנשטיין (1942-1870) נולד בטורק וישב שם עד 1887. הוא קיבל בעיר מולדתו חינוך מסורתי ועד ימיו האחרונים קיים קשר עם בני עירו.

 

מיד אחרי הכיבוש הנאצי בספטמבר 1939 הוחל בהחרמת סחורות אצל הסוחרים היהודים ובחטיפות לעבודת כפייה. עובדי כפייה יהודים הועסקו בעיקר בתיקון הכבישים והגשרים שניזוקו בפעולות המלחמה. תוך כמה ימים לקחו הגרמנים בני ערובה יהודים ו-15 איש נרצחו. בנובמבר 1939 רוכזו 700 מיהודי טורק בבית הכנסת ולאחר שהוחזקו בו מספר ימים שולחו לקולו  Koło ומשם לבוחניה Bochnia ליד קראקוב לעבודת כפייה. תקופה מסוימת ניסו בני הקהילה בטורק לשמור על הקשר עם המגורשים בבוחניה ואף שלחו להם חבילות מצרכי מזון. במרוצת הזמן הועבר חלק ממגורשי טורק מבוחניה למיינדזיז'ץ (Międzyrzec) ובאופן הדרגתי נותק הקשר בין היהודים שנותרו בטורק לבני עירם שגורשו לגנראלגוברנמנט (Generalgouvernement). בחודש ינואר 1940 השלימו הגרמנים את תהליך החרמת החנויות והמפעלים היהודיים. באותו חודש הוצת ונחרב לגמרי בית הכנסת. בפברואר 1940 הוכנסו חלק מיהודי טורק לרובע מיוחד באזור "ברייטע גאס". ביולי 1940 הועברו לרובע זה כל היהודים והמקום הוכרז כגיטו. בתקופה ראשונה ניתן היה לצאת מגבולות הגיטו ובני הקהילה השתדלו להקל על מצבם ע"י מכירת רכושם וקניית מזון. אולם רבים סבלו חרפת רעב והיודנראט שבראשו עמד הרשל זימנובודה יזם פעולות לעזרה הדדית כגון : מטבח ציבורי. מפקד המשטרה היהודית בגיטו היה מרדכי סטריקובסקי. בקיץ 1940 נחטפו ע"י הגרמנים כ-60 יהודים לעבודה באזור פוזנאן. מספר שבועות לאחר מכן נשלחו עוד 30 צעירים לעבודה באזור זה. עם התמרת המצב בטורק עזבו קבוצות יהודים את המקום וחיפשו מקלט בווארשה. אחרים עברו אף בראשית 1940 לשטח הסובייטי במזרח פולין. ב-1940 נמצאו בטורק כ-1750 יהודים.

 

ביום כיפור תש"ב (באוקטובר 1941) התחיל חיסול הגיטו ויושביו הועברו לגיטו הכפרי באזור קובאלה פאנסקיה,  Kowale Pańskie בו רוכזו כל יהודי הסביבה.

 

מ ק ו ר ו ת

איו"ש (ארכיון יד ושם בירושלים) : 03/3507; 887/759  E /1M

אכל"י (הארכיון הכללי לתולדות ישראל בירושלים) : 8200 HM;  8120 HM; 7526 HM

אצ"מ (ארכיון ציוני מרכזי בירושלים): S.5-1707, S.5-1796, S.5-1801

חומר לספר יזכור טורק, ברשות אגוד יוצאי טורק בישראל: עדות של אליעזר אורבך ויצחק אורבך; עדות של יונס פרסנשיין; רשימה של שרגא בר סלע.

ש. גלבוע. די דין תורה. אין "פון לעצטן חורבן" 1947, העפט 6. "ארבעטער צייטונג" (לאדזש) 31.10.1949; "דער וועקער" 3.5.1933; "הצפירה"  ,1878 1884, 1887, 1893, 1897, 1912, 1914, 1917, 1918, 1920; "קאלישער וואך" 6.5.1932; "קאלישער לעבען" 7.3.1930, 3.3.1931;

"Izraelita" 15.6.1877, 20.7.1877, 28.9.1899, 12.6.1908.

 

Home

 

 

 

קובאלה פאנסקיה Kowale Pańskie

(נפת טורק)

כתב: אהרון וייס

עמ' 221

  

באזור חקלאי של קובאלה פאנסקיה  נמצאו לפני ספטמבר 1939 רק משפחות יהודיות ספורות. בתקופת הכיבוש הנאצי, ב-20.10.1941 גורשו כ-4,000 יהודי נפת טורק והוכנסו למעין גיטו כפרי שהקיף 16 כפרים סביב קובאלה פאנסקיה . גיטו זה ידוע גם בשם צ'אחולץ    Czachulecע"ש אחד הכפרים באזור. המגורשים באו מהקהילות הבאות:  טורק Turek, דוברה ,Dobra אונייוב,Uniejów  ולאדיסלאבוב Władysławów (Russocice), פנצ'נייב Pęczniew, טולישקוב Tuliszków וברודזב Brudzew. היהודים שהובאו לכאן פוזרו בין האיכרים, וחלק מהם התגוררו בגרנות ובמבנים רעועים אחרים. רבים מן המגורשים נשארו תקופה ארוכה בשדה ללא מחסה כלשהו. הם הועסקו בעבודות חקלאיות ובסלילת כבישים בסביבה.

 

במקום הוקם יודנראט המשותף לבני כל הקהילות שנמצאו, באזור קובאלה פאנסקיה  ובראשו עמד הרשל זימנובודה. היודנראט טיפל, בין היתר, בבעיות שהתעוררו בקשר לסידורם של היהודים אצל האיכרים. ב-4.11.1941 נדרש היודנראט ע"י הגרמנים להכין רשימת יהודים שאינם כשרים לעבודה, והוטל עליו לכלול גם ילדים עד גיל 12 וכן קשישים מעל ל-65 בקבוצה של אלה שנחשבו ע"י הגרמנים כ"בלתי כשרים לעבודה", יו"ר היודנראט לא רצה ליטול על עצמו את האחריות להכנת הרשימה וביקש את חוות דעתם של הרבנים מקהילות שונות שהיו בין המגורשים באזור קובאלה פאנסקיה . בהתייעצות השתתפו הרבנים הבאים: ר' דב. בער ישכר מדוברה ; ר' פנחס וייס מטורק ; הרב לבנטל מאונייוב והרב מוולאדיסלאבוב. אחרי. דיונים מלאי מתח שנמשכו יומיים קבעו הרבנים כי על יו"ר היודנראט למסור את הרשימה בידי הגרמנים.  כדי להציל עד כמה שאפשר אנשים, ניסו להעלות את גילם של הילדים ולהוריד את גילם של הקשישים על מנת לכלול אותם ברשימת המוכשרים לעבודה., חלק מן היהודים החלו להימלט למקומות אחרים באזור קאליש בהם במצאו עדיין ריכוזי יהודים.

 

ב-8.11.1941 נאספו כל היהודים מגיטו קובאלה פאנסקיה  בכפר ביילאווקי Bielawki שם נערכה סלקציה. הגרמנים לא סמכו על הרשימות שהוכנו, ע"י היודנראט ובעצמם קבעו מי נשאר ומי נועד לשילוח. נמסר שמפקד המשטרה היהודית במקום מרדכי סטריקובסקי עזר להציל ילדים בעת הסלקציה.

 

כ-1,100 איש שהוגדרו כ"לא כשרים לעבודה" הובלו לעיירה דוברה והוחזקו מספר ימים בכנסייה המקומית בצפיפות איומה וללא אוכל ושתייה. רבים מתו בכנסייה עצמה. כמה עשרות יהודים הצליחו להימלט אף מהכנסייה בדוברה. האחרים הועברו 13-14,11,1941 למחנה ההשמדה בחלמנו.

 

מבין היהודים שנותרו בקובאלה פאנסקיה  נשלחה בחג השבועות ב-1942 קבוצת גברים לעבודה בסביבות פוזנאן. ב-20.6.1942 נשלחו לשם גם מספר נשים. ב-23.6.1942 נתלו בקובאלה פאנסקיה  ע"י הגרמנים 10 שוטרים יהודים. ב-20.7.1942 הותחל בחיסול של שרידי היהודים בקובאלה פאנסקיה . החולים נרצחו ליד אחת הגבעות במרחק מה ממקום הריכוז. החובש ז. שטיין לא רצה להיפרד מן החולים ונרצח יחד איתם. במהלך האקציה נרצחו שוב 12 שוטרים יהודים. כל היהודים הנותרים הועברו למחנה השמדה בחלמנו.

 

מ ק ו ר ו ת

איו"ש M-1/E 887/758, M-1/E 887/759, M-1/E 2171/1946.

ש.גלבוע, די דין תורה, אין "פון לעצטן חורבן" 1946, העפט 1.

 

Home

 

 

ריחוואל Rychwal

(נפת קונין)

כתב אהרון וייס

 

מספר האוכלוסייה

 

    השנה האוכלוסיה בכלל היהודים    
    1764/65 (?) 102    
    1808 477 82    
    1827 655 138    
    1857 628 100    
    1897 920 151    
    1921 1,121 244    
    1.9.1939 (?) כ-350    

 

ישוב עירוני בנפת קונין. ראשיתה של הקהילה היהודית בריחוואל במאה ה-18. ב-1764 נמצאו בין 24 ראשי משפחות: חייט - 1, פרוון – 1, קצב - 1, מלמד – 1, ושמש – 1. 1 בשנים שבין 1862-1823 אסרו השלטונות הרוסיים על היהודים להתיישב בריחוואל בשל קרבתה אל הגבול. עיקר פרנסתם של יהודי המקום היה במסחר זעיר ובמלאכה. סוחרים יהודים מכרו בסביבה אריגים וקנו תבואות, פירות, עופות ועורות - וסיפקו מוצרים אלה למרכזים עירוניים סמוכים. בשלהי המאה ה-19 ועד 1939 בלטו בין בעלי מלאכה יהודים חייטים, סנדלרים וספרים. בין שתי מלחמות עולם היו בריחוואל בית כנסת אחד ובית מדרש. כן נמצאו במקום קופת גמילות חסד וחברת לינת הצדק שסייעה בעיקר לחולים במצוקה.

 

מיד עם כיבוש העיר ב-3.9.1939 נצטוו היהודים להתרכז בכיכר השוק, שם החלו הגרמנים להתעלל בהם. במשך שעות היה על היהודים לעמוד ללא תנועה ובידיים מורמות. כל מי שהפר פקודה זו הוכה קשות. כן הוטלה על הקהילה קונטריבוציה ובמסגרתה נדרשו לספק כמות מסוימת של זהב. ב-12.9.1939 נאספו על ידי הגרמנים כל היהודים הקשישים כשהם עטופים בטליתות, הושבו על האדמה באחד הרחובות ומרטו את זקניהם. יום יום נשלחו קבוצות יהודים לעבודת כפייה. בעיירה ולעתים הובלו למקומות מרוחקים. בחודשים נובמבר ודצמבר 1939 גורשו רוב יהודי ריחוואל לגרודז'ייץ Grodziec. קבוצת צעירים יהודיים נשארה עדיין בריחוואל ובספטמבר 1940 שולחו 40 מאחרוני בני הקהילה לקלצ'ב Kleczew הסמוכה. בגרודז'ייץ הוקם כעין "גיטו כפרי". מגורשי ריחוואל, יחד עם יהודי הסביבה ורוכזו שם, התגוררו בתנאים קשים בגרנות אצל האיכרים. היהודים לא היו מנותקים מן האוכלוסייה הפולנית והועסקו בעבודות שדה ובמלאכה. כדי להתגבר על מצוקת הרעב היו יוצאים בלילות ומשתדלים להשיג מזון. באוקטובר 1941 נלקחו כל יושבי "הגיטו הכפרי" בגרודז'ייץ ליערות ליד קאז'ימייז'  ביסקופי  Kazimierz Buskupiונרצחו שם ביריות - וביניהם גם יהודי ריחוואל.

 

יש המעריכים כי אחרי השואה נותרו בחיים כ-10 איש מקהילת ריחוואל בפרוץ מלחמת העולם ה-II.

 

מ ק ו ר ו ת

איו"ש:  M-1/E 1872/1719, M-1/E 2104/1888, M-1/Q 1541/298

Home

 

 

טולישקוב  Tuliszków

(נפת קונין)

נכתב ע"י אהרון וייס

 

מספר האוכלוסייה

 

    השנה האוכלוסיה בכלל היהודים    
    1808 604 16    
    1827 926 51    
    1857 1,099 83    
    1897 1,794 200    
    1921 2,358 260    
    1.9.1939 (?) כ-230    

 

היהודים הראשונים התיישבו בישוב עירוני טולישקוב בתחילת המאה ה-19. חלק התפרנסו ממסחר בתבואה, בעצים ובבהמות. בין יהודי המקום היו גם בעלי מלאכה וסוחרים זעירים. מספר משפחות יהודיות עסקו בחקלאות ועיבדו חלקות אדמה שבבעלותם. מספר יהודים מטולישקוב השתתפו במרד הפולני  1863. אחד מהם -- יעקב משה סקוברון - נדון לתליה בידי השלטונות הרוסיים וניצל רק בעקבות התערבותם של כמרים פולניים.

 

בטולישקוב היו בית כנסת ומניינים של חסידים. בשנות ה-20 של המאה ה-20  כיהן ר' יואל פוקס כרבה של הקהילה. הוא היה פעיל בחיים ציבוריים ובמפלגת המזרחי.

 

בין שתי מלחמות עולם הורע מצבם הכלכלי של יהודי טולישקוב והיו התנפלויות מצד האנטישמים המקומיים על סוחרים. כתוצאה מכך עזבו חלק מן היהודים את המקום, עברו לערים גדולות ואף היגרו לחו"ל. בתקופה זו קטנה הקהילה בכ-30%.

 

הגרמנים כבשו את טולישקוב בשבוע השני של מלחמת העולם ה-II ומיד באו גזרות על היהודים כפי שנהגו באותם הימים: עבודת כפייה, הטלת קונטריבוציה, גזל הרכוש, הגבלות תנועה, התעללות בקשישים והשפלות. בסוף נובמבר 1939 נדרשו יהודי טולישקוב לענוד על הזרוע סרט צהוב עם מגן דוד. בדצמבר 1939 הוקם היודנראט והוטל עליו לערוך רישום של כל האוכלוסייה היהודית. בינואר 1940 רוכזו כל היהודים בגיטו שהיה בין הראשונים באזור כולו. הגרמנים ניתקו חשמל לבתי הגיטו ואסרו להכניס לתוכו רהיטים, פרוות ומלבושים הדשים. כל זה הוחרם וחולק בין האוכלוסייה המקומית הלא-יהודית. באוקטובר 1941 חוסל הגיטו ויושביו הועברו לגיטו כפרי בקובאלה פאנסקיה וגורלם היה כגורל יהודי הסביבה שהובאו לשם.

מ ק ו ר ו ת

אכל"י: 8154 HM

י. ד. בית הלוי, תולרות יהורי קאליש, תל-אביב ,1961 ע' , 213, 84

ש. גלבוע, די דין תורה, אין "פון לעצטן חורבן"  1947 העפט 6;

י. וואלרמאן, די כעלמנער טראגעדיע. אין "פון לעצטן חורבן" 1946,  העפט 1.

 

Home

 

 

Back to Turek memorial web Site

 

Last updated September 18th, 2005

 

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!