אשתי מניה (מרים) טאוב לבית גולדברג, נפטרה במוצאי שבת ט' בטבת תשס"ד,

3  בינואר 2004, בביתנו, לאחר מחלה שנמשכה כשלוש עשרה שנים.

המחלה נגרמה כתוצאה מסבלה בתקופת השואה, סבל שלא נשכח כל ימי חייה.

היחיד ששרד מכל משפחתה היה אחיה משה שנפטר ששה ימים לפניה.

 

מניה (מרים) טאוב לבית גולדברג ז"ל.

 

אחיה של מניה ד"ר משה גולדברג. ז"ל.

 

ליד הקבר הפתוח...                                                                           יא' טבת תשס"ד 5.1.2004

 

מניה!

 

יום זה הוא כל כך משונה.

אנו נפרדים ממך, אך למעשה תהליך הפרידה ארך שנים רבות.

חלית, בהתחלה עוד אפשר היה לדבר מעט, ולא היה לנו ברור מה קורה איתך.

אבל המצב הדרדר וכבר לא ניתן לתקשר אתך כמעט בכלל.

ידענו שאת איתנו בגופך ובנפשך, אך לא יכולנו ליצור אתך קשר.

מה חשבת? מה הרגשת? האם רצית להגיד לנו משהו ולא יכולת?

 

אני בטוחה  שהיית מודעת לטיפול המסור שליבק העניק לך. כל מעשיו ומחשבותיו היו סביב לך.

כמה חבל שלא יכולת להגיד משהו, לשתף אותנו.

 

הכרתי אותך לפני יותר מעשרים וחמש שנים, כאשר אברהם הביאני לביתכם.

כבר לראשונה קיבלת אותי  בחיוך ובאהבה, כאילו זה מובן מאליו שהגעתי וגם אשאר.

מייד רצית להאכיל ולהשקות אותי כדי שארגיש בנוח – כמו בבית.

ואכן גרמת לי להרגיש טוב ובנוח (אברהם תמיד סיפר לי כי הטשולנט שלך הוא הטוב בעולם ואכן, לא הייתה כאן אכזבה).

 

התחתנו ואת כל כך שמחת. כל כך רצית לעזור. חיפשת תמיד מה לקנות לנו ומה לתת לנו שיהיה קל ונוח.

ואכן בדרכך הצלחת. שמרת תמיד לא לריב איתי, לא להסתכל אצלי במקרר כדי שלא

 יתקיים שום ספור מספורי החמות – ואכן הצלחת בגדול.

 

כשרותם הפכה אותך לסבתא היית כל כך מאושרת וכל כך התרגשת.

בכל הזדמנות רצית לבוא לבקר. כמובן שהתרגשות רבה היתה גם בלידת הדס ואור.

לצערנו ללידת שקד כבר לא היית שותפה.

האם ידעת? מה חשבת?

 

מניה, נסגר היום פרק ארוך של חיים עם המון סבל.

נולדת למשפחה שמחה עם המון אחים ואחיות, אך ה"שואה" קטעה את זה במהרה

והשמחה הפכה את זה לסבל וייסורים וכנראה שגם עינויים.

למרות זאת בנית חיים חדשים בישראל והבאת שני ילדים לעולם שגדלו לתפארת.

אנו נפרדים ממך היום, ומודה אני לך על כי זכיתי בבנך הנפלא שיהיה לי לבעל ואב לילדי.

תודה לך ותמיד תהיי בלבנו.

מקווה שתפגשי את אחיך שגם הוא נפרד ממשפחתו השבוע.

 

ורד כלתך

 

                                                                                                                       

 

את משפחת טאוב הכרתי כשנישאתי. גרנו דלת מול דלת, מבוקר טוב ושלום נוצרה והתהדקה ידידות חברות וקשר משפחתי שנמשך עד היום.

מניה היתה אשה שקטה עדינה ואינטליגנטית. כל ספר - מניה קראה לפנינו, כל יצירה מוזיקלית ששמענו -  מניה הכירה את המלחין חייו ויצירתו.

טוב ליבה ניכר בפניה. אף פעם לא סיפרה על השואה ויתכן מאוד שכל מה שסגרה ונעלה בתוכה במשך שנים התפרץ בתוך תוכה וגרם למחלתה בשנים האחרונות לחייה.

 

כשבעלי אברהם נהרג במלחמת ההתשה בשנת 1968 ונשארתי עם תינוקת בת שמונה חדשים, זוהרה שתחיה, והייתי בחודש הראשון להריוני מבני אבי שיחיה, מניה היתה זו שסעדה אותי, דלת ביתה היתה תמיד פתוחה תרתי משמע .

הילדים היו רצים מדירה לדירה כאילו זו היתה דירה אחת. מידי יום מניה הכינה לילדי את הקרופניק המפורסם שהתמחתה בו כמו ביתר המאכלים והמאפים הטעימים שלה.

ליבק היה זה שהיה מושיב אותם על ברכו ומאכיל אותם.

 

מניה היתה בשבילי דמות של אשה אצילה מנומסת וישרה. בכל יום היתה מזמינה אותי (כדי שלא אהיה לבד) לכוס קפה ועוגה.

המפה, המפית וצורת ההגשה בכל יום היו כמו שאחרים מגישים רק בחגים ומועדים.

כשהיינו הולכים יחד לים זו היתה הליכה של סבתא וסבא עם הנכדים.

עייני דומעות כשאני נזכרת שחברים של מניה וליבק אמרו לי שמניה וליבק כבר לא באים לבקרם במוצאי שבתות כיון שבבנין שהם גרים התאלמנה אחת השכנות והם אינם רוצים שיהיה מצב שהיא תדפוק בדלת והם לא יהיו בבית.

גם עכשיו כשאני כותבת זולגות דמעות מעיני, אצילות נפש שאין כדוגמתה.

 

לגבי הילדים זהרה ואבי ולגבי, משפחת טאוב היא משפחה ואולי יותר ממשפחה.

עברו 40 שנה מאז הכרתי אותם ואת ילדיהם חנה ואברהם שיחיו. אני מרגישה שאלוהים זיכני להכיר אנשים שהנתינה אצלם היא דרך חיים.

מניה את תישארי בלב ילדי ובליבי עד עולם באהבה גדולה. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

 

חפצי-בה  פרדס - בן נון

 

 

 

שיר זה הופיע בחוברת של :                       

                         אוניברסיטת תל אביב- החוג לרפואת המשפחה

                         ידיעון החוג לרפואת המשפחה. אפריל 1997,

                         (בתקופה זו מניה כבר לא דיברה יותר).                                                                                         

 

 

                                                                    

אני זוכר את מניה ז"ל. הייתי אז רופא צעיר בתחילת דרכי תמיד הייתה באה עם בעלה ממתינה לתורה בסבלנות רבה תמיד לבושה בטוב טעם מנומסת ואדיבה.

 

רק בהכרות מעמיקה יותר ראיתי שמדובר באשה שנלחמת בעברה. אישה שהשואה עשתה בה שמות שנשארה עם אח אחד בארצות הברית אבל עם עוגן גדול בדמות בעל אוהב תומך ובעיקר חכם ומתון יחד הם החלו לבנות את הבית מניה העניקה המון אהבה לילדים וראיתי זאת בזמני הביקור שלה במרפאה.

 

אם יהודיה עם כל המיוחד שבדמות מגוננת דואגת, אך גם משאירה מקום להתפתחות לעצמאות לחשיבה חפשית.

 

אולם כשתת ההכרה פעלה בלילות, הייתה שנתה טרופה והזיכרונות צפו. מה שהיה, מה שנשאר והדרך הנוראה שהכל נלקח. קשה להשלים אבל מניה נלחמה ולא וויתרה. חינכה ללימודים להצלחות נתנה מה שרק יכלה. הילדים הם העצים ששתלנו. הם העדות למה שקיבלו בביתם.

מניה יכולה להיות בהם גאה, הם פרי עמלה.

 

בשנותיה האחרונות מניה סבלה רבות והיתה זקוקה לסיעוד ועזרה בכל פעילויות היום יום. אני כבר 20 שנה רופא אבל טיפול מסור ואוהב תומך ומלווה כמו שנתן טאוב ליבר לאשתו לא זכיתי לראות מעולם. נתינה מכל הלב מכל הנשמה. אפשר להגיד שחייו נמחקו וכל צרכיו היו כלא היו, ורק דבר אחד עמד לנגד עיניו -  איך לתת קצת יותר איכות חיים למניה איך לעזור לה בשעות הקשות ומדובר בשנים רבות, 13 במספר, ומדובר באלפי שעות -  ופה נמדדת גדולתו של אדם.

 

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים ותהיה מליצת יושר בפני בורא העולם על פרי ביטנה ובעלה וכל מוקירי זכרה.

 

ד"ר דב זלוף רופא המשפחה. 

 

 

האבידה

כל אבדותינו

טבעו בזו האחת

והיתה האבדה

כה גדולה

מי יבכה אותה?

גדולה כמו הים

כמו החרות

כמו עם שלם

כמו אדם אחד

שלא ימלא את מקומו

איש

דבר.

אננה קמינסקה

 


הפסל פוסל על ידי הבת חנה, בתום השיבעה.

 

ליבר טאוב: נעורים אבודים Liber Taub: "Lost Youth"

 

Last updated Mar 15th, 2004

 

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!