מארק טורקאוו

 

עם נחום סוקולוב בפלוצק וב-ווישאגראד

 

מתוך סדרת מאמרים שפורסמה בשנת 1941 בעיתון האידיש שבארגנטינה "די יידשע צייטונג" במאי 1941 לציון יום פטירתו החמישי של נחום סוקולוב. המאמר באידיש פורסם בספר על פלוצק שפורסם בארגנטינה בשנת 1945:

Yosef Horn: Plotsk; bletlekh geshikhte fun idishen lebn in der alter heym,

(Plock; pages in the history of Jewish life in the old world), Buenos Aires, Society of Residents of Plock in Argentine, 1945  

 

תרגום נוסף מופיע בספר יזכור של פלוצק: "פלוצק קהילה עתיקת יומין בפולין", עורך אליהו אייזנברג, ת"א, 1967, עמודים 265-267.

 

A newspaper report on a visit by Nahum Sokolov to Plock in the twenties. The author describes the enthusiastic reception accorded the Zionist leader by the Plock Jewish population, which proudly recalled the fact that Nahum Sokolov had spent some of his boyhood years in this town.

 

תורגם מאידיש על ידי ליבר טאוב

בצד הימני ממלכת הנהרות בפולניה – הוויסלה, על הר, שהוא מעל מאה מטר גובה, מונחת כתמונה גדולה מצוירת, העיר העתיקה הפולנית פלוצק. הקתדרלה העתיקה ועל יד הארמון של הבישופים מפלוצק בולטים עם מבניה המיוחדת בגובה מההר,שרואים ממרחק גדול לפני שמגיעים לעיר ממש. בצד קרקוב, צענסטוכאוו וגניעזנו, שייכת פלוצק לאוצרות של ההיסטוריה הפולנית. כשהמדינה עוד היתה מחולקת לרוזנות בפלוצק היו מושלים ולוחמים הרוזנים ממזובשה. בקתדרלה נחים גם העצמות מהמושלים מהזמנים ההם.

כל עיר בפולניה, שמוזכרת בדברי ימי העם הפולני, מציינים אותה גם עם דברים חשובים שקרו בחיים היהודיים מבחינת דתית וחברתית.

 

על יד הגן הגדול במרכז העיר, שהוא מלא עם מונומנטים הסטורים, עוברים דרך הקצה של ההר גם רחובות צרות, שיורדים מההר למטה או מלמטה למעלה, איפה שנמצאים פרט לבית כנסת מודרני גם בתי מדרש עתיקים שהם מספרים על מאות שנות של מסורת החיים היהודיים. אבל עוד יותר מהחומות של העיר, המצבות הישנות שנמצאות בבתי הקברות מראות על החיים הממושכים והשורשיים של החיים של היהודים בעיר.

ישנם בבית העלמין מצבות של רבנים שבמשך מספר דורות חיו והשפיעו בסביבה הזו.

 

בעיר הזו בילה נחום סוקולוב את השנים הראשונים בחייו, אחרי שעזב את עיר הולדתו ווישוגרוד. כאן בתור ילד ממשפחה חסידית  של הורים מיוחסים, למד בישיבה הקטנה בעיר וכאן הוא גם קיבל את הידע העולמי הכללי. אינני  יודע האם הישיבה הצפופה הקטנה שעמדה ברחוב, ובעשרים השנים האחרונות היה שמה על שם של בערעק יאסעלעוויטש, הייתה מיוחדת אי פעם, פרט לזה ששם למד נחום סוקולוב.

 

כשהייתי מבקר בפלוצק בזמנים מאוחרים יותר, תמיד היו מראים לי את הבניין של בית המדרש (שקראו לו הישיבה מפלוצק) הדבר היחיד שהיו יכולים להגיד היה: אתה רואה כאן בדיוק במקום זה ישב ולמד נחום סוקולוב.

 

מהעיר פלוצק נסע נחום סוקולוב לוורשה בה הוריד את הקפוטה ונעשה "דייטש" והמשיך את הלימוד הכללי העצמי.

 

עד השנים האחרונות לא היה קשר רכבת בין וורשה ופלוצק ובשל כך היינו מוכרחים לנסוע עם הרכבת לקוטנו (עיר הולדתו של שלום אש) ומשם להמשיך לפלוצק בעגלה. כשנהר הויסלה לא היה קפוא אז הנסיעה היפה והנעימה ביותר היתה בספינה.  בעל האוניות היהודי מקס פרידמן,  שהיה בעל האוניות הנוסעים היפות ביותר  על נהר הויסלה, התייחס לנסיעתו של נחום סוקולוב ככבוד גדול שלא ראה אותו כחמישים שנה מאז ששיחקו ביחד באבנים בחצר של בית המדרש הפלוצקאי. הוא הורה שיכינו את התא המפואר ביותר באוניה עבור נחום סוקולוב.

מקס פרידמן שהיה אדם טוב לב היה יהודי מתבולל ויהודי וורשאי עשיר מאוד, שהיה היושב ראש של חברת "תומכי עניים היה אומר לי: - אתה מבין אדוני,  אנחנו למדנו ביחד בחדר אבל הוא באמת למד והוא היום היהודי הגדול ביותר, ואני מה יוצא לי מהעושר, מכירים אותי רק כאשר צריכים כסף ממני...

 

כשהיו באים למר פרידמן בבקשה לכסף לצרכים עבור יהודים, היו מוכרחים לשבת שעות ולשמוע סיפורים בקשר לשנות הילדות של נחום סוקולוב שבילו ביחד. עבור מר פרידמן היהודי המתבולל, זה היה  הכבוד הגדול ביותר לו זכה בחייו.

 

מלווה על ידי שורה של עסקנים ציוניים ועיתונאים, בערב אביבי אחת התכוננו לשייט בספינה לפלוצק. לי באופן פרטי חוץ מעבודת  העיתונאי שלי, נוספה עבודה לשם כבוד נוספת: להיות הממונה על סידורי הנסיעה וכל הסידורים בקשר לנחום סוקולוב. כגון: קביעת פגישות, אירועים רשמיים עם השלטונות וראשי היהדות בדרך. את העבודה הזו היה אמור לעשות הבן של מר סוקולוב, פלוריאן, אבל ברגע האחרון הבן לא יכל להתלוות לאביו וכך הגיעו אלי כאילו הייתי מזכירו הפרטי. זה באמת היה כבוד גדול, אבל היה כרוך עם עבודה רבה היות והיהודים רצו לפחות לנגוע בו בכל מקום בדרך,  והדחיפות היו כל כך חזקות שהיה צריך הרבה כוח בכדי לעצור אותם. בשל כך היו כמה אי הבנות שהיו יותר קומיים מטרגיים.

 

בעיה כזו למשל קרתה כשהספינה הגיע לוישוגרוד עיר הולדתו של סוקולוב.

זה היה לפנות בוקר והתכנית היתה שניסע קודם כל ליומיים לפלוצק ואחרי זה לוישוגרוד, מקום בו סוקולוב היה אמור להיות בשבת ולנאום.

אבל יהודי וישוגרוד לא רצו לדעת, לא מתכניות רשמיות ולא מלוח זמנים. המעבר בנסיעה את וישוגרוד לא עניין אותם. הם עשו ליל שימורים. (וישוגרוד נמצאת על יד נהר הויסלה בין ורשה ובין פלוצק ל.ט.).

כל הלילה כל יהודי העיר עמדו על החוף הצר על יד התחנה וחיכו שהאוניה תגיע. כאשר הגענו לפנות בוקר שמענו צעקות שמחה מההמון. ברגע שהורידו את הגשר כדי להוריד ולקבל נוסעים, קבוצת יהודים איך שהוא עלתה על האוניה ודרשה שיתנו להם להיפגש עם מר. סוקולוב.

 

הקפטיין של האוניה העיר אותי והציג אותי לפני היהודים בתור המזכיר של מר סוקולוב אבל הקהל לא רצה לדבר אתי,  רק דרש שיתנו לנציגים שלהם לדבר עם סוקולוב. שום טענות ואיומים לא עזרו. האוניה לא היתה כל כך גדולה אבל הרעש היה גדול  וסוקולוב התעורר. הוא יצא מתאו לברר מה הרעש והצעקות. ברגע זה כל האנשים בחוץ התחילו לצעוק "יחי סוקולוב" ואחת מהם התחיל לנאום ובו הסביר את הכעס של יהודי וישוגרוד שהנשיא החשוב "החבר" סוקולוב נותן את הכבוד לפלוצק יותר מה שהוא נותן לעיר איפה שנולדו איפה שנמצאים קברי אבותיו. בשם כל יהודי העיר, שלא ישנו אותו הלילה, ונציגיו נמצאים על החוף ביקשו שסוקולוב ישנה את התכניות שלו וירד בוישוגרוד.

סוקולוב עם חיוך התחיל להשקיט את האנשים שהוא חלילה לא יבייש את יהודי וישוגרוד. להפך הוא הנכון, הוא ייתן להם יותר כבוד מאשר לפלוצק כי היום יום רביעי בשבוע  והוא מתכוון להישאר בוישוגרוד לשבת. זה לקח הרבה זמן עד שהאנשים נרגעו. עלי לציין  שצוות האוניה התחיל להתרגז כי כבר לא עמדו בלוח הזמנים. במהרה  באו כמה שוטרים  שביקשו גם הם מהיהודים לא לעכב את האוניה והתחילו להוריד את היהודים שהספיקו לעלות על הסיפון. בצעקות "יחי" ושירת "התקווה" האוניה התחילה לשוט לכוון פלוצק.

כל מה שקרה בתחנה בוישוגרוד כמה שזה היה קומית זה השפיע מאוד על סוקולוב וכשהייתי נפגש עמו אחרי שנים, הוא היה כל פעם מזכיר לי מה שקרה בוישוגרוד וזה מוכיח כמה זה השפיע עליו. בשעות המוקדמות של יום המחרת האוניה הגיעה לפלוצק.

 

כשיצאנו מהתאים  ועלינו על סיפון האנייה וראינו את יופייה של העיר על ההר עם הנוף הנהדר, לסוקולוב התחילו לרדת דמעות מהעיניים. הנוף המרהיב ריגשו מאד.  עברו כמעט 40 שנה מאז שעזב את פלוצק ובאותו זמן הרבה דברים השתנו בכל העולם.


פלוצק - מהאוסף של ליבר טאוב

 

כשהאנייה נעצרה התגלתה לעינינו תמונה בלתי תאומן. על החוף היו מספר אלפי יהודים עם דגלים יהודיים ופולנים, גברים ונשים, הנשים עם ילדי בית ספר ומעל הכל, שער ניצחון גדול ממדים מקושט עם פרחים ודגלים עם כתובת גדולה בעברית ופולנית "ברוך הבא" ו - "וויטאמי".

את התלהבות הקהל כשראה את סוקולוב אי אפשר לתאר. באו אנשים מכל שכבות הציבור היו אפילו נציגים של האדמיניסטרציה הממלכתית והעירונית.  לשום יהודי לפני הביקור הראשון של נ. סוקולוב ואחריו לא נתנו כבוד גדול כזה, כפי שהיה בהגיעו לפלוצק.

 

בכרכרה גדולה ורחבה מחוברת לארבעה סוסים לבנים מקושטת עם  פרחים נכנס נחום סוקולוב העירה. בכל הדרך עמדו על המדרכות אלפי אנשים, מהחלונות והגזוזטרות היו זורקים פרחים אפילו האזרחים הפולנים נתחברו התלהבות היהודים. בהרבה בתים התנופפו דגלים יהודיים ופולניים. היו תלויים  גם תמונות של סוקולוב וכתבות "יחי נחום סוקולוב".

 

היומיים שסוקולוב ביקר בפלוצק היו יומיים של חג אחד גדול. אנשים חיכו שעות על יד בית המלון והמונים היו הולכים אחריו לכל מקום שהוא נסע או הלך. הוא ביקר קרובי משפחה, חברי ילדות, מוסדות שונים ואצל נציגים רשמיים בעירייה. ביקורים אלו מלאו את כל התכניות שלו ממוקדם בבוקר ועד הערב המאוחר. כל אחד רצה שתהיה לו הזכות לראות את סוקולוב, לברך אותו ל"שלום" ולדבר אתו מספר מילים.

סוקולוב הכיר כל פינה בעיר כל רחוב וכל בנין ישן שנשאר ממלחמת העולם הראשונה.

יהודים זקנים באו ושאלו: האם אתה זוכר אדון סוקולוב כשהיית בא לקנות בחנות שלי. האם אתה זוכר איפה למדת? האם אתה זוכר אדון סוקולוב כשהיית כאן או שם,  עשית את זה או זה...

 

לכל אחד היה דבר מה לשאול או להזכיר לו. וסוקולוב זכר כל דבר. הוא הכיר אנשים כאילו ראה אותם לא מזמן. וכאילו בכמה עשרות השנים מאז שעזב את פלוצק הוא לא ראה אף אדם, הוא אפילו שאל על אנשים שמזמן עזבו את פלוצק או עזבו את העולם הזה.

 

אנחנו גם ביקרנו את בית העלמין החדש והישן מקום בו סוקולוב מצא מספר רב של מצבות  של קרובים וחברים שלו. הוא הסביר איך כל אחד היה נראה ועל כל אחד היה לו לספר סיפור מעניין. למחרת בערב היה לו הנאום על ציונות בתאטרון העירוני. על כמות אנשים שהיו בתוך התאטרון, היו פי כמה בחוץ שלא היה מקום עבורם. לצער כולם, בפלוצק לא היה אולם יותר גדול מהתאטרון העירוני. גם פולנים באו לשמוע אותו. על הרושם הגדול שהנאום עשה על כולם מיותר לדבר. הוא דיבר על ציונות, על ההכרזה של בלפור, ועל פוליטיקה יהודית. הוא התחיל לנאום בפולנית אחרי זה המשיך זמן קצר בעברית ואת הדברים החשובים המשיך לנאום ביידיש.

 

אכן סוקולוב ידע לנאום ואין צורך לכתוב על כך  כל אחד ידע איזה נואם הוא היה. היה לו על כך שם עולמי. גם מיותר לספר שהביקור שלו היה אירוע גדול עבור כל היהודים בעיר. ואחרי הרבה שנים כשהייתי מגיע לפלוצק היו מזכירים את הביקור ההוא. בלי לקחת בחשבון שמאז הביקור ההוא של סוקולוב ביקרו בפלוצק הרבה אנשים חשובים. כמו פוליטיקאים גדולים, סופרים ידועי שם, ונואמים ידועים.

 

באמצע החג הגדול נחום סוקולוב היה חייב לעזוב את פלוצק בכדי להספיק להגיע לווישוגרוד לפני שבת. את הדרך עשינו ברכב שכידוע בזמנים ההם זה היה משהוא שלא ראו לעתים קרובות. כמובן שהצעדה בווישוגרוד הייתה בהרבה יותר עניה מבפלוצק, אבל ההתלהבות עברה את  כל הגבולות.  גם כאן בכניסה לעיר היה שער ניצחון וכל אנשי העיר באו לקבל אותו ורובם הלכו לפניו.

 

כשהמכונית שלנו התקרבה לשער הניצחון וסוקולוב עם העוזרים שלו יצאו מהאוטו. ראינו בראש קבלת הפנים את רב העיר עם ספר תורה ביד.

נחום סוקולוב היה מאוד נרגש מהכבוד הזה ומיד ניגש לרב ונשק את ספר התורה. זמן די ארוך עבר עד שהוא היה מסוגל להגיד מילה. האנשים, במיוחד הצעירים רקדו מסביבו עם שמחה גדולה.

 

אני נזכר במקרה מסוים: בין האנשים שהיו על יד שער הניצחון היתה גם אישה זקנה, דודה של סוקולוב.  כשסוקולוב ניגש אליה ונתן לה את ידו, הזקנה התכופפה ורצתה לנשק לו את היד. סוקולוב הזיז מהר את היד אחורה ושאל: דודה מה את עושה? הזקנה קצת התביישה ואמרה, אומרים שאתה שר  אצל היהודים ואתה מדבר עם מלכים ופריצים גדולים. נותנים לך כבוד ובכל זאת נשארת יהודי.

נחום סוקולוב חייך וענה, נותנים לי כבוד רק בגלל שאני יהודי, היות ואני מדבר בשם היהודים היות ואני רוצה שהיהודים יחזרו לארץ ישראל.

הזקנה התחילה לבכות ואמרה הלוואי, ריבונו של עולם, הלוואי שמשיח כבר יבוא ושכולנו נוכל לנסוע לארץ ישראל...

 

מיותר לציין שלנוסע מהעולם הגדול העיירה הקטנה והעניה ווישוגרוד לא יכלה לעניין בשום התייחסות מיוחדת.

אך כשהיינו בחברת נחום סוקולוב יכולנו לחשוב שווישוגרוד היא העיר היפה והידועה ביותר בעולם. הוא הסביר כל כך יפה את העיירה העניה הקטנה והלא מטופלת כאילו שראה פעם הראשונה את האור היפה.

בווישוגרוד יש את סיפור החסידים בפולניה, ועל ידי ההסברים של סוקולוב זה צמח לסיפור גדול ויפה.

לא רק בהיותנו בחברתו של סוקולוב זה עניין אותנו, גם כשהיינו בלעדיו, בחברת היהודים המקומיים ושמענו את השיחות והויכוחים ברחוב בקשר לסוקולוב. האם הוא נשיא או הוא יהיה מלך בארץ ישראל, האם הוא דתי או הוא אפיקורס, האם הוא עשיר ונותנים לו יותר כבוד מרוטשילד... האם הוא מתפלל או לא. מחלקי השיחות ששמענו בזמן ההוא נוצרו בדיחות והומורסקות בעיתונות בווארשה.

  

 הביקור הראשון של סוקולוב  בווישוגרוד היה על קברי הוריו.  לפני בואו מחוץ לארץ הוא הורה להעמיד מצבות חדשות יפות מצופות עם שיש. רק אז הוא ביקר כמה קרובים. ולקבלת שבת הלך לבית המדרש, שבנו אותו מחדש באותו מקום שעמד הקודם ושהחריבו אותו.

שבת בבוקר בזמן עליה לתורה הוא נאם את הדרשה. בערב חזרנו עם הספינה לוורשה, שבה סוקולוב התחיל פעילות פוליטית  חדשה וחשובה,  

למען הציונות והטבה של היחסים הפולנים היהודיים.

 

 

ליבר טאוב מוסיף... (פברואר 2003)

 

בשנת 1998 זמן קצר אחרי יום השואה, בעקבות לחץ חזק של בתי חנה ובני אברהם, יצאתי עם כל משפחתי לפולניה לחיפוש שורשים (בתי חנה ובנה אור, בני אברהם, אשתו ורד, הבנות רותם, הדס ובנם הקטן שקד שבאותו זמן לא מלאו לו עדיין שלוש שנים; את אשתי מניה שהייתה חולה מאד לא יכולנו לקחת איתנו והשארנו בבית עם טיפול מסור ומעולה).

 

כמובן שהמקום העיקרי שעניין אותי הייתה עיר הולדתי פלוצק בה נולדתי ונולדו אחי ו אחותי, אבי ומספר דורות לפניו.

 

הלכתי מסביב עם המסרטה והסרטתי את השטחים ברחובות שמר פשדפלסקי סיפר לי בביתו שבמקומם יבנו בתים. והם קויאטקה, ירוזולימסקה, טילנה, ניאצלה, סינגוגלנה וביעלסקה. בכל השטח העצום הזה במקום עשרות רבות של בתים שהיו שיכים ליהודים וגרו בהם אלפי יהודים, בונים עכשיו חשבתי, קודם הפולנים עזרו לחסל את הנפש כעת מחסלים את הרכוש שלא יישאר זכר מאתנו.

The Beth Midrash of Danziger in Plock

 

רוב השטחים היו פנויים כי פירקו את כל הבתים עוד בזמן המלחמה עד לבית הכנסת שנשאר. כך מצאנו את השטח כשחזרנו העירה בשנת 1945. באמצע השטח בערך עמד בנין של בית המדרש של דנציגר. בית מדרש זה שימש גם כישיבה, ראש הישיבה היה הדיין מיכל רובינשטיין. אחרי גמר בית הספר זה היה ביתי השני כי למדתי בו בישיבה קטנה לא החזקתי שם מעמד הרבה זמן אבל המקום זכור לי לטובה.

 

Baruch in the middle and Liber Taub at the left. The boy to the right is not identified

גם כאן יש לי סיפור, סיפור זה קשור קצת עם ההיסטוריה של הציונות. לא מזמן מצאתי ספר ישן על היהודים בפלוצק דפים שהצהיבו הספר נדפס בבואנוס-איירס בארגנטינה בשנת 1945. בספר זה מצאתי תמונה בה יושבים בחורים ולומדים בבית המדרש הקטן ובכן כך הדבר קרה, פעם נכנסו מספר עתונאים וצלמים לתוך בית המדרש ושאלו באיזה מקום ישב ולמד נחום סוקולוב אנשים מבוגרים שהיו שם וזכרו את הזמן שנחום סוקולוב למד שם הראו להם את המקום בדיוק במקום  שברוך אני ועוד בחור ישבנו ולמדנו באותו זמן, הם צילמו אותנו. בזמן שראיתי את התמונה בספר חשבתי שאלו היו עיתונאים מארגנטינה, אבל אחרי ששלחתי את צלום התמונה לברוך לקנדה הוא כתב לי שאלו היו עיתונאים מעיתון "פורוורטס" הניו יורקי. הוא זכר את זה כי אביו היה מנוי על העיתון הזה והם קראו בעיתון את המאמר על נחום סוקולוב ועל התקופה שלמד בבית המדרש הקטן בפלוצק והתמונה הייתה בתוך המאמר.

 

 

 

 

Nachum Sokolov, a Zionist Leader, Writer, Journalist
President of the World Zionist Organization
 Wyszogrod
Poland, 1859 - London U.K.  1936

 

 

Plock Memorial Web Site

 

Wyszogrod Memorial Web Site

 

Liber Taub Web Site

 

Last updated April 22nd, 2005

 

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!