מלים אחדות על שלום

נכתב על ידי רעייתו פנינה מייזליש בתום שנתיים למותו

 

Shalom Meislish z"l in a false identity card at Budapest during WWII

 

שלום נולד בקרקוב ביום ו' בניסן תרפ"ט, 16.4.1929. אביו ניהל טחנת קמח באחד הכפרים שבסביבה. הוא נולד בברדיוב שבסלובקיה. בנעוריו למד בישיבות והיתה לו גם השכלה כללית רחבה. הוא ידע היטב סלובקית והונגרית, ולמד בהתכתבות בבית הספר למסחר בברלין. אמו פייצ'ה-פרניה-ציפורה בת שמואל חיים וולקן למדה בנעוריה באקדמיה לציור בקרקוב. נוסף ליידיש ופולנית היא ידעה גרמנית וצרפתית, ולמדה בסתר עברית. לבית החסידי שלהם היה צביון מודרני.

 

Mother Frania Fajga (Fajcza) Meislish ne'e Wulkan from Chrzanow, Poland

Father Natanel Meislish from Bardejov, Slovakia

 

 

בשנות השלושים של המאה העשרים עלה סבו של שלום -משה זאב מייזליש- לארץ עם חמש בנותיו, וגם הוריו רצו לעלות. כשפרצה מלחמת העולם הצליח אביו להשיג אישור שהעיד שהוא אזרח סלובקי, ובדרכים שונות הצליח לכלול באישור הזה גם את אמו והילדים .

בשנים הראשונות של המלחמה עזר להם הדבר לשרוד בפולין בתנאים קצת יותר נוחים, והם הכניסו אל ביתם את שמואל-מילק הפעוט, בן אחותה של האם, שהוריו ניספו. הם עברו לווייליצ'קה הסמוכה לקרקוב, ושכרו חדר אצל משפחה פולנית שהתייחסה אליהם בהגינות. אתם באו לוייליצ'קה עוד חמש משפחות שהשיגו אישורים שהם נתיני סלובקיה והונגריה. בהם היו הרב אברהם שמואל זלטנרייך שאחרי המלחמה היה דיין בוילאמסבורג, והרב יחזקאל דוד הלברשטם, שאחיו שלמה שיקם את חסידות בובוב בארצות הברית ובארץ.

בניסן תש"ב, 1942, ערכו לשלום את הבר מצוה בוייליצ'קה. אביו לימד אותו את הדינים, ושלום הניח תפילין. כל אותה העת הם תיכננו לברוח מפולין. היוזם והמארגן של הבריחה היה יוסף וולף, שנפטר בתל אביב לפני כארבעה חודשים. גם המשפחות האחרות הצליחו לעבור להונגריה. למחרת ראש השנה תש"ד, ספטמבר 1943, עברו שלום והוריו בדרך חתחתים לסלובקיה ומשם להונגריה. גם אחיו, אחותו ומילק הפעוט הצליחו  לברוח.

זמן קצר אחרי שהגרמנים נכנסו לבודפשט חמקו שלום והוריו בתחבולה נועזת ממחנה המעצר שבו הם נכלאו, כאשר המשאיות באו לקחת אותם אל רכבת הגירוש. שלום ניסה לעבור לרומניה, אך נתפס בגבול. הוא נאסר, ואחרי שבועות אחדים שוחרר, כשהצליח לשכנע את חוקריו – נער בן 15, שחרחר וכחוש - שהוא פולני נוצרי. הוא חזר לבודפשט, ונכנס עם מילק  אל הטרנספורט של קסטנר, תחת שמו של מישהו אחר, יעקב סילפן, שאחרי שנים רבות התברר שהוא יעקב גדיש, חבר קבוצת יבנה. הם שהו בברגן בלזן חמישה חודשים, ומשם הועברו לשווייץ.בספטמבר 1945 עלו שלום ומילק ארצה וכאן פגשו את הוריו, אחיו ואחותו, שהצליחו להימלט לרומניה ועלו ארצה דרך בולגריה תורכיה וסוריה.

תחנתו הראשונה של שלום בארץ היתה מחזור י"ז בסקטור הדתי של מקוה ישראל, שבו היו נערים ונערות שבאו מברגן בלזן, מבוכנוולד, ומרומניה. כמוהם היה אף הוא חבר ב"הגנה", והשתתף באימונים הטרום-צבאיים. חבריו עברו למשואות יצחק שבגוש עציון, השתתפו בקרבות מלחמת השחרור ונפלו בשבי הירדני. בשל מחלתה הקשה של אמו נאלץ שלום לעזוב את מקוה ישראל וחזר אל הוריו, שהתיישבו ברמת-גן, ופתחו שם חנות מכולת. חבריו ממקוה ישראל היו קבוצת ההתייחסות הראשונה והמחייבת שלו בארץ, ואיתם הוא שמר על קשר חם עד יומו האחרון. גם המדריכים שלו  ראו אותו כאחד משלהם.

כשפרצה מלחמת השחרור דחה שלום אפשרות לשרת בתפקיד נוח בקריה, והצטרף לגדוד 44 של חטיבת קרייתי, שהבסיס שלו היה בתל ליטוינסקי (תל השומר). הוא השתתף בקרבות לטרון והיה בין אלה ששיחררו את שדה התעופה בלוד. באחד הקרבות שנועדו להבטיח את ציר התנועה בין ירושלים לתל אביב ישב על גג של בית נטוש, סמוך לפסי הרכבת, בדרך לרמלה, ועצר, לבדו, התקפה ערבית. לאות הוקרה זכה  לשלושה ימי חופשה.

כשהשתחרר מן הצבא עבד שלום כאזרח בחיל האספקה של צה"ל. שם היה בין אלה שהניחו את הבסיס לתזונה של הצבא והשתתף בחיבור הטבלאות הראשונות של המזון.

הוא עבר את הבחינות למשרד החוץ, אך לא קיבל את התפקיד הזה, כי באותם הימים היה הדבר כרוך בחילול שבת. חלומו הגדול היה ללמוד כימיה ולהיות מדען במכון וייצמן, אך הוא נאלץ לוותר עליו, כי מסיבות כלכליות לא יכול היה ללמוד באוניברסיטה העברית. אוניברסיטת תל אביב עדיין לא היתה קיימת.

בשנת 1953 התחיל שלום לעבוד בבנק לאומי. באותה העת השלים את ההשכלה התיכונית שלו והתקבל כתלמיד שלא מן המניין לשלוחה התל-אביבית של האוניברסיטה העברית. שם למד כלכלה וסוציולוגיה. אחד התחומים האהובים עליו ביותר היה לוגיקה.

הוא עבד בבנק ארבעים ואחת שנים, ושנים רבות שימש בתפקידי ניהול שונים, תחילה בסניף המרכזי ברחוב הרצל בתל אביב, ואחר כך כסגן מנהל הסניף המרכזי בפתח תקוה, כמנהל סניף המסגר, ובתפקידים בכירים בהנהלה המרכזית. הוא השתתף בכל קורס השתלמות שהזדמן לו, ואף יזם השתלמויות  לעובדים האחרים.

שלום למד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן, וכשהוצעה לו מלגת לימודים בשל הישגיו הנאים ויתר עליה וביקש לתת אותה לתלמיד שהיה זקוק לה יותר. כשיצא לגימלאות המשיך ללמוד לתואר השני. הוא התחיל לכתוב עבודת מ.א. ועסק בהשוואה בין גרסאות אחדות של כתב היד של החיבור "ואבוא היום אל העין" מאת יהונתן אייבשיץ. גם בימי חוליו דיבר עם אלה שבאו לבקרו  על העבודה הזאת ועל אישיותו של אייבשיץ .

במלחמת ששת הימים לחם שלום באום כתף שבסיני, תחת פיקודו של אריק שרון. במלחמת יום הכיפורים שרת כאיש חיל האוויר באבו רודס.

בחורף תשי"ט פגש שלום אותי, שבאתי מירושלים, וכעבור זמן קצר הקמנו את ביתנו ברמת גן.

הוא ליווה אותי גם בעבודתי, והיה הקורא הנאמן והמבקר הקפדן של כל מה שכתבתי. 

בתשנ"ח, 1998, פירסם שלום את ספר זכרונותיו "תחנות". באותה העת יצא לאור באוניברסיטת בר אילן הספר שלי ששלום היה שותף מלא בכתיבתו. בשליטתו הטובה בפולנית ובגרמנית עזר גם לחבריי בעבודה ובספריה המרכזית של האוניברסיטה.

שלום הקפיד על שיעור שבועי קבוע בגמרא, ואחרי פטירתו נקרא השעור הזה "השיעור של שלום".

באחרית ימיו החזיר אותי שלום לירושלים.

בשבועות האחרונים לחייו היינו עם יאיר ועודד אצל תמי, בשוהם, ושם נפרדנו ממנו ביום ה' בטבת תשס"ב.

הולך תמים ופעל צדק ודובר אמת בלבבו

 

 

Shalom Meislish: Landmarks, Ramat Gan 1997

 

Dr. Pnina Meislish: Poems & Articles about the Holocaust

 

Last updated July 31st, 2011 (first posted in 2004)

 

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!