This essay was originally mistaken to be the work of Gabriel Garcia Marquez, reputedly a farewell poem that he had written and sent out to his closest friends on account of his worsening health condition. The poem turned out to be the work of an obscure Mexican ventriloquist named Johnny Welch. Welch had written the poem for his puppet sidekick "Mofles," but somehow his name had been replaced by the name of the Nobel Prize winning author.
ג'וני וולש
בובת סמרטוטים
אם לרגע אלוהים היה שוכח
כי אני רק בובת סמרטוטים,
והיה מעניק לי במתנה פרק חיים,
ייתכן שלא הייתי אומר כל מה שאני חושב
אבל בוודאות הייתי חושב על כל מה שאני אומר.
הייתי מעריך את הדברים לא לפי ערכם,
אלא לפי משמעותם.
הייתי ישן מעט וחולם יותר,
אני מבין שעל כל דקה שאנו עוצמים עיניים,
אנו מפסידים שישים שניות של אור.
הייתי מתהלך במקומות בהם האחרים נעצרו,
הייתי מתעורר בזמן שהאחרים ישנים.
אקשיב בשעה שאחרים מדברים,
ומה אשמח ללקק גלידה של שקולד.
אם אלוהים היה מעניק לי במתנה פרק חיים,
הייתי מתלבש בפשטות,
הייתי משתרע מול השמש
חשוף לא רק בגופי אלא גם בנשמתי.
אלוהי, אם היה לי לב,
הייתי כותב את שנאתי בקרח
וממתין לזריחת השמש.
בחלומו של ואן גוך
הייתי מצייר על כוכבי שירתו של Benedetti
ושירו של Serrat היה הסרנדה
שאשיר ללבנה.
בדמעותי אשקה את עלי השושנה
לחוש את כאב דקירת קוציה
ונשיקת עלי כותרתה הפורחים.
אלוהי, אם אך הייתה לי פיסת חיים...
לא היה עובר יום בו לא הייתי אומר לאהובי
שאני אוהב אותם.
אשכנע כל גבר או אשה אהובים
לחיות מאוהבים באהבה.
הייתי מוכיח לאנשים עד כמה הם טועים בחושבם
שהם מפסיקים להתאהב בהזדקנותם מבלי לדעת
שמזדקנים ברגע שמפסיקים להתאהב.
לילד הייתי נותן כנפיים,
אבל משאיר אותו ללמוד לעוף בכוחות עצמו.
לזקנים הייתי מלמד שהמוות לא מגיע עם הזקנה,
אלא עם השכחה.
כל כך הרבה דברים למדתי מכם האנשים...
למדתי שכל העולם רוצה להיות על פסגת ההר,
מבלי לדעת שהאושר האמיתי
טמון בצורת העלייה במעלה ההר.
למדתי שכשתינוק תופס בידו בפעם הראשונה
את אצבע אביו, הוא מחזיק אותה לתמיד.
למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת,
רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם.
כל כך הרבה דברים הצלחתי ללמוד מכם,
אבל באמת – הם לא יעזרו לי,
משום שכאשר ישימו אותי בארון,
למרבה הצער כבר לא אהיה עוד בחיים.
Johnny Welch
MARIONETA DE TRAPO
"Si por un instante Dios se olvidara
de que soy una marioneta de trapo
y me regalara un trozo de vida,
posiblemente no diría todo lo que pienso,
pero en definitiva pensaría todo lo que digo.
Daría valor a las cosas, no por lo que valen,
sino por lo que significan.
Dormiría poco, soñaría más,
entiendo que por cada minuto que cerramos los ojos,
perdemos sesenta segundos de luz.
Andaría cuando los demás se detienen, despertaría
cuando los demás duermen.
Escucharía cuando los demás hablan,
y cómo disfrutaría de un buen helado de chocolate!
Si Dios me obsequiara un trozo de vida,
vestiría sencillo,
me tiraría de bruces al sol, dejando descubierto,
no solamente mi cuerpo sino mi alma.
Dios mío, si yo tuviera un corazón,
escribiría mi odio sobre el hielo,
y esperaría a que saliera el sol.
Pintaría con un sueño de Van Gogh
sobre las estrellas un poema de Benedetti,
y una canción de Serrat sería la serenata
que les ofrecería a la luna.
Regaría con mis lágrimas las rosas,
para sentir el dolor de sus espinas,
y el encarnado beso de sus pétalos...
Dios mío, si yo tuviera un trozo de vida...
No dejaría pasar un solo día
sin decirle a la gente que quiero, que la quiero.
Convencería a cada mujer o hombre
de que son mis favoritos
y viviría enamorado del amor.
A los hombres les probaría
cuán equivocados están al pensar
que dejan de enamorarse cuando envejecen,
sin saber que envejecen
cuando dejan de enamorarse!
A un niño le daría alas,
pero le dejaría que él solo aprendiese a volar.
A los viejos les enseñaría
que la muerte no llega con la vejez,
sino con el olvido.
Tantas cosas he aprendido de ustedes,
los hombres...
He aprendido que todo el mundo
quiere vivir en la cima de la montaña,
sin saber que la verdadera felicidad
está en la forma de subir la escarpada.
He aprendido que cuando un recién nacido
aprieta con su pequeño puño,
por vez primera, el dedo de su padre,
lo tiene atrapado por siempre.
He aprendido que un hombre
sólo tiene derecho a mirar a otro hacia abajo,
cuando ha de ayudarle a levantarse.
Son tantas cosas
las que he podido aprender de ustedes,
pero realmente de mucho no habrán de servir,
porque cuando me guarden
dentro de esa maleta,
infelizmente me estaré muriendo."
Johnny Welch
MARIONETTA DI PEZZA
“Se per un istante Dio dimenticasse
che sono una marionetta di pezza
e mi regalasse un brandello di vita,
probabilmente non direi tutto cio’ che penso,
pero’ in definitiva penserei tutto quello che dico.
Darei valore alle cose, non per quel che valgono,
bensi’ per quello che significano.
Dormirei poco, sognerei di più,
comprendo che per ogni minuto che chiudiamo gli occhi,
perdiamo sessanta secondi di luce.
Avanzerei quando gli altri si fermano, sarei desto
quando gli altri dormono.
Ascolterei quando gli altri parlano,
e come gusterei un buon gelato al cioccolato!
Se Dio mi donasse un poco di vita,
vestirei in modo semplice,
mi stenderei al sole, lasciando scoperto,
non soltanto il mio corpo ma la mia anima.
Mio Dio, se io avessi un cuore,
scriverei il mio odio sul ghiaccio,
e aspetterei il sorgere del sole.
Dipingerei con un sogno di Van Gogh
sulle stelle un poema di Benedetti,
e una canzone di Serrat sarebbe la serenata
che offrirei alla luna.
Innaffierei con le mie lacrime le rose
per sentire il dolore delle loro spine,
e l’incarnato bacio dei suoi petali...
Mio Dio, se io avessi un pezzetto di vita...
Non lascerei passare un solo giorno
senza dire alle persone che amo, che la amo.
Convincerei ogni donna o uomo
che sono i miei preferiti
e vivrei innamorato dell’amore.
Agli uomini proverei
quanto sbagliano quando pensano
che smettono di innamorarsi quando invecchiano,
senza sapere che invecchiano
quando smettono di innamorarsi!.
A un bambino darei le ali,
però lascerei che imparasse da solo a volare.
Ai vecchi insegnerei
che la morte non arriva con la vecchiaia
ma con la perdita degli affetti.
Tante cose ho imparato da voi,
gli uomini...
Ho imparato che il mondo intero
vuol vivere sulla cima della montagna,
senza sapere che la vera felicità
sta nel modo di salire la china.
Ho imparato che quando un bimbo appena nato
stringe col suo piccolo pugno,
per la prima volta, il dito di suo padre,
lo mantiene afferrato per sempre.
Ho imparato che un uomo
ha il diritto di guardare un altro dall’alto,
solo quando deve aiutarlo ad alzarsi.
Sono tante le cose
che ho potuto imparare da voi,
però realmente non serviranno a molto,
perché quando mi metteranno
dentro quella cassa,
infelicemente saro’ morto.”
Last Updated Decemebr 24th, 2004