וְהִגַדְתָּ לְבָנֶיךָ

חברי עברון מספרים קורותיהם מתקופת השואה

רשם וערך:

מאיר אורקין

הוצאת: קיבוץ עברון ו"מורשת" בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', ת"א 1990

כל הזכויות שמורות ©

יוסף (יושקו) זילברשטיין ז"ל

 נולדתי בנֶגרין (Negreni), כפו הררי קטן בטרנסילבניה במרחק-מה מהכביש הראשי אורדיה מרה-קלוש-בוקארשט Oradea Mare – Cluj – Bucharest. תושבי הכפר היו איכרים רומנים והונגרים ושלוש משפחות יהודיות.

למשפחתי היתה חנות, מכרנו לתושבי הכפר ולאיכרי הסביבה מלח, סוכר, קמח, דברי סידקית וכד'. עיקר פרנסתה של משפחתי היתה מבית-מרזח קטן. בימי השוק נהגו האיכרים לבוא אלינו לשתות משקאות חריפים.

כל בני המשפחה עבדו לפרנסתם. ויחסית היה מצבנו הכלכלי די סביר. שישה ילדים היינו בבית.

היחסים בין האיכרים לבין-עצמם ובינם לבין המשפחות היהודיות ידעו עליות וירידות. המצב הכלכלי, אי-יציבות של אזור טרנסילבניה, היחסים בין הונגריה לרומניה — לכל אלה היו הדים גם בכפר ההררי הקטן.

עד שעות הצהריים למדתי בית הספר העממי בכפר. אחר הצהרים למדו ילדי היהודים ב"תלמוד תורה". היה זה למעשה חדר קטן שבו היו מתאספים הילדים ומלמד הרביץ לימודי היהדות. ב"תלמוד  תורה" ביליתי עד גיל ארבע-עשרה.

ב-1936 גויסתי לצבא הרומני. שנתיים שרתתי כטוראי בחיל-ההנדסה. עסקנו בבנייה ובתחזוקה של קסרקטינים, הנחת פסי רכבת וכד'.

ב-1938 השתחררתי מהצבא, התחתנתי ועברנו לכפר גדול יותר בקרבת העיר אורדיה מרה. התפרנסתי מעבודת נגרות. שנה לאחר נישואיי נולדה לי בת. באותם הימים בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השניה.

קיבלתי צוו גיוס. החלטתי לא להתגייס לצבא הרומני. עזבתי את הבית והתחלתי במסע-נדודים על פני המדינה, בעיירות ובכפרים, בשום מקום לא נשארתי ימים רבים. התקיימתי משכר או שווה-שכר שקיבלתי בעבודתי. עבדתי בכל מלאכה מזדמנת. אשתי ובתי הקטנה נשארו בבית. אשתי התפרנסה מעשית שטיחים סינטטיים.

ב-1942 הוחזרה טרנסילבניה להונגריה. שוב לא יכולתי להתחמק. גויסתי לפלוגת עבודה של הצבא ההונגרי. הפלוגה הייתה מורכבת רק מיהודים. היינו בה שבעים וחמישה איש. המדים שלנו היו בגדי עבודה עם פס צהוב על השרוול ועל הסרט מגן דוד אדום. עבודתנו הראשונה היתה התקנתו מחדש של קסרקטין האימונים של קציני חיל-הפרשים ההונגרי. מיתקן זה נהרס בזמנו ועלינו היה לפרקו כליל ולהתקינו לשימושם של קציני הפרשים.

בדרך כלשהי הגיעה אלינו הידיעה שההונגרים מרכזים בגטאות את כל היהודים מהכפרים ומהעיירות. היחסים בינינו, "חיילי" פלוגת העבודה, לבין מפקדינו-שומרינו היו נסבלים. על-כן כשהגיעו הידיעות על העברתם של היהודים לגטאות ביקשנו שיתנו כמה ימי חופשה לאחדים מאיתנו לביקורים במשפחות. הייתי בין מקבלי החופשה והגעתי הביתה בעת שהעלו את אשתי ובתי למשאית. נודע לי שהובילו אותם לגיטו באורדיה-מרה. יותר לא ראיתים. כל בני משפחתי נספו במחנות ההשמדה.

חזרתי לפלוגה. בהתחשב במצב המלחמה תנאי חיינו בפלוגה היו נסבלים. כל אנשי הפלוגה היו בעלי-מקצועי נגרים, סנדלרים, חייטים, חשמלאים, כולם חיוניים לצבא ההונגרי.

הרוסים התקדמו מערבה והגרמנים ועימם יחידות הצבא ההונגרי היו בנסיגה. במסע הנסיגה הזה הועברה הפלוגה שלנו לגבול אוסטריה. ההונגרים מסרו אותנו לידי הגרמנים. הציבו אותנו ליד הכפר ניידורף. חולקנו שניים-שניים לבתיהם של איכרי הכפר. היינו במעמד של שבויים.

המלחמה קרבה לסיומה. באחד הלילות הגיעו לכפר חיילים רוסיים. אצל האיכר שאצלו עבדנו אני וחברי הופיע חייל ושאל ב"גרמנית" שהיתה יידיש טהורה "ווער זיינט איר"? (מי אתם?) סיפרנו לו את כל קורותינו. השתחררנו. היה זה בחודש מארס 1945.

יושקו עלה ארצה והצטרף כחלוץ לקיבוץ עברון ובו הקים משפחה חדשה. הוא נפטר ב-24 בנובמבר 1988 וקבור בקיבוצו עברון.

יהיה זכרו ברוך.

אודות  גיטו אורדיה מרה באתר "אודות השואה" של יד ושם

רשימה חלקית של הישובים היהודים  שגורשו לגיטו אורדיה מרה ORADEA MARE (בהונגרית: Nagyvárad) וממנו נשלחו להשמדה באושוויץ:

 Partial list of the jewish communities deported to Ghetto Oradea Mare and from there deported to extermination in death camp Auschwitz:

 (The Holocaust in Transilvania (English

Oraeda Jewish Community

Back to Holocaust Testimonies

Last updated September 5^th, 2007