בית ההבראה של קופת חולים - פעם "ארמון" בעינינו - כיום כמו כל אוצרות ילדותנו האבודה...

הארמון" מזוית אחרת"

החוף היפה בעולם  כעת מוזנח ונטוש כמו הגדר החלוד רק הים והמזח מזכירים פלאי ילדות

החול יזכור

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר

זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר

מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

 

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חור

והם רשמו בתוך החול כשהירח העובר

האיר פתאם פנים זרות ושחוק רפה.

 

הכל ישוב את המצולות זולת הקצף הלבן,

נרות הלילה דעכו, הידידות האהבה

הנעורים שבאו פתע אל סופם.

 

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים

ובית-עלמין על הגבעות

ושנים שחלפו דומם

בין החצב והקברים והשקמה.

 

נתן יונתן

פרידה של קצף

אהבנו להביט אל זוך המים הכבדים והצלולים

אך לפעמים כשבאה לנו רוח עצב

והיא נושאת מן המצולה את האצות אז הגלים

מצירים על פני החוף פרחים של קצף.

 

ציצים של מלח לבנים פרחי אלמות בחולות

כאקורל אשר הים רשם בעצב מכחולו

רוטט חור בין קו החוף והמצולות.

 

הוא כל אשר תותיר לנו חשרת-אוקיאנוסים, בסוף

הכל ישוב אל חיק הים גם   הדגה וגם העוף.

ורק הקצף ישאר על פני החוף.

 

נתן יונתן