We Remember Jewish Chorzele!

חורז'ל

דוד פישרונג: חורז'ל

פנקס הקהילות, יד ושם: חורז'ל

ספר זיכרון חורז'ל

רשימת נספים חורז'ל

דוד פישרונג: מהשואה אל התקומה


מצבה זו הוקמה ע"י אירגון יוצאי חורז'ל בישראל, בחורז'ל, לזיכרם של הנפטרים הקבורים כאן  ולזכר אנשי חורז'ל שהושמדו ע"י הגרמנים ועוזריהם.
This memorial was erected in Chorzele, by the Landsmanschaft of Chorzele in Israel, to the memory of those who are buried there and for the memory of the chorzele Jews murdered by the Germans and their accomplices.

 

חורז'ל  - בפולנית  חורז'לה  CHORZELE

מאת דוד פישרונג

 

העיר  חורז'ל  נמצאת 27  ק"מ  מהעיר  היותר  גדולה  פרושניץ, כ-130  ק"מ  מעיר  הבירה  ווארשה. היא קיבלה  מעמד  של  עיר  מלכותית  בשנת  1542, בהיותה שוכנת  על  הגבול  בין  פולין  ופרוסיה. העיר חורז'ל שימשה  מקום  מעבר  לסחר  בין שתי  המדינות. בשנת  1808  היו  בחורז'ל  175  יהודים  מכלל  אוכלוסיה של  375  תושבים. הקהילה  היהודית  בחורז'ל  התארגנה  במחצית  השניה של  המאה  ה- 19 , אז  הוקם  בית  הכנסת  הגדול  וגם  קודש  בית  העלמין בחורז'ל וחברה קדישא , וכן  הוקם  בית  ספר. בתקופה  זו  החלו  בעיר  פעולות  תיעוש  ראשונות  ואלה  הגדילו גם  את  אפשרויות  המסחר  והמלאכה  בידי  היהודים. בסוף  המאה  ה  18  התישבו  בחורז'ל  גם  יהודים  קראים  ולא  השתלבו  באוכלוסיה  היהודית  המקומית.  הם  חיו  בריכוזים  שלהם  בקירבת  הכפר  לאז , התפרנסו   מייצור  זפת  ועטרן  ופעלו בשטח החקלאות. הסופר , המבקר  וחוקר  הספרות פישל  לחובר  נולד  בחורז'ל  בשנת  1883. לקראת  סופה  של  המאה  ה  19  נסללה  קו  הרכבת  דרך  חורז'ל  וזה  השפיעה  על  התפתחותה  הכלכלית.

 

בשנת  1897  הקים  הרב  יהודה  לייב  קובלסקי  ישיבה  ובה  למדו  200  תלמידים  וגם  הגיעו  מורים  וסטודנטים  בכדי  להשלים  לימודיהם. בשנת  1900  הוקם  החוג  הציוני  הראשון  בשם  "אהבת  ציון ".

 

בתקופה  שבין  1914 - 1918  סבלו  היהודים  סבל  רב. מיד  עם  כניסת  הגרמנים  לעיר  בשנת  1915 , האכרים  מכפרי  הסביבה  החלו  לפרוע  ביהודים  ולשדוד  את  חנויותיהם  ובתיהם , לכן  נמלטו  רבים  מן  העיר והנשארים  סבלו  קשה  ורבים  נותרו  ללא  אמצעי  קיום  ונזקקו  לסיוע  הקהילה. אז  נוסדו  האגודות  "לינת  הצדק"  שתמכה , ו "ביקור  חולים"  שטיפלה  בעניים  חולים , ותומכי  עניים  שדאגה  לאספקת  עצים לעניים  בחורף. כמו  כן  נפתח  מטבח  עממי  שחילק  חינם  מנות  מזון  לנצרכים.

 

לפני  מלחמת  העולם  הראשונה  ייסד  משה  אהרן  גוויאזדה  קופת  מלוה, שנעשתה  לבנק  בפיקוח  המרכז  בווארשה. הבנק  נתן  הלוואות  ליהודים  נזקקים  וכן  לסוחרים  זעירים  ולבעלי  מלאכה.

 

חיי  התרבות  בחורז'ל  היו  רחבים  ועשירים  במיוחד. הדתיים  התרכזו מסביב  לבית  הכנסת , החופשיים  ומעמד  הפועלים  מסביב  לספרית  "פרץ", ואילו  הציונים  מסביב  לאולם  "תרבות"  שכלל  גם  ספריה  גדולה. הרוב  היהודי המאורגן  היה  ציוני  חלוצי. ביניהם  בלטו  במספרם : גורדוניה , החלוץ , החלוץ  הצעיר , השומר  הדתי , בית"ר ועוד.  באולם התרבות  שהיה  במרכז  העיר  התרכזו  גם  תנועות  הנוער  הציוניות  שהיו הרוב  בקרב  הנוער  היהודי  בחורז'ל.

 

זכור  במיוחד  ערב  הווי  שנקרא  באידיש  "טרויער  אוונט"  שאירגנה  גורדוניה  שהיתה  ממוקמת  בחדר  צדדי  בתוך  אולם התרבות , לזכר  החמישה  שנפלו  בהרי  ירושלים  ועל  שמם  נקרא הקיבוץ  "מעלה  החמישה"  ליד  ירושלים. הערב  היה  מאד  מרשים.  נבנתה  כעין  מצבה  עם  שמותיהם  של  הנופלים  והודלקו  נרות  זכרון. הוקראו  סיפורי  גבורה  של  הלוחמים  ונגמר בשירה  של  שירים  עבריים  שלמדנו.  נוכחו  הרבה  נוער  גם  כאלה  שלא  היו  חברים  בגורדוניה  וגם  יותר  מבוגרים  שהגיעו לפעילות  שונה  והתרשמו  מהמעמד.

 

באולם  "תרבות"  הייתה  גם  ספריה  גדולה  שהכילה  אלפי  ספרים שונים. כמובן , הרוב  היה  באידיש  שפת  הדיבור  שלנו, אבל  גם חלק  גדול  היה  בעברית  שלמדנו  בשיעורים  מיוחדים  בערבים.

 

השאלת  הספרים  היתה  מאד  נפוצה  בקרב  הנוער  וגם  במבוגרים שהתענינו  מאד  בספרות  העולמית. גם  שולחן  פינג  פונג  היה באולם  הגדול , והחברים  היו  משחקים. גם  תחביבים  שונים  היו נהוגים  בקרב  הנוער , והפופולרי  ביותר  היה  איסוף  בולים  מכל העולם  וכן  החלפות  ביניהם. זהו  רק  חלק  קטן  מהפעילויות  של  הנוער  היהודי  בעיירה  חורז'ל.

 

העיר  חורז'ל  הייתה  עיר  ציונית  ברובה  והודות  לכך  עלו  ארצה  עד  פרוץ מלחמת  העולם  השניה  כ- 100  משפחות.

 

ארגון  יוצאי  חורז'ל  בישראל  נוסד  בשנת  1935. תפקידו  בתחילה  היה עזרה  לעולים  שהגיעו  ארצה  ואחר  כך  הנצחת  הקדושים. ערב  מלחמת העולם  השניה  היו  בחורז'ל  כ - 1500  יהודים  מרביתם  יש   להניח - הושמדו  במחנה  המוות  טרבלינקה, אושוויץ  והיתר  במחנות  אחרים  וכן  בשטחים שנכבשו  ע"י  הרוסים.

 

רק  שניים  מיהודי  חורז'ל  שעברו  את  השואה וחזרו  ממנה  הם  גרשון  שנידובר  ז"ל  שהצטרף  לפרטיזנים  ונפטר  בשנת 1999 , ו-דוד  פישרונג  ששרד  ממחנה  אושוויץ  ויתר  המחנות.

 

ארגון  יוצאי  חורז'ל  בישראל  ביצע  את  פעולות  ההנצחה  הבאות :

v     א)  כתיבת  ספר  תורה  על  שם  קדושי  חורז'ל שנמצא בבית-ספר ברעננה  ,                                         

v     נ)  נטיעת  עצים  ב-"יער  הקדושים"  על  שם  קדושי  חורז'ל ,                     

v     ג)  קביעת  לוח  זיכרון  במרתף  השואה  על  שם  קדושי  חורז'ל ,                 

v     ד)  הוצאת  ספר  זיכרון לקהילת  חורז'ל ,                                                  

v     ה)  הקמת  קרן  מלגה  באוניברסיטה  העברית  בירושלים ,                          

v     ו)  הקמת  מצבת  זיכרון לזכר הנפטרים ולזכר אנשי חורז'ל שהושמדו על ידי הגרמנים,  בבית  העלמין  היהודי  בחורז'ל  משרידי  מצבות  שנמצאו  בין  מדרכות  העיר ,                                                                  

v     ז)  הקמת  גדר ברזל  מסביב  לכל  השטח  של  בית  הקברות  באורך  של  400  מ' ,

v     ח)  הקמת  תא  מודיעין  במחשב  של  "בית  התפוצות"  באוניברסיטת  ת"א   המוציא  רישום  של  תולדות  העיר חורז'ל.       

v     ט)  בשנת 2006 הוצא לאור ע"י דוד פישרונג ספר הזיכרון לקהילת חורז'ל שתורגם לפולנית.

        

 מומלץ  וחשוב  מאד , שנוער  יהודי  יבקר  במקום, בכדי  להראות  שיהודים  מתעניינים  בבית  הקברות  היהודי , אחרת  גם  גדרות  לא  יועילו  והשכנים   עלולים  להשתלט  על  השטח.

 

Home

 

 

Pinkas Hakehilot  - Encyclopedia of Jewish
Communities in Poland, Volume IV
(Poland)
Published by Yad Vashem , Jerusalem, 1989

 

Chorzele

53°16' / 20°54' 26 113 km N of Warszawa

pages 226- 229


 

פנקס הקהילות

אנציקלופדיה של היישובים היהודיים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה

פולין
 

כרך רביעי: וארשה והגליל

יד ושם ירושלים תשמ"ט 1989

 

חוז'לה

עמ'  226--229   

 נכתב ע"י שמואל לוין ווילה אורבך

 

נפת פשאסניש, מחוז וארשה

 

    השנה כלל האוכלוסיה יהודים    
    1808 375 175    
    1827 1,803 639    
    1857 1,868 950    
    1921 2,454 928    

 

 

חוז'לה (חורז'ל) Chorzele

(נפת פשאסניש Przasnysz, מחוז וארשה)

 

הידיעה הראשונה על חוז'לה נמסרה בתעודה משנת 1472. חוז'לה קיבלה מעמד של עיר מלכותית בשנת 1542. בהיותה שוכנת על הגבול בין פולין ופרוסיה שימשה מקום מעבר לסחר בין שתי המדינות. באמצע המאה ה-17, בעקבות ההרס שגרמו מלחמות השוודים, התחילה העיר לרדת ואיבדה את חשיבותה ומעמדה. זכויות העיר שלה חודשו בשנים האחרונות שלפני חלוקתה של פולין בשנת 1772. העיירה שכנה בתוך יערות גדולים והתפתחותה בתקופת מלכות פולין (משנת 1815) היתה כרוכה בכריתת עצים ובהשטתם למקומות שבהם נזקקו לעץ. במחצית השנייה של המאה ה-19 התחילה להתפתח בחוז'לה תעשיית אריגים זעירה והוקמו בה טחנות קמח ומבשלת בירה. אלא שלתעשייה זו לא היה משקל בחיי הכלכלה של העיירה. לעומת זאת השפיעה סלילת קו הרכבת דרך חוז'לה, לקראת סופה של המאה ה-19, על התפתחותה הכלכלית והעיירה היתה מאז למרכז מסחרי חשוב. בשנת 1898 עלתה העיר באש ושיקום הריסותיה נמשך עד תום מלחמת העולם הראשונה. בעת המלחמה עוד גדל ההרס שחוללו הגרמנים, שכבשו את העיר בשנת 1915 ושהו בה עד תום המלחמה.

 

 במאה ה-18 התקיים בעיר יישוב יהודי קטן והוא גדל במאה ה-19. בתקופה זו החלו בעיירה, כאמור, פעולות תיעוש ראשונות ואלה הגדילו גם את אפשרויות המסחר והמלאכה, תחומים שהיו אז בעיקר בידי יהודים. המסחר עם פרוסיה, הגלוי והבלתי לגאלי, היה כולו בידי היהודים. משפחות אחדות התפרנסו מחכירת האגמים שבסביבה ומסחר דגים. בין בעלי המלאכה היהודיים בלטו החייטים והסנדלרים ואחדים עסקו במקצוע הבורסקאות. בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 היו יהודים בין מארגני הייצור התעשייתי בחוז'לה. בידי היהודים היו המנסרה ומלבנה.

 

הקהילה היהודית בחוז'לה התארגנה במחצית השנייה של המאה ה-19. אז הוקם בית הכנסת וקודש בית העלמין; כמו- כן התארגנה "חברה קדישא". על פריחתה של הקהילה בתקופה זו העיד בניין בית הכנסת, שהיה אחת הדוגמאות החשובות ביותר של בתי כנסת בנויי עץ שהקימו היהודים בפולין. בשנת 1905 שיפצו היהודים את בית הכנסת והוסיפו לו חלקים בנויים אבן, כגון הקיר המפריד את עזרת הנשים ואגף בקומת הקרקע. לקראת סוף המאה ה-19 הוקמו בחוז'לה שני בתי מדרש.

 

הרב הראשון בחוז'לה ששמו ידוע לנו היה ר' דוד ויינגרטן (כיהן בשנת 1855 בערך). בין השנים 1868-1860 כיהן במקום ר' יוסף לווינשטיין. בין השנים 1899-1897 שירת בקודש ר' יהודה לייב קובלסקי. הוא ייסד במקום ישיבה שלמדו בה כ-200 בחורים מערי הסביבה ואפילו מערים רחוקות יותר. ר' יהודה לייב עבר מחוז'לה לוולוצלאבק Właclawek ובשנות ה-20 נבחר להיות ציר בסיים הפולני. הוא היה אחד ממנהיגי "המזרחי" הדגולים בפולין. במקומו בא ר' ש' רוזנשטרויך. הוא כיהן בתפקיד רב העיר בין השנים 1912-1901. אחריו בא ר' חיים מרדכי ברונרוט. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר הרב ברונרוט לווארשה ואחר כך כיהן כמה שנים בקהילת צ'ייחאנוב Ciechanów. בסוף ימיו היה רב ואב"ד בתל-אביב. בשנת 1916 התמנה לרב בחוז'לה ר' מרדכי חיים סוקולובר. הוא המשיך לכהן עד שנת 1937, נפטר והוא קבור שם. משנת 1937 עד פרוץ המלחמה בשנת 1939, כיהן הרב פיינצוייג שנספה בשואה.

 

כמקובל בזמנים ההם היו בחוז'לה חדרים פרטיים, שבהם למדו רוב ילדי ישראל. רק לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה הוקם במקום בית ספר עברי ובו שתי כיתות.

 

במחצית השנייה של המאה ה-19 פשטה גם בחוז'לה החסידות לזרמיה השונים. בקרב החסידים בלטו חסידי גור, אלכסנדר, נובומינסק וסוחאצ'ב.

 

בשנת 1900 קם בחוז'לה החוג הציוני הראשון בשם "אהבת ציון". כ-50 איש הצטרפו אליו, אולם החוג בוטל בשנת 1904 בלחץ השלטונות ומפני שרבים מחבריו עזבו ועברו למקומות אחרים. הפעילות הציונית התחדשה רק לאחר שנת 1915, לאחר שקיבלו הארגונים הפוליטיים והתרבותיים רשות לפעול מידי שלטונות הכיבוש הגרמני. באותו זמן פעלה בעיר גם קבוצה של חברי ה"בונד" שנוסדה בשנת 1905.  חבריה נרדפו בידי השלטון הרוסי ופעילותה היתה בלתי לגאלית עד ימי הכיבוש הגרמני.

 

בתקופה שבין 1918-1914 סבלו היהודים בחוז'לה סבל רב. מיד עם כניסת הגרמנים לעיר, בשנת  1915, החלו איכרים מכפרי הסביבה לפרוע ביהודים ולשדוד את חנויותיהם ובתיהם. במקום השתרר מחסור במצרכי מזון. כתוצאה מכך נמלטו יהודים רבים מן העיר. הנשארים במקום סבלו קשה ורבים מהם נותרו ללא אמצעים לקיום ונזקקו לסיוע הקהילה. על מנת להקל על המצב נוסדו האגודות "לינת הצדק", שתמכה בעניים ובבני משפחותיהם, "ביקור חולים", שטיפלה בעניים חולים, ו"תומכי עניים", שדאגה בייחוד לאספקת עצים לעניים בחורף. במקום נפתח מטבח עממי ובו חילקו חינם מנות מזון לנצרכים.

 

על אף ההרס והתנאים החומריים הקשים פתח הכיבוש הגרמני אפשרויות פעולה בפני המפלגות הפוליטיות והארגונים החברתיים; אז התחדשה גם הפעילות הציונית במקום. בשנת 1916 נוסדו סניפי "המזרחי" ו"צעירי המזרחי". בשנת  1917 נוסדה הסתדרות "צעירי ציון". בשנת 1918 התארגן סניף "אגודת ישראל". כמו-כן התרחבה הפעילות החברתית והתרבותית של קבוצות חברי ה"בונד" ו"פועלי ציון".

 

בין שתי מלחמות העולם

 

לאחר שנכנסו לחוז'לה יחידות הצבא הפולני החלו החיילים להתעלל ביהודים ושדדו מכל הבא ליד. בזמן מלחמת פולין וברית המועצות כבש הצבא האדום את חוז'לה לזמן קצר והעיירה עברה מיד ליד. בקרב שניטש בסביבות חוז'לה בין הצבא האדום לצבא הפולני נפצעו 12 יהודים תושבי חוז'לה. כשחזר הצבא הפולני וכבש את חוז'לה שוב פרעו החיילים הפולניים ביהודים בתואנה שהללו שיתפו פעולה עם הבולשביקים וירו לעבר החיילים הפולניים שהסתערו על העיירה. בפרעות אלה נרצח יהודי אחד ועשרה נפצעו. החיילים לא נמנעו גם ממעשי ביזה ושדדו דירות וחנויות של יהודים. המועצה היהודית המקומית שהתארגנה אד הוק מחתה נמרצות אצל השלטונות ואף בסיים בווארשה הגישו הצירים היהודיים שאילתה מפורטת בנושא זה. בעקבות זאת פסקו מעשי האלימות, אולם לא פסקה החרדה בקרב היהודים. רק לאט לאט החלו החיים לחזור למסלולם, אולם עוד זמן רב נותרו במקום עקבות אירועי המלחמה והקרב בין הפולנים לבולשביקים.

 

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו יהודי חוז'לה להתקיים על אותם עיסוקים שעסקו בהם מכבר, היינו, מסחר, תעשייה זעירה ומלאכה. מספר יהודים התפרנסו מרוכלות בכפרי הסביבה. ענף ההלבשה היה הגדול בעיסוקים ואחריו בא ענף המזון. בין בעלי המלאכה בלטו החייטים, הסנדלרים, הכובענים והפחחים. מצבם הכלכלי של היהודים היה קשה. היהודים נאלצו להתחרות בקואופרטיבים של הפולנים שהוקמו בשנות ה-20. כמו-כן נפגעו היהודים מניסיונות האנטישמים להחרים את המסחר היהודי. המצב הכלכלי החמור נמשך עד מלחמת העולם השנייה. הציבור היהודי בחוז'לה הגיב על הקשיים בארגון מוסדות כלכליים, שנועדו להקל מעט את הקשיים שגרם תהליך ההתרוששות של היהודים. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה בא הג'וינט לעזרת היהודים בחוז'לה. בשנת 1928 נוסד בנק קואופרטיבי, שהעניק לסוחרים ולבעלי המלאכה אשראי בריבית נמוכה. גם הבנק הוקם בתמיכתו של הג'וינט. קופת גמילות חסדים שנוסדה כבר בשנות המלחמה הרחיבה את פעולתה וסייעה לנזקקים באשראי ללא ריבית. הקהילה הושיטה עזרה לדלים ביותר. חברת "לינת הצדק" הרחיבה את פעולותיה המסורתיות ובשיתוף עם חברת "ביקור חולים" הושיטה עזרה רפואית חינם לנזקקים.

 

כפי שאירע ביישובים יהודיים אחרים בפולין היתה גם בחוז'לה, בתקופה שבין שתי המלחמות, התעוררות בחיים החברתיים והפוליטיים ובחיי התרבות. מלבד הסתדרות הציונים הכלליים, שנוסדה בחוז'לה לפני מלחמת העולם הראשונה, פעלו בתקופה זו "המזרחי", "פועלי ציון" והרוויזיוניסטים, שהתארגנו במקום בשנת 1927. מלבדם התקיימו בחוז'לה ארגוני הנוער הציוני לזרמיהם השונים ולידם פעלו מועדונים, חוגי ספורט וספריות קטנות. לארגונים אחדים היו חוות הכשרה בסביבה. בחוז'לה פעלו סניפים של "אגורת ישראל", שהתארגנו עוד בימי מלחמת העולם הראשונה, ושל ה"בונד", שבשנות ה-30 גברה פעילותו.

 

בין המלחמות כיהן בחוז'לה ר' מרדכי חיים סוקולובר, שעלה על כס הרבנות בחוז'לה עוד בשנת 1916. אחרי פטירתו בשנת 1937 תפס את מקומו חתנו ר' מרדכי פיינצייג. הרב פיינצייג נספה בשואה.

 

לבית-הספר העברי (נוסד בשנת 1919) נוספו בשנות ה-20 שתי כיתות. אבל בשנת 1930 ביטלו השלטונות את ההסדר הקיים לפיו עברו התלמידים החל מכיתה ה' לבית-הספר הפולני הממלכתי, ומעתה צורפו כל הכיתות של בית-הספר העברי לבית-הספר הפולני.

 

בהנהלת הקהילה התחרו על השלטון הציונים ואנשי "אגודת ישראל". במועצת העירייה ישבו 4 חברים יהודיים.

 

בשנות ה-30 הלכה וגברה האנטישמיות בחוז'לה. עוד קורם לכן, בשנת 1927 ניפצו האנטישמים את השמשות בבניין בית הכנסת. בשנת 1934 התנפלו בריונים על קיבוץ ההכשרה של "צעירי המזרחי" ועשו בו הרס רב. בשנת 1937 הוצבו לפני חנויותיהם של היהודים משמרות כדי למנוע את כניסתם של קונים לא-יהודיים. עם התגברות פעולות החרם, בשנים 1937 - 1938 נסגרו כ-20 חנויות של יהודים ובמקומם נפתחו בתי עסק ובתי מלאכה בבעלות נוצרים ואלה התחרו עם בתי העסק הבינוניים והזעירים של היהודים.

 

בעת מלחמת העולם השנייה

 

אווירת המלחמה הורגשה בחוז'לה, ששכנה במרחק 1.5 ק"מ מן הגבול הפולני-גרמני, כבר באוגוסט 1939. ב-25 באוגוסט נורו יריות מן הצד הגרמני לעבר פקידי תחנת המכס הפולנית שהיתה ליד הגבול. בעקבות המקרה הזה החלו כל תושבי חוז'לה לברוח בבהלה גדולה לכל עבר. רוב היהודים בעלי האמצעים עברו לגור בווארשה ובסביבתה (בסוף שנת 1939 נמצאו בווארשה כ-300 מבני חוז'לה), אחרים מצאו מקלט בפשאסניש Przasznysz, בקראסנושלץ Krasnosielc, במאקוב מאזובייצקי Maków Mazowiecki, בצ'ייחאנוב Ciechanów ועוד. היו גם כאלה שהצליחו להימלט לאחר פרוץ המלחמה לשטחי ברית המועצות. רובם מצאו את מותם לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941.

 

הגרמנים נכנסו לחוז'לה כבר ביום הראשון של המלחמה. העיר חוז'לה היתה כמעט ריקה מתושביה - נותרו בה רק כמה פולנים ושלוש משפחות יהודיות. במשך השבוע הראשון של ספטמבר החלו לשוב הפולנים תושבי חוז'לה. רבים לקחו לעצמם את הרכוש שהשאירו אחריהם שכניהם היהודיים. אלה מבין היהודים שחזרו לאחר מספר שבועות מצאו את בתיהם ריקים מכל. ולמרות זאת היה המצב בחוז'לה, בהשוואה לעיירות אחרות, קל יותר, שכן היהודים לא התקשו למצוא כאן מקום מגורים ומצרכי מזון.

 

לאט לאט התקבצו במקום כ-130 יהודים. הם התגוררו בכל חלקי העיר, מרביתם בבתים שךהם, אבל הם היו חייבים להתייצב יום יום במפקדת המשטרה הגרמנית ולהירשם. כל הגברים נלקחו לעבודות כפייה והועסקו בחטיבת עצים, בניקוי העיירה, בסלילת כביש מהיר ובהריסת בתים לאורך רחוב גראניצ'נה. בין היתר נהרסו שם בית הכנסת, בית המדרש, המקווה ובתים רבים של יהודים. על העובדים היהודיים פיקחו בעיקר ה"פולקסדויטשה" (גרמנים בני המקום). בדרך כלל לא קיבלו היהודים שכר תמורת עבודתם.  רק יהודים שהועסקו בסלילת כביש ע"י חברה גרמנית קיבלו 50% משכר העבודה של הפולנים1).

 

מתחילת המלחמה התקיימו היהודים בעיקר ממכירת חפציהם. אלא שהדבר נעשה קשה מיום ליום משום שהגרמנים החרימו מהם את דברי הערך, כלי עבודה, שמיכות פוך. עם הזמן נאסר על היהודים לערוך קניות בחנויות של פולנים ובמקום זאת נפתחה בשבילם חנות מכולת זעירה בבית פרטי ובה חולקו מצרכי מזון על-פי תלושים.

 

בהתחלה היה על היהודים לשאת על בגדיהם טלאי צהוב עגול בקוטר של 10 ס"מ; לקראת סוף שנת 1939 הם חויבו לענוד "מגן דוד" צהוב ועליו המלה "Jude'' (יהודי) בצד שמאל של החזה ועל הגב מצד ימין. סימן זה היה מקובל בכל אזור "בצירק ציחנאו", שבו היתה כלולה חוז'לה.

 

בתאריך 8.12.1941 2) גורשו כל יהודי חוז'לה למאקוב מאזובייצקי ומשם גורשו לגיטו מלאבה, בתאריך 18.11.1942, על מנת לחסלם מאוחר יותר בטרבלינקה ואושוויץ.

 

בשנת 1939 מנתה הקהילה היהודית בחוז'לה כ-1,000 איש. ראשוני היהודים מבני חוז'לה נרצחו עוד ב-8 בספטמבר 1939 בעיירה קראסנושלץ, שם נורו בבית הכנסת בידי הגרמנים בין 41 ל-85 איש, בני המקום ופליטים. גם בעיירה פשאסניש נרצחו כמה מיהודי חוז'לה. לפי עדות אחת נהרגו בחוז'לה עצמה 36 יהודים.

 

בסך הכל הושמדו בידי הנאצים 219 משפחות יהודיות מחוז'לה. רוב היהודים מצאו את מותם בסוף 1942 במחנות ההשמדה טרבלינקה ואושוויץ.

 

לאחר המלחמה לא נותר בחוז'לה זכר ליישוב היהודי שהיה קיים שם, חוץ מבית הקברות שהוחזר לאירגון יוצאי חורז'ל. הוקמה באתר מצבה לזכר יהודי חורז'ל והאתר מגודר ושמור על ידי שומר פולני בתשלום.

 

____

הערות

1) ע"פ מר דוד פישרונג, שמעיד שגם עבד בעבודות אלה ולא קיבל כל פיצוי, ולו חלקי. הוא היחידי שהיה בחורז'ל עד היום האחרון, כלומר עד שהובילו את היהודים בעגלות רתומות לסוסים אל הגיטו בעיר מאקוב מזוביצקי  Maków Mazowiecki.

 

2) את התאריך המדויק של הגרוש מסר מר. דוד פישרונג שהיה בין המגורשים, היחידי שניצל.

 

____

מקורות

איו"ש (ארכיון יד ושם) JM/3489,  03/703  (Ring I/870).

איוו"א (יודישער וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט ניו יורק) אדרפ 49.

אצ"מ (הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים) S-5/1707 , Z-4/2023 ,  Z-4/3569/III

ספר זיכרון לקהילת חורז'ל – כאזשעל, תל-אביב תשכ"ז

ספר זיכרון לקהילת מאקוב מאזובייצק, תל-אביב 1969, עמ' 244,245,313

ספר זיכרון, קהילת  פרושניץ, תל אביב 1974, עמ' 173, 181

"היינט" 17.5.1921, 21.1.1930

 

 

Home

 

 

 

ספר זיכרון לקהילת

חורז'ל

כאזשעל

 

העורך: ל. לוש

 

הוצאת אירגון יוצאי חורז'ל  בישראל

תל אביב אדר א' תשכ"ז פברואר 1969

 

ועדת הספר:

בירן פנינה, לחובר שמואל, נשר יוסף, פאטער מתתיהו, פרנקל דוד, קובל משה, שניאדובר גרשון

 

מרכז הועדה: כרמי משה

 

חברי הועד של ארגון יוצאי חורז'ל בישראל:

יוכט מנחם, כרמי משה, לבבי שלמה, נשר יוסף, סגל חיה, סוקולובר אברהם, פרנקל יעקב, קובל משה, שחורי חינקה

 

 ספר זיכרון לקהילת חורז'ל באינטרנט, ספריה הציבורית של ניו יורק NYPL

 

חלק ראשון / עברית 150-9

חלק שני / יידיש 240-151 

דריטער טייל / דאקומענטן און רשימות 272-241

 

רשימת חלקית של קדושי חורז'ל (עמ'  263-260 )

 

ככר השוק (1917) Market square

 

Memorial Book

 Chorzele

 

Editor L. Lush

 

Published by the Organization of Former Residents of Chorzele in Israel Februar Tel Aviv  1967

 

The Editorial Board:

Biran Pnina, Lachower Szmuel, Nesher (Adler) Yosef, Fater Matetyahu, Frenkel Dawid, Kowal Mosze, Śniadower Gerszon

 

The Whole Book in the Internet, at the NYPL Web Site

 


הכניסה לעיירה (מצד הגשר) (Entrance to town (from the bridge

 

Home

 

 

The Necrology Partial List of Chorzele Martyrs

 

רשימה  פון כאזשעלער קדושים

 

רשימה חלקית של קדושי חורז'ל

 

ספר יזכור עמ' 263-260
 

 

  SURNAME MAIDEN NAME First Name   page

ADLER   Mosze-Szymon   260

ADLER   Abraham-Michael   260
ADLER   Rozka   260
ADLER   Gitel   260
AJCHLER   Yehuda-Nechamia and the children 260
AJCHLER   Bajla-Rywka wife of Yehuda-Nechamia 260
AJZENSZTADT   Mosze and family 260

ALTER AJZENSZTADT Hela   260

ANACHOWICZ Akiwa and family 260
ARTENSZTAJN Berl and family 260
ARTENSZTAJN Abraham-Mordechai 260
ARTENSZTAJN Aszer and family 260
ASZ   Meir and wife 260
ASZ   Motel and mother 260

BACHRACH   Abraham-Yosef   260

BACHRACH   Chana-Rachel   260
BACHRACH   Meir-Mosze   260
BACHRACH   Bat-Szewa   260
BACHRACH   Miriam   260
BAJLOWICZ   Sara   260
BAJSZWIGER   Ester and family 260

BEKERMAN   Aharon-Motel and family 260

BERENT   Michael and family 260
BERGER   Fajwel-Berl and family 260
BERLINER   Binjamin and family 260
BERLINER   Ziskind and family 260
BERLINKA   Dawid-Ber and family 260
BERLINKA   Jochanan and family 260

BLENKITNER   Icchak and family 260

BOIMGARTEN   Chaja and family 260
BRENER   Berl and family 260
BRENER   Fiszele and family 260
BRENER   Simcha and family 260
BRENER   Zisa and family 260
BRENER   Szifra and family 260

BRENER   Berl and family 260

BRENER   Dan and family 260
BRENER   Zalman-Meir and his wife 260
BRENER   Berl and family 260
BULMAN   Szlomo and family 260
CIECHANOWSKI Szalom and family 263
CIECHANOWSKI Berl and family 263

CIECHANOWSKI Mosze and family 263

CIECHANOWSKI Gerszon and family 263
ĆWIERKOWSKI Mosze and family 263
CYGENBOK   Mosze and family 263
DAWIDZON   Glika and family 260
DZIEDZIC   Mosze-Zurech and family 260
DZIEDZIC   Henech and family 261

DZIEDZIC   Fajwel and family 261

DZIEDZIC   Yeszayah and family 261
ELBOIM   Pinchas   262
ELBOIM PRZYSUSKIER Sara   262
FAJNCAG   Jecheskiel Hakohen Rabbi 262
FAJNCAG   Chana Dwora wife of the Rabbi 262
FAJNCAG   Ester-Rachel child of the Rabbi 262

FAJNCAG   Noach child of the Rabbi 262

FAJNCAG   Yosef child of the Rabbi 262
FATER   Tewil and family 262
FATER   Eli-Lajb and family 262
FATER   Szalom and family 262
FATER   Mosze and family 263
FISZERUNG   Jechiel and family 263

FLOYDA   Abraham and family 263

FRAJMAN   Jeszayah and family 263
FRENKEL   Szmuel and family 263
FRENKEL   Szalom and family 263
FRENKEL   Szabtai and family 263
FRIDMAN   Mordechai-Mendel   263
FRIDMAN   Ester   263

FRIDMAN   Chana   263

FRIDMAN   Jakob   263
FRIDMAN   Rywka   263
FRIDMAN   Simcha Bunim son of Jakob & Rywka 263
FROM   Motel and family 263
GARBOWICZ TIKOLSKER Raszka   260
GARDI   Chaim and family 260

GERLICZ   Herszel and family 260

GERSZTAJN ROZENCWAJG Sara Chana and family 260
GEWELB   Yudel and family 260
GEWELB   Natan and family 260
GEWELB   Szalom-Icchak and family 260
GLIKOWSKI   Jecheskiel and family 260
GLIKSBERG   Herszel the Rabbinical Judge (Dayan) and his family 260

GOLDSZLAK   Hersz and family 260

GRAJCER   Abraham and family 260
GRINBERG   Herszel   260
GRINBERG   Ester sister of Herszel 260
GROSKIND   Szalom and family 260
GROSKIND   Szajndel   260
GROSKIND   Mendel and family 260

GRZEBIULKA   Aharon-Lajb and family 260

GRZEBIULKA   Eliahu and family 260
GRZEBIULKA   Dawid-Hersz and family 260
GURMAN   Abraham and family 260
GURMAN   Aharon and family 260
GURMAN   Judel and family 260
GURMAN   Nachman and family 260

GURMAN   Szmuel   260

GURMAN   Miriam and family 260
GUTLEZER   Welwel and family 260
GWIAZDA   Mosze-Aharon and family 260
HECHT   Lea and family 261
HECHT   Chaim and family 261
HENDLER   Mosze and family 261

HERCOG   Chaja   261

HERCOG   Rachel-Zisl   261
HERCOG   Zalman and family 261
HOCHMAN   Szlomo and family 261
IDELSZTAJN   Kopel and family 260
IGLER   Berl-Lajb and family 260
IGLER   Chaim and family 260

JABLONKA   Hercke and family 261

KAC   Mendel and family 261
JUCHT   Dawid-Hersz and family 261
JUCHT   Herszel and family 261
JUCHT   Herszel and family 261
JUCHT   Chaim-Wolf and family 261
JUCHT   Jakob   261
JUCHT     wife of Jakob 261
JUCHT   Golda and son 261
KAC   Lajbel and family 261
KAMINSKI   Eliahu and family 263
KARZENIAK   Abraham and mother 263
KARZENIAK   Motel and family 263
KOZICE   Icchak-Meir and family 263

KITNIK   Icchak and family 263

KLECZEWSKI   Yochanan and family 263
KNOPF   Abraham-Icchak and family 263
KNOPF   Malka   263
KNOT   Mosze and family 263
KNOT   Gitel   263
KOHEN   Mosze-Mendel and family 261

KOHEN   Jechiel and family 261

KOHEN   Chaim and family 261
KOHEN   Towa   261
KOHEN   Chana and family 261
KOREN   Czadok and family 263
KOWAL   Dawid and family 263
KOWAL   Tana and family 263

KOWAL   Fajwel and family 263

KRYSZTAL   Chaim-Szmuel and family 263
LAKREC   Mosze and family 262
LANIENTER   Natan and family 262
LANIENTER   Motl and family 262
LANIENTER   Icchak and family 262
LANIENTER   Simcha and family 262

LERNER   Abraham der shoichet (ritual slaughterer) 262

LEW   Zalman and family 262
LEW   Mendel and family 262
LICHTENSZTAJN Motl and family 262
LICHTENSZTAJN Herszel and family 262
LICHTENSZTAJN Arcze and family 262
LINDENBERG   Lajbel and family 262

MAKOWER   Baruch and family 262

MAKOWSKI   Lea   262
MAKOWSKI   Welwel   262
MAKOWSKI   Frymet   262
MALINIAK   Gabriel and family 262
MALINIAK   Jecheskiel   262
MARGOLIS   Meszulam and family 262

MILSZTAJN   Icchak-Meir and family 262

MILSZTAJN   Dawid-Arie and family 262
MILSZTAJN   Zalman and family 262
MILSZTAJN   Chana-Mindel and family 262
MONDERSZTAJN Szlomo and family 262
MONDERSZTAJN Israel-Jakob and family 262
MONDERZYCKI Israel-Szalom and family 262

NADEL   Icchak-Meir and family 262

PINDIK   Hersz-Ichhak and family 262
PINDIK   Yosef and family 262
PIENICA   Natan and family 262
PSZENICA   Szlomo and family 262
PSZENICA   Miriam-Lea wife of Szlomo 262
PRZYSUSKIER   Menachem Mendel   262

PRZYSUSKIER   Pinchas   262

PRZYSUSKIER LODZWERSKI Krosa   262
PRZYSUSKIER   Jakob-Meir   262
PRZYSUSKIER   Szajndel wife of Jakob-Meir 262
PRZYSUSKIER   Chaja-Fajga   262
PRZYSUSKIER   Abraham-Yehuda   262
RABINOWICZ   Wolf and family 263

RABINOWICZ   Naftali and family 263

RICHTER   Icchak-Meir   263
RICHTER   Fruma daughter of Icchak-Meir 263
RICHTER   Motel   263
RICHTER   Yochewet wife of Motel 263
RITERBAND   Lajzer and family 263
RITERBAND   Ajzik and family 263

RITERBAND   Zisa-Chaia and family 263

RITERBAND   Jechiel and family 263
RITERBAND   Natan and family 263
RITERBAND   Cirel   263
ROGEN   Israel-Jakob and family 263
ROGEN   Szlomo-Aszer and family 263
ROZEN   Hersz-Icchak and family 263

ROZENBLUM   Icchak and family 263

ROZENCWAJG Chaim   263
ROZENCWAJG Perl   263
RUSTKER   Sara   263
RUSTKER   Fajga   263
SEGAL   Icchak   262
SEGAL   Dawid   262

SEGAL   Yerachmiel and a sister 262

SLAWNY   Icchak-Meir and family 262
SIEROTA   Abraham and family 263
SIEROTA   Motel   263
SIEROTA   Miriam   263
SIEROTA   Kajla   263
SIEROTA   Meir   263
SNIADOWER   Szymon   263
SOKOLOWER   Mordechai-Haim Rabbi 262
SOKOLOWER   Liba wife of the Rabbi 262
SOKOLOWER   Ben-Cion and family 262
SOKOLOWER   Matatyahu and family 262
SOKOLOWER   Sara   262

SOKOLOWER   Rywka   262

SPADNIK   Mosze and family 262
STUDENT   Natan and family 262
STUDENT   Chaja   262
SZAFT   Dawid and family 263
SZER   Abraham and family 263
SZER   Israel and family 263

SZKOPF   Mosze-Hersz and family 263

SZLOMOWICZ   Chaim-Yosef and family 263
SZMIDT FRENKEL Malka and family 263
SZTAJN   Lajb-Hersz   263
SZTAJN   Chaja-Rywka and family 263
SZTAJN   Israel-Natan and family 263
SZULC   Zalman and family 263
TAUB   Gdalia and family 261

TAUB   Sara   261

TEHILIM   Yosef   263
TEHILIM RICHTER Dwora   263
TEHILIM   Noami daughter of Yosef & Dwora 263
TIK   Josef and family 261
TIKULSKER   Chana-Rachel   261
TIKULSKER   Nachman and family 261

TIKULSKER   Lea and family 261

TIKULSKER   Icchak and wife 261
TIKULSKER   Golda   261
TIKULSKER   Liba-Rojza and family 261
TIKULSKER   Mindel and family 261
TIKULSKER   Dwora and family 261
TIKULSKER   Rywka and family 261

WAJNGARTEN   Chawa and family 261

WALD   Israel-Menasze and family 261
WANGEL   Malia   261
WALIS   Mendel and family 261
WALIS   Jakob and family 261
WANSZAK   Liba and her son 261
WENGROWSKI I. and family 261
WINA   Aharon and family 261
WINA   Benjamin and family 261

WINA   Yosef-Dawid and family 261

WINERSZTAJN Icchak-Meir and family 261
WINERSZTAJN Michael and family 261
ZAGACKER   Ichak-Dawid and family 261

ZAGACKER     brother and sister 261
ZEMEL   Zalman-Mosze and family 261
ZEMEL   Chaja-Bajla and family 261
ZEMEL   Abraham and family 261
ZEMEL   Chana and family 261
ZIELAZNA     and family 261
ZILBERMAN   Jakob and family 261
ZILBERMAN   Jakob-Mosze and family 261
ZILBERMAN   Chaim-Awigdor and family 261
ZIMAN   Motel and family 261

 

Home

 

 

מן השואה אל התקומה

From Holocaust to Revival

סיפורו של דוד פישרונג מחורז'ל פולין אל ארץ ישראל

The Story of Dawid Fiszerung from Chorzele Poland to Eretz Israel

 

 

 

כתב: דוד פישרונג

 

מחקר ועריכה: אריאלה עבודי

עריכה לשונית: טובה שטרנפלד

 

© כל הזכויות שמורות למחבר

 

תל אביב 2007

 

ליצירת קשר עם המחבר:

 

מר דוד פישרונג

ת.ד. 7078

חולון 58170

 

אימייל: davidf17 "at" hotmail.com  
replace "at" by @ to avoid spam

 

                                                                                                                                                                      סיפור זה הוא סיפור אישי אוטוביוגרפי, המלווה מהלך חיים של שמונים שנה, הנפרשים טרום מלחמת העולם השנייה ועד ימינו.

 

מתוך הסיפור האישי והפרטי אנו למדים על המצב לפני עליית הנאצים, וההתמודדות עם הגזרות הניתכות על היהודים השכם והערב. מתוך התקופה מצטיירת בפנינו התמודדות של ילד צעיר עם מה שנראה בלתי אפשרי גם למבוגרים. ההתנהלות במחנות  השואה השונים הציבו אתגרי הישרדות שגבו מחיר כבד מהרבה יהודים, ולמרות זאת הצליח דוד להציל את עצמו מתופת שאין שנייה לה.

 

הוא בנה את חייו ואסף את פרטי שפיותו, בנה מערכת זוגית ראויה לשבח עם ניצולה נוספת שעברה תופת משל עצמה, וביחד בנו חיים חדשים בארץ ישראל המתהוות.

 

ספר זה מתאר תקופה ארוכה של מאבקי הישרדות שצלחו, ומהווה דוגמה ומופת לבניה והתחדשות. גם כשהכול נראה אבוד וחסר תקווה בחר דוד בחיים ובחירה זו הניבה תשואה ותקומה.

 

דוד פישרונג ואשתו חנה הם היום הורים גאים לשלוש בנות, שבעה נכדים ושני נינים, כן ירבו.

 

סדר הפרקים

 פרק א'             ילדות                                                                                     2

 - הקיץ האחרון                                                                      16

פרק ב'             פרוץ המלחמה                                                                        17

פרק ג'              הריכוז בגטאות                                                                      30

פרק ד'             מחנות הריכוז וההשמדה                                                     41

פרק ה'            השחרור והחופש                                                                   53

 - המעבר לאיטליה                                                                 58

פרק ו'              מסעות וחלומות מתגשמים                                                  63

פרק ז'             ישראל – הבית                                                                       67

פרק א'

ילדות

 


התמונה המשפחתית היחידה שלי, צולמה בעת הקמת המצבה של סבתא לאה (מימין לשמאל: אני, אמא מחזיקה את לייבל, אבא מחזיק בידו של שלמה).

ילד הייתי ואף בגרתי, אך מעולם לא יכולתי לשער בנפשי אילו טלטלות יזמנו לי חיי. למעשה, איש לא יכול היה לצפות שכאלה יהיו פני הדברים. אני הנני היחיד מבני עירנו חורז'ל שנותר בין החיים, לאחר שעמדתי בשבעה מדורי גיהינום – אירועים שונים ומשונים עברו עליי, וסאת ייסוריי נגדשה; נדמה כי לא ייתכן שאדם אחד יכיל כל זאת בימי חייו, ארוכים ככל שיהיו.

לבדי ניצבתי מול המערכת המשומנת, הנוראה, של הנאצים, בבדידות, ואף על פי כן יכולתי לה. אבל המקום הנכון להתחיל ממנו הוא ההתחלה.

נולדתי ב-26 במארס 1925 בחורז'ל, עיר בפולין, השוכנת 120 קילומטרים מוורשה, קרוב לגבול עם גרמניה, מה שקרוי אוסטפרייסן. לפני המלחמה, הייתה זו עיר שלווה ושקטה שנהנתה מקרבה זו לגרמניה, אך גאה הייתה להיות חלק מפולין. עם זאת, הקרבה לגרמניה הייתה בעוכרינו, משום שהביאה אלינו את הנאצים מיד עם תחילת המלחמה, ב-1 בספטמבר 1939.

ושוב מקדים אני את המאוחר. ראשית, אספר מעט על עצמי.

 אני הבן הבכור לאימא מרים לבית פרנקל ולאבא יחיאל לבית פישרונג, שנישאו בשנת 1924. טקס הנישואים וחגיגת הכלולות התקיימו בחורז'ל ברוב שמחה ואושר, ושנה לאחר מכן נולדתי אני, דוד.

לאחר שנישאו הוריי, גרה המשפחה החדשה במשך זמן מה בבית ששכרו בני הזוג הצעיר מגוי בשם מילוצקי. גם אני התגוררתי עמם בבית זה. מאוחר יותר רכש עבורנו סבא אליעזר-חיים פישרונג בית משלנו ברחוב אוגרודובה מס' 14. לאחר שעזבו בני משפחתו של אבי את חורז'ל ונסעו לארצות הברית, הצטרפה אלינו גם סבתא לאה שהייתה רתוקה למיטתה. היא גרה עמנו בחדר נפרד עד יום פטירתה בשנת 1931. הבית הזה קיים ועומד על תלו עד עצם היום הזה באותו הרחוב.

היה זה בית חד-קומתי, דומה לרוב בתי העיר, ובנוי כולו מעץ. מאחור הייתה לנו חצר גדולה למדיי, שבה מחסן נפרד לעצי הסקה ומחסן נוסף לאחסון פריטים שלא נזקקנו להם בחיי יום-יום. ליד הבית הייתה לנו גם גינה, ובה גידלנו בעצמנו ירקות ואף פרחים. למעשה, גרנו רק בחצי הבית, בשני חדרים. אחד החדרים היה מטבח מרווח ובו פינה שהיוותה חדר עבודה שבו שקד אבא על מלאכת החייטות. החדר השני היה חדר המשפחה ובו מיטות ההורים והילדים, החדר שבו בילינו את לילותינו בתקופה שלפני המלחמה. בחציו השני של הבית התגוררה לאורך שנים משפחה אחרת, משפחת אש. בני משפחת אש גרו בביתנו ללא תשלום שכר דירה, כחלק מן העסקה שערך סבי כשהגענו לבית הזה.

התנאים הפיזיים בחורז'ל היו מוגבלים למדיי. האורות בפנסי הרחוב דלקו רק עד חצות הלילה, ואחר-כך הוחשכו רחובות העיר. בית החרושת לחשמל הפסיק את עבודתו אחרי חצות ולכן הכול היה חשוך. מים זורמים לא היו בעיר, והיינו צריכים להביא את המים מהנהר הסמוך או מהבאר של טמובסקי, השכן ממול. הייתה לנו חבית עשויה אמייל לבן, גדולה, לבנה ויפה, שבה אגרנו את מי הנהר לשם הרתחה. ההסקה בימי החורף נעשתה בעץ, בפחם או בטוּרף – המוכר גם בשם כּבוּל – לפי המצאי, ואת חומרי ההסקה הללו אחסנו במחסן שבחצר. התנור ניצב אל קיר משותף בין המטבח לסלון, כך שהוא חימם את כל החלק שלנו בבית.

המטבח בבית היה ממלכתה של אימא, שטרחה בו כל ימות השבוע על הכנת ארוחות. פינת העבודה הייתה ממלכתו של אבא, שהיה חייט לבגדי גברים. בפינת העבודה עמדה מכונת תפירה גדולה ולצדה שולחן גדול לגזירת הבדים. במקום קטן זה תפר אבא בגדים לאנשי העיר. אני זוכר את קולות הגזירה והתפירה, אפילו בלילה עת עליתי על משכבי. מפעם לפעם היה אבא נוסע לוורשה, כדי לקנות סחורה היישר מבתי החרושת לבדים. מנסיעותיו אלה לעיר הגדולה היה חוזר ובאמתחתו בדים, חוטים ודוגמאות, כדי שיוכל לתפור חליפות לפי הזמנה ולמכור אותן.

אהבתי את נסיעותיו של אבא לעיר הגדולה, משום שהיה חוזר ובידיו כל טוב, אם לצורכי מלאכתו ואם הפתעה מיוחדת לי, הילד – כפתור מעניין או צעצוע קטן. אף שהרגשנו בחסרונו מיד עם יציאתו מן הבית לנסיעה שכזו, ניחוחה של העיר הגדולה שהיה מתלווה אליו בשובו היה משכר אותי, הילד בן העיר הקטנה.

בתקופות קשות שהתרגשו על הקהילה, התמעטו עבודות החייטות ואבא החל לסחור בדגים, בעיקר בסופי שבוע, לקראת השבת. כמובן, הריח היה אחר, אך לפחות הייתה בכך פרנסה. גם עיסוק זה עניין אותי כילד. במקרים מיוחדים היה אבא מאפשר לי להצטרף אליו לנסיעה בעגלה רתומה לסוס אל הכפר בודקי הסמוך. בכפר היינו מגיעים אל הדייג הגוי שהיה מוציא מן האגם דגים חיים ומכניס אותם לחבית מיוחדת, שהושכבה בעגלה. בחלקה העליון של החבית היה פתח מרובע ודרכו מילאו אותה בדגים ובמים. לאחר המילוי שמנו פעמינו חזרה אל חורז'ל עם שלל היום. הדרך חזרה הייתה מהירה יותר, משום שחשוב היה להגיע לחורז'ל מוקדם ולמכור את הדגים בעודם חיים. ריחם של הדגים דבק בנו וליווה אותנו לאורך כל הדרך וגם אחר-כך. לקראת השבת הקרבה היה עלינו להתנקות טוב מכולם בגלל ריח הדגים שדבק בגופנו ובבגדינו. כשהיינו מגיעים לחורז'ל, היינו ממהרים אל הרינק, כיכר השוק, שם מכרנו את שללנו ליהודי חורז'ל יחד עם השותף של אבא, קנוט. נסיעות אלה היו שעות החסד שלי עם אבי, ועד היום זוכר אני אותן לטובה.

הנסיעות הללו עם אבא והשהייה בבית בחברת אימא לא ארכו זמן רב. הייתי כבר בן שלוש שנים, והגיעה שעתי להתחיל בלימודים, על כן הלכתי לחדר. התרגשות גדולה אחזה בי לקראת תחילת הלימודים, פרק חדש בחיי שיכשיר אותי לקרוא, לכתוב, להתפלל כמו הגדולים ולהיות לראשונה בחברת בני גילי. לכבוד האירוע תפר לי אבא חליפה מיוחדת, ואימא הכינה מטעמים. אל החדר נכנסתי בפעם הראשונה לבוש בבגדיי הטובים ביותר. הייתי נרגש מאוד בזמן שתפסתי מקום ליד ילדים אחרים, גם הם בני שלוש.

תחילה לימד אותי זלמן מאיר, המורה המלמד שלי, את אותיות האל"ף-בי"ת. לאחר זמן מה כבר יכולתי לקרוא מילים, משפטים, ותפילות יום-יום. אהבתי מאוד את הקריאה, משום שבבת אחת נפתחו לפניי עולמות אחרים. הקריאה הייתה שביל הכניסה אל עולם המבוגרים. כיום אני יודע, שכניסה זו סימנה גם את יציאתי המהירה מדיי מעולם הילדות התמים.


סבא שלי שלום פרנקל ואני לצידו My grandfather and me by his side

 השלב הבא היה לימודי חומש, רש"י ותפילה, ולאחר מכן עברתי למורה בכיר יותר, חיים אהרון פיקרש שלימדני כשנתיים. המורה איצ'ה מאיר נאדל, השכן אשר התגורר ברחוב שלנו, היה גם המורה ללימודי הכתיבה בעברית וביידיש. המורה הבא היה המורה בן-ציון שלימד אותי חומש וגמרא. רק לאחר שהתקדמתי יפה בלימודיי, עברתי אל המורים לינדנבוים ואייזנשטד, שלימדוני גמרא באופן מתקדם יותר, תוספות ומשניות. נהניתי מאוד ללמוד ולרכוש ידע, במיוחד אצלם, כי אלה היו מורים שהחזיקו בשיטות חינוך מתקדמות יותר. כלומר, לפעמים, לשם הגיוון, הוציאו אותנו קצת לאוויר הצח כדי לראות את הטבע ולחוש בו, ולהמשיך בלימודים באופן חווייתי. כילד, אהבתי להתרשם מהעולם הסובב אותנו ולא אהבתי להישאר ספון וללמוד בחדר סגור.

בגיל חמש כבר ידעתי לקרוא ולכתוב גם ביידיש. גאה מאוד הייתי בכישוריי החדשים, קראתי הרבה ונהניתי מכך. המורה היה קפדן והקפיד גם על כתיבה קליגרפית של האל"ף-בי"ת. מי מהילדים שלא כתב יפה כנדרש, ספג מכות על אצבעות היד, עד שהצליח ללמוד כתיבה תמה מהי.

מדי בוקר, בשעה מוקדמת וטרם היציאה לבית הספר, הייתי מביא מהמאפייה של הרצקה לחמניות, כדי שאימא תכין לי אוכל. זה היה התפקיד הקבוע שלי. עם תום הלימודים הייתי חוזר הביתה לאימא, שחיכתה לי וביקשה לשמוע איך עבר עליי יומי. אימא הייתה מסורה מאוד למשפחה, וטיפלה בנו היטב.

הייתי ממונה גם על הקניות במכולת של אסתר-ליבה פרנקל ועל הבאת החמין למאפייה. מדי יום שישי בשעות אחר הצהריים, הייתי ממהר אל המאפייה של הרצקה ומביא לשם את סיר החמין של שבת שהכינה אימא, כדי להכניס אותו לתנור הגדול. בשבת בצהריים, לאחר התפילה, הייתי ממהר שוב אל המאפייה, כדי להביא את החמין הביתה. אורח החיים במשפחה היה דתי מסורתי, בדומה לרוב תושבי עירנו. לאבא למשל לא היה זקן, אבל היה לנו מקום קבוע בבית הכנסת. הילדים היו משתתפים בתפילות בכל ערב שבת ובשבת, ואבא אפילו היה מתפלל כל יום. שמחתי להתלוות אליו לתפילות, במיוחד בערב שבת לאחר שאימא הדליקה נרות, ובשבת. אווירת השבת הורגשה היטב בעיר, שהרי רוב החנויות היו בבעלותם של יהודים ועל כן סגורות היו ביום הקדוש, החל מערב שבת, סמוך להדלקת הנרות. אווירה מיוחדת זו שרתה על עירנו כבר עם תחילת ההכנות לקראת השבת, ואף אני הייתי נוטל חלק בכך ועוזר לאימא בכל עבודות הבית כאשר חזרנו מתפילת ליל שבת בבית הכנסת, חיכתה לנו סעודת השבת המיוחדת שאימא טרחה עליה במשך כל שעות יום שישי עד כניסת השבת. השולחן היה מכוסה במפה לבנה והנרות דלקו בפמוטי הכסף המיוחדים. אבא קידש על היין ועל החלות, וכולנו התכבדנו בלגימה מהיין. מיד אחר-כך בצע אבא נתח מהחלה המתוקה וכל אחד התכבד בחלקו. היות שאהבתי את החלק הקשה בחלה, היה אבא שומר אותו עבורי. מיד לאחר מכן החלה הארוחה החגיגית של ערב שבת. המנות היו קבועות, וידענו לצפות את הטעם הנהדר של הדג הממולא, הגעפילטע-פיש, שהוגש כמנה ראשונה, את חמימותו המנחמת של מרק עוף הצח שהוגש כמנה שנייה ואת השובע והרגיעה שינוחו עלינו לאחר מנה עיקרית של בשר עוף וירקות. לקינוח היינו מקבלים מרק פירות, קומפוט חגיגי. עם תום הסעודה היינו נושאים את ברכת המזון.


אבא יחיאל פישרונג ואמא מרים לבית פרנקל עדיין לפני החתונה    Father Jechiel Fiszerung and mother Miriam née Frenkel before the wedding still

בשבת בבוקר היה אבא, לוקח אותי עימו לבית הכנסת אל המקומות הקבועים שלנו. הייתי מקשיב בתשומת לב לקריאת הפרשה של השבוע והתפללנו יחד. מכיוון שאנחנו מבית לוי הוזמנו לעלות לתורה, כשהעלייה לתורה נקנתה כמובן בכסף מלא, והייתה תרומה נאה לבית הכנסת.  לאחר התפילה הייתי ממהר אל המאפייה כדי להמתין בחברת אחרים לפתיחת התנור, וזכורים לי הריחות הטובים והמהבילים שעטפו אותנו ברגע שנפתח וכל סירי החמין הוצאו ממנו.

משזיהיתי במהירות את הסיר שלנו, הייתי ממהר אתו הביתה. טעמו הנהדר של החמין, שכלל תפוחי אדמה ושעועית, קישקע והעלזאלע, וכן את הקוגל השחום המיוחד של אימא, עדיין נותר בפי גם לאחר כל אותן שנים קשות. ייתכן שניחוחות וטעמים אלו נטמעו בי, והם אלו שהחזיקו אותי בעתות רעב קשות שבאו עליי שנים אחר-כך.

חגי ישראל נחוגו על פי מיטב המסורת ובהקפדה יתרה על פרטים. ובדומה לאווירת השבת, גם אווירת החג הורגשה היטב בעיר. בכל חג התלבשנו בבגדים חגיגיים, אבל ראש השנה ויום כיפור היו חגיגיים במיוחד, מפני שאז היינו הולכים מוקדם להתפלל בבית הכנסת והאוכל היה חגיגי, שונה ומיוחד. מאז אותם ימים מתמלא אני בתחושה חגיגית בכל יום כיפור, ובמיוחד בעת ברכת הכוהנים. כל הלוויים ובהם אבי היו עוזבים את מקומותיהם והולכים אל הכוהנים לשרתם בעת נטילת הידיים לפני הברכות. אני זוכר את הסעודה המפסקת שהחלה את התענית, ואת היום החדש שהיה חגיגי בשל הצום ותחושת ההזדככות שליוותה את תפילת השחרית. אני זוכר לטובה גם את חג פורים, הסמוך ליום הולדתי, גם בזכות סמיכות זו וגם בזכות התחפושות הססגוניות של כל הילדים. אהבתי להסתובב בין בתי המשפחה והחברים ולחלק משלוחי מנות שהכינה אמא. את משלוח המנות היינו ממלאים באוזני המן טעימים שהכינה אמא, שמים על-גבי צלחת ועוטפים בפיסת בד שנכרכה בתחתית הצלחת. בעת שהחזקנו את משלוח המנות דומה היה למטריה. עוברי אורח שעברו בעת החלוקה היו שואלים אותנו מה יש במשלוח המנות? ואילו אנחנו היינו עונים אילו אמא הייתה רוצה שתדעו מה בפנים, לא הייתה מכסה אותו כך.  תכונה מיוחדת אפפה את העיר שלנו גם בימים שלפני חג הפסח. המאפייה שלנו הוכשרה במיוחד לחג וכל פירור חמץ סולק. הכנת המצות במאפייה והבאתן הביתה הייתה טקס מיוחד בפני עצמו, שניתן לבצעו רק לאחר הכשרת הבית לפסח. בערב הפסח היה אבא בודק חמץ, ואני שימשתי עזר לידו בהחזקת הנר. רק לאחר שהיינו בטוחים שאין זכר לחמץ בבית, הורדנו את הכלים המיוחדים של פסח מעליית הגג. לקראת החג דאגה אימא לבגדים חגיגיים לכל בני המשפחה. בליל הסדר הסבנו כולנו לשולחן, ואיש איש התכונן לקריאת ההגדה. העיקר עבורי היה הקראת הקושיות והחיפוש אחרי האפיקומן. בכל פעם היה אבא מחביא את האפיקומן במקום אחר, כך שניתן יהיה למצוא אותו בנקל. משמצאתי את האפיקומן, הייתי מוסר אותו לאבא תמורת מתנה קטנה.

שעות אחר הצהרים של שבת היו עת לביקורי משפחה וידידים. היינו מתארחים או מארחים בני משפחה וידידים, כמעט בכל שבוע. בשבת אחר הצהרים היו סבא שלום וסבתא רחל באים אלינו לביקור משפחתי, ואליהם היו מצטרפות הדודה שרה שהייתה אז עדיין בחורה צעירה, הדודה פריידה המבוגרת ממנה, שלא הייתה נשואה עדיין, מלווה בחברתה חוה שהתגוררה בקרבת מקום. כולם התכבדו בעוגה שהכינה אימא בערב שבת ושתו כוס תה מנחה. שוחחנו על שהתרחש במשך השבוע במשפחה, בעיר וגם מחוץ לה.


סבתא רחל פרנקל (יושבת) ובנותיה מאחוריה (מימין לשמאל: פריידה, לאה ושרה)

Grandmother Rachel and her daughters behind her: Frajda, Lea and Sara

לפעמים היינו אנחנו מבקרים את סבא וסבתא בביתם. סבא שלום פרנקל היה כורך ספרים וגם עסק במכירת תבואה, ביחד עם סבתא רחל והדודה שרה התגוררו בבית מעל המכולת של משפחת שמואל פרנקל. אני הייתי נשלח למכולת במצוותה של אימא כדי להביא מצרכים. בשבת ביקרתי בקומה העליונה את סבתא סבא והדודה שרה. אהבתי מאוד את הביקורים הללו אצל סבא וסבתא, בזכות התענוג הגדול שהיה מזומן לי להתבונן בכריכות הספרים הרבים שהיו מצויים שם. כבר אז התחלתי לאהוב ספרים, וסבא היה אוסף את הספרים אחרי כריכתם ומאפשר לי לעלעל בהם. חיכיתי לביקורים הללו בכיליון עיניים. למעשה, היו אלו הסבא והסבתא היחידים עבורי. ממשפחתו של אבי נשארה בחורז'ל רק סבתי החולה, שנפטרה כשהייתי בן שש. סבתא הייתה רתוקה למיטתה, ובשל מחלתה לא הייתי קרוב אצלה. משפחתו המורחבת של אבי העתיקה את מקום מגוריה לארצות הברית עוד לפני שעמדתי על דעתי.

מסיפורים שסיפרו לי וכאלה שמעתי מבלי שהתכוונו לכך המבוגרים, ידעתי שבשלב מסוים הוחלט שמשפחת פישרונג המורחבת – סבא אליעזר-חיים, הדודים דוד, פישל, יצחק והדודה אסתר – תהגר לארצות הברית. סבתא לאה, אשתו של סבא אליעזר-חיים, הייתה חולה מכדי לעמוד בנסיעה. לכן הוחלט שלא לטלטלה בנסיעה המפרכת אלא להשאירה בחורז'ל בחברת אחד מילדיה. מי שהוטלה עליו המשימה להישאר עמה ולסעוד אותה בחוליה היה אבא שלי, יחיאל, ועד היום לא ברור מדוע נבחר דווקא הוא. משנסעו הסבא, אחיו ואחותו של אבא לארצות הברית, נותרנו אנחנו בחורז'ל עם סבתא, ובימים הקשים עמדה לצדנו משפחת פרנקל, משפחתה של אמא

הקשר עם בני משפחתו של אבא בארצות הברית היה הדוק בתחילה, אך ככל שעבר הזמן ותלאות המלחמה הלכו וגברו, הלך הקשר והתרופף. מצבה הכלכלי של המשפחה הגרעינית התערער, היות שאבא חלה בראומטיזם (שיגרון) ולא היה מסוגל לעבוד כרגיל. את הטיפולים הרפואיים קיבל בעיר המרפא הרחוקה, צ'חוצ'ינק, וכמובן, המרחק חייבו לצאת לנסיעות ארוכות. בהיותי הבכור, נותרתי אני האחראי לתפקוד המשפחה. נוסף למצוקה זו הייתה סבתא החולה שהיינו צריכים להשגיח עליה, לטפל ולתמוך בה. כספו של אבא לא הספיק לכלכל את כולם, ולכן, מבחינה חומרית הסתייענו בסבא אליעזר ובדודים שנסעו לארצות הברית והתאזרחו שם. מהם היינו מקבלים בחגים מעט דולרים שהקלו על קיומה היום-יומי של המשפחה. כך גם ידעתי כל השנים שיש לי משפחה בארצות הברית. קשרי המשפחה ההדוקים שלנו היו עם הוריה של אימא והדודות לאה, שרה ופריידה, שכולם התגוררו כמונו בחורז'ל, וגם עם הדודה מלכה, שהתחתנה ועברה לעיר הרחוקה יותר צ'כנוב.

אל הדודה מלכה הייתי נוסע בחופשות בית הספר, בקיץ, מרחק של כ-50 קילומטרים מחורז'ל, שם ביליתי מספר שבועות. חבריי למשחקים בצ'כנוב היו ילדיה, בני הדודים שלי, וילדי השכנים במקום. זירת המשחקים הייתה החצר שלהם שהייתה מרווחת מאוד.

חודשי קיץ אלה זכורים לי כתקופה של ילדות מאושרת נטולת דאגות פרנסה ואימי מלחמה, וחרותים בנפשי כערש ילדות תמים של עת חופשה מלימודים. גם עם אחיה של אימא, הדוד זעליג פרנקל, שהיגר לעיר לידס, באנגליה והקים משפחה, שמרנו על קשר, שהתבטא במשלוח ובקבלת תמונות ומכתבים. הצורך לשלוח תמונה היה ההזדמנות היחידה שבה התכנסנו כולנו לצילומים משותפים. הצילומים היו נדירים ויקרי ערך, וכדי לבצעם נדרשנו להתארגנות ולהערכות כלכלית. בזכות הדודים שמעבר לים, זכיתי לגבש מחדש את זיכרונות ילדותי שנופצה במהלך המלחמה ולא נותר לה זכר. למשל, לאחר שסבתא לאה נפטרה ונקברה בבית הקברות היהודי בחורז'ל, הצטלמנו כולנו ליד המצבה שהוקמה שנה לאחר מותה. התמונה נשלחה לדוד זעליג באנגליה, ולכל אחד מבני המשפחה בארצות הברית. לאחר שנים הצלחתי להשיג עותק של תמונה זו, ולמעשה זו המזכרת היחידה שנותרה לי בדמות צילום משפחתי.


הדודה מלכה ובעלה אייזיק שמידט Aunt Malka and her husband Ajzik Szmidt

עד גיל חמש הייתי הילד היחיד במשפחה, וזכיתי למלוא תשומת הלב והפינוק. במיוחד השקיעה בי דודתי לאה, אחותה של אמי, שפינקה אותי, התעניינה בחינוך שקיבלתי ואף לימדה אותי באופן אישי בנוסף ללימודיי בחדר ובבית הספר. כשמלאו לי חמש, נולד אחי שלמה, ושנתיים אחר-כך נולד אחי לייבל, ומאותה עת נאלצתי לחלוק את הפינוקים ותשומת הלב עם הקטנים שבמשפחה. עם הולדתם, הפכתי לאח הבכור, ולמעמד זה נלוו יתרונות וחסרונות. בכל זאת, נהניתי להיות אח בכור ואהבתי לשחק עם אחיי.

לאחר הולדתו של שלמה אחי התכנסנו מדי בוקר כל ילדי החדר שלי לטקס קריאת שמע בסמוך למיטת הרך הנולד והיולדת. לאחר סיום קריאת שמע בפני היולדת, התכבדנו במיני עוגיות וסוכריות. את הטקס קיימנו מדי יום עד ליום ברית המילה של שלמה. כעבור שנתיים חזר הטקס על עצמו לאחר הולדתו של אחי לייבל, ואז הצטרף אחי שלמה לקריאת שמע, לשמחה ולסוכריות.

כשמלאו לי שבע, הגיעה שעתי להיכנס לכיתה א' של בית הספר הממלכתי. זאטוטים רבים עברו מן החדר לכיתה א' זו, וכך נפתחה לנו כיתה של יהודים בלבד. גם המורה שלנו, רבינוביץ, היה יהודי, וללמוד למדנו בביתו של פייבל קובל, גם הוא יהודי. עם זאת, הלימודים התנהלו בשפה הפולנית. יחד איתי למדו חבריי בני גילי, שאותם הכרתי עוד מהחדר, והתגוררו בקרבת מקום מגוריי, ולכן חברנו הן למשחקים והן להכנת שיעורי הבית. לשמחתי, לא קיבלנו הרבה שיעורים, אבל אני הייתי תלמיד חרוץ ושקדן. את לימודיי בכיתה א' סיימתי בציונים טובים.

בכיתה ב' הצטרפנו לבית הספר הממלכתי הכללי, מה שעורר בי התרגשות רבה. עכשיו התקצר המרחק בין הבית לבית הספר, מפני שבית הספר שכן ליד הכנסייה הקרובה לביתנו ברחוב אוגרודובה. שפת הלימוד הייתה כמובן פולנית, השפה הרשמית במדינה. עכשיו הייתה הכיתה מעורבת, שליש מהתלמידים יהודים ושני-שלישים תלמידים נוצרים פולנים. חלקם אנטישמיים. אבל אנחנו היהודים היינו מאוחדים ושמרנו על קשר זה עם זה, גם בעת הלימודים וגם בשעת ההפסקות.

רמת הלימודים שלנו, היהודים, הייתה גבוהה יותר מזו של הפולנים, ואלה לא הסתירו את קנאתם וביקשו להתנכל לנו.

תמונת סיום ביה"ס היסודי בחורז'ל שנת 1939 (אני עומד בשורה האחרונה)

 A photograph made by the end of the elementary school in Chorzele, 1939 (I stand at the last row)

עם תום הלימודים חזרתי הביתה לאימא ולאחיי הקטנים. עזרתי לה מעט ולאחר מכן התפניתי ללימודיי בחדר, בשעות אחר הצהרים. בחדר נמשכו לימודי התנ"ך והגמרא. על אף השעות הארוכות שהקדשתי ללימודים, נהניתי ללמוד דברים חדשים. בבית הספר, אהבתי במיוחד חשבון וגיאוגרפיה, ותחביבי היה איסוף בולים, כי כך למדתי על העולם מסביבנו. מצאתי גם זמן להצטרף לארגונים ציוניים כמו תנועת "גורדוניה", שהייתה מבוססת ופופולארית מאוד בחורז'ל. נהגנו להתכנס לעת ערב באולם התרבות הגדול והמרווח, ולדון בנושאים חברתיים וציוניים.

עם חלוף הזמן, כשהגעתי לכיתה ו', עברנו לבית-ספר גדול וחדיש יותר שנבנה מחוץ לעיר, בדרך לבגניץ, היות שמספר התלמידים בעיר גדל ובבניין הקיים חסר מקום לשכן בו את כל הילדים.

בבית הספר החדש היו הכיתות מרווחות יותר, אולם אחוז הילדים היהודים בכיתה הלך ופחת. בכיתות הגבוהות עומס הלימודים היה גדול יותר, ולכן הפסקתי את לימודיי בחדר והמשכתי רק בלימודים הכלליים. בשנה זו החל אחי שלמה ללמוד בכיתה א' ובכל בוקר צעדנו לנו יחד אל בית הספר. בבית הספר הזה למדתי בשנתיים האחרונות שלפני פרוץ המלחמה. היה זה בניין מפואר עם רצפות מכוסות עץ חלק ומבריק. כדי לשמור עליהן החלפנו בכניסה את הנעליים שבהן הגענו לבית הספר בנעלי הבית שלנו שהיו שמורים בתאים אישיים בבית הספר. אף שבית הספר היה חדיש, האווירה בו הייתה עכורה. האנטישמיות נפוצה בכל הכיתות. כנראה לא די בקירות וברצפה מהודרים, יש להביא בחשבון את הבאים בין כתליו. כאמור, רק כשליש מתלמידי הכיתה, חמישה עד עשרה ילדים, היו יהודים, כך שסבלנו מאוד מהגילויים האנטישמיים מצד התלמידים הפולנים. אף על פי שלמדנו בפולנית, בהפסקות שוחחנו אנחנו היהודים ביידיש, כדי שהפולנים לא יבינו. כדרכם של ילדים, היו ההפסקות עת למשחקי ילדים, כגון קלאס, מחבואים, ועוד. השתוללתי כמו כל הילדים, אבל בעיקרו של דבר הייתי ילד ממושמע.

חגיגת הבר מצווה שלי הלכה והתקרבה. אצלנו לא מדובר היה בהפקה גדולה אלא באירוע דתי שנחגג בבית הכנסת. החגיגה הייתה פשוטה מאוד, עליתי לתורה, קיבלתי תפילין וזהו. בשנת הבר מצווה שלי החל גם אחי הצעיר ללמוד בכיתה א', ועתה היינו שלושתנו צועדים בדרך לבית הספר הממלכתי.

היחס ליהודים היה גרוע, היות שהיינו מיעוט. גילויי האנטישמיות להם  היינו עדים בבית הספר הלכו וגברו, וגם אני נפגעתי מכך. בהפסקה אחת הלכנו לברזייה כדי לשתות מים, וכדרכם של ילדים כולם נדחפו. ילד פולני אחד נתן לי מכה בפה ושבר לי שן קדמית. שנינו התבקשנו לבוא עם הורינו לבית הספר, והוא כמעט שנזרק.   בסופו של דבר סלחנו לו, בבית הספר ויתרו לו והוא נשאר ללמוד. הילדים היהודים היו מחוברים בינם לבין עצמם והתבדלו מהתלמידים הפולניים. כל שהעסיק אותנו הייתה המחשבה איך לעבור בשלום את שנת הלימודים ולהגיע אל סופה.

רמת הלימודים הייתה גבוהה למדיי. מי שסיים שבע כיתות של בית הספר היסודי, יכול היה להיכנס לכל בית-ספר תיכון, אך בחורז'ל עצמה לא היה תיכון. הוריי תכננו שבתום לימודיי בבית הספר היסודי בחורז'ל אעבור ללמוד בבית הספר התיכון בעיר השכנה מלאבה,  תיכון עברי ברמה גבוהה.

בסוף שנת הלימודים של שנת 1939 חולקו לנו תעודות הגמר של בית הספר בטקס צנוע. התעודה שלי לא שרדה את המלחמה, אבל כשניתן היה לבקר בחורז'ל אחרי המלחמה, השגתי את העתקי התעודה המקורית מבית הספר, כולל פרטי הציונים. היה מעניין לגלות שציוניי במקצועות העיוניים היו טובים מאוד, ואילו במוסיקה ובהתעמלות לא הצטיינתי במיוחד. העתקי התעודה היוו לי דרישת שלום שנשלחה אליי מהימים שלפני המלחמה, דרישת שלום מהילדות שלי שהושם לה קץ באחת.

 ככלל, תקופת הילדות שלי הייתה רגילה, והתבטאה באופן טבעי בעליות ומורדות. השקעתי מאמץ רב בלימודים והצלחתי בהם מאוד. שאפתי לרכוש ידע נוסף, אם באמצעות איסוף בולים שהיה תחביב נפוץ באותם ימים – משום שבעזרת הבולים הצלחתי להכיר מקומות, ארצות ועולמות שונים ומגוונים – ואם בעזרת קריאה בספרים על מקומות אחרים בעולם. במקום המפגש וההתכנסות של תנועת "גורדוניה" שהייתי חבר בה, בבית התרבות אשר במרכז העיר, הייתה ספריית השאלה גדולה של ספרים בעברית וביידיש, שהיו לי מקור נוסף להנאה. בשל גילי הצעיר, לא ניתן לי לשאול ספרים, לכן מצאתי דרך לעקוף איסור זה וקראתי בספרים שהדודה שרה הייתה שואלת מהספרייה. ובביקורים אצל סבא הצצתי בספרים מעניינים ובקלאסיקות, ולקחתי הביתה לקרוא בהם. כיוון שהייתי חבר שרוף בתנועת הנוער, הייתי מבלה עם חבריי בחדר שיועד לנו בבית התרבות, ואף הייתי חבר בהנהגת התנועה בעיר. המסר החינוכי העיקרי שספגנו היה לצאת בבוא היום להכשרה ולעלות  לארץ ישראל, ולכך נערכנו.

המשפחה שלנו הייתה ציונית. אני זוכר היטב, שלאחר הולדתו של אחי הצעיר לייבל בשנת 1932, החליטה דודה לאה פרנקל, אחות אמי, לעלות לארץ ישראל. היא הייתה חברה בתנועת ה"חלוץ" ויצאה להכשרה בת שלוש שנים, אחר-כך הצליחה לקבל סרטיפיקט ולעלות לארץ ישראל. בערב הפרידה ממנה נערכה חגיגה גדולה באולם התרבות בחורז'ל סביב שולחנות ערוכים, והיא יצאה מחורז'ל ועלתה  לארץ בעזרת הסרטיפיקט, ועם עלייתה החלה לעבוד בייצור מרצפות בבית-חרושת בראשון לציון. דודה לאה עוררה בנו התפעלות רבה, שעל אף העבודה הקשה, אישה מסוגלת לעבוד כך. אבל היא הצליחה מאוד בעבודתה, והרוויחה כסף למחייתה. אני זוכר שבחורז'ל עוד התקבלו ממנה מכתבים בהם סיפרה על התנאים הקשים בארץ ישראל דאז, ובחגים שלחה להוריה מתנות כסף, שהרוויחה בעצמה בעבודת הכפיים בה הייתה גאה מאוד. יותר מאוחר נישאה לאה בארץ ישראל, כך סיפרה לנו במכתב, ותנאי המחייה שלה השתפרו ללא הכר. דודה לאה זכתה להקים בית בישראל, ולגדל כאן ילדים ונכדים. לימים, עליתי גם אני לארץ ישראל וביתה של דודה לאה היה לי מקום מקלט להגיע אליו לאחר שכל משפחתי נספתה בשואה.

 


הדוד לאה ובעלה מנשה Aunt Lea and her husband Menasze

 

הקיץ האחרון

 עם סיום הלימודים בבית הספר, התלבטתי באיזו דרך לבחור. חשבתי להמשיך בלימודים בגימנסיה העברית של מלאבה כפי שרצו הוריי, או ללמוד מקצוע כלשהו. אך את חופשת הקיץ החלטתי לנצל למשהו מועיל. לכן, כאשר הודיעו בתנועה על קיומו של מחנה הנוער בזדונסקה וולה, החלטתי לצאת למחנה ואיתי יצא גם חברי לתנועה ישראל קנוט. יחד בילינו שם שלושה שבועות נפלאים. חופשה כזאת בדיוק איחלנו לעצמנו – התנתקות מהעיר והכנה לחיים בעתיד בארץ ישראל. למרות שהארץ הצטיירה לנו בדמיוננו כארץ קשה במיוחד, היא הייתה עבורנו משאת נפש, מקום שחלמנו להגיע אליו. התנאים הפיזיים הקשים במחנה לא הרתיעו אותנו, ולהפך, התחשלנו, התרגלנו קצת לרעוב, לישון באי נוחות בגורן על חבילות קש, ואף לעסוק בספורט ובחקלאות. לא ידענו עד כמה יהיה זה אימון מתאים לפרק החיים הבא שלנו, ובאיזו מידה יתהפך הגלגל ובתוך זמן קצר ייראו לנו התנאים הללו תנאי מותרות. כשהסתיים המחנה, חזרנו הביתה והתחלנו לשמוע שמועות הנוגעות למלחמה העומדת לפרוץ.

Home

 

לקריאת פרקים נוספים ניתן לצור קשר עם המחבר.

מר דוד פישרונג

ת.ד. 7078

חולון 58170

 

אימייל:

Mr. Dawid Fiszerung

P.O.Box 7078

Holon 58170

ISRAEL

 

email : davidf17 "at" hotmail.com  
replace "at" by @ to avoid spam

Last updated  December 31st., 2007

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Pesonal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!