Remember the Jews of Chorzele, Poland

מצבה זו הוקמה ע"י אירגון יוצאי חורז'ל בישראל, בחורז'ל, לזיכרם של הנפטרים הקבורים כאן ולזכר אנשי חורז'ל שהושמדו ע"י הגרמנים ועוזריהם.
This memorial was erected in Chorzele, by the Landsmanschaft of Chorzele in Israel, to the memory of those who are buried there and for the memory of the chorzele Jews murdered by the Germans and their accomplices.

העיר חורז'ל נמצאת 27 ק"מ מהעיר היותר גדולה פרושניץ, כ-130 ק"מ מעיר הבירה ווארשה. היא קיבלה מעמד של עיר מלכותית בשנת 1542, בהיותה שוכנת על הגבול בין פולין ופרוסיה. העיר חורז'ל שימשה מקום מעבר לסחר בין שתי המדינות. בשנת 1808 היו בחורז'ל 175 יהודים מכלל אוכלוסיה של 375 תושבים. הקהילה היהודית בחורז'ל התארגנה במחצית השניה של המאה ה- 19 , אז הוקם בית הכנסת הגדול וגם קודש בית העלמין בחורז'ל וחברה קדישא , וכן הוקם בית ספר. בתקופה זו החלו בעיר פעולות תיעוש ראשונות ואלה הגדילו גם את אפשרויות המסחר והמלאכה בידי היהודים. בסוף המאה ה 18 התישבו בחורז'ל גם יהודים קראים ולא השתלבו באוכלוסיה היהודית המקומית. הם חיו בריכוזים שלהם בקירבת הכפר לאז , התפרנסו מייצור זפת ועטרן ופעלו בשטח החקלאות. הסופר , המבקר וחוקר הספרות פישל לחובר נולד בחורז'ל בשנת 1883. לקראת סופה של המאה ה 19 נסללה קו הרכבת דרך חורז'ל וזה השפיעה על התפתחותה הכלכלית.

בשנת 1897 הקים הרב יהודה לייב קובלסקי ישיבה ובה למדו 200 תלמידים וגם הגיעו מורים וסטודנטים בכדי להשלים לימודיהם. בשנת 1900 הוקם החוג הציוני הראשון בשם "אהבת ציון ".

בתקופה שבין 1914 - 1918 סבלו היהודים סבל רב. מיד עם כניסת הגרמנים לעיר בשנת 1915 , האכרים מכפרי הסביבה החלו לפרוע ביהודים ולשדוד את חנויותיהם ובתיהם , לכן נמלטו רבים מן העיר והנשארים סבלו קשה ורבים נותרו ללא אמצעי קיום ונזקקו לסיוע הקהילה. אז נוסדו האגודות "לינת הצדק" שתמכה , ו "ביקור חולים" שטיפלה בעניים חולים , ותומכי עניים שדאגה לאספקת עצים לעניים בחורף. כמו כן נפתח מטבח עממי שחילק חינם מנות מזון לנצרכים.

לפני מלחמת העולם הראשונה ייסד משה אהרן גוויאזדה קופת מלוה, שנעשתה לבנק בפיקוח המרכז בווארשה. הבנק נתן הלוואות ליהודים נזקקים וכן לסוחרים זעירים ולבעלי מלאכה.

חיי התרבות בחורז'ל היו רחבים ועשירים במיוחד. הדתיים התרכזו מסביב לבית הכנסת , החופשיים ומעמד הפועלים מסביב לספרית "פרץ", ואילו הציונים מסביב לאולם "תרבות" שכלל גם ספריה גדולה. הרוב היהודי המאורגן היה ציוני חלוצי. ביניהם בלטו במספרם : גורדוניה , החלוץ , החלוץ הצעיר , השומר הדתי , בית"ר ועוד. באולם התרבות שהיה במרכז העיר התרכזו גם תנועות הנוער הציוניות שהיו הרוב בקרב הנוער היהודי בחורז'ל.

זכור במיוחד ערב הווי שנקרא באידיש "טרויער אוונט" שאירגנה גורדוניה שהיתה ממוקמת בחדר צדדי בתוך אולם התרבות , לזכר החמישה שנפלו בהרי ירושלים ועל שמם נקרא הקיבוץ "מעלה החמישה" ליד ירושלים. הערב היה מאד מרשים. נבנתה כעין מצבה עם שמותיהם של הנופלים והודלקו נרות זכרון. הוקראו סיפורי גבורה של הלוחמים ונגמר בשירה של שירים עבריים שלמדנו. נוכחו הרבה נוער גם כאלה שלא היו חברים בגורדוניה וגם יותר מבוגרים שהגיעו לפעילות שונה והתרשמו מהמעמד.

באולם "תרבות" הייתה גם ספריה גדולה שהכילה אלפי ספרים שונים. כמובן , הרוב היה באידיש שפת הדיבור שלנו, אבל גם חלק גדול היה בעברית שלמדנו בשיעורים מיוחדים בערבים.

השאלת הספרים היתה מאד נפוצה בקרב הנוער וגם במבוגרים שהתענינו מאד בספרות העולמית. גם שולחן פינג פונג היה באולם הגדול , והחברים היו משחקים. גם תחביבים שונים היו נהוגים בקרב הנוער , והפופולרי ביותר היה איסוף בולים מכל העולם וכן החלפות ביניהם. זהו רק חלק קטן מהפעילויות של הנוער היהודי בעיירה חורז'ל.

העיר חורז'ל הייתה עיר ציונית ברובה והודות לכך עלו ארצה עד פרוץ מלחמת העולם השניה כ- 100 משפחות.

ארגון יוצאי חורז'ל בישראל נוסד בשנת 1935. תפקידו בתחילה היה עזרה לעולים שהגיעו ארצה ואחר כך הנצחת הקדושים. ערב מלחמת העולם השניה היו בחורז'ל כ - 1500 יהודים מרביתם יש להניח - הושמדו במחנה המוות טרבלינקה, אושוויץ והיתר במחנות אחרים וכן בשטחים שנכבשו ע"י הרוסים.

רק שניים מיהודי חורז'ל שעברו את השואה וחזרו ממנה הם גרשון שנידובר ז"ל שהצטרף לפרטיזנים ונפטר בשנת 1999 , ו-דוד פישרונג ששרד ממחנה אושוויץ ויתר המחנות.

ארגון יוצאי חורז'ל בישראל ביצע את פעולות ההנצחה הבאות :

v א) כתיבת ספר תורה על שם קדושי חורז'ל שנמצא בבית-ספר ברעננה ,

v נ) נטיעת עצים ב-"יער הקדושים" על שם קדושי חורז'ל ,

v ג) קביעת לוח זיכרון במרתף השואה על שם קדושי חורז'ל ,

v ה) הקמת קרן מלגה באוניברסיטה העברית בירושלים ,

v ו) הקמת מצבת זיכרון לזכר הנפטרים ולזכר אנשי חורז'ל שהושמדו על ידי הגרמנים, בבית העלמין היהודי בחורז'ל משרידי מצבות שנמצאו בין מדרכות העיר ,

v ז) הקמת גדר ברזל מסביב לכל השטח של בית הקברות באורך של 400 מ' ,

v ח) הקמת תא מודיעין במחשב של "בית התפוצות" באוניברסיטת ת"א המוציא רישום של תולדות העיר חורז'ל.

v ט) בשנת 2006 הוצא לאור ע"י דוד פישרונג ספר הזיכרון לקהילת חורז'ל שתורגם לפולנית.

מומלץ וחשוב מאד , שנוער יהודי יבקר במקום, בכדי להראות שיהודים מתעניינים בבית הקברות היהודי , אחרת גם גדרות לא יועילו והשכנים עלולים להשתלט על השטח.

אנציקלופדיה של היישובים היהודיים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה

הידיעה הראשונה על חוז'לה נמסרה בתעודה משנת 1472. חוז'לה קיבלה מעמד של עיר מלכותית בשנת 1542. בהיותה שוכנת על הגבול בין פולין ופרוסיה שימשה מקום מעבר לסחר בין שתי המדינות. באמצע המאה ה-17, בעקבות ההרס שגרמו מלחמות השוודים, התחילה העיר לרדת ואיבדה את חשיבותה ומעמדה. זכויות העיר שלה חודשו בשנים האחרונות שלפני חלוקתה של פולין בשנת 1772. העיירה שכנה בתוך יערות גדולים והתפתחותה בתקופת מלכות פולין (משנת 1815) היתה כרוכה בכריתת עצים ובהשטתם למקומות שבהם נזקקו לעץ. במחצית השנייה של המאה ה-19 התחילה להתפתח בחוז'לה תעשיית אריגים זעירה והוקמו בה טחנות קמח ומבשלת בירה. אלא שלתעשייה זו לא היה משקל בחיי הכלכלה של העיירה. לעומת זאת השפיעה סלילת קו הרכבת דרך חוז'לה, לקראת סופה של המאה ה-19, על התפתחותה הכלכלית והעיירה היתה מאז למרכז מסחרי חשוב. בשנת 1898 עלתה העיר באש ושיקום הריסותיה נמשך עד תום מלחמת העולם הראשונה. בעת המלחמה עוד גדל ההרס שחוללו הגרמנים, שכבשו את העיר בשנת 1915 ושהו בה עד תום המלחמה.

במאה ה-18 התקיים בעיר יישוב יהודי קטן והוא גדל במאה ה-19. בתקופה זו החלו בעיירה, כאמור, פעולות תיעוש ראשונות ואלה הגדילו גם את אפשרויות המסחר והמלאכה, תחומים שהיו אז בעיקר בידי יהודים. המסחר עם פרוסיה, הגלוי והבלתי לגאלי, היה כולו בידי היהודים. משפחות אחדות התפרנסו מחכירת האגמים שבסביבה ומסחר דגים. בין בעלי המלאכה היהודיים בלטו החייטים והסנדלרים ואחדים עסקו במקצוע הבורסקאות. בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 היו יהודים בין מארגני הייצור התעשייתי בחוז'לה. בידי היהודים היו המנסרה ומלבנה.

הקהילה היהודית בחוז'לה התארגנה במחצית השנייה של המאה ה-19. אז הוקם בית הכנסת וקודש בית העלמין; כמו- כן התארגנה "חברה קדישא". על פריחתה של הקהילה בתקופה זו העיד בניין בית הכנסת, שהיה אחת הדוגמאות החשובות ביותר של בתי כנסת בנויי עץ שהקימו היהודים בפולין. בשנת 1905 שיפצו היהודים את בית הכנסת והוסיפו לו חלקים בנויים אבן, כגון הקיר המפריד את עזרת הנשים ואגף בקומת הקרקע. לקראת סוף המאה ה-19 הוקמו בחוז'לה שני בתי מדרש.

הרב הראשון בחוז'לה ששמו ידוע לנו היה ר' דוד ויינגרטן (כיהן בשנת 1855 בערך). בין השנים 1868-1860 כיהן במקום ר' יוסף לווינשטיין. בין השנים 1899-1897 שירת בקודש ר' יהודה לייב קובלסקי. הוא ייסד במקום ישיבה שלמדו בה כ-200 בחורים מערי הסביבה ואפילו מערים רחוקות יותר. ר' יהודה לייב עבר מחוז'לה לוולוצלאבק Właclawek ובשנות ה-20 נבחר להיות ציר בסיים הפולני. הוא היה אחד ממנהיגי "המזרחי" הדגולים בפולין. במקומו בא ר' ש' רוזנשטרויך. הוא כיהן בתפקיד רב העיר בין השנים 1912-1901. אחריו בא ר' חיים מרדכי ברונרוט. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר הרב ברונרוט לווארשה ואחר כך כיהן כמה שנים בקהילת צ'ייחאנוב Ciechanów. בסוף ימיו היה רב ואב"ד בתל-אביב. בשנת 1916 התמנה לרב בחוז'לה ר' מרדכי חיים סוקולובר. הוא המשיך לכהן עד שנת 1937, נפטר והוא קבור שם. משנת 1937 עד פרוץ המלחמה בשנת 1939, כיהן הרב פיינצוייג שנספה בשואה.

כמקובל בזמנים ההם היו בחוז'לה חדרים פרטיים, שבהם למדו רוב ילדי ישראל. רק לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה הוקם במקום בית ספר עברי ובו שתי כיתות.

במחצית השנייה של המאה ה-19 פשטה גם בחוז'לה החסידות לזרמיה השונים. בקרב החסידים בלטו חסידי גור, אלכסנדר, נובומינסק וסוחאצ'ב.

בשנת 1900 קם בחוז'לה החוג הציוני הראשון בשם "אהבת ציון". כ-50 איש הצטרפו אליו, אולם החוג בוטל בשנת 1904 בלחץ השלטונות ומפני שרבים מחבריו עזבו ועברו למקומות אחרים. הפעילות הציונית התחדשה רק לאחר שנת 1915, לאחר שקיבלו הארגונים הפוליטיים והתרבותיים רשות לפעול מידי שלטונות הכיבוש הגרמני. באותו זמן פעלה בעיר גם קבוצה של חברי ה"בונד" שנוסדה בשנת 1905. חבריה נרדפו בידי השלטון הרוסי ופעילותה היתה בלתי לגאלית עד ימי הכיבוש הגרמני.

בתקופה שבין 1918-1914 סבלו היהודים בחוז'לה סבל רב. מיד עם כניסת הגרמנים לעיר, בשנת 1915, החלו איכרים מכפרי הסביבה לפרוע ביהודים ולשדוד את חנויותיהם ובתיהם. במקום השתרר מחסור במצרכי מזון. כתוצאה מכך נמלטו יהודים רבים מן העיר. הנשארים במקום סבלו קשה ורבים מהם נותרו ללא אמצעים לקיום ונזקקו לסיוע הקהילה. על מנת להקל על המצב נוסדו האגודות "לינת הצדק", שתמכה בעניים ובבני משפחותיהם, "ביקור חולים", שטיפלה בעניים חולים, ו"תומכי עניים", שדאגה בייחוד לאספקת עצים לעניים בחורף. במקום נפתח מטבח עממי ובו חילקו חינם מנות מזון לנצרכים.

על אף ההרס והתנאים החומריים הקשים פתח הכיבוש הגרמני אפשרויות פעולה בפני המפלגות הפוליטיות והארגונים החברתיים; אז התחדשה גם הפעילות הציונית במקום. בשנת 1916 נוסדו סניפי "המזרחי" ו"צעירי המזרחי". בשנת 1917 נוסדה הסתדרות "צעירי ציון". בשנת 1918 התארגן סניף "אגודת ישראל". כמו-כן התרחבה הפעילות החברתית והתרבותית של קבוצות חברי ה"בונד" ו"פועלי ציון".

לאחר שנכנסו לחוז'לה יחידות הצבא הפולני החלו החיילים להתעלל ביהודים ושדדו מכל הבא ליד. בזמן מלחמת פולין וברית המועצות כבש הצבא האדום את חוז'לה לזמן קצר והעיירה עברה מיד ליד. בקרב שניטש בסביבות חוז'לה בין הצבא האדום לצבא הפולני נפצעו 12 יהודים תושבי חוז'לה. כשחזר הצבא הפולני וכבש את חוז'לה שוב פרעו החיילים הפולניים ביהודים בתואנה שהללו שיתפו פעולה עם הבולשביקים וירו לעבר החיילים הפולניים שהסתערו על העיירה. בפרעות אלה נרצח יהודי אחד ועשרה נפצעו. החיילים לא נמנעו גם ממעשי ביזה ושדדו דירות וחנויות של יהודים. המועצה היהודית המקומית שהתארגנה אד הוק מחתה נמרצות אצל השלטונות ואף בסיים בווארשה הגישו הצירים היהודיים שאילתה מפורטת בנושא זה. בעקבות זאת פסקו מעשי האלימות, אולם לא פסקה החרדה בקרב היהודים. רק לאט לאט החלו החיים לחזור למסלולם, אולם עוד זמן רב נותרו במקום עקבות אירועי המלחמה והקרב בין הפולנים לבולשביקים.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו יהודי חוז'לה להתקיים על אותם עיסוקים שעסקו בהם מכבר, היינו, מסחר, תעשייה זעירה ומלאכה. מספר יהודים התפרנסו מרוכלות בכפרי הסביבה. ענף ההלבשה היה הגדול בעיסוקים ואחריו בא ענף המזון. בין בעלי המלאכה בלטו החייטים, הסנדלרים, הכובענים והפחחים. מצבם הכלכלי של היהודים היה קשה. היהודים נאלצו להתחרות בקואופרטיבים של הפולנים שהוקמו בשנות ה-20. כמו-כן נפגעו היהודים מניסיונות האנטישמים להחרים את המסחר היהודי. המצב הכלכלי החמור נמשך עד מלחמת העולם השנייה. הציבור היהודי בחוז'לה הגיב על הקשיים בארגון מוסדות כלכליים, שנועדו להקל מעט את הקשיים שגרם תהליך ההתרוששות של היהודים. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה בא הג'וינט לעזרת היהודים בחוז'לה. בשנת 1928 נוסד בנק קואופרטיבי, שהעניק לסוחרים ולבעלי המלאכה אשראי בריבית נמוכה. גם הבנק הוקם בתמיכתו של הג'וינט. קופת גמילות חסדים שנוסדה כבר בשנות המלחמה הרחיבה את פעולתה וסייעה לנזקקים באשראי ללא ריבית. הקהילה הושיטה עזרה לדלים ביותר. חברת "לינת הצדק" הרחיבה את פעולותיה המסורתיות ובשיתוף עם חברת "ביקור חולים" הושיטה עזרה רפואית חינם לנזקקים.

כפי שאירע ביישובים יהודיים אחרים בפולין היתה גם בחוז'לה, בתקופה שבין שתי המלחמות, התעוררות בחיים החברתיים והפוליטיים ובחיי התרבות. מלבד הסתדרות הציונים הכלליים, שנוסדה בחוז'לה לפני מלחמת העולם הראשונה, פעלו בתקופה זו "המזרחי", "פועלי ציון" והרוויזיוניסטים, שהתארגנו במקום בשנת 1927. מלבדם התקיימו בחוז'לה ארגוני הנוער הציוני לזרמיהם השונים ולידם פעלו מועדונים, חוגי ספורט וספריות קטנות. לארגונים אחדים היו חוות הכשרה בסביבה. בחוז'לה פעלו סניפים של "אגורת ישראל", שהתארגנו עוד בימי מלחמת העולם הראשונה, ושל ה"בונד", שבשנות ה-30 גברה פעילותו.

בין המלחמות כיהן בחוז'לה ר' מרדכי חיים סוקולובר, שעלה על כס הרבנות בחוז'לה עוד בשנת 1916. אחרי פטירתו בשנת 1937 תפס את מקומו חתנו ר' מרדכי פיינצייג. הרב פיינצייג נספה בשואה.

לבית-הספר העברי (נוסד בשנת 1919) נוספו בשנות ה-20 שתי כיתות. אבל בשנת 1930 ביטלו השלטונות את ההסדר הקיים לפיו עברו התלמידים החל מכיתה ה' לבית-הספר הפולני הממלכתי, ומעתה צורפו כל הכיתות של בית-הספר העברי לבית-הספר הפולני.

בהנהלת הקהילה התחרו על השלטון הציונים ואנשי "אגודת ישראל". במועצת העירייה ישבו 4 חברים יהודיים.

בשנות ה-30 הלכה וגברה האנטישמיות בחוז'לה. עוד קורם לכן, בשנת 1927 ניפצו האנטישמים את השמשות בבניין בית הכנסת. בשנת 1934 התנפלו בריונים על קיבוץ ההכשרה של "צעירי המזרחי" ועשו בו הרס רב. בשנת 1937 הוצבו לפני חנויותיהם של היהודים משמרות כדי למנוע את כניסתם של קונים לא-יהודיים. עם התגברות פעולות החרם, בשנים 1937 - 1938 נסגרו כ-20 חנויות של יהודים ובמקומם נפתחו בתי עסק ובתי מלאכה בבעלות נוצרים ואלה התחרו עם בתי העסק הבינוניים והזעירים של היהודים.

אווירת המלחמה הורגשה בחוז'לה, ששכנה במרחק 1.5 ק"מ מן הגבול הפולני-גרמני, כבר באוגוסט 1939. ב-25 באוגוסט נורו יריות מן הצד הגרמני לעבר פקידי תחנת המכס הפולנית שהיתה ליד הגבול. בעקבות המקרה הזה החלו כל תושבי חוז'לה לברוח בבהלה גדולה לכל עבר. רוב היהודים בעלי האמצעים עברו לגור בווארשה ובסביבתה (בסוף שנת 1939 נמצאו בווארשה כ-300 מבני חוז'לה), אחרים מצאו מקלט בפשאסניש Przasznysz, בקראסנושלץ Krasnosielc, במאקוב מאזובייצקי Maków Mazowiecki, בצ'ייחאנוב Ciechanów ועוד. היו גם כאלה שהצליחו להימלט לאחר פרוץ המלחמה לשטחי ברית המועצות. רובם מצאו את מותם לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941.

הגרמנים נכנסו לחוז'לה כבר ביום הראשון של המלחמה. העיר חוז'לה היתה כמעט ריקה מתושביה - נותרו בה רק כמה פולנים ושלוש משפחות יהודיות. במשך השבוע הראשון של ספטמבר החלו לשוב הפולנים תושבי חוז'לה. רבים לקחו לעצמם את הרכוש שהשאירו אחריהם שכניהם היהודיים. אלה מבין היהודים שחזרו לאחר מספר שבועות מצאו את בתיהם ריקים מכל. ולמרות זאת היה המצב בחוז'לה, בהשוואה לעיירות אחרות, קל יותר, שכן היהודים לא התקשו למצוא כאן מקום מגורים ומצרכי מזון.

לאט לאט התקבצו במקום כ-130 יהודים. הם התגוררו בכל חלקי העיר, מרביתם בבתים שךהם, אבל הם היו חייבים להתייצב יום יום במפקדת המשטרה הגרמנית ולהירשם. כל הגברים נלקחו לעבודות כפייה והועסקו בחטיבת עצים, בניקוי העיירה, בסלילת כביש מהיר ובהריסת בתים לאורך רחוב גראניצ'נה. בין היתר נהרסו שם בית הכנסת, בית המדרש, המקווה ובתים רבים של יהודים. על העובדים היהודיים פיקחו בעיקר ה"פולקסדויטשה" (גרמנים בני המקום). בדרך כלל לא קיבלו היהודים שכר תמורת עבודתם. רק יהודים שהועסקו בסלילת כביש ע"י חברה גרמנית קיבלו 50% משכר העבודה של הפולנים¹⁾.

מתחילת המלחמה התקיימו היהודים בעיקר ממכירת חפציהם. אלא שהדבר נעשה קשה מיום ליום משום שהגרמנים החרימו מהם את דברי הערך, כלי עבודה, שמיכות פוך. עם הזמן נאסר על היהודים לערוך קניות בחנויות של פולנים ובמקום זאת נפתחה בשבילם חנות מכולת זעירה בבית פרטי ובה חולקו מצרכי מזון על-פי תלושים.

בהתחלה היה על היהודים לשאת על בגדיהם טלאי צהוב עגול בקוטר של 10 ס"מ; לקראת סוף שנת 1939 הם חויבו לענוד "מגן דוד" צהוב ועליו המלה "Jude'' (יהודי) בצד שמאל של החזה ועל הגב מצד ימין. סימן זה היה מקובל בכל אזור "בצירק ציחנאו", שבו היתה כלולה חוז'לה.

בתאריך 8.12.1941 ²⁾ גורשו כל יהודי חוז'לה למאקוב מאזובייצקי ומשם גורשו לגיטו מלאבה, בתאריך 18.11.1942, על מנת לחסלם מאוחר יותר בטרבלינקה ואושוויץ.

בשנת 1939 מנתה הקהילה היהודית בחוז'לה כ-1,000 איש. ראשוני היהודים מבני חוז'לה נרצחו עוד ב-8 בספטמבר 1939 בעיירה קראסנושלץ, שם נורו בבית הכנסת בידי הגרמנים בין 41 ל-85 איש, בני המקום ופליטים. גם בעיירה פשאסניש נרצחו כמה מיהודי חוז'לה. לפי עדות אחת נהרגו בחוז'לה עצמה 36 יהודים.

בסך הכל הושמדו בידי הנאצים 219 משפחות יהודיות מחוז'לה. רוב היהודים מצאו את מותם בסוף 1942 במחנות ההשמדה טרבלינקה ואושוויץ.

לאחר המלחמה לא נותר בחוז'לה זכר ליישוב היהודי שהיה קיים שם, חוץ מבית הקברות שהוחזר לאירגון יוצאי חורז'ל. הוקמה באתר מצבה לזכר יהודי חורז'ל והאתר מגודר ושמור על ידי שומר פולני בתשלום.

1) ע"פ מר דוד פישרונג, שמעיד שגם עבד בעבודות אלה ולא קיבל כל פיצוי, ולו חלקי. הוא היחידי שהיה בחורז'ל עד היום האחרון, כלומר עד שהובילו את היהודים בעגלות רתומות לסוסים אל הגיטו בעיר מאקוב מזוביצקי Maków Mazowiecki.

2) את התאריך המדויק של הגרוש מסר מר. דוד פישרונג שהיה בין המגורשים, היחידי שניצל.

איוו"א (יודישער וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט ניו יורק) אדרפ 49.

אצ"מ (הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים) S-5/1707 , Z-4/2023 , Z-4/3569/III

ספר זיכרון לקהילת חורז'ל – כאזשעל, תל-אביב תשכ"ז

ספר זיכרון לקהילת מאקוב מאזובייצק, תל-אביב 1969, עמ' 244,245,313

ספר זיכרון, קהילת פרושניץ, תל אביב 1974, עמ' 173, 181

בירן פנינה, לחובר שמואל, נשר יוסף, פאטער מתתיהו, פרנקל דוד, קובל משה, שניאדובר גרשון

יוכט מנחם, כרמי משה, לבבי שלמה, נשר יוסף, סגל חיה, סוקולובר אברהם, פרנקל יעקב, קובל משה, שחורי חינקה

Published by the Organization of Former Residents of Chorzele in Israel Februar Tel Aviv 1967

Biran Pnina, Lachower Szmuel, Nesher (Adler) Yosef, Fater Matetyahu, Frenkel Dawid, Kowal Mosze, Śniadower Gerszon

SURNAME	MAIDEN NAME	First Name		page
ADLER		Mosze-Szymon		260
ADLER		Abraham-Michael		260
ADLER		Rozka		260
ADLER		Gitel		260
AJCHLER		Yehuda-Nechamia	and the children	260
AJCHLER		Bajla-Rywka	wife of Yehuda-Nechamia	260
AJZENSZTADT		Mosze	and family	260
ALTER	AJZENSZTADT	Hela		260
ANACHOWICZ		Akiwa	and family	260
ARTENSZTAJN		Berl	and family	260
ARTENSZTAJN		Abraham-Mordechai		260
ARTENSZTAJN		Aszer	and family	260
ASZ		Meir	and wife	260
ASZ		Motel	and mother	260
BACHRACH		Abraham-Yosef		260
BACHRACH		Chana-Rachel		260
BACHRACH		Meir-Mosze		260
BACHRACH		Bat-Szewa		260
BACHRACH		Miriam		260
BAJLOWICZ		Sara		260
BAJSZWIGER		Ester	and family	260
BEKERMAN		Aharon-Motel	and family	260
BERENT		Michael	and family	260
BERGER		Fajwel-Berl	and family	260
BERLINER		Binjamin	and family	260
BERLINER		Ziskind	and family	260
BERLINKA		Dawid-Ber	and family	260
BERLINKA		Jochanan	and family	260
BLENKITNER		Icchak	and family	260
BOIMGARTEN		Chaja	and family	260
BRENER		Berl	and family	260
BRENER		Fiszele	and family	260
BRENER		Simcha	and family	260
BRENER		Zisa	and family	260
BRENER		Szifra	and family	260
BRENER		Berl	and family	260
BRENER		Dan	and family	260
BRENER		Zalman-Meir	and his wife	260
BRENER		Berl	and family	260
BULMAN		Szlomo	and family	260
CIECHANOWSKI		Szalom	and family	263
CIECHANOWSKI		Berl	and family	263
CIECHANOWSKI		Mosze	and family	263
CIECHANOWSKI		Gerszon	and family	263
ĆWIERKOWSKI		Mosze	and family	263
CYGENBOK		Mosze	and family	263
DAWIDZON		Glika	and family	260
DZIEDZIC		Mosze-Zurech	and family	260
DZIEDZIC		Henech	and family	261
DZIEDZIC		Fajwel	and family	261
DZIEDZIC		Yeszayah	and family	261
ELBOIM		Pinchas		262
ELBOIM	PRZYSUSKIER	Sara		262
FAJNCAG		Jecheskiel Hakohen	Rabbi	262
FAJNCAG		Chana Dwora	wife of the Rabbi	262
FAJNCAG		Ester-Rachel	child of the Rabbi	262
FAJNCAG		Noach	child of the Rabbi	262
FAJNCAG		Yosef	child of the Rabbi	262
FATER		Tewil	and family	262
FATER		Eli-Lajb	and family	262
FATER		Szalom	and family	262
FATER		Mosze	and family	263
FISZERUNG		Jechiel	and family	263
FLOYDA		Abraham	and family	263
FRAJMAN		Jeszayah	and family	263
FRENKEL		Szmuel	and family	263
FRENKEL		Szalom	and family	263
FRENKEL		Szabtai	and family	263
FRIDMAN		Mordechai-Mendel		263
FRIDMAN		Ester		263
FRIDMAN		Chana		263
FRIDMAN		Jakob		263
FRIDMAN		Rywka		263
FRIDMAN		Simcha Bunim	son of Jakob & Rywka	263
FROM		Motel	and family	263
GARBOWICZ	TIKOLSKER	Raszka		260
GARDI		Chaim	and family	260
GERLICZ		Herszel	and family	260
GERSZTAJN	ROZENCWAJG	Sara Chana	and family	260
GEWELB		Yudel	and family	260
GEWELB		Natan	and family	260
GEWELB		Szalom-Icchak	and family	260
GLIKOWSKI		Jecheskiel	and family	260
GLIKSBERG		Herszel	the Rabbinical Judge (Dayan) and his family	260
GOLDSZLAK		Hersz	and family	260
GRAJCER		Abraham	and family	260
GRINBERG		Herszel		260
GRINBERG		Ester	sister of Herszel	260
GROSKIND		Szalom	and family	260
GROSKIND		Szajndel		260
GROSKIND		Mendel	and family	260
GRZEBIULKA		Aharon-Lajb	and family	260
GRZEBIULKA		Eliahu	and family	260
GRZEBIULKA		Dawid-Hersz	and family	260
GURMAN		Abraham	and family	260
GURMAN		Aharon	and family	260
GURMAN		Judel	and family	260
GURMAN		Nachman	and family	260
GURMAN		Szmuel		260
GURMAN		Miriam	and family	260
GUTLEZER		Welwel	and family	260
GWIAZDA		Mosze-Aharon	and family	260
HECHT		Lea	and family	261
HECHT		Chaim	and family	261
HENDLER		Mosze	and family	261
HERCOG		Chaja		261
HERCOG		Rachel-Zisl		261
HERCOG		Zalman	and family	261
HOCHMAN		Szlomo	and family	261
IDELSZTAJN		Kopel	and family	260
IGLER		Berl-Lajb	and family	260
IGLER		Chaim	and family	260
JABLONKA		Hercke	and family	261
KAC		Mendel	and family	261
JUCHT		Dawid-Hersz	and family	261
JUCHT		Herszel	and family	261
JUCHT		Herszel	and family	261
JUCHT		Chaim-Wolf	and family	261
JUCHT		Jakob		261
JUCHT			wife of Jakob	261
JUCHT		Golda	and son	261
KAC		Lajbel	and family	261
KAMINSKI		Eliahu	and family	263
KARZENIAK		Abraham	and mother	263
KARZENIAK		Motel	and family	263
KOZICE		Icchak-Meir	and family	263
KITNIK		Icchak	and family	263
KLECZEWSKI		Yochanan	and family	263
KNOPF		Abraham-Icchak	and family	263
KNOPF		Malka		263
KNOT		Mosze	and family	263
KNOT		Gitel		263
KOHEN		Mosze-Mendel	and family	261
KOHEN		Jechiel	and family	261
KOHEN		Chaim	and family	261
KOHEN		Towa		261
KOHEN		Chana	and family	261
KOREN		Czadok	and family	263
KOWAL		Dawid	and family	263
KOWAL		Tana	and family	263
KOWAL		Fajwel	and family	263
KRYSZTAL		Chaim-Szmuel	and family	263
LAKREC		Mosze	and family	262
LANIENTER		Natan	and family	262
LANIENTER		Motl	and family	262
LANIENTER		Icchak	and family	262
LANIENTER		Simcha	and family	262
LERNER		Abraham	der shoichet (ritual slaughterer)	262
LEW		Zalman	and family	262
LEW		Mendel	and family	262
LICHTENSZTAJN		Motl	and family	262
LICHTENSZTAJN		Herszel	and family	262
LICHTENSZTAJN		Arcze	and family	262
LINDENBERG		Lajbel	and family	262
MAKOWER		Baruch	and family	262
MAKOWSKI		Lea		262
MAKOWSKI		Welwel		262
MAKOWSKI		Frymet		262
MALINIAK		Gabriel	and family	262
MALINIAK		Jecheskiel		262
MARGOLIS		Meszulam	and family	262
MILSZTAJN		Icchak-Meir	and family	262
MILSZTAJN		Dawid-Arie	and family	262
MILSZTAJN		Zalman	and family	262
MILSZTAJN		Chana-Mindel	and family	262
MONDERSZTAJN		Szlomo	and family	262
MONDERSZTAJN		Israel-Jakob	and family	262
MONDERZYCKI		Israel-Szalom	and family	262
NADEL		Icchak-Meir	and family	262
PINDIK		Hersz-Ichhak	and family	262
PINDIK		Yosef	and family	262
PIENICA		Natan	and family	262
PSZENICA		Szlomo	and family	262
PSZENICA		Miriam-Lea	wife of Szlomo	262
PRZYSUSKIER		Menachem Mendel		262
PRZYSUSKIER		Pinchas		262
PRZYSUSKIER	LODZWERSKI	Krosa		262
PRZYSUSKIER		Jakob-Meir		262
PRZYSUSKIER		Szajndel	wife of Jakob-Meir	262
PRZYSUSKIER		Chaja-Fajga		262
PRZYSUSKIER		Abraham-Yehuda		262
RABINOWICZ		Wolf	and family	263
RABINOWICZ		Naftali	and family	263
RICHTER		Icchak-Meir		263
RICHTER		Fruma	daughter of Icchak-Meir	263
RICHTER		Motel		263
RICHTER		Yochewet	wife of Motel	263
RITERBAND		Lajzer	and family	263
RITERBAND		Ajzik	and family	263
RITERBAND		Zisa-Chaia	and family	263
RITERBAND		Jechiel	and family	263
RITERBAND		Natan	and family	263
RITERBAND		Cirel		263
ROGEN		Israel-Jakob	and family	263
ROGEN		Szlomo-Aszer	and family	263
ROZEN		Hersz-Icchak	and family	263
ROZENBLUM		Icchak	and family	263
ROZENCWAJG		Chaim		263
ROZENCWAJG		Perl		263
RUSTKER		Sara		263
RUSTKER		Fajga		263
SEGAL		Icchak		262
SEGAL		Dawid		262
SEGAL		Yerachmiel	and a sister	262
SLAWNY		Icchak-Meir	and family	262
SIEROTA		Abraham	and family	263
SIEROTA		Motel		263
SIEROTA		Miriam		263
SIEROTA		Kajla		263
SIEROTA		Meir		263
SNIADOWER		Szymon		263
SOKOLOWER		Mordechai-Haim	Rabbi	262
SOKOLOWER		Liba	wife of the Rabbi	262
SOKOLOWER		Ben-Cion	and family	262
SOKOLOWER		Matatyahu	and family	262
SOKOLOWER		Sara		262
SOKOLOWER		Rywka		262
SPADNIK		Mosze	and family	262
STUDENT		Natan	and family	262
STUDENT		Chaja		262
SZAFT		Dawid	and family	263
SZER		Abraham	and family	263
SZER		Israel	and family	263
SZKOPF		Mosze-Hersz	and family	263
SZLOMOWICZ		Chaim-Yosef	and family	263
SZMIDT	FRENKEL	Malka	and family	263
SZTAJN		Lajb-Hersz		263
SZTAJN		Chaja-Rywka	and family	263
SZTAJN		Israel-Natan	and family	263
SZULC		Zalman	and family	263
TAUB		Gdalia	and family	261
TAUB		Sara		261
TEHILIM		Yosef		263
TEHILIM	RICHTER	Dwora		263
TEHILIM		Noami	daughter of Yosef & Dwora	263
TIK		Josef	and family	261
TIKULSKER		Chana-Rachel		261
TIKULSKER		Nachman	and family	261
TIKULSKER		Lea	and family	261
TIKULSKER		Icchak	and wife	261
TIKULSKER		Golda		261
TIKULSKER		Liba-Rojza	and family	261
TIKULSKER		Mindel	and family	261
TIKULSKER		Dwora	and family	261
TIKULSKER		Rywka	and family	261
WAJNGARTEN		Chawa	and family	261
WALD		Israel-Menasze	and family	261
WANGEL		Malia		261
WALIS		Mendel	and family	261
WALIS		Jakob	and family	261
WANSZAK		Liba	and her son	261
WENGROWSKI		I.	and family	261
WINA		Aharon	and family	261
WINA		Benjamin	and family	261
WINA		Yosef-Dawid	and family	261
WINERSZTAJN		Icchak-Meir	and family	261
WINERSZTAJN		Michael	and family	261
ZAGACKER		Ichak-Dawid	and family	261
ZAGACKER			brother and sister	261
ZEMEL		Zalman-Mosze	and family	261
ZEMEL		Chaja-Bajla	and family	261
ZEMEL		Abraham	and family	261
ZEMEL		Chana	and family	261
ZIELAZNA			and family	261
ZILBERMAN		Jakob	and family	261
ZILBERMAN		Jakob-Mosze	and family	261
ZILBERMAN		Chaim-Awigdor	and family	261
ZIMAN		Motel	and family	261

סיפורו של דוד פישרונג מחורז'ל פולין אל ארץ ישראל

סדר הפרקים

פרק א' ילדות 2

- הקיץ האחרון 16

התמונה המשפחתית היחידה שלי, צולמה בעת הקמת המצבה של סבתא לאה (מימין לשמאל: אני, אמא מחזיקה את לייבל, אבא מחזיק בידו של שלמה).

ילד הייתי ואף בגרתי, אך מעולם לא יכולתי לשער בנפשי אילו טלטלות יזמנו לי חיי. למעשה, איש לא יכול היה לצפות שכאלה יהיו פני הדברים. אני הנני היחיד מבני עירנו חורז'ל שנותר בין החיים, לאחר שעמדתי בשבעה מדורי גיהינום – אירועים שונים ומשונים עברו עליי, וסאת ייסוריי נגדשה; נדמה כי לא ייתכן שאדם אחד יכיל כל זאת בימי חייו, ארוכים ככל שיהיו.

לבדי ניצבתי מול המערכת המשומנת, הנוראה, של הנאצים, בבדידות, ואף על פי כן יכולתי לה. אבל המקום הנכון להתחיל ממנו הוא ההתחלה.

נולדתי ב-26 במארס 1925 בחורז'ל, עיר בפולין, השוכנת 120 קילומטרים מוורשה, קרוב לגבול עם גרמניה, מה שקרוי אוסטפרייסן. לפני המלחמה, הייתה זו עיר שלווה ושקטה שנהנתה מקרבה זו לגרמניה, אך גאה הייתה להיות חלק מפולין. עם זאת, הקרבה לגרמניה הייתה בעוכרינו, משום שהביאה אלינו את הנאצים מיד עם תחילת המלחמה, ב-1 בספטמבר 1939.

ושוב מקדים אני את המאוחר. ראשית, אספר מעט על עצמי.

אני הבן הבכור לאימא מרים לבית פרנקל ולאבא יחיאל לבית פישרונג, שנישאו בשנת 1924. טקס הנישואים וחגיגת הכלולות התקיימו בחורז'ל ברוב שמחה ואושר, ושנה לאחר מכן נולדתי אני, דוד.

לאחר שנישאו הוריי, גרה המשפחה החדשה במשך זמן מה בבית ששכרו בני הזוג הצעיר מגוי בשם מילוצקי. גם אני התגוררתי עמם בבית זה. מאוחר יותר רכש עבורנו סבא אליעזר-חיים פישרונג בית משלנו ברחוב אוגרודובה מס' 14. לאחר שעזבו בני משפחתו של אבי את חורז'ל ונסעו לארצות הברית, הצטרפה אלינו גם סבתא לאה שהייתה רתוקה למיטתה. היא גרה עמנו בחדר נפרד עד יום פטירתה בשנת 1931. הבית הזה קיים ועומד על תלו עד עצם היום הזה באותו הרחוב.

היה זה בית חד-קומתי, דומה לרוב בתי העיר, ובנוי כולו מעץ. מאחור הייתה לנו חצר גדולה למדיי, שבה מחסן נפרד לעצי הסקה ומחסן נוסף לאחסון פריטים שלא נזקקנו להם בחיי יום-יום. ליד הבית הייתה לנו גם גינה, ובה גידלנו בעצמנו ירקות ואף פרחים. למעשה, גרנו רק בחצי הבית, בשני חדרים. אחד החדרים היה מטבח מרווח ובו פינה שהיוותה חדר עבודה שבו שקד אבא על מלאכת החייטות. החדר השני היה חדר המשפחה ובו מיטות ההורים והילדים, החדר שבו בילינו את לילותינו בתקופה שלפני המלחמה. בחציו השני של הבית התגוררה לאורך שנים משפחה אחרת, משפחת אש. בני משפחת אש גרו בביתנו ללא תשלום שכר דירה, כחלק מן העסקה שערך סבי כשהגענו לבית הזה.

התנאים הפיזיים בחורז'ל היו מוגבלים למדיי. האורות בפנסי הרחוב דלקו רק עד חצות הלילה, ואחר-כך הוחשכו רחובות העיר. בית החרושת לחשמל הפסיק את עבודתו אחרי חצות ולכן הכול היה חשוך. מים זורמים לא היו בעיר, והיינו צריכים להביא את המים מהנהר הסמוך או מהבאר של טמובסקי, השכן ממול. הייתה לנו חבית עשויה אמייל לבן, גדולה, לבנה ויפה, שבה אגרנו את מי הנהר לשם הרתחה. ההסקה בימי החורף נעשתה בעץ, בפחם או בטוּרף – המוכר גם בשם כּבוּל – לפי המצאי, ואת חומרי ההסקה הללו אחסנו במחסן שבחצר. התנור ניצב אל קיר משותף בין המטבח לסלון, כך שהוא חימם את כל החלק שלנו בבית.

המטבח בבית היה ממלכתה של אימא, שטרחה בו כל ימות השבוע על הכנת ארוחות. פינת העבודה הייתה ממלכתו של אבא, שהיה חייט לבגדי גברים. בפינת העבודה עמדה מכונת תפירה גדולה ולצדה שולחן גדול לגזירת הבדים. במקום קטן זה תפר אבא בגדים לאנשי העיר. אני זוכר את קולות הגזירה והתפירה, אפילו בלילה עת עליתי על משכבי. מפעם לפעם היה אבא נוסע לוורשה, כדי לקנות סחורה היישר מבתי החרושת לבדים. מנסיעותיו אלה לעיר הגדולה היה חוזר ובאמתחתו בדים, חוטים ודוגמאות, כדי שיוכל לתפור חליפות לפי הזמנה ולמכור אותן.

אהבתי את נסיעותיו של אבא לעיר הגדולה, משום שהיה חוזר ובידיו כל טוב, אם לצורכי מלאכתו ואם הפתעה מיוחדת לי, הילד – כפתור מעניין או צעצוע קטן. אף שהרגשנו בחסרונו מיד עם יציאתו מן הבית לנסיעה שכזו, ניחוחה של העיר הגדולה שהיה מתלווה אליו בשובו היה משכר אותי, הילד בן העיר הקטנה.

השלב הבא היה לימודי חומש, רש"י ותפילה, ולאחר מכן עברתי למורה בכיר יותר, חיים אהרון פיקרש שלימדני כשנתיים. המורה איצ'ה מאיר נאדל, השכן אשר התגורר ברחוב שלנו, היה גם המורה ללימודי הכתיבה בעברית וביידיש. המורה הבא היה המורה בן-ציון שלימד אותי חומש וגמרא. רק לאחר שהתקדמתי יפה בלימודיי, עברתי אל המורים לינדנבוים ואייזנשטד, שלימדוני גמרא באופן מתקדם יותר, תוספות ומשניות. נהניתי מאוד ללמוד ולרכוש ידע, במיוחד אצלם, כי אלה היו מורים שהחזיקו בשיטות חינוך מתקדמות יותר. כלומר, לפעמים, לשם הגיוון, הוציאו אותנו קצת לאוויר הצח כדי לראות את הטבע ולחוש בו, ולהמשיך בלימודים באופן חווייתי. כילד, אהבתי להתרשם מהעולם הסובב אותנו ולא אהבתי להישאר ספון וללמוד בחדר סגור.

בגיל חמש כבר ידעתי לקרוא ולכתוב גם ביידיש. גאה מאוד הייתי בכישוריי החדשים, קראתי הרבה ונהניתי מכך. המורה היה קפדן והקפיד גם על כתיבה קליגרפית של האל"ף-בי"ת. מי מהילדים שלא כתב יפה כנדרש, ספג מכות על אצבעות היד, עד שהצליח ללמוד כתיבה תמה מהי.

מדי בוקר, בשעה מוקדמת וטרם היציאה לבית הספר, הייתי מביא מהמאפייה של הרצקה לחמניות, כדי שאימא תכין לי אוכל. זה היה התפקיד הקבוע שלי. עם תום הלימודים הייתי חוזר הביתה לאימא, שחיכתה לי וביקשה לשמוע איך עבר עליי יומי. אימא הייתה מסורה מאוד למשפחה, וטיפלה בנו היטב.

הייתי ממונה גם על הקניות במכולת של אסתר-ליבה פרנקל ועל הבאת החמין למאפייה. מדי יום שישי בשעות אחר הצהריים, הייתי ממהר אל המאפייה של הרצקה ומביא לשם את סיר החמין של שבת שהכינה אימא, כדי להכניס אותו לתנור הגדול. בשבת בצהריים, לאחר התפילה, הייתי ממהר שוב אל המאפייה, כדי להביא את החמין הביתה. אורח החיים במשפחה היה דתי מסורתי, בדומה לרוב תושבי עירנו. לאבא למשל לא היה זקן, אבל היה לנו מקום קבוע בבית הכנסת. הילדים היו משתתפים בתפילות בכל ערב שבת ובשבת, ואבא אפילו היה מתפלל כל יום. שמחתי להתלוות אליו לתפילות, במיוחד בערב שבת לאחר שאימא הדליקה נרות, ובשבת. אווירת השבת הורגשה היטב בעיר, שהרי רוב החנויות היו בבעלותם של יהודים ועל כן סגורות היו ביום הקדוש, החל מערב שבת, סמוך להדלקת הנרות. אווירה מיוחדת זו שרתה על עירנו כבר עם תחילת ההכנות לקראת השבת, ואף אני הייתי נוטל חלק בכך ועוזר לאימא בכל עבודות הבית כאשר חזרנו מתפילת ליל שבת בבית הכנסת, חיכתה לנו סעודת השבת המיוחדת שאימא טרחה עליה במשך כל שעות יום שישי עד כניסת השבת. השולחן היה מכוסה במפה לבנה והנרות דלקו בפמוטי הכסף המיוחדים. אבא קידש על היין ועל החלות, וכולנו התכבדנו בלגימה מהיין. מיד אחר-כך בצע אבא נתח מהחלה המתוקה וכל אחד התכבד בחלקו. היות שאהבתי את החלק הקשה בחלה, היה אבא שומר אותו עבורי. מיד לאחר מכן החלה הארוחה החגיגית של ערב שבת. המנות היו קבועות, וידענו לצפות את הטעם הנהדר של הדג הממולא, הגעפילטע-פיש, שהוגש כמנה ראשונה, את חמימותו המנחמת של מרק עוף הצח שהוגש כמנה שנייה ואת השובע והרגיעה שינוחו עלינו לאחר מנה עיקרית של בשר עוף וירקות. לקינוח היינו מקבלים מרק פירות, קומפוט חגיגי. עם תום הסעודה היינו נושאים את ברכת המזון.

בשבת בבוקר היה אבא, לוקח אותי עימו לבית הכנסת אל המקומות הקבועים שלנו. הייתי מקשיב בתשומת לב לקריאת הפרשה של השבוע והתפללנו יחד. מכיוון שאנחנו מבית לוי הוזמנו לעלות לתורה, כשהעלייה לתורה נקנתה כמובן בכסף מלא, והייתה תרומה נאה לבית הכנסת. לאחר התפילה הייתי ממהר אל המאפייה כדי להמתין בחברת אחרים לפתיחת התנור, וזכורים לי הריחות הטובים והמהבילים שעטפו אותנו ברגע שנפתח וכל סירי החמין הוצאו ממנו.

משזיהיתי במהירות את הסיר שלנו, הייתי ממהר אתו הביתה. טעמו הנהדר של החמין, שכלל תפוחי אדמה ושעועית, קישקע והעלזאלע, וכן את הקוגל השחום המיוחד של אימא, עדיין נותר בפי גם לאחר כל אותן שנים קשות. ייתכן שניחוחות וטעמים אלו נטמעו בי, והם אלו שהחזיקו אותי בעתות רעב קשות שבאו עליי שנים אחר-כך.

חגי ישראל נחוגו על פי מיטב המסורת ובהקפדה יתרה על פרטים. ובדומה לאווירת השבת, גם אווירת החג הורגשה היטב בעיר. בכל חג התלבשנו בבגדים חגיגיים, אבל ראש השנה ויום כיפור היו חגיגיים במיוחד, מפני שאז היינו הולכים מוקדם להתפלל בבית הכנסת והאוכל היה חגיגי, שונה ומיוחד. מאז אותם ימים מתמלא אני בתחושה חגיגית בכל יום כיפור, ובמיוחד בעת ברכת הכוהנים. כל הלוויים ובהם אבי היו עוזבים את מקומותיהם והולכים אל הכוהנים לשרתם בעת נטילת הידיים לפני הברכות. אני זוכר את הסעודה המפסקת שהחלה את התענית, ואת היום החדש שהיה חגיגי בשל הצום ותחושת ההזדככות שליוותה את תפילת השחרית. אני זוכר לטובה גם את חג פורים, הסמוך ליום הולדתי, גם בזכות סמיכות זו וגם בזכות התחפושות הססגוניות של כל הילדים. אהבתי להסתובב בין בתי המשפחה והחברים ולחלק משלוחי מנות שהכינה אמא. את משלוח המנות היינו ממלאים באוזני המן טעימים שהכינה אמא, שמים על-גבי צלחת ועוטפים בפיסת בד שנכרכה בתחתית הצלחת. בעת שהחזקנו את משלוח המנות דומה היה למטריה. עוברי אורח שעברו בעת החלוקה היו שואלים אותנו מה יש במשלוח המנות? ואילו אנחנו היינו עונים אילו אמא הייתה רוצה שתדעו מה בפנים, לא הייתה מכסה אותו כך. תכונה מיוחדת אפפה את העיר שלנו גם בימים שלפני חג הפסח. המאפייה שלנו הוכשרה במיוחד לחג וכל פירור חמץ סולק. הכנת המצות במאפייה והבאתן הביתה הייתה טקס מיוחד בפני עצמו, שניתן לבצעו רק לאחר הכשרת הבית לפסח. בערב הפסח היה אבא בודק חמץ, ואני שימשתי עזר לידו בהחזקת הנר. רק לאחר שהיינו בטוחים שאין זכר לחמץ בבית, הורדנו את הכלים המיוחדים של פסח מעליית הגג. לקראת החג דאגה אימא לבגדים חגיגיים לכל בני המשפחה. בליל הסדר הסבנו כולנו לשולחן, ואיש איש התכונן לקריאת ההגדה. העיקר עבורי היה הקראת הקושיות והחיפוש אחרי האפיקומן. בכל פעם היה אבא מחביא את האפיקומן במקום אחר, כך שניתן יהיה למצוא אותו בנקל. משמצאתי את האפיקומן, הייתי מוסר אותו לאבא תמורת מתנה קטנה.

שעות אחר הצהרים של שבת היו עת לביקורי משפחה וידידים. היינו מתארחים או מארחים בני משפחה וידידים, כמעט בכל שבוע. בשבת אחר הצהרים היו סבא שלום וסבתא רחל באים אלינו לביקור משפחתי, ואליהם היו מצטרפות הדודה שרה שהייתה אז עדיין בחורה צעירה, הדודה פריידה המבוגרת ממנה, שלא הייתה נשואה עדיין, מלווה בחברתה חוה שהתגוררה בקרבת מקום. כולם התכבדו בעוגה שהכינה אימא בערב שבת ושתו כוס תה מנחה. שוחחנו על שהתרחש במשך השבוע במשפחה, בעיר וגם מחוץ לה.

אל הדודה מלכה הייתי נוסע בחופשות בית הספר, בקיץ, מרחק של כ-50 קילומטרים מחורז'ל, שם ביליתי מספר שבועות. חבריי למשחקים בצ'כנוב היו ילדיה, בני הדודים שלי, וילדי השכנים במקום. זירת המשחקים הייתה החצר שלהם שהייתה מרווחת מאוד.

חודשי קיץ אלה זכורים לי כתקופה של ילדות מאושרת נטולת דאגות פרנסה ואימי מלחמה, וחרותים בנפשי כערש ילדות תמים של עת חופשה מלימודים. גם עם אחיה של אימא, הדוד זעליג פרנקל, שהיגר לעיר לידס, באנגליה והקים משפחה, שמרנו על קשר, שהתבטא במשלוח ובקבלת תמונות ומכתבים. הצורך לשלוח תמונה היה ההזדמנות היחידה שבה התכנסנו כולנו לצילומים משותפים. הצילומים היו נדירים ויקרי ערך, וכדי לבצעם נדרשנו להתארגנות ולהערכות כלכלית. בזכות הדודים שמעבר לים, זכיתי לגבש מחדש את זיכרונות ילדותי שנופצה במהלך המלחמה ולא נותר לה זכר. למשל, לאחר שסבתא לאה נפטרה ונקברה בבית הקברות היהודי בחורז'ל, הצטלמנו כולנו ליד המצבה שהוקמה שנה לאחר מותה. התמונה נשלחה לדוד זעליג באנגליה, ולכל אחד מבני המשפחה בארצות הברית. לאחר שנים הצלחתי להשיג עותק של תמונה זו, ולמעשה זו המזכרת היחידה שנותרה לי בדמות צילום משפחתי.

הדודה מלכה ובעלה אייזיק שמידט Aunt Malka and her husband Ajzik Szmidt

עד גיל חמש הייתי הילד היחיד במשפחה, וזכיתי למלוא תשומת הלב והפינוק. במיוחד השקיעה בי דודתי לאה, אחותה של אמי, שפינקה אותי, התעניינה בחינוך שקיבלתי ואף לימדה אותי באופן אישי בנוסף ללימודיי בחדר ובבית הספר. כשמלאו לי חמש, נולד אחי שלמה, ושנתיים אחר-כך נולד אחי לייבל, ומאותה עת נאלצתי לחלוק את הפינוקים ותשומת הלב עם הקטנים שבמשפחה. עם הולדתם, הפכתי לאח הבכור, ולמעמד זה נלוו יתרונות וחסרונות. בכל זאת, נהניתי להיות אח בכור ואהבתי לשחק עם אחיי.

לאחר הולדתו של שלמה אחי התכנסנו מדי בוקר כל ילדי החדר שלי לטקס קריאת שמע בסמוך למיטת הרך הנולד והיולדת. לאחר סיום קריאת שמע בפני היולדת, התכבדנו במיני עוגיות וסוכריות. את הטקס קיימנו מדי יום עד ליום ברית המילה של שלמה. כעבור שנתיים חזר הטקס על עצמו לאחר הולדתו של אחי לייבל, ואז הצטרף אחי שלמה לקריאת שמע, לשמחה ולסוכריות.

כשמלאו לי שבע, הגיעה שעתי להיכנס לכיתה א' של בית הספר הממלכתי. זאטוטים רבים עברו מן החדר לכיתה א' זו, וכך נפתחה לנו כיתה של יהודים בלבד. גם המורה שלנו, רבינוביץ, היה יהודי, וללמוד למדנו בביתו של פייבל קובל, גם הוא יהודי. עם זאת, הלימודים התנהלו בשפה הפולנית. יחד איתי למדו חבריי בני גילי, שאותם הכרתי עוד מהחדר, והתגוררו בקרבת מקום מגוריי, ולכן חברנו הן למשחקים והן להכנת שיעורי הבית. לשמחתי, לא קיבלנו הרבה שיעורים, אבל אני הייתי תלמיד חרוץ ושקדן. את לימודיי בכיתה א' סיימתי בציונים טובים.

בכיתה ב' הצטרפנו לבית הספר הממלכתי הכללי, מה שעורר בי התרגשות רבה. עכשיו התקצר המרחק בין הבית לבית הספר, מפני שבית הספר שכן ליד הכנסייה הקרובה לביתנו ברחוב אוגרודובה. שפת הלימוד הייתה כמובן פולנית, השפה הרשמית במדינה. עכשיו הייתה הכיתה מעורבת, שליש מהתלמידים יהודים ושני-שלישים תלמידים נוצרים פולנים. חלקם אנטישמיים. אבל אנחנו היהודים היינו מאוחדים ושמרנו על קשר זה עם זה, גם בעת הלימודים וגם בשעת ההפסקות.

רמת הלימודים שלנו, היהודים, הייתה גבוהה יותר מזו של הפולנים, ואלה לא הסתירו את קנאתם וביקשו להתנכל לנו.

תמונת סיום ביה"ס היסודי בחורז'ל שנת 1939 (אני עומד בשורה האחרונה)

A photograph made by the end of the elementary school in Chorzele, 1939 (I stand at the last row)

עם תום הלימודים חזרתי הביתה לאימא ולאחיי הקטנים. עזרתי לה מעט ולאחר מכן התפניתי ללימודיי בחדר, בשעות אחר הצהרים. בחדר נמשכו לימודי התנ"ך והגמרא. על אף השעות הארוכות שהקדשתי ללימודים, נהניתי ללמוד דברים חדשים. בבית הספר, אהבתי במיוחד חשבון וגיאוגרפיה, ותחביבי היה איסוף בולים, כי כך למדתי על העולם מסביבנו. מצאתי גם זמן להצטרף לארגונים ציוניים כמו תנועת "גורדוניה", שהייתה מבוססת ופופולארית מאוד בחורז'ל. נהגנו להתכנס לעת ערב באולם התרבות הגדול והמרווח, ולדון בנושאים חברתיים וציוניים.

עם חלוף הזמן, כשהגעתי לכיתה ו', עברנו לבית-ספר גדול וחדיש יותר שנבנה מחוץ לעיר, בדרך לבגניץ, היות שמספר התלמידים בעיר גדל ובבניין הקיים חסר מקום לשכן בו את כל הילדים.

בבית הספר החדש היו הכיתות מרווחות יותר, אולם אחוז הילדים היהודים בכיתה הלך ופחת. בכיתות הגבוהות עומס הלימודים היה גדול יותר, ולכן הפסקתי את לימודיי בחדר והמשכתי רק בלימודים הכלליים. בשנה זו החל אחי שלמה ללמוד בכיתה א' ובכל בוקר צעדנו לנו יחד אל בית הספר. בבית הספר הזה למדתי בשנתיים האחרונות שלפני פרוץ המלחמה. היה זה בניין מפואר עם רצפות מכוסות עץ חלק ומבריק. כדי לשמור עליהן החלפנו בכניסה את הנעליים שבהן הגענו לבית הספר בנעלי הבית שלנו שהיו שמורים בתאים אישיים בבית הספר. אף שבית הספר היה חדיש, האווירה בו הייתה עכורה. האנטישמיות נפוצה בכל הכיתות. כנראה לא די בקירות וברצפה מהודרים, יש להביא בחשבון את הבאים בין כתליו. כאמור, רק כשליש מתלמידי הכיתה, חמישה עד עשרה ילדים, היו יהודים, כך שסבלנו מאוד מהגילויים האנטישמיים מצד התלמידים הפולנים. אף על פי שלמדנו בפולנית, בהפסקות שוחחנו אנחנו היהודים ביידיש, כדי שהפולנים לא יבינו. כדרכם של ילדים, היו ההפסקות עת למשחקי ילדים, כגון קלאס, מחבואים, ועוד. השתוללתי כמו כל הילדים, אבל בעיקרו של דבר הייתי ילד ממושמע.

חגיגת הבר מצווה שלי הלכה והתקרבה. אצלנו לא מדובר היה בהפקה גדולה אלא באירוע דתי שנחגג בבית הכנסת. החגיגה הייתה פשוטה מאוד, עליתי לתורה, קיבלתי תפילין וזהו. בשנת הבר מצווה שלי החל גם אחי הצעיר ללמוד בכיתה א', ועתה היינו שלושתנו צועדים בדרך לבית הספר הממלכתי.

היחס ליהודים היה גרוע, היות שהיינו מיעוט. גילויי האנטישמיות להם היינו עדים בבית הספר הלכו וגברו, וגם אני נפגעתי מכך. בהפסקה אחת הלכנו לברזייה כדי לשתות מים, וכדרכם של ילדים כולם נדחפו. ילד פולני אחד נתן לי מכה בפה ושבר לי שן קדמית. שנינו התבקשנו לבוא עם הורינו לבית הספר, והוא כמעט שנזרק. בסופו של דבר סלחנו לו, בבית הספר ויתרו לו והוא נשאר ללמוד. הילדים היהודים היו מחוברים בינם לבין עצמם והתבדלו מהתלמידים הפולניים. כל שהעסיק אותנו הייתה המחשבה איך לעבור בשלום את שנת הלימודים ולהגיע אל סופה.

רמת הלימודים הייתה גבוהה למדיי. מי שסיים שבע כיתות של בית הספר היסודי, יכול היה להיכנס לכל בית-ספר תיכון, אך בחורז'ל עצמה לא היה תיכון. הוריי תכננו שבתום לימודיי בבית הספר היסודי בחורז'ל אעבור ללמוד בבית הספר התיכון בעיר השכנה מלאבה, תיכון עברי ברמה גבוהה.

בסוף שנת הלימודים של שנת 1939 חולקו לנו תעודות הגמר של בית הספר בטקס צנוע. התעודה שלי לא שרדה את המלחמה, אבל כשניתן היה לבקר בחורז'ל אחרי המלחמה, השגתי את העתקי התעודה המקורית מבית הספר, כולל פרטי הציונים. היה מעניין לגלות שציוניי במקצועות העיוניים היו טובים מאוד, ואילו במוסיקה ובהתעמלות לא הצטיינתי במיוחד. העתקי התעודה היוו לי דרישת שלום שנשלחה אליי מהימים שלפני המלחמה, דרישת שלום מהילדות שלי שהושם לה קץ באחת.

ככלל, תקופת הילדות שלי הייתה רגילה, והתבטאה באופן טבעי בעליות ומורדות. השקעתי מאמץ רב בלימודים והצלחתי בהם מאוד. שאפתי לרכוש ידע נוסף, אם באמצעות איסוף בולים שהיה תחביב נפוץ באותם ימים – משום שבעזרת הבולים הצלחתי להכיר מקומות, ארצות ועולמות שונים ומגוונים – ואם בעזרת קריאה בספרים על מקומות אחרים בעולם. במקום המפגש וההתכנסות של תנועת "גורדוניה" שהייתי חבר בה, בבית התרבות אשר במרכז העיר, הייתה ספריית השאלה גדולה של ספרים בעברית וביידיש, שהיו לי מקור נוסף להנאה. בשל גילי הצעיר, לא ניתן לי לשאול ספרים, לכן מצאתי דרך לעקוף איסור זה וקראתי בספרים שהדודה שרה הייתה שואלת מהספרייה. ובביקורים אצל סבא הצצתי בספרים מעניינים ובקלאסיקות, ולקחתי הביתה לקרוא בהם. כיוון שהייתי חבר שרוף בתנועת הנוער, הייתי מבלה עם חבריי בחדר שיועד לנו בבית התרבות, ואף הייתי חבר בהנהגת התנועה בעיר. המסר החינוכי העיקרי שספגנו היה לצאת בבוא היום להכשרה ולעלות לארץ ישראל, ולכך נערכנו.

המשפחה שלנו הייתה ציונית. אני זוכר היטב, שלאחר הולדתו של אחי הצעיר לייבל בשנת 1932, החליטה דודה לאה פרנקל, אחות אמי, לעלות לארץ ישראל. היא הייתה חברה בתנועת ה"חלוץ" ויצאה להכשרה בת שלוש שנים, אחר-כך הצליחה לקבל סרטיפיקט ולעלות לארץ ישראל. בערב הפרידה ממנה נערכה חגיגה גדולה באולם התרבות בחורז'ל סביב שולחנות ערוכים, והיא יצאה מחורז'ל ועלתה לארץ בעזרת הסרטיפיקט, ועם עלייתה החלה לעבוד בייצור מרצפות בבית-חרושת בראשון לציון. דודה לאה עוררה בנו התפעלות רבה, שעל אף העבודה הקשה, אישה מסוגלת לעבוד כך. אבל היא הצליחה מאוד בעבודתה, והרוויחה כסף למחייתה. אני זוכר שבחורז'ל עוד התקבלו ממנה מכתבים בהם סיפרה על התנאים הקשים בארץ ישראל דאז, ובחגים שלחה להוריה מתנות כסף, שהרוויחה בעצמה בעבודת הכפיים בה הייתה גאה מאוד. יותר מאוחר נישאה לאה בארץ ישראל, כך סיפרה לנו במכתב, ותנאי המחייה שלה השתפרו ללא הכר. דודה לאה זכתה להקים בית בישראל, ולגדל כאן ילדים ונכדים. לימים, עליתי גם אני לארץ ישראל וביתה של דודה לאה היה לי מקום מקלט להגיע אליו לאחר שכל משפחתי נספתה בשואה.

הדוד לאה ובעלה מנשה Aunt Lea and her husband Menasze

הקיץ האחרון

עם סיום הלימודים בבית הספר, התלבטתי באיזו דרך לבחור. חשבתי להמשיך בלימודים בגימנסיה העברית של מלאבה כפי שרצו הוריי, או ללמוד מקצוע כלשהו. אך את חופשת הקיץ החלטתי לנצל למשהו מועיל. לכן, כאשר הודיעו בתנועה על קיומו של מחנה הנוער בזדונסקה וולה, החלטתי לצאת למחנה ואיתי יצא גם חברי לתנועה ישראל קנוט. יחד בילינו שם שלושה שבועות נפלאים. חופשה כזאת בדיוק איחלנו לעצמנו – התנתקות מהעיר והכנה לחיים בעתיד בארץ ישראל. למרות שהארץ הצטיירה לנו בדמיוננו כארץ קשה במיוחד, היא הייתה עבורנו משאת נפש, מקום שחלמנו להגיע אליו. התנאים הפיזיים הקשים במחנה לא הרתיעו אותנו, ולהפך, התחשלנו, התרגלנו קצת לרעוב, לישון באי נוחות בגורן על חבילות קש, ואף לעסוק בספורט ובחקלאות. לא ידענו עד כמה יהיה זה אימון מתאים לפרק החיים הבא שלנו, ובאיזו מידה יתהפך הגלגל ובתוך זמן קצר ייראו לנו התנאים הללו תנאי מותרות. כשהסתיים המחנה, חזרנו הביתה והתחלנו לשמוע שמועות הנוגעות למלחמה העומדת לפרוץ.

השנה	כלל האוכלוסיה	יהודים
1808	375	175
1827	1,803	639
1857	1,868	950
1921	2,454	928

Home	My Israel	Father	Album	Gombin	Plock	Trip	SHOAH	Communities
Heritage	Searching	Roots	Forum	Hitachdut	Friends	Kehilot	Verbin	Meirtchak
Treblink	Bialystok	Halina	Chelmno	Mlawa	Testimonies	Pesonal	Links	Guest Book
WE REMEMBER! SHALOM!