משלחת נוער חוף הכרמל לפולין 2004

מכתבים להלינה

 

מסר מהלינה

 

 

משלחת חוף הכרמל עם הלינה בירנבאום באושוויץ 2004, בבלוק שלה מס' 27  בו שהתה בשנים 1943-1945
Youth Mission "Hof Hakarmel" 2004 “My” Bloc 27 at Birkenau 1943 - 1945

 

הלינה היקרה !

 

אני אומנם לא ילדה מהקבוצה אלא אימא, אבל כששמעתי אותך חשתי רגשות בעוצמה רבה - רגשות של ילדה שלקחו לה את אימא ורגשות של אם שאיבדה את ביתה. הלינה, יכולת הסיפור שלך כל כך אמיתית – החוויה שאת מעבירה כל כך מרגשת, את מספרת על דברים הכי נוראים, בחן כזה וברכות ילדותית, שאי אפשר להפסיק להקשיב לך. שמעתי אותך בארץ, באומשלגפלץ, במיידנק, באושוויץ והיום בקרקוב, בכול פעם התרגשתי מחדש. סיפור חייך כאילו נגע בתוכי ועבר עלי. אני מעריצה אותך על אהבת החיים שלך, כשהעיניים נפתחות ואת מביטה אל קהל השומעים אותך את כל כך יפה, בניגוד למה שאת חושבת. יש בך יופי חיצוני ופנימי ונראה כאילו דבר לא יפיל אותך לעולם. הלוואי שכך יהיה.

 היי בריאה חזקה ומאושרת, מאחלת מכל הלב,

 

באהבה

 מירי ש.

 

 

 

05/03/04  

אישה קטנה-גדולה,

 

הלינה אהובה,

 

יש לך מקום של כבוד בליבי. את המסע לפולין שעשיתי בגיל "מופלג" עם בתי, אזכור באמצעותך. את סיפוריך מן הסתם אעביר לנכדי לכשיהיו.

העברת אלי תחושות, רגשות ומגע בלתי אמצעי של שואה אמיתית – כאן ועכשיו. בלעדייך הדברים נראו כסרט נוסף,  כאילו הדוקומנטים  העלילתיים המציפים את המרקע. אבל האצבעות שלך המכוונות לבנין בית הספר בו כיוונו בכם מכונת  הירייה  באומשלגפלץ השאירו את מקומן והפכו הכול לאמיתי ושאיננו ניתן להכחשה !  (דפים אלו מלווים אותי מתחילת המסע כחלק מהיומן המסע, נא סלחי). הלוואי ומשאלתי לאריכות ימים לך אכן תתגשם, שהחיוניות והאנרגיה תזרום ממך אל השומעים הצמאים לדבריך עוד שנים רבות.

מי ייתן ומפיך המפיק מרגליות וחרוזים - וממך אל השומע לא יבשו וכך החלום והאהבה הרבה על המתנה הנפלאה שהענקת לנו.

טובה ב.

 

 

 

 

הלינה

 

רציתי להגיד לך שאת אישה מדהימה והסיפור שלך מדהים ואת גיבורה אמיתית !

תמשיכי לספר את הסיפור שלך כי זה חשוב שכולם ידעו. תישארי עם המון מרץ ועם החיוך המדהים שלך.

באהבה ענקית,

מיכל ש.

 

 

 

הלינה היקרה

 

ברצוני לספר לך כמה שמחתי לפגוש אותך, לשמוע את סיפורך. מעבר לכך שאת בנאדם מקסים ומצחיק את הצלחת לרתק אותי לכסא למשך זמן כל כך רב.

נדהמתי מעובדה שאם כל הכאב והכעס שחבוי בך את עדין מעבירה את זה במעיין החיוך והצחוק. הלינה את גורמת לי להבין שאנחנו לא קרובים אפילו למה הנאצים עשו נו ועל כל זה רציתי להודות לך!

שמי הוא איתי ואני גר בקיסריה ונראה לי שמכל המסע הקשה הזה דווקא המפגש איתך ייחרט לי בלב.

איתי כ.

 

 

 

05/03/04

 לאדם הכי אמיץ ומדהים שפגשתי בחיי :

 

אני לא יודעת אפילו להסביר לך כמה מיוחדת אני חושבת שאת ,וכמה טוב וכייף היה לי בחברתך, כמה למדתי ,הבנתי וכאבתי – כל זה לזכותך.

לקרוא לך אישה אני לא יכולה, את כל כך צעירה ברוחך, בעלת שמחת חיים, התלהבות שלא ראיתי בחיים. אני לא יודעת איך עברת את זה, את כל הזוועה, את כל הגהנום הנוראי הזה, זה מראה כמה את חזקה וכמה את אמיצה  ונועזת, כמה רוח חיים גרה בתוכך - את מקסימה !

אני לא חושבת שהיתי מצליחה להבין ולהרגיש אם לא את, אני חושבת שאת עושה את המצווה הכי גדולה שישנה שאת מספרת ומשתפת אותנו, הדור הצעיר, הדור שלא מבין ולא ידע, הדור שיצטרך להעביר את זה הלאה.

הלינה תודה. תודה שלימדת אותי מה זו שואה, מה זה אושוויץ, אומשלגפלץ ,מידאנק... תודה שנתת לי את האפשרות והכוח להעביר את זה הלאה. תודה על ההתלהבות, על החיוך ועל האהבה העצומה שנשפכת ממך. תודה על האומץ, לספר לפרט, לעניין כל כך, תודה על זה שיצאת משם, תודה על זה שניצלת!

 כבר ממש מאוחר ואני מאוד עייפה, ואני חייבת לסיים, אבל לפני סיים רציתי להבטיח לך משהו - אני אדאג  לכך שכולם ידעו מה היה שם ושהדור הבא ידע מה קרה לך ולעוד מיליוני אחרים.

אני מבטיחה - אני נשבעת!

"שישמור אותך האל ויגשים משאלך"

שתעשה בשביל האחר – והוא למענך

שתיגע בכול כוכב – ותתאפס על כל שלך

שתישאר -  צעיר לנצח "

את צעירה, הלינה ברוחך ונשמתך

תודה על הכול, הכול והכול...

עירם א.

נ.ב –אני אשמח מאוד לקבל כל מיני דברים שכתבת –אני פשוט מעריצה אותך !

אני מחכה למשהו ממך.....

 

 

 

הלינה היקרה,

 

רציתי להגיד לך שאת ממש אישה חמודה, ואהובה אני התרשמתי ממך מכול דבר שאמרת שסיפרת,

שהעברת לנו.

כששאלו אותי מה הדבר שהכי רגש אותי? בלי לחשוב פעמיים ישר עניתי כול מה שהלינה סיפרה.

כשסיפרת לנו את סיפור חייך אני ממש התרגשתי, ניסיתי לדמיין אותי שמה ולהכניס אותי למקום בו העם שלי עבר דברים נוראים ואכזרים.

אחותי הייתה לפני שנתיים במסע ושביקשתי ממנה לספר לי מה אני הולכת לראות ולהרגיש היא סיפרה לי המון דברים אך היא הדגישה דבר אחד במיוחד, היא אמרה לי  "הלינה היא אישה מקסימה ".

התחברתי באמת למילים האלה שהיא אמרה לי ועכשיו באמת שאני מכירה אותך הסכמתי עם כל מילה שהיא אמרה. אני לא יודעת מה לכתוב אני ממש מתרגשת לכתוב לאישה מקסימה כמוך מכתב ולהביע כל מה שאני מרגישה.

אז הלינה אני מקווה שהתרשמת מהמכתב.

באהבה ענקית,

גל ב.

(אם את זוכרת מי אני)

 

 

 

 

הלינה היקרה

 

למרות הקללה ההיא

ובגלל שאת מבורכת בכישרון רב

למרות הזוועה

ובגלל האופטימיות שבך

למרות הרשע

ובגלל שאת קורנת טוב

למרות המפלצת

ובגלל שאת כה אדם

למרות השתיקה

ובגלל שאת כה משתפת

למרות שלא ניתן להבין

ובגלל שאת לא מפסיקה ללמד

למרות שהנצח הוא רק.....

מה שכל אדם יכול לראות בו,

ובגלל

שאת מחייכת למול הנצח

חיוך קורן כוח וניצחון

מאוד שמח שנפגשנו והכרנו במעט

מתפלל שהכרה, קבלה, הבנה ואהבה

יקיפו אותך לנצח - מקרובים ורחוקים.

דר' חנן ב.

 

 

 

 

הלינה :

 

אני לא יודעת ממה להתחיל כי יש לי כל כך הרבה דברים להגיד, להודות, להתוודות מעל הכול להוקיר את התרומה העצומה שנתת לנו מעצם סיפוריך,  שמפיך נשמעו כמו סיפור קרוב ואמיתי  ולא כמו כל הסיפורים שתמיד סיפרו לנו  על השואה כשהיינו צעירים יותר וגם עכשיו.

את גורמת לסיפורים להישמע מציאותיים  ועכשוויים ובעצם הפכת בהם חיים וגרמת לי ולכל חבריי לשבת על קצה הכסא ולהקשיב עד המילה האחרונה, להבין ולבכות (דבר שנראה תמיד כפסול כאשר זה נוגע לענייני השואה ).

לפני הטיול לא הכרתי אותך בכלל, ועכשיו אחרי שעברנו כל כך הרבה (ועדין כל כך מעט) אני מרגישה כאילו הכרתי אותך כל חיי, כאילו את הסבתא שלי (סבותי נפטרו בגיל צעיר ,כשהייתי בת 3-4). אני רואה בך כדמות אימהית ,אמיתית, אנושית ומדהימה ,למרות כל מה שעברת ועדיין הצלחת להישאר כל כך אופטית, ועליזה. אני חושבת שמה שאת עושה זה מצווה !

המסר עבר, נשמר ויישאר ואני בטוחה שגם יעבור הלאה עוד הרבה שנים .

באהבה ענקית

שיר ס.

 

 

 

 

להלינה בירנבאום :

 

המהירות והאנרגיה איתם את מדברת ריתקו אותי בכל סיפור מחדש. האהבה השופעת ממך והניצוץ בעינייך רגשו אותי. גם כשהעייפות פקדה הצלחת להעיר ולהוציא חיוך משפתי, למרות המאורעות הקשים והסבל עליהם סיפרת. הדבר שהרשים אותי במיוחד מסיפורך זהו האנושיות עליה שמרת לאורך כל מסעך.

 

הרשי לי לספר לך על עצמי כך שתוכלי להבין מדוע על נושא זה אני מתעמקת. אני ילדה יחסית שקטה. עומס, צפיפות, קללות וחוסר אכפתיות הם הדברים ששנואים עלי. הרבה מחבריי אומרים שעלי ללמוד איך להידחף, להילחם על מה שמגיע לי, ולפחות לא לשים לב לצרכי האחר- במיוחד כאשר אני חיה בישראל. ולכן כאשר שמעתי על עזרתך הרבה לגיסתך, על הרצון שלך לתמוך בה בכל מצב והשקט שלך ,שקידמו אותך עוד צעד אחד לעבר החיים  הרגשתי כוח אדיר להמשיך בדרכי ולמצוא את החוזק הפנימי שלי כפי שאת מצאת אותו בזמן המלחמה.

באהבה ובתודה

מיכל צ.

 

 

 

 

הלינה,

 

אחד מהחלקים משמעותיים עבורי במסע זה לפולין היה לפגוש אותך, הסיפור המדהים שלך, סיפור כה קשה שריגש אותי ונגע בי עמוקות.

את בן אדם מקסים, הצלחת למרות כל הכאב ,והסבל שעברת לא לוותר על החיים ולהמשיך לשרוד. האנושיות שבך למרות המצב הנורא בו היית מצויה,והנאמנות האין סופית שלך, הם דברים מדהימים ועל כך מלא הערכתי.

עזרת לי מאוד להבין אפילו קצת את מה שהתרחש באותה שואה איומה דרך השירים והכתיבה הנוגעת ללב שלך ובעיקר דרך הסיפור האישי שלך שזכרתי לשמוע מפיך

תודה רבה לך !

באהבה רבה והמון הערכה

אביגל ו.

 

 

 


משלחת "חוף הכרמל" 2004 אומשלאגפלאץ, וארשה

Youth Mission of "Hof Hakarmel" 2004, Umschlagplatz Warsaw

 

הלינה,

 

הלינה יקרה כל כך, ממש התרשמתי והתרגשתי ברמות שלא ניתן לתיאור מהסיפור שלך. אני חושבת שאת האישה הכי חזקה שפגשתי בכל חיי, (למרות שאני חיה בסך הכול 17שנה בקושי). אני חושבת שהרבה אנשים יכלו ללמוד ממך איך להיות בן אדם.

כשדיברת איתנו,לא ידעתי ברגעיים מסוימים אם לצחוק או לבכות על מה שעבר עליך ועל עוד כל כך רבים - אם לצחוק על העובדה שכול כך שמחתי ששרדת את השואה הנוראית הזו, ולצחוק על האופטימיות ושמחת החיים הכול כך ממלאות  שלך, שעמדו לצידך ולעוד אנשים נוספים ברגעיי משבר.

(תמשכי להכין עוגות לבנים שלך)...

הלינה את אישה כל כך יקרה!

את גרמת לי לחוש את השואה והמלחמה הזו כפי ששום מחנה השמדה הרוס או בנוי או ערימות נעלים יעשו  בחיים.

ואני אנקום את נקמתך ואת נקמת רבים!

בהמון אהבה

שאי ברכה ותמשיכי לעשות את מה שאת עושה כול כך טוב

דנה ל.

 

 

 

 

הלינה היי !

 

אני לא ממש בטוחה אבל אני חושבת שאת לא ממש תזכרי אותי , אבל אני אזכור אותך וזה מה שחשוב לי ! הלינה ! את יצאת איתנו למסע לא קל –מסע שאת בעצמך עברת עם עוד אלפי יהודים. אבל אני בכלל לא משווה את המסע שאנחנו עשינו ומה שאת עברת ! אני חייבת לציין שאת אישה חזקה עם המון כוח ורצון וגאווה ואישה חייכנית מאוד!

אני חושבת שאני בעצמי למדתי ממך המון-שאני נכנסתי למחנות ההשמדה ישר שנכנסתי נשברתי מכול המראות שראיתי. פרצתי בבכי ונפלתי ואז ראיתי אותך הולכת והרמתי את ראשי חייכתי ,והמשכתי ללכת – נתת לי  המון כוח להמשיך ולא להישבר, נתת לי דוגמא טובה שזה הסיפור שלך!!

הלינה רציתי להגיד לך תודה שאת אישה מקסימה.

אני מאחלת לך רק טוב !

אוהבת אותך,

מאירה מ.

 

 

 

 

הלינוש!

 

בפעם הראשונה שנפגשנו גרמת לי להזיל דמעה, בפעם השנייה עילת לי חיוך על הפנים וגרמת לי לתחושה של גאווה שיצא לי להכיר כזו אישה מדהימה !

הסיפור שלך, סיפור חייך שאת מעבירה לנו בתקופה האחרונה גורם לי להאמין  בכך שיש עוד אנשים אמתיים, אנשים עם משימה מוגדרת לחיים.

עבורי, את מסמלת הכול – שמחה ,עצב, כבוד וגבורה.

הלינוש, אני מבטיחה לך שעל כל מה שאת עושה עוד תקבלי תמורה גדולה.

אני מאמינה שהיה לך קשה בעבר ואולי אף יהיה לך קשה בעתיד,אך בתור סבתא (גם שלי) ובעלת משפחה עצמאית אני חוזה לך עוד המון, המון אושר בעתיד, ושוב תודה מכל הלב על מה שאת עושה

הלינוש-את פשוט מקסימה!

מכל הלב

מיכל ג.

 

 

 

להלינה היקרה...

 

רצינו להגיד לך שאנחנו ממש שמחות וגאות שיצא לנו להכיר אישה נפלאה כמוך ולשמוע את הסיפורים המדהימים שלך שמרגשים אותנו כל פעם מחדש.

העובדה שאת נמצאת איתנו בתור עדה ממש מעשירה את המסע והופכת אותו להרבה יותר מרגש ואמיתי.

אנחנו מבינות שזה קשה לחיות את העבר כל פעם מחדש דרך הסיפורים ואנחנו  מרגישות שאת עושה דבר מקסים ואנחנו באמת מאמינות שחייבים לספר ואסור לשכוח את מה שקרה ועל כך אנחנו מעריכות את מה שאת עושה. מקוות שיצא לנו להיפגש שוב. הרבה הצלחה בהמשך ושוב באמת תודה רבה על הכול!

דניאל א. אדוה ג.

 

 

 

 

הלינה !

 

את מדהימה, את נפלאה, מרגשת והכי חשוב אוהבת !

הלינה ריגשת אותי בכול פעם שדיברת, אם זה היה בפגישה הראשונה במרכז נוער בכרם מהר"ל  ואם זה היה פה בפולין. אבל הכי נהניתי איתך, היה כאשר אני וחברתי גל ליוונו אותך לאוטובוס אנחנו צחקנו שסיפרת על ילדותך וגם החלקנו על השלג.

הלינה אני אוהבת אותך מאוד, מאוד ואני מבטיה שאני אתגעגע לשמוע את קולך ואת סיפורך (אל תדאגי אני עוד אבוא לבקר אותך בהרצלייה ואם את יכולה לשמור לי בבקשה עותק אחד מהספר שלך,זה ישמח אותי מאוד !!) אז הלינה –סבתי היקרה !! אני שמחה שהכרתי אדם יחיד ומיוחד כמוך ! את נתת לי המון ידע.כייף והכי חשוב אהבה !

פשוט התאהבתי באישיות שלך !!!!

אני אוהבת אותך מאוד, מאוד

לוטם צ.

 

 

 

הלינה,

 

הדבר הראשון שעלה לי בראש להגיד לך זה המון, המון תודה ששיתפת אותי בסיפורך, כי אני לא יכולתי לשמוע את סיפורי סביי כי הם לא דיברו על זה כשהם היו בחיים ולצערי כשאני, כשנולדתי הם כבר לא היו בחיים. סיפורך מאד נגע לי ללב ואפילו הייתי רוצה לשמוע עוד יותר ולדעת יותר על כל מה שקרה שם.

אני מקווה שתספרי לעוד המון אנשים את סיפורך המדהים ובמיוחד אני רוצה לאחל לך הרבה בריאות ואושר בהמשך חייך ושתחיי עד 140 שנה כי את אישה מדהימה. אני מעריצה אותך על זה שאת מספרת את סיפורך ולא שומרת אותו בבטן כי רק בעזרתך, אנשים כמוך ניתן באמת לדעת מה היה שם.

הרבה בריאות ואושר,

אוהבת,

צהלה ק.

 

 

 

הלינה היקרה,

 

שלום, שמי הילה ואני גרה במושב כרם מהר"ל  בחוף הכרמל.

רציתי להגיד שסיפור החיים שלך זה הסיפור הכי מדהים ששמעתי בחיים שלי ועוד לשמוע אותו ממקור ראשון היה ממש חוויה שאני לא אשכח.

הדרך שבה ניצלת כל פעם ממוות בטוח בדרכי נס ממש והדרך שבה איבדת את כל משפחתך ואת כל יקיריך זה לא סיפור ששומעים בכל יום.

סבתא שלי גם הייתה בזמן השואה אך בדיוק ביום שבו הנאצים נכנסו לעיר שלה –דנקרא שברוסיה היא לא הייתה שם אך היא השאירה את שתי בנותיה עם אימא שלה ועם רוב משפחתה. הנאצים לקחו את כול העיירה ויחד איתה את רוב משפחתה כולל שתי בנותיה ליער סמוך לעיירה ושם ירו בכולם.אני מבקשת מסבתה לספר לי את סיפור חייה כל פעם מחדש והיא אף פעם לא אומרת לא. את האמת, כל פעם שאני רואה סרטים על השואה - או שומעת סיפורים על השואה אני פשוט לא מאמינה שדבר כל כך נוראי יכול לקרות. אבל עובדה – זה קרה ואסור לשכוח ! זה ממש מדהים אותי שאת מצליחה לספר את סיפור חייך שוב ושוב, ושוב בלי להתייאש,וכמעט בלי לקחת אוויר. אני נורא שמחה שנתנה לי ההזדמנות לשמוע את הסיפור שלך מהפה שלך ולהתרגש איתך ביחד.

היה לי הכבוד גדול להצטלם איתך ואני אשמור את התמונה הזו כל חיי.

תמשיכי לספר את הסיפור שלך לאנשים . זה ממש תורם להבנה ולהתחברות שלהם עם כל הזוועות שהיו בשואה. הלוואי ותזכי לעוד הרבה שנים של אושר ולעוד הרבה נכדים ונינים וצאצאים, ושתדעי שאני אחשוב עליך ויעביר את הסיפור שלך לעוד הרבה אנשים.  

בכבוד רב

הילה

אני מאוד ממליצה לך לקרוא את הספר "להתראות" של בטי שמיל

זה סיפור אמיתי מדהים!

 

 

 

 

הלינה,

 

את פשוט אישה מדהימה ומתוקה שעל כול שאלה מוכנה לענות. אנחנו מעריצים אותך את אופייך ועוצמתך, לא רק האומץ של הבריחה מהנאצים אלה האומץ לספר את הזוועות שעברת.... פעם אחר פעם. את סיפוריך נשמור בזיכרוננו תמיד ונעבירם כבקשתך ,לדורות הבאים.

הלינה, תודה רבה ששיתפת אותנו בצרותיך וברגשותיך ,תודה.

שלך תמיד

רן י. מתן ב.

 

 

 

 

הלינה,

 

הסיפור שלך מדהים – באמת. אני ממש לא יודעת איך הצלחת להישאר בחיים עם כל הסבל ובמיוחד עם כל האנשים היקרים לך שאיבדת. כל הכבוד לך ,שהצלחת וגם כל הכבוד ,שאת מצליחה בכל פעם מחדש לספר את הסיפור שלך ואפילו לא לבכות. כשאני בעצמי שומעת אותו ובכל פעם מחדש כמעט בוכה.את מספרת ואפילו צוחקת לפעמים.

את מדהימה באמת.יש לך כוח שלאנשים בני 20 אין. ואיך הצלחת בכל הזוועה הזאת להישאר ואיך לא להשתגע ? איך זה שאת בן אדם כל כך נחמד וכל כך סבלני כלפי כולם ??? והגרמנים אחרי כל מה שהם עשו לך, את עוד באה אחרי שנים ומרצה להם ומספרת להם את הסיפור כאילו שסבא שלהם לא הרג יהודים כול יום לפני 60 שנה. הלינה את אחד האנשים הכי מיוחדים שהכרתי ושוב אני שואלת ?? איך הצלחת להישאר שם בחיים ??

תזכי לחיים ארוכים ותמשכי לספר את הסיפור שלך אוהבת

מיכל

 

 

 

להלינה :

 

אז ככה, קוראים לי ניב ואני מאוד מעריך אותך על זה שיש לך את האומץ לחזור למקום הזה.אני ממש לא יודע מאיפה יש לך - את הכוח ולבוא ,ולספר כל שנה את הסיפור שלך בלהיזכר בשואה.

סבא שלי שהיה בשואה בדרך כלל לא מדבר על זה ,יותר נכון הוא בכלל לא מדבר על זה. הוא שומר את הדברים האלה בסוד. אני חושב שבגלל השואה חייו השתנו.

שכל המשפחה אוכלת או מסיימת את האוכל ורוצה לזרוק הוא ישר אוכל את זה, הוא ממש לא מסוגל לראות שזורקים אוכל.... 

מעניין אותי לדעת מאיפה את לוקחת את הכוח לבוא ולספר את הסיפורים שלך. אני חושב שלא משנה כמה יסבירו לנו על השואה וכמה שראינו את הסרטים אנחנו עדיין לא יכולים ממש לדעת מה היה שם במחנות. אני מקווה שלמשלחות הבאות את תספרי את הסיפור המרגש שלך ואני לא יודע מה עם שאר הילדים , אבל אותי את ממש כבשת ולדעתי את גיבורה שיש לך הרבה כוח ורצון והרבה אומץ. ואני ממש נהניתי לשמוע את הסיפור שלך, בקיצור אהבתי את הסיפור שלך ואת האומץ שהיה לך לבוא ולספר לנו את הסיפור שלך.

באהבה

ניב פ.

 

 

 

 

הלינה היקרה,

 

אחת הסיבות שיצאתי למשלחת פולין – בעצם הסיבה העיקרית היא שרציתי לדעת יותר ולשמוע יותר ובעיקר לראות בעיניים מה שכול כך הרבה שנים דיברו איתי עליו. זה היה חשוב לי בגלל שמשפחתי לא עברה את השואה ואני חושבת שגם אנשים ,שלא היו קרובים אישית יצאו ויראו על מנת שהדורות הבאים ידעו ולא ישכחו ! כשפגשתי אותך הלינה, ממש כבשת את ליבי –אישה כול כך מקסימה !

אחד הדברים שחשובים לי הוא שאנשים יצחקו ויחייכו גם בגלל שאני כזאת –ואצלך מצאתי את זה. את כול הזמן מחייכת וצוחקת ואפילו כשאת מספרת את סיפור חייך זה עם חיוך קטן על השפתיים. אני חושבת שזה מקסים וחשוב !

רציתי להגיד לך שאני ממש שמחה על כך שנפגשתי איתך ,אפילו שלא אישית כל כך ושזכיתי לשמוע על מה עבר עלייך, את באמת ברת מזל.

רציתי שתדעי שאת תמיד תישארי בליבי ובמחשבות שלי כי את באמת אישה מיוחדת וממך צריך לקחת רק דוגמא !

מקווה שעוד נפגש ,המון בריאות ואושר

בהמון הערכה והערצה,

ענבל ב.

 

 

 

 

הלינה

 

דבר ראשון הכי חשוב ,אני רוצה לאחל לך שתהיי בריאה !

לא חשבתי שאני אפגוש עדה והיא תהיה כל כך נמרצת ,שמחה וכל כך משתפת פעולה –מספרת ומספרת..

מספרת  הכול...

אני מעריצה אותך את הכוח הזה שיש בך!

בסיפוריך נפתחתי יותר, התרגשתי יותר למה אני פה ואיך היה פעם.

גרמת לי להעריך יותר את המשפחה שלי ולא לקחת אותם כמובן מאיליו –להעריך כל רגע איתם - כמה שאני אוהבת אותם –אבא שלי ,אימא שלי,אחים שלי...

בפעם הראשונה, שסיפרת על הפעם האחרונה שראית את אבא שלך רעדתי, ירדו לי דמעות והרגשתי את הגעגוע אל אבא שלי- למרות שראיתי אותו שעה לפניי כן כשהגעתי הביתה קפצתי עליו...

ועל אימא שלי גם..

בגלל הסיפורים שלך אני כל פעם מזכירה להם כמה שאני אוהבת אותם!

חידשת לי, ריגשת אותי, הוספת על שחשבתי שכבר ידעתי ובכול זאת יש עוד הרבה שרציתי לשאול ולא הספקתי. פתחת לי את הדמיון בדרך להבנת האימה שהתרחשה והבנת החשיבות , משמעות זיכרון השואה.

כשאני מסתכלת עליך, בכול פעם מחדש אני לא קולטת כמה הרבה הלב הזה עבר, כמה פעמים הוא נשבר, והיית צריכה לאסוף את החתיכות הלב הזה שפתחת בפנינו כול כך יפה ומרגש למרות כל שעבר עליו. אהבת החיים וערכתם נתנה לי השוואה גדולה .

תודה רבה על הכול ! על הנמרצות לענות על השאלות ועל האהבה שפיזרת –כמה שאת מדהימה !

תודה !

ממני באהבה ענקית

בתקווה שתישארי כזאת מהממת

אוהבת

לינדה

 

 

 

הלינה היקרה

 

היה לנו את העונג לשמוע את סיפורייך המרגשים, והבלתי  נתפסים,לדעתי את  אישה מדהימה מכיוון שרק הצלחת לשרוד והאומץ לספר שוב ושוב את הסיפור נערותייך הקשה ,שעברת, מראה איזו אישה חזקה את, אני רואה בך גיבורה ואני מאמינה שאני לא היחידה.

סיפור חייך המרתק הזה יכול לעניין כל אחד ,וכמובן שנורא חשוב שתמשיכי לספר אותו לעוד אנשים כמוני כדי שנזכור ולא נשכח את מה שעבר ליהודים

ולא רק להם בזמן מלחמת העולם השנייה. אין אני חושבת שמישהו איי פעם יוכל להבין את כמות היהודים החפים מפשע שנרצחו ע"י מפלצות...

אני אישית מכירה קצת את סיפורי השואה ,מכיוון שסבא שלי חווה את החוויה המזעזעת הזאת שנקראת השואה ואני כילדה לא הספקתי להכיר את סבא וסבתא שלי,  ככה מצד אימא. סבא היה בן 12 כשכול משפחתו נרצחה ע"י הגרמנים וסבא שלי ברח עם אח שלו. אני לא זוכרת את כול הסיפור במדויק כי לסבא שלי אישית נורא קשה לספר את הסיפור שלו והוא בקושי נוגע בנושא המכאיב הזה .

וכשאני רואה אותך מספרת את זה ,זה נוגע לי בדיוק בלב ונורא מרגש אותי לשמוע אותך מדברת בכזה אומץ. זה גרם לי אושר להקשיב לאישה שמפייה יוצאת מילים חזקות ומלאות עוצמה על החיים הקשים, שהיא עברה ,ואני אישית לא יודעת אם הייתי מצליחה לעשות את זה.

אז אני מאחלת לך ,שיהיה לך רק טוב ,שלא תסבלי יותר ושתמשיכי לספר את סיפורייך המרתקים כי זה נורא חשוב. תזכרי שתמיד יהיה מי שאוהב אותך ותמיד יהיה לך מקום ללכת אליו כשאת לבד,ואנחנו הצעירים נדאג שמה שקרה לך לא יקרה יותר לאף אחד,כי אנחנו נזכור ולא נשכח לעולם !

תהיה חזקה ! תודה

לעולם לא נשכח

תמשיכי לספר

גל ש.

 

 

 

הלינוש

 

אני רוצה להתחיל בזה שאת בן אדם מקסים !

ולהודות לך על כל המסע המופלא הזה שעברנו יחד.

הלוואי וכולם היו כמוך , כך אולי היה לנו עולם מושלם ונפלא. התרגשתי מכל העידיות שסיפרת לנו. הלוואי והייתי יכולה להבין מאיפה הכוח שלך להגיע בחזרה לגיהינום הזה בו עברת דברים, קשיים ומזעזעים וכ"ו..... ועם כל זה את עדיין עומדת איתנו ועם עוד אלפי אחרים,ומספרת על הגיהינום ההוא. אני רוצה לציין שאני מעריצה  אותך מאוד ומודה לאלוהים שהשאיר אותך כאן איתנו, כי גורלך מופלא . יהיה זכרם ברוך לכל הנספים ממשפחתך ומכל שאר המשפחות . אני מאחלת לך רק הצלחה והמון בריאות ואהבה שלה את זוכה יום, יום מאנשים שזוכים להכיר אותך !

ושוב תודה על הכול ולעולם ועד אני יחרוט אותך בזיכרוני  בתור דמות הערצה.

אוהבת אותך מאוד ומקווה שניפגש בעתיד הקרוב שוב !

שני ד.

 

 

 

הלינה היקרה

 

רק רציתי להגיד לך דבר אחד – תודה, תודה –שעזרת לנו להבין את מהות החיים את משמעותם של כיכר לחם ,בגדים חמים ומשפחה !

תודה שעזרת לנו להבין אולי אפילו חצי דבר על משמעותה של השואה.

תודה-שהיית איתנו לאורך כל המסע וההכנה למסע קשה זה.

תודה-שהצלחת לשתף אותנו ולהכניס אותנו אל תוך הסיפור המרגש שלך ושל עוד רבים אחרים כמוך.

תודה –שניצלת ! ושנשארת בחיים בשביל לספר ולהזכיר. ורק תזכרי שאנחנו כאן בשביל זה. הלאה לדורות הבאים !!!!!!!

באהבה עצומה

מירית ד.

 

 

 

להלינה היקרה שלום !

 

אני מאוד שמח שהסכמת לצאת איתנו, למסע הזה, כי לפי דעתי את חלק בלתי נפרד מהמסע – והוא לא היה אותו הדבר בלעדייך. נהניתי  להקשיב לסיפורים המרתקים שעברת  ,וגם נדהמתי לראות באיזו התלהבות את מספרת אותם למרות שבטח כבר סיפרת אותם מליון פעמיים. התיאורים שלך מאוד עזרו לי להבין איך הייתה אושוויץ ואייך התנהלו הדברים שם. דבר זה היה חשוב לי מאוד מכיוון שסבי היה אסיר שם שנתיים.

מקווה שניפגש שוב, תודה רבה על הכול!

בהמון אהבה והערכה

תומר ב.

 

 

 

 

הלינה היקרה

 

הייתי רוצה לפתוח ולומר עד כמה את וסיפוריך השפעתם עליי וריגשתם אותי.

הייתי רוצה לנסות ולתאר לך במילים כיצד גרמת להתרגש. את בוודאי פוגשת מאות ילדים ונוער כמוני בשנה.

אני בטוחה שכמוני הצלחת לרגש אותם ולגעת בלבבותיהם, כפי שנגעת בשלי.

מן הפעם הראשונה בה ראיתי אותך ליבי נפתח והלם, ובפעם הראשונה בה שמעתי אותך מספרת ,את סיפורך נפעמתי. כאשר דיברת לפנינו במחלקת הנוער של חוף הכרמל חשתי את כאבך והערכתי אותך .הייתי רוצה שתדעי שפילוספית החיים שלך, וצורת תפיסתך את עולם מהווה בשבילי השראה גדולה. את אישה מדהימה וזה ניכר ממך כבר ממבט ראשון שנותנים בך ומהניצוץ בעינייך.

את בטח חושבת שזה מוזר,שאני מכירה אותך ,ואומנם השפעתך עליי הייתה כה רבה.אז דעי לך שכמוני-כולם.

אני אדם שמעט מאוד דברים באמת יכולים לרגש אותי עמוקות ,ואת עשית זאת בלי לנסות ובלי להניד עפעף .

סיפור חייך כנערה בת גילנו מדהים.

האמת והדרך בה את מצליחה להעביר אותה מפעימה ומרגשת אותי ברמות שגדולות מתפיסתי.

אוהבת, ומעריכה אותך עד השמים

סתו פ.

 

 

 

הלינה

 

קודם כל אני רוצה להגיד לך שמההכרות הקצרה שלי איתך,את אישה מקסימה ונגעת בי מאוד !!!כל הסיפורים שלך,וכל מה שעברת העביר בי כאב בכול הגוף .

עברה עליך תקופה קשה מאוד והרבה סבל וכאב ,שאני לא בטוחה שאני אצליח אי פעם להבין!.

המוות הניצב מולך , מול העיניים שלך כל כך הרבה פעמים ,ואני באמת לא יודעת מאיפה היה לך את האומץ ואת הכוח להמשיך הלאה כל פעם מחדש.

הרוע והחוסר האנושיות הבלתי נתפסים גרמו לי להעריך את כל מה שיש לי – את המשפחה , הקורט גג ועצם העובדה שיש לי מה לאכול ,ואת כל זה אני חייבת לך כי גרמת לי להבין שלהיות מאושר לא כרוך בכסף או ביופי, אלה בהרבה מעבר לזה !

אני מקווה ,שתמיד יהיה לך את הכוח לספר את סיפור שלך ולהעביר לאנשים את כול מה שהעברת לנו...

מעבר לכל מה שגרמת לי להרגיש הפנמתי הרבה מידע. אז אני רוצה לאחל לך שתזכי לעוד שנים רבות לספר את הסיפור שלך.

 

חן ש.

 

 

 

 

להלינה!

 

רציתי לספר לך על הטיול ,והחוויה שהייתה לי פה בפולין.

ההכנה לטיול כללה הרבה מפגשים אשר בהם היה די משעמם.

הדבר היחידי שריגש אותי היה קצת הסרטים כי הם הכניסו אותי קצת למצב ולהבנה של השואה , אך לאורך כל המפגשים רק חיכיתי להגיע כבר לפולין ולראות הכול בעיניים . האמנתי לאורך כול הזמן שאני אתרגש מאוד בפולין בכול מקום והייתי בטוח , שאני ארגיש מוזר  לאורך כול הטיול. אך שהגעתי לכאן בתחילה הסתובבנו בוראשה וגם כאן לא התרגשתי מדי.

כי החיים המשיכו ולא נשאר משהו מהגטו.

בהמשך היה מחנה מיידנק , שאני חשבתי שהוא יהיה השיא ואכן בשביל רוב המשלחת מיידנק היה השיא.

אך לא יודע מאיזה סיבה אני לא הרגשתי כמעט כלום, כלומר דמיינתי הכול וניסיתי לדמיין ולהרגיש עצוב אבל הבנתי , שאני לא צריך להכריח את עצמי להיות עצוב כי מתישהו בחיים אני ארגיש את זה בטוח.

גם באושוויץ הרגשתי את אותו הדבר.

ושישבתי עכשיו לרשום את המכתב , חשבתי על מה שעברתי , והבנתי שהדבר שהכי ריגש אותי בטיול היה הסיפורים שלך ,האומץ שלך ,החזון שלך ,פשוט היה לי קשה להאמין.

בחיים כלל לא יצא לי להעריך אנשים מדי, כלומר לא היה בן-אדם בחיי שריגש והדהים אותי כמוך.

הלינה, המסע שעבר עלייך בחיים וסיפור חיים שלך פשוט הדהים אותי, ובסיפורים הרגשתי הכול, כלומר ראיתי את עצמי חווה את מה שסיפרת , כל פרט הרגשה ראיתי ודמיינתי, ופשוט הרגשתי הכול וראיתי הכול !

אני עד עכשיו לא יכול להבין איך ילדה מגיל 10 מתחילה התבגרות , מאבדת את כול משפחתה, מגיעה למקום ששונאים אותה ,שאי אפשר לתאר את ההשפלה ,היא חווה ,ואת הפחד שהיא הרגישה.וממשיכה בחייה.

אני מדמיין את עצמי בגיל 10 ורואה את עצמי כעכבר קטן ,שכול הזמן רק משתולל ,עושה שטויות , משחק כדורגל ופעם ביובל לומד אפילו קצת.

ילד שצמוד למשפחה, שלא יכול לישון יומיים מחוץ לבית בלי אימא ואבא וכילד שרק מחכה כול יום ללמוד משהו חדש.

ילד שרואה את העולם כמקום שלו , שכולם אנשים נחמדים וטובים ,ואת החיים כקלים ומהנים. ואת בגיל הזה כבר נשלחת לגטו,התחבאת בחורים, היית מסוגרת ולא יכולת לזוז מטר בלי לפחוד.

אני בחיים לא הייתי יכול, הייתי משתגע ! וזה עוד היה חלק הכי קל רק משאך, שלא נדבר על מה שעברת אחר כך .

אני בלי אמי לא יכול, כלומר יצא לי לדמיין מספר פעמיים בחיי שחס וחלילה קורה לאמי משהו, ובראשי כבר ראיתי איך נגמרים לי החיים, כי בלי אימא שתתמוך ותדאג בכול מצב אני לא יכול לתפקד.

הלינה , התרשמתי ממך והתרגשתי ממך כמו שלא נראה לי שהתרגשתי ממישהו בכול בחיי. האומץ שלך לחזור ולראות את המקום שכול משפחתך נספתה בו. ואת האומץ שכול צעד שעשית היה בשבילך פחד מוות.

דעי לך שאני מעריך אותך ושמח ומודה לך אישית שבאת להתלוות אלינו בטיול.

את בן אדם מהסרטים ובסיפוריך את מעבירה הכול בצורה לדעתי הטובה ביותר.

לסיכום :

תודה רבה לך ואני מאחל לך  המשך חיים נפלאים !

בכבוד רב,

עופר ב.

 

 

 

הלינה היקרה !

 

רציתי לשתף אותך במה שקרה לי מאז שהכרתי אותך ,בחוויות אשר עברתי במהלך המסע, המסע גרם לי לראות את החיים בפרופורציה קצת אחרת ,והצלחתי להבין שיש גם חיים אחרים, פתאום הצלחתי להבין מה קרה לסבי (א.צ.)ז"ל באותה תקופה מזוועה זו.

רציתי להודות לך על היותך אישה כה מדהימה שמוכנה לשתף אותנו בחוויה הלא נעימה הזו, שעברת כל כך הרבה זמן ואני עוד לא בטוחה שאם אני הייתי חיה באותה תקופה היו לי את הכוחות שיש לך. רציתי להודות לך על כל רגע ורגע שהייתי איתנו ועל כול סיפור. רציתי להגיד שאת אישה מדהימה שאין כמוה והלוואי שיהיה לך רק טוב. רציתי לספר לך שסבי לא היה מוכן לדבר איתנו בכלל על השואה. זה היה דבר שהוא העדיף להדחיק ולהשאיר לעצמו ואני שמחה שיצא לי לשמוע עדות מעדת חיה ,שהייתה חיה באותה תקופה. אני גם רוצה להבטיח לך שאני יעביר את סיפוריך לילדיי ולבאים אחרי. סיפוריך העניק לי כל כך הרבה ועל זה אני רוצה להודות ומבטיחה לך ,שבחיים אני לא השכח אותך.

באהבה ובהוקרה

שיר ג.

 

 

 

הלינה בירנבאום :

 

בראש ובראשונה רציתי להגיד לך תודה מכול הלב ועל כך שאין יותר שמחה ממני,שחלקת איתי את הסיפורים המרשמים , החוויות הבלתי נשכחות ועל עצם היותך,את הלינה בירנבאום אין דבר יותר טוב מזה.

כשאמרו לי שיש שיחה עם הגברת הלינה בירנבאום עשיתי כל מאמץ כדי לבוא אבל לצערי הייתה לי בחינת בגרות למחרת !

ועכשיו במסע בפולין שהכרתי אותך ,ואת האישיות הנפלאה שלך ,אמרתי תודה לאלוהים על כך שאת חולקת איתי את הסיפורים שלך בפולין ולא משיהו אחר.

הלינה, גם אם לא שמת לב לכך, אני התאהבתי בך, באישיות שלך במי שאת ועל עצם היותך כאן איתי ועם כולם היום.

אני חושבת,ויודעת שאת האישה הכי מדהימה בעולם , ובכול פעם שהחזקתי את היד שלך או שנישקת אותי על הלחי ,את פשוט גרמת לי לשמוח בפנים, בלב, וגם בחוץ ועל כך אני אסירת תודה.

הלינה, אני אסירת תודה על הכול ואני אוהבת אותך הכי בעולם ואני יבוא לבקר אותך בארץ, מבטיחה ! מקווה לשמוע ממך מתישהו,

שלך בהמון אלפי נשיקות

גל ש.

 

 

 

 

הלינה היקרה !

 

אני מרגישה כ"כ ברת מזל שזכיתי לפגוש אותך,להכיר אותך לשמוע אותך !

את כ"כ מקסימה, מתוקה-וכ"כ מרגשת !

האופן שבו את מדברת כ"כ אמיתי וקרוב כאילו הכול קרה אתמול.

קשה לי להאמין, שבן אדם אחד עבר כ"כ הרבה בחיים ונשאר מאושר, עם חיוך על הפנים, ועם תקווה ! לידך-כל בעיותינו נראות כ"כ קטנות, פצפונות וחסרות משמעות. אני מבטיחה לך- מכל הלב – שנזכור לעד את יקיריך שנרצחו ועונו וגוועו בזוועה. אני מאחלת לך חיים ארוכים מלאים באושר ובטוב – חיים ארוכים ושמחים ,והלוואי – שלא תדעי עוד צער.... תמיד- תהיה בטוחה שאנחנו כאן בשבילך ולמענך אוהבים אותך הכי בעולם וגאים שאת חלק מאיתנו !

תהיה בטוחה שנבוא לבקרך בהרצלייה !

ולעולם לא אשכח אותך !

אוהבת וזוכרת תמיד !

מיכל א.

WE IOVE YOU!

 

 

 

 

הלינה בירנבאום !!!

 

כשבאתי לפולין ידעתי את הרקע של מלחמת עולם השנייה משיעורי היסטוריה של בית הספר וידעתי את סיפורי השואה פחות או יותר, כי חונכתי בקיבוץ ונהגו לספר לנו על כך בבית הילדים.

מעולם לא תיארתי לעצמי שכך באמת קרה ,למרות שאיני מפקפקת ולו לשנייה בזוועות שהתרחשו. באופן אישי, סבותיי וסביי נשלחו עם תנועות נוער ארצה בתחילת המלחמה ,שהתחילה האנטישמיות.

ריגש אותי עד מאוד לשמוע את סיפורייך המופלאים והבלתי נתפסים בהגיון וכך הכרתי יותר מקרוב ולפרטי פרטים את ההישרדות היומיומית מדקה לדקה במחנות השונים. המלחמות על החיים גם כשכבר נראה כי אין בשביל מי או בשביל מה לחיות הדהימה אותי.

את בעצמך עברת את הזוועות ושרדת אותם. אני מאמינה כי אומץ הלב שלך והאנשות שבך תרמו לכך רבות.

יש לי הערכה והערצה רבה כלפייך משום שאיני יכולה להבין איך את חוזרת שוב ושוב למקומות בהם ראית את המוות בעיניים ואיבדת את כל מי שהיה יקר ואהוב לך בחיים.

בעיניי זהו כוח אדיר ,שאין לי מושג  מאיפה את שואבת אותו.

לי הספיק לבקר במה שנותר ממחנה מיידאנק וממחנה אושוויץ –בירקנאו ,כדי לצאת משם ,מהמקום שרוי המוות .

עכשיו ,אחרי הביקור בפולין ,אני יודעת ובטוחה כי ארץ ישראל היא המקום היחידי בו אגור, המקום שבו היהודים קמו על רגליהם אחרי כל מה שעברו ,בנו משפחות ועתיד.

הלוואי ,ואני ,סבתות וסביי היינו יודעים יותר על משפחותינו ומה ארע להם.

אותי תמיד תעסיק השאלה איפה היו בפעם האחרונה? תמיד תחסר לי הרגשת הידיעה והכמיהה למקום שאוכל להתחבר אליו ולדעת ששם היו בני משפחתי ושם צעדו  בפעם  האחרונה בחייהם.

הייתי גם רוצה לספר להם כי נולדו לסביי וסבתי ילדים נכדים ואפילו נינים.

בזכות אנשים חזקים כמוך שממשיכים לספר את מה שקרה ולא מתעלמים או שותקים ,העולם טוב יותר וכך מקטינים את הסיכוי,שדבר נורא כזה יקרה שוב למישהו. בהערכה עמוקה, תודה

ענקית מכול הלב

ואהבה רבה

גלי ר.

 

 

 

 

הלינה היקרה,

 

השבוע היה לי מסע שבו עברתי מספר תהליכים: גאווה לאומית ודתית גברו וזאת הרגשה ,כשנשאתי  בידי את דגל ישראל במסלול החד כיווני מתאי הגזים למשרפות במחנה מיידאנק ובשומעי עדות מצמררת וכה מרגשת של אישה אמיצה ומדהימה ,ואישה זאת היא את.

הרגשתי צורך עז בלחבק אותך כדי שתחושי את כוונתי האמיתית להבין את מה שקרה ,שאת כמו סבי וסבתי גברתם על התקופה הנוראה. מאחר שיש בי גם צד ביישן הפיתרון הינו לכתוב לך מכתב קטן.

תודה הלינה ,שהעצמת את המסע לפולין שלו חיכיתי לכך שתעזרי לי להבין אולי קצת מסיפוריה של סבתא שהגיע מהונגריה בסוף המלחמה לאושוויץ. לאחר שחרורה התחתנה עם סבי שגם הוא היה במחנה עבודה בפולין, שלעולם לא סיפרה לבניה (אבי ואחיו)על מה שארע. לצערי היא אינה בחיים עוד, היא חלתה ונפטרה כשהייתי בת שנתיים. סבי נפטר חודש לפני הולדתי.

בכיתי היום על סבתא שלא הכרתי וגם לא אזכה להכיר, בכיתי על שישה מליון יהודים שעברו התעללויות ע"י, תסלחי לי, מטורפים.

בכיתי על כך שאבי לא יודע דבר, ואילו חצי מהמידע שצברתי במהלך ההכנה והמסע עצמו. כשאני אחזור לארץ בגאווה אעביר הלאה את הכאב הנורא ,נתחיל באבא, הגיע הזמן שנעשה את השיחה .

אחרי שנים של הדחקה הגיע הזמן שהוא יפרוץ כמה מנגנוני הגנה.

שיפסיק להכחיש, כי מכחיש אחד ומכחיש שני הנושא ידחק ,יוכחש ואסור לדבר כזה לקרות לעולם!

אז הלינה ,אישה כה מוערצת ומעורכת, תמשיכי לחייך את חיוכך המדהים תיהני מפירות הניצחון שהשגת ותזכרי שיש ילדה ועוד המון כמוה רבים, שמעריכים ואוהבים.

תהי חזקה!

 

טלי ו.

 

 

 

 

הלינה,

 

היי, אני מור ואני גרה במושב צרופה בחוף הכרמל. הכרתי אותך במפגש של פולין במחלקת הנוער שלנו. אז הייתי חולה אך התעקשתי להגיע ולשמוע אותך ואפילו אימי הייתה שם והקשיבה לך גם.

במהלך המסע לפולין נוכחתי לדעת כי את דינאמית ושמחה משידעתי על איש קודם. לפני שנתיים בערך סבתי נפטרה מסרטן. אהבתי אותה מאוד והערכתי אותה, כמו את אימי. כשנפטרה היה לי קשה אך זה לא הציק לי מאז.

כשזכיתי בכבוד להכיר אותך ראיתי בך כסבתי האובדת והדמעות חנקו את גרוני.

מסתבר כי כל המשלחת אוהבת אותך נורא, מעריכה אותך מאוד (לכן מתנה זו מוקדשת לך ), אך אני עדיין רואה אותך בתור הסבתא שלי ואך ורק שלי. להגיד את האמת? הייתי שמחה לו היית סבתי ולא כי אני לא אוהבת את סבתא שלי ז"ל אלה כי חסרה לי הדמות של אימא, שהיא מעבר לאימא וחברה טובה.

נוכחתי לדעת שאת מתאימה לתיאור זה ,ואת מזכירה לי נורא את סבתא שלי,

לכן, אם אכפת לך שאראה בך הסבתא המספר 2 שלי ???

עכשיו לנושא אחר- השואה .לי במשפחתי אין שום קשר לשואה אך אני בתוך ים של נוער שאינו באמת יהודי למרות שהוא מגדיר את עצמו כיהודי. את  עושה שאני גאה לומר כי אני יהודיה. את הסיבה האמיתית ליציאה לפולין לא מצאתי עדיין. העידיות שלך ועדות הראיה של המחנות תורמות במציאתה ההבנה ולו במקצת של מה שקרה כאן. הדבר העצום שהוא בלתי נתפס ,וכנראה גם לא ייתפס לעולם, כי אין באפשרותנו להבין דבר שלא עברנו. אצלנו אומרים שבכו או שהם צריכים עוד קצת לראות ולהרגיש בשביל להבין מה קרה.

אני מודה באשמה כי הבנתי שאני לא אבין ,אלה אם תהיה לי מכונת זמן המעבירה אותי בחזרה לאחורה לתקופה ההיא.

עכשיו לשלב הברכות והתודות –

תודה לך הלינה שהגעת איתנו לפולין

תודה הלינה שסיפרת את סיפורך

תודה לך הלינה על הערכים שהעברת לנו

תודה לך הלינה על החיזוק והשי הקטן

תודה לך הלינה על היותך את.

וכעת אני יכולה להבטיח לך שאת סיפוריך אני שומרת וזוכרת ואעביר אותו למען לא ישכח.

תזכי לחיים ארוכים

.אוהבת תמיד

שלך,

מור א.

בשביל שתוכלי לדעת מי אני - ישבתי קרוב אליך באוטובוס ואני עם שיער ארוך מאוד ודיברתי איתך לא מעט .

 

 

 

 

הלינה,

 

שמחנו מאוד לשמוע את סיפוריך, זהו בהחלט הסיפור המדהים ביותר ששמענו בקשר לשואה.

מספר מקרים בהם ניצלת פשוט לא יאומן, שבהם כבר היית בתא הגזים ונגמר להם הגז מראה כמה היית ברת מזל, להבדיל מרבים אחרים.

אנו חושבים שלולי לווית אותנו במסענו לא היינו מסוגלים לקבל את התחושה של אותה העת. את אישה מלאת חן והרגשנו עימך שאנו מקבלים תשובות רבות לשאלתנו ,ואנו מודים לך על כך.

אנו רוצים שתדעי שאנו מוקירים את העובדה שהצטרפת למסענו לפולין, ומאמינים בלב שלם שאת אחת מהאנשים היותר מדהימות שפגשנו.

העברת את סיפוריך וגרמת לנו להרגיש כי הינך אחת מאיתנו ודיברת איתנו. הצלחת לכבוש את כולנו, גם כאשר היינו מותשים, דבר אשר קשה להשגה .

בעינינו את הגיבורה בכך שגברת כנגד כול הסיכויים ועל כך שאת ממשיכה לספר את סיפוריך לדורות הבאים.

והינך מעבירה ידע ורקע שעוזר לנסות ולקלוט את מה שהתרחש בזמן המלחמה.

בהערכה רבה, ובהערצה רבה,

גיא

מסר מהלינה

הרצליה 30.03.05

 מחלקת נוער

מועצה אזורית חוף הכרמל

ד.נ. חוף כרמל

מיקוד 30860

 

לכבוד כל משתתפי משלחת חוף הכרמל למסע לפולין 2004 היקרים,

 

מכתב זה הייתי חייבת לכתוב לכם מזמן על הכל שבליבי ובמוחי כתוצאה מהמפגש הבלתי נשכח איתכם, ההכרות והקשר החם שהתפתח ביננו במסע זה לורשה, מיידנק אושוויץ. ריגשה ועודדה אותי במיוחד המוכנות שלכם להקשיב לתיאורי בכל מקום ושעה, גם מאוחר בערב, כשנפלתם מעיפות וספיגת גודש של עובדות הלא נתפסות באימתם, ואין ספור הבהרות חשובות -  עד שהיה נדמה לי, שפשוט נכנסתם יחד אתי לסיפורי וגורל קרובי עליהם סיפרתי, חשתם בדרך יסוריהם עד מותם הנורא.

 

עדיין אני מהרהרת ברשמי אלה מהשנה שעברה, בו לוויתי אותכם עם כל שבי מאז ומעכשיו, כדי לגשר ככל יכולתי על פני העבר ההוא וההווה המתגשם בכם, דורות הצעירים, ובאלה שיבואו אחריכם.

 

הקשבתכם הדרוכה וההזדהות שגיליתם נתנו לי אומץ וכח להוציא ממני מחדש את תמונות האירועים ודמויות האנשים מהעבר ההוא, הטבועים עמוק בתוכי, ולתאר אותם, כאילו הכל היה עכשיו. אין לי מספיק מלים להודות לכולכם על כך – על החום והאהבה שהענקתם לי לאורך כל המסע.

 

אני מעינת וקוראת שוב ושוב במכתביכם הנהדרים, מלאי מחשבות ורגשות אמיתיים, טהורים לגבי האנשים שנרצחו בשואה ולגבי, אחת מהם שהיה לי המזל והנס לשרוד.

התחושות והרגשות הטובים האלה התעוררו בכם במקומות, בהם הרוע והמוות שלטו בלעדית בכח שטני, ולכך משמעות אדירה - זהו נצחון של האנושיות שבאדם.

 

ביקרנו יחד המקומות האלה, דרכנו על אדמת פולין, עליה הם חיו במשך דורות,  ושעליה נדמו צעדיהם האחרונים בדרכם לתאי הגז הגרמנים הנאצים. היינו שם לאחד במסע הזה, אנחנו שהתנסינו בזוועה ההיא, השרידים ואלה שלא שרדו – ואתם השומעים והלומדים על כך מפי מורים, מדריכים ועדים, כדי שהזמן ושכיחת אנוש לא יכלו לטשטש ולמחוק זאת מזכרון העולם. בכך התקוה, הנחמה והסיפוק.

 

חשבתי שתוכן המכתבים שלכם ראוי וחשוב שיגיע לאנשים רבים, כיון שאפשר הרבה ללמוד מהם, וגם פשוט לחמם את הלב של כל מי, ששרד מהשואה, או איבד בה את קרוביו - ושל אלה המלמדים והמעבירים לעולם את הזכרון והידע על השואה. שמחתי על האפשרות לפרסמם באינטרנט ואני מקווה שגם אתם תהיו מרוצים.

 

שלכם, בהמון אהבה, הערכה, תודה ואיחולי הטובים ביותר!

 הלינה בירנבאום

 

 


משלחת "חוף הכרמל" בבירקנאו 2004 

Mission of youth from  "Hof Hakarmel", 2004, in Birkenau with Halina Birenbaum

Back to Halina Birenbaum Web Page

Last Updated April 27th, 2005

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!