|
|
אבא קרא לנו שירים נפלאים מתוך ספרים עתיקים היה כולו נרגש ונלהב כשהעביר לנו את יופיים לא הבנתי אז תוכנם אבל ההתרגשות וההתלהבות של אבא ספגתי אבא הסביר מהות החגים קרא אגדות על הקרבה של חנה... על נס חנוכה על מסירות ללא גבול לאמונה לא כל כך הבנתי הייתה לי זרה באותם הימים שפת תפילותיו הלוהטות אבל אהבתי את ההתרוממות של אבא הבעת פניו - הברק בעיניו כשקרא או התפלל עד היום חיה בי תמונתם בזמן ההפצצות על וארשה בספטמבר ההוא אבא כמעט בכה בחוסר אונים ביתנו אז נשרף ביום הדין הגדול היהודי יום כיפור יצאנו בריצה לרחוב הבוער אבא לחץ חזק בידי הביט בי ביאוש כמו היה מתנצל ... זכור לי מבטו מאותם הימים בגיטו התפלל יותר מתמיד הוא חיפש הצלה אצל אלוהים שרבים עזבו אותו לנוכח הזוועות בפעם ראשונה ראיתי את אבא בוכה כמו ילד כשהגיע הידיעה על מות סבא בביאלה פודלסקה PODLASKA BIALA אבא היה אז בשנות הארבעים שלו ומאותו יום התפלל תכופות יותר... האנשים בגיטו התנפחו ברעב מתו ברחובות - לנו היה עדיין לחם למדנו אפילו ב"קומפלטים" מהספרים שנותרו אחרי הבערה... כמה תיאטראות פעלו עדיין בגיטו אחי הגדול השיג פעם אחת כרטיסים באולם "פמינה" הציגו את "נסיכת הצ"ארדש" )CZARDASZ) אבא לא סלח - לא תפס איך אפשר ללכת לתיאטרון כשגוויות המתים ממלאים הרחובות?! לא הבנתי, לא שמעתי בקולו מילותיו וקולו עד היום מצלצלים באזני - אבא טען שאסור להתנגד לפקודות הזהיר בפני שם-עונש הנורא: אושוויץ... בתמימותו לא העריך תוכניות רצחניות של כובשים נאצים גרמנים לאימא הייתה דעה הפוכה - אבא אהב מתוך שירים, תפילות ויאוש לנוכח האימים אימא - מתוך מאבק והשלמה עם גורל את אבא הממושמע לאלוהים ולאנשים הרגו בטרבלינקה את אימא הנאבקת והמשלימה עם גורל לסירוגין הרגו ושרפו במיידנק - האם הם היו פעם באמת? היה לי אותם? דמותם ועינוייהם משתקפים מבעד לעיני מבעד לעיני הם מחייכים, בוכים הם מובילים אותי בכל דרכי וחיים - כל עוד עיני לא תסגרנה לתמיד |
