אולי כדי להשמיע את הזעקה באושוויץ, נשארה מרים בחיים

 

מרים יהב בת 76, לא היתה אמורה לנאום בטקס לציון 60 שנה לשחרור אושוויץ; אבל הזעקה שלה במחנה השמדה שאותו שרדה, הדהדה ברחבי העולם כולו.

 

מאת ניר חסון

 

"הארץ" 30.1.2005

 

 

"למה עשו אותי יתומה? למה שרפו את המשפחה שלי? למה שרפו את העם שלי? אני עמדתי פה, עירומה בשלג בקור, ילדה בת 16, לכאן הביאו את משפחתי ושרפו את כולה. כאן גזלו את שמי ונתנו לי מספר במקומו. כאן הפכתי למספר" כך זעקה ביום חמישי, מעל דוכן הנואמים באושוויץ, מרים יהב, בטקס לציון 60 שנה לשחרורו של מחנה ההשמדה שאותו שרדה.

 

יהב לא היתה אמורה כלל לשאת דברים בטקס, שהתקיים בהשתתפות רשאי מדינות מכל העולם. "בלילה שלפני כן לא יכולתי לישון", היא מנסה להסביר, "כל החיים שלי עברו עלי, הרגשתי הרבה כעס, רציתי מאוד לצעוק. ואז כשהנשיא קצה עלה לנאום, בלי לחשוב הרבה הורדתי את המעיל ונעמדתי מאחוריו. היה שם 15 מעלות מתחת לאפס, אבל לא היה לי קר. לא הרגשתי כלום, רק את הכעס שהצטבר אצלי בבטן במשך 60 שנה. כשהנשיא סיים לדבר אמרתי לו שאני רוצה להוסיף עוד כמה דברים. הוא ירד מהדוכן ואני עליתי ושאלתי למה? רציתי שכולם ישמעו את הצעקה שלי, למרות שידעתי שאף אחד לא ייתן לי תשובה".

 

יהב, בת 76, נולדה בביאליסטוק שבפולין תחת השם מרקה שבח. היא היתה בת 12 כאשר עיר הולדתה נכבשה בידי הגרמנים. אביה נרצח ככל הנראה במחנה עבודה, אמה ואחותה נספו, ככל הנראה בטרבלינקה. במהלך המלחמה שרדה את מחנה העבודה בליז'ין, אושוויץ ומחנה עבודה נוסף בחבל הסודטים שבצ'כיה משם שוחררה ב-8 במאי 1945.

 

לפני כמה שנים כתבה יהב ספר המתאר את סיפור הישרדותה, "בתי אולי את"; "אלו היו מילותיה האחרונות של אמי אלי: בתי אולי את תישארי בחיים ותספרי", מסבירה יהב בדמעות. שמה על הספר כולל את המספר שחרוט על ידה מאז אושוויץ 15755A.

 

ב-1949 היא עלתה לארץ והקימה משפחה בבאר שבע. ב-16 השנים האחרונות מלווה יהב קבוצות של בני נוער וחיילים לסיורים בפולין. לטקס היא הוזמנה על ידי הנהלת אושוויץ והצטרפה לפמלייתו של הנשיא קצב יחד עם מספר ניצולים נוספים.

 

"לא חשבתי על כל הנשיאים והמלכים שהיו בטקס", אומרת יהב, "בכלל לא ראיתי אותם; רק רציתי שישמעו את הצעקה שלי. אני סגרתי מעגל, אני לא שוכחת ולא סולחת, אבל לפי התגובות של כל האנשים אני מבינה שהקול שלי מהדהד בכל העולם. אולי בעצם בשביל זה נשארתי. עד היום לא היתה לי תשובה למה נשארתי בחיים, ואולי זאת התשובה".

 

 

 

 

התוכן

 

נערה באושוויץ 5
1939: הרוסים באים 6
1941: הגרמנים; הגיטו 8
האקציה הגדולה. מות אבי 12
המרד 14
החייטים לבית קוליק 18
קרון הנערת המתאבדות 21
צנצנת איכטיול ופנימית של צמיג 28
מגלבו של בוזקו 34
אושוויץ, A-15755 36
הפגישה (שיר) 37
מעדן: לחם עם כרוב 46
נערה תמורת חתיכת לחם 48
המקלחת 50
מחנה הנשים F.K.L. - שבירה 52
יציאת אושוויץ 54
השחרור 57
ליל האונס 60
בפראג המעטירה 62
נסיונות מיסתוריים 63
חייל רוסי עם אף ארוך 65
בדרך חזרה "הביתה" 66
שוב בפולין - כעבור 43 שנים 68
עיר מתה, ארץ של קברים 71
נקמתי המתוקה 74
אני חוזרת לשם (פולניה, שיר) 75
רכבות רכבות (שיר) 76
שורות שורות 77
אחרי שנים בארץ 78
תגובתו של זלמן ירושלמי 79

 

 

Back to Bialystok Memorial Web Page

Last updated August 15th, 2006

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!