Emiel Sadye: Roots and Pictures of the Past

פרק שביעי:

שורשים ותמונות מן העבר

לצורך פרק זה, שנכתב והושלם בתקופה מאוחרת יותר, השתמשתי בהקלטה מדבריי, וכן ביקשתי עדויות משלימות מכמה אנשים קרובים.

אבא היה המנהל הפדאגוגי בבית ספר בביאליסטוק. בקייץ היינו יוצאים למקומות שונים. אני זוכר שבילינו פעם אחת כמה שבועות על גדות הניימן, בקייטנה. אני זוכר את עצמי הולך ומשחק, חורט את שמי בקליפת עץ, שוחה באגם. היתה בביתנו אומנת מאניה שמה, בחורה פולניה. כי אימי היתה חולה, סבלה מאסטמה. ולמאניה זו היה חבר, בחור, חייל פולני, והיא היתה מנהלת רומאן איתו. ואני זוכר את עצמי ילד קטן, כבן שלוש, משחק עם החרב שלו. הוא היה הוסאר, או דראגון. אני משחק בחרב שלו, והוא מתעניין באומנת שלי, ואיפה התרחש הרומאן? בכיכר הגדולה, כיכר השעון של ביאליסטוק.

בן שנתיים-שלוש וכבר התחלתי ללמוד בחדר, כבר הייתי "ילד רציני." בגיל שלוש כבר ידעתי לכתוב ולקרוא. השפה הראשונה שלמדתי היתה עברית. דיברתי עברית, הכל היה בעברית, הרומאן בין אבא לאימא גם הוא התנהל בעברית. אמנם למדתי תקופה מסוימת בגן פולני, אבל חינוכי, שורשי, היו כולם בעברית.

אחי הגדול למד בגימנסיה העברית "תרבות". גם החתירה לעלות לארץ ישראל היתה במשפחה כל הזמן. אבי, א"ש עמיאל, כתב שירים בעברית, וביתנו היו ספרי שירה רבים בעברית, בגרמנית. שירים שלו עולים בזכרוני עד היום.

כדי להשלים את תמונת הילדות ביקשתי מאחי יעקב להעלות זכרונותיו מתקופת ילדותנו בביאליסטוק ואלה מקצת דבריו:

גרנו ברחוב ליפובה. היינו באים לעתים קרובות לדוד זייל שהיה מורה לעברית בבית הספר העברי של אקשדטיין ברחוב קופיצקה מעבר לנהר. זיידל היה בין ה"שבתציקע". מהקורבנות הראשונים של הנאצים - מיטב האינטלגנציה של יהדות ביאליסטוק שניצודו בשבת, הוכנסו לבית הכנסת הגדול ונשרפו חיים. לזיידל היתה אשה בשם שפרה ןשני ילדים. הם גרו ליד הנהר הביאלקה, שהיה מעופש והיה משנה את צבעו בהתאם לצבעי הטכסטילים שהיו מיוצרים בעיר, ואשר יצאו להם מוניטין בעולם הגדול. יענק'לי-אלי, אחיו הבכור של אבא עבד אצלו כשבא מפיעסק.

אך יותר מכל בוודאי נשתמר בזכרונם המוסד "עזרת היתומים" שבו היינו מבלים מרבית זמננו. אבא היה הולך לשם בשעת בוקר מוקדמת, טרם לכתנו לבית הספר ולגן הילדים, והיה חוזר בשעה מאוחרת. כמעט מדי יום ביומו היינו משרכים את דרכנו, חותים את גשר העץ מעל הנהר, ומגיעים למוסד ומביאים לאבא תבשילים שאמא היתה מכינה עבורו. אבא היה המנהל החינוכי של המוסד. זכורים לי חיי תרבות תוססים במדינת הילדים והנערים והנערות הזאת. כשאבא מנצח על ערבי עתונות וקריאה, במיוחד בלילות שבת. היו שם מקהלה, חוג דראמאטי, שולחנות פינג-פונג ובית כנסת.

בקיץ היינו נוסעים לחודשיים ליערות יחד עם ילדי המוסד וילדי "האלב-אינטרנט". ב1932- היינו בדרוזגניק שליד הניימן, מקום מרפא ידוע שליד הניימן. ב1933- ושנה לאחר מכן ב1934- בילינו קיץ ביער מרצ'וק, מרחק עשרה מילין מהעיר. ובשנים 1935 ו1936- בילינו יחד עם ילדי שני המוסדות ביערות נובוסיולקי לא רחוק מחורושץ'. המוסד שבו עבד אבא התקיים מפילאנטרופיה. לעתים הפרוטה לא היתה מצויה והמשכורת שולמה בצורת מצרכים. חיינו בצנעה, אך בדרך כלל היו לאמא עוזרות. אביב היה כותב לפעמים ב"אונזערע לעבן", היומון הנפוץ ביותר של ביאליסטוק, וב"דאר וארט" בטעון הפוע"צ צ"ס, שהופיע בוארשה. אבא היה פעיל במפלגה והיה מועמד מטעמה לעיריה.

אתה סעדיה הלכת לגן ילדים יהודי ברחוב פולנה, שם דיברו בעיקר פולנית. אני למדתי בבית ספר "תרבות" ובגימנסיה העברית שבקצה השני של העיר. בסתו 1936 התחלת לבקר בבית ספר דתי, מעין חדר חדש מתוקן, שנוהל על ידי ידי חבר של אבא מפיעסק. היית אז ילד תוסס ונמרץ, ומתנכל לחתולים.

אבא קיבל סרטיפיקאט מהמפלגה, אך חשש לעלות לארץ, היה אז משבר בארץ. לאחר מלחמת חבש, והחלו המאורעות. אני רציתי מאד שנעלה ארצה. חדלתי ללמוד פולנית. קיבלתי בה בלתי-מספיק ולא יכולתי לעלות כיתה דידית בגימנסיה העברית. האנטישמיות גאתה בפולין והשלטונות דרשו מהגימנסיה רמה גבוהה בפולנית. אף יותר מזו של גימנסיה פולנית. עשיתי בעיות, הייתי בורח מהבית וחוזר לשון על המדרגות. גרנו אז בקומה שנייה בבנין עשוי עץ. הדוד אביגדור שעלה לארץ ב1935- סידר שאבא יקבל סרטיפיקאט (לאחר שויתר על הקודם) בתור עולה בעל מקצוע שעתיד לעבוד אצל האחים ירושלמי.

עלינו ארצה באוניה ג'רוסלמה של חברת לויד טריאסטינו. נסענו ברכבת לווארשה ומשם דרך צ'כוסלובקיה ואוסטריה הגענו לטריאסט. הפלגנו באונייה בטרם הפציע השחר ב23- דצמבר 1936. עלינו במרכבה ערבית ל"שכונת המעיין". תקופה זו ודאי כבר זכורה לך.

אלה דברי אחי יעקב. גרנו איפוא תחילה בחיפה, ב"שכונת המעיין". אחד השירים הראשונים של אבא שפורסמו בארץ היה על האורות המנצנצים של "שכונת מעיין" שהיתה שכונה קטנה במדרון הכרמל.

Prof. Sadye Emiel describing the nuclear reactor to the late Israel Presdient Itzhak Ben Zvi z"l