איך וויל
נאך אמאל דא גיין
איבערן גראז
אני רוצה
עוד פעם ללכת על
העשב
I Want to Walk Here Once More
רייזל
זשיכלינסקי:
רייזל
ז'יכלינסקי:
אני רוצה עוד
פעם ללכת על העשב
תורגם על ידי מאיר ועדה הולצמן 1998
מוקדש ל-3000 יהודי גומבין אשר הושמדו בתאי הגז של חלמנו אפריל 1942
|
א אני רוצה עוד פעם ללכת על העשב, ולבכות בפני שמיים, ובפני הרוח, שנושבת על פני. אני רוצה עוד פעם למדוד את האסון על חתיכת האדמה, זו אשר אי פעם היא היתה ביתי. הדלת כבר איננה, ואמא - היא כבר לא תחזור מלאה כולה בשלג, עם כד חלב כחול ביד ואור השחר טמון בתוך עיניה. החלונות גם הם
אינם, השמש כבר אינה נודדת מקיר אל קיר. ומפינה אלי פינה, לא עוד מחכה חתול גדול על הספסל. והעצים ליד הנחל עוד עומדים - דימעתי נופלת אל המים מפריעה לרגע שלוותם. ב נושרים נושרים עלים חומים סיפור תועה לו בדרכים, סיפור אודות האנשים שבשדה קובצו - ורק גשמי אביב יורדים. שלושה אלפי יהודים בלי מים, בלי לחם, ארבע יממות אביב. ילדים קטנים בכו אל כל הכוכבים - הם רק רצו דבר מה לאכול. מבכי הילדים לא האפילו כל היערות סביב. הנה הם שם היערות הירוקים, יערות עירי גומבין. השמיים הגדולים במלוא עומקם לא הורידו אש ממעל. באחו רועות עוד הפרות, רועה שוב מטגן תפוחי אדמה שם בעשן... מה אחפש עוד אנוכי בעיירתי? פוגשת את אותה סטאשה, היא חייה, מטיילת עם החיילים, היא שיכורה, לא רחוצה. ג מי קורא לי כאן באחו? מי עוד כאן מכיר את שמי? קוץ נשרף באחו - ילד זועק מהלהבות. אני חולצת נעלי ואליו ניגשת הילד הקטן של השכן: ידיו כבר גחלים, רק העיניים עוד פתוחות... אני הולכת ממך עיירתי, דרכיך הן כחולות כמו פעם. עוד תמשיכי לקיים את הסתווים והירידים והנהר עוד יזרום לו הלאה אל העמק הרחוק. |
Rajzel Zychlinsky:
I
Want to Walk Here Once More
Translated by Barnett Zumoff.
Dedicated to the 3030 martyrs of my shtetl Gombin, who were liquidated in the gas chambers and crematoria of Chelmno, Poland, in 1942.
A.
I want
to walk here once more
on the grass
and weep
to the sky
and to the wind
that howls in my face.
I want once again to measure the calamity
that befell this piece of ground
where once was my home.
The door is gone
and my mother---
she will not come home any more
covered with snow,
with a blue pitcher of milk in her hand--
and with the blue light of dawn in her eyes.
The windows are gone,
the sun will no longer wander
from wall to wall,
from corner to corner,
and conjure up for me
a green cat on a chair.
Only the willows at the river are here--
my tear falls into the waters
and for a while disturbs their calm.
B.
Yellow
leaves fall, fall.
A tale wanders around on the roads,
a tale about people herded together on a field--
a spring rain was falling.
Three
thousand Jews without water, without bread,
four long spring days.
Little children were crying under the stars--
they wanted to eat.
The
surrounding forest did not grow darker
from the children's crying.
Here they are, the green forests,
the forests of Gombin.
The
deep blue sky
did not send fire down from the heights.
Cows are grazing in the fields,
a shepherd roasts potatoes in the smoke...
For
what am I still searching in the village?
I encounter the pock-marked Stasha--
she lives, she strolls around with soldiers,
she is drunk and unwashed.
C.
Who
calls me here in the meadow?
Who still knows my name?
A thorn bush burns in the field--
a child cries from the flames.
I take
off my shoes and approach
the little son of my neighbor;
his little hands are charcoal,
but his eyes are open still.
I am
leaving you, shtetl,
your roads are blue as before.
You will celebrate autumns and fairs,
and the river will flow on through the valley.
Back to Rajzel Zychlinsky Web Site
Last Updated
December 2nd, 2003