ספר זיכרון ראדום

מבוא

נמסר לפרסום באינטרנט ע"י מר' חיים קינצלר, יו"ר ארגון יוצאי ראדום בישראל

 

עד 1812 עוד ידובר ביהודים יחידים כיושבי המקום (34 איש). כעבור שלוש שנים כבר ימנו 413 יהודים (שהם 16.5%). ב1838 כבר מגיע מספרם לכדי שליש מהאוכלוסייה, ואחוז זה מתקיים כל הזמן עד לשמד. מה שלא נתקיים אלא עלה משנה לשנה בתנופה ועוז, זה כוח היצירה שגילתה יהדות המקום, שפתחה שערים נרחבים לפעולה  לעצמה, ושערי כלכלה רחבים לפרנסתם של אחרים (פועלי החרושת היו רוב רובם גויים).

 

אין ספק, שאם יבוא אדם לאמוד מספר הבתים שבנו היהודים בראדום, ודאי יתגלה לו, שרוב הבתים נבנו על ידי יהודים, הגויים היו מרובים מן היהודים בכפליים, אבל העיר או מה שנקרא "העיר" – הרחובות המרכזיים הגדולים מסביב לרחוב לובלין (אח"כ ז'רומסקי) וואלובה וכו' – היתה יהודית (הגויים ישבו בפרברים). הבתים המפוארים ביותר (במאראיצקי ושארוקה) היו מעשי ידי בעלי בתים יהודיים. וגדול מזה מעשה החרושת.

 

הבורסקאות בראדום, שהיתה יחד עם ספיחיה, הסנדלרות, התפרות וכו', החרושת העיקרית של העיר והשנייה בכל פולין, אחרי וארשה, נוסדה על ידי כמה גרמנים. אבל מיד אחרי זה באה עמה כרוכה היוזמה היהודית הברוכה. כבר בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, היו רוב בתי החרושת לעורות, של היהודים, אבל בימים שבין שתי המלחמות, נעשו כמעט כולם יהודיים. בתקופה הרוסית הגיע הסחר עד למרחבי רוסיה המזרחית ועד לחרבין, וסניפים היו לבני ראדום ברוסטוב. בתקופה הפולנית (כשהמזרח נסגר) נתפשט הסחר לפוזן, פומורז'ה ולגליציה. אבל אם בזה עדיין היתה ראשית התעשייה משותפת ליהודים וגויים, הנה נתקיימו בעיר תעשיות גדולות (שהעסיקו כ"א מהן כדי מספר הפועלים שעבדו בחרושת העורות, כאלף איש ומעלה), שכל עיקרן לא נוצרו אלא בידי יהודים: 6 בתי יציקה (לצינורות ביוב, לרדיאטורים, לטורבינות וכו'), 2 בתי חרושת לקרמיקה ולחרסינה, מן המיוחדים בפולין כולה. יהודיים היו גם בתי החרושת לעץ ולרהיטים מתקפלים, ללבידים, ולמסמרי עץ;  גם התעשייה הכימית וגם בית החרושת היחידי לעולש (ציקוריה), פלא כלכלי, מיוחד במינו, היה הריכוז התעשייתי הגדול של בית בקרמן, שהחל כמעט עם ראשית גידול הישוב ה יהודי במקום, ומיד אחרי זה נתפתח לממדים גדולים. בפרבר פירלי הוקמו שורה של בתי חרושת, כגון: טחנת הקיטור הגדולה בפולחן, טחנת גריסים, טחנת קילוף לאורז, בית בד לייצור וזיקוק שמן צמחים, ביח"ר למכשירים חקלאיים, ביח"ר למכשירים חקלאיים, ביח"ר למסמרים, ומלבן לייצור לבנים בכוח קיטור.

 

ועם החרושת הגדולה חלה התפתחות בתעשייה הקטנה: התפרות היתה כולה בידי יהודים; החייטות הסטנדרטית היתה כולה יהודית; וחייטים יהודיים מומחים הגיעו לדרגה כלכלית חשובה. רוב מוחלט היה ליהודים במקצוע הבשר; גם הסנדלרות היתה מחציתה בידי יהודים (הסנדלרים הגויים ישבו גם בזה מחוץ לעיר); גם כמחצית האופים היו יהודים. בידם היו לרוב גם מקצוע הפרוונות, הפחחות, הנגרות, הרפדות, הרצענות, האוכפות, חרטות העץ, הצורפות, השענות, הזגגות, הצבעות, תעשיית השמיכות, הקרטונג', תעשיית הסבון והדבק, נרות, וילונות וכו' וכו'. מעמדות כשלעצמם היו הסבלים והעגלונים והרכבים (בעלי מרכבת הצב – דראז'שקע בלע"ז). בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהתחילו השלטונות מוציאים "חוקים" שנתכוונו כאילו לשכלול טכני, והנהיגו אוטובוסים בינעירוניים, נכנסו גם העגלונים למקצוע החדש – לנהגות ולבעלות באוטובוסים. מאוחר יותר ניטל גם על הרכבים לסבול קשות מידי ה"חרם" הפולני המאורגן נגדם.

 

המסחר והחנויות היו כולן, או כמעט כולן, יהודיים. עוד בשנות 1867/70 ריכזו היהודים בידם את הסחר עם רוסיה. רק בעזרת ה"חרם" והעזר הממשלתי הסמוי או הגלוי ניסו הפולנים, לפני מלחמת העולם השנייה, להקים חנויות מפוארות במרכז העיר, ואף הם לא הצליחו לעקור נטוע, עד...

________

 

עמדנו במשהו על כוחו היישובי של היהודים בעיר. נתבונן נא עכשיו קמעה בפעלם הרוחני של בני העיר.

 

היהודים שיישבו את ראדום באו, כפי שראינו, רובם כחסידים. מכאן ראוי לומר, שהאיגוד של השטיבל היה לחם טבעי מלכתחילה. ואמנם כך היה המצב עוד בימים שמלפני המלחמה העולמית הראשונה. החסידות, אם זו של קוז'ניץ(KOZIENICE)  , אם זו של פשיסחה (PRZYSUCHA) קוצק (KOCK) גער (GORA KLAWARIA) (או אלכסנדר (ALEXANDROW LODZKI), רדזין ((RADZYN וכו'), היתה מגובשת משכבר, וכוחה של האמונה היה כוח חיים וכוח של חיות לעם וליחיד. בימים של חול שימשו השטיבלך, אותם ימים, יחד עם בתי המדרשות – מקומות של לימוד תורה לבחורים. וגם בהם ובבתי המדרשות הפרטיים, היו נוהגים ללמוד בשבת "שיעור" אם לפני התפילה, אם לעת מנחה וכד'.השטיבל שימש מעין מועדון להיכרות ולכיבודים. גם הטינה, גם האהבה ההדדית, היו כאן חזקים יותר. "רביים" בעיר גופא לא היו, הצדיקות מטבעה היתה כפרית, בת העיירה, אבל שנות המלחמה, שהביאו עמן התמעטות כוח החסידות וכוח הדת בכלל, הביאו עמן מצד אחד לעיר, מחמת הגירושים מן העיירות על ידי הרוסים, כמה רביים מבתי אבות גדולים, ובראשם את ר' שרגא יאיר מביאלובז'  ((BIALOBRZEGI  הסמוכה, צדיק ולמדן ובעל מופת גדול, ואת ר' ישראל ממודז'יץ (MIEDZYRZEC), ה"מנגן" הגדול (אבי בית מודז'יץ המפורסם -  טאוב). גם כשנפטרו אלה המשיכו בעיר ר' משהלי (פרימר), ר' יוסלי מביאלוברג' – קונצק  (KONSKIE) , הרבי ר' אלעזר אלימלך (רוקח) והרבי יעקלי ממודז'יץ (אחי הרבי ממודז'יץ המפורסם הנ"ל), שסביבם רוכזו המוני עם.

________

 

אבל זכתה ראדום, והיא היתה עיר מחוז למרכזי חסידות גדולים; בראדום גם נולדה, במידת מה, חיבת ציון הדתית, ובה הונחו יסודות לציונות המדינית. מי שייצג אותם ימים, את הציונות בפולין, הרבי ר' שמואל מוהליבר, היה אז רבה של העיר, וירושתו התנחלה במישרין למשכילים העבריים במקום, ר' ישראל פרנקל, ה"מופלג" ר' מוטי וייסמן, ר' שלום דיאמנט, ר' בונם שוחט, פרץ בושצקי, פלטי מושקטבליט. לאחר שנפטר ישראל פרנקל, הרוח החיה בחבורה, עמד בראש התנועה בנו יחיאל, והוא וחבריו הצעירים עשו חייהם קודש לתנועה וקיימוה מאז ללא הפסק. יחיאל פרנקל היה מן היחידים בפולין, שהשתתפו בשנת 1905, בכינוס הסודי מטעם מ.מ. אוסישקין. שנה זו ושלאחריה, היו שנות הסתערות למהפכה הסוציאליסטית בפולין. גם בראדום יצאו לחוצות "שובתים" מהפכנים, אבל אם במקומות אחרים כמעט ששותקה בגללה כל פעולה לציונות ולעברית, בראדום לא שבתה הצינות מעודה. אותם ימים יצאו בחורים להחתים את הציונים למען בעלות הקולוניאל-בנק ברשות הציונים (נגד פעולת הטריטוריאליסטים; בכוח פעולתם של לייבוש מילמן (אותו "בן יהודה" של ראדום, שעשה חייו קודש למטרה זו של דיבור עברי) ואחרים, פרצה הלשון העברית בפי הנוער לראש חוצות. וכך נתקיימה ראדום היהודית, עד לימיה האחרונים, עיר ציונית, אולי מכל עיר אחרת בפולין. בימי "הספר הלבן", ערב ימי היטלר בפולין, כשננעלו על ישי ממשלת המנדט כל השערים לעלייה – ובפולין גופא גבר החרם הממשלתי – מצאה להם מחאת היהודי הנחנקה מוצא, על ידי הצבעה "להכעיס" בשביל אלמנטים השמאליים גם של הבונד והקומוניסטים, בקהילה ובמועצות העירוניות. אבל פרט לימי משבר מופלגים ממין זה ומחאה לשעה, היתה הציונות השליטה העיקרית. גם הפועל הסוציאליסטי המאורגן, היה קודם כל מאורגן בתנועה, שקשרה את עצמה בציון. ואין זה אלא "טבעי" שמראדום עלו, עוד בשנות 1909-1908, חסידים ו"חילוניים" כאחד. עלה עשיר, למדן וחסיד נכבד מחסידי אלכסנדר  כר' אברהם איטשי ווירגין,ועלו חלוצים שנעשו שותפים לבנין דגניה, גן שמואל וכדומה. היו מהם מראשוני בוני הפועל המזרחי בא"י מזה, ומראשוני "סולל בונה" מזה. בין ה"105" שפתחו את העלייה השלישית, עם גמר מלחמת העולם השנייה, עוד לפני סן רימו, היו 65 מבני העיר (מטובי הנוער המשכיל) והוא הדבר בעליות הבאות. לא נתמה על כן, אם ביחס למספרם עולים אולי אנשי ראדום בארץ על כל באי עיר אחרת בפולין. לא נתפלא גם, שבראדום נוסד אולי קבוץ ההכשרה הראשון בפולין, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, ולא בכדי הוצג כאן מחזה בעברית עוד בשנת 1918.

________

 

גם מבחינה אחרת ניכר היה כוחו של המקום. עיקר יישובה של  ראדום מאוחר למדי, אעפ"כ העמידה העיר שורה של חכמים, סופרים ואנשי מדע, שנתפרסמו הרחק בפולין ומעברה. אף אם אנו מתעלמים מן אפיזודה, כאותו נפתלי הלוי שנתווכח עם דארווין בחייו, או ממשכיל מן החוץ כליברמן, הרי מצויים לנו סופרים חסידיים כאותו מאיריל מלאך (בורנשטיין), שהיה שקוע וחרוץ לההדיר ספרי חסידות וקבלה (קיצור מחברת הקודש; אור נתן; ועוד הרבה); מצוי לנו חכם בעל העזה כר' אידל רוזנברג, שהעיז ותרגם את ה"זהר" לעברית, כמעט בשלמותו; חוקר תלמודי מובהק ומחבר ספרים במחקר תורני, בפולקלור ובפובליציסטיקה, היה ר' ישעיה זלוטניק שרוב ימיו ישב בעיר. ושמא ראוי לנו לחשב גם את ר' יועץ קים קדיש מפשיטיק (PRZYTYK) (בעל "שיח שרפי קודש", "נפלאות היהודי", "תפארת היהודי", "קול צדיקים", "מבחר פנינים" ועוד) על אנשי העיר? סוף סוף לא היתה פשיטיק אלא כמין פרבר לראדום. בראדום נולד וגדל אחר מגדולי הפילולוגים בלשונות שמיות בדורו בפולין, דר' יצחק ויינברג. גם ההשכלה נתנה בכוריה בעיר: ישראל פרנקל היה סופר ומתרגם מובהק, מגרמנית ופולנית, ובעל השכלה יהודית רחבה. בראדום פעל גם מנחם מנדל וולמן, גיאוגרף א"י וחוקר רציונאליסטי-משכילי, בעל דרך משלו בחקר המקרא והתלמוד (בעל "מסתרי אגדה", תקופת ישעיהו וחזיונותיו", ועוד). ומן הראוי גם להזכיר כאן אחד מופלא בזמנים ההם, דר' אברהם (אדולף) פומפר, רופא ומשכיל תורני, שלא מעט נתן עידוד והשפיע על המשכילים בעיר כר' ישראל פרנקל וחבריו.

 

מחוגים אחרים יצאו, מאוחר יוצר, סופרי יידיש החשובים, יהושע פרלא המספר, לייב מלאך המשורר והמספר, המשורר משה דוד גיסר, הסופר הפובליציסט ליאו פינקלשטיין ועוד.

 

עתונות ניכרת היתה בעיר ביידיש ובמקצת גם בפולנית. העיתונים השבועיים ביידיש היו "ראדאמער צייטונג", "ראדאמער קעלצער לעבן" ולאחר נכן "ראדאמער שטימע". יצא כאן השבועון הפולני "TRIBUNA" שנתקיים בעיקר על ידי סטודנטים. בעיר נעשה ניסיון גם ליסוד הוצאה ספרותית קבועה ביידיש על ידי שטרייכמן.

________

 

אל נשכח כאן את חלקם של עסקנים ציבוריים ובעלי צדקה. אנשים כראובן בקרמן, אביב (נתנאל) ואחיו (איטשלי), הם חזיון אנושי-סוציאלי מופלא במינו, שטעון עוד חקירה. אנו נפגשים כאן בטיפוס היסטורי, המיוחד אולי לתקופות של ראשית ההשכלה (טיפוסים כגון ר' שמשון וורטהיים בוינה, משפחת הבנקירים איציג בימי מנדלסון). זה סוג האנשים שאנו מוצאים בימי בית שני כנראה כ"בני טוביה" הידועים. עכ"פ נזכור, שראובן בקרמן בלבד, הוא שבנה או שסייע בבניינם של בית החולים היהודי, של מושב הזקנים ובית היתומים, בית הכנסת הגדול וכו' והוא ששימש, במשך שנים, כמליץ יושר בפני השלטונות, בדרכים ציבוריים ואישיים.

 

ומן הראוי כאן להזכיר עוד איש מיוחד במינו, שהוציאה העיר ראדום. מדובר ב"משומד" ולא היה דבר רחוק מבני העיר כחזיון הזה. ואעפ"כ הרי לפנינו "משומש" מיוחד במינו, שדומני שהוא עולה הרבה גם על כ'וולסון הידוע. אני מתכוון ליאן בלוך. בלוך היה כלכלן מן המדרגה העליונה, לא רק גופו היה עשיר מופלג, אלא גם מחבר של ספרים ראשונים במעלה במקצוע זה, ועם זה בעל רעיונות אוניברסליים מופלגים שהוציאו לו מוניטין ברחבי עולם. אפשר מכוחו נולד ביה"ד העליון בהאג. אבל החשוב בכל אלה, שכל כוחו במעשה ובמחשבה כאילו לא עשה אלא כמין אמצעי לפעול ועזר ליהודים, אם בפולין ואם בכלל ליהדות בעולם. זה חזיון "יוצא דופן" ומופלא וראוי לזיכרון טוב בספר של שרידי יהדות העיר.

________

 

מה היה יחס האוכלוסייה הפולנית לתושביה היהודים? מי שיקרא את הסקירות ההיסטוריות, יראה לפניו ישוב מתעצם "בשיניו"; הוא יראה מה הרבה חייב היה היהודי לתת ומה מעט קיבל הוא תמורת מיסיו של עצמו. אכן צרת ראדום לא היתה צרה יחידה: זו צרת כלל ישראל בפולין. אך דבר שראוי לציון הוא אולי זה, שעד שנת 1936, כשבתוקף הסתה מלמעלה, נגרם פוגרום בפשיטיק והגיעו ימים של חרם כלכלי, לא קרה בראדום, מאז ישובה המחודש בראשית המאה ה-19, מעשה התגרות קשה. הקצבים היהודים והכתפים היהודים, עשויים היו להטיל אימה על שסאים ומתפרעים. בדרך כלל חי היהודי את חייו – אם לא בלא פחד מפני הגוי ה"רוצח" והשיכור – בייחודו ובפעלתנותו, והוא ידע למצוא דרך אל הפולני ולסחור איתו, "לחיות ולחיות"; ידע למצוא מסילות להרוויח לחמו. רק פעם בתולדותיה קרה בראדום מעשה נורא:  בסוף שלטונה של רוסיה בעיר, כשנכנסו הרוסים שנית (אחרי שגורשו קודם על ידי הגרמנים ב-1914), ותלו שלושה יהודים צדיקים חפים מפשע: את הצדיק המופלא ר' פייבלי, אחי הרבי מאלכסנדר, יחד עם גיסו צבי מרדכי (אחיו של הר"מ של ישיבת "שפת אמת" בירושלים ח.ח. סנקביץ) ויעקב אייזמן קרוב משפחתו. מעשה זה הדהד עוד הרבה שנים בעיר. כשם שמצא לו, לאחר שנים, הד בשירתו של המשורר האחרון של יהדות פולין, יחיאל לרר (מז'ליחוב הסמוכה לראדום), בשירו "בית אבא" (תרגם שמשון מלצר תש"ו, עמ' 180-181)*

________

 

*

_ _

      בעודו בחייו לא היה עוד ידוע 

לשום אדם כל גדלו האמיתי – השיחה

מוסבה על ר' פיוולי זכרונו לברכה

שה"יארצייט" שלו חל בזה השבוע.

 

     כל הקהל המסב כאו עוד זוכרו כמו עכשיו

לרבות גם אחי. עודו ילד, לפני שנים

הוא נסע לאלכסנדר ל"ישמח ישראל"

וזכה לראותו שם פנים אל פנים:

 

    הזקן והפאות שעינם עין זהב

והטוב בלא שעור שמן העיניים ההל

מאחורי האלמימר מקומו, מול הדלת

הטלית על ראשו מלפניו משלשלת

שלא לראות בעיניו את העולם מסביב –

ועומד כך בתפילה כשעה ויותר.

 

    לאחר התפילה זר חסידים אותו עוטר

לברכו בחג טוב, כי אף על פי שבן אחיו

של הרבי הוא בלבד – הרי החסידים

במקצת מגדולתו וקדושתו כבר יודעים.

הרבי מכנה אותו "פה זהב" – ותדיר

הוא שותק באמת ודיבורו מה נדיר.

 

    ומשום שכזה הוא היה – זה מכפיל

המורא עת זוכרים איך עליו, רב הטוב

בא המוות, ומי הוא זה שניתק משי הפתיל

של חייו כך פתאום, במהרה, בחטוף.

 

 

Return to Radom Memorial Web Page

 

Last updated March 29th, 2004

 

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Personal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!