Israel at War, 2006, Fighting a War for Its Very Existence

         

 

רס"ן רועי קליין ז"ל  -  Major  Assistant Battalion Commander Roi Klein of Blessed Memory

 

ניסן שלו ז"ל     Major Pilot Nisan Shalev  of Blessed Mmeory

 דוד גרוסמן: אורי, היית לי מישהו לרוץ איתו  Author David Grossman's Son Killed

Eetta Prince Gibson: The Failure to Keep Our Children Safe

 

Israel Mourning over the Death of Our Young Soldiers 

Israel at War: 156 Dead (Ynetnews) 24.8.2006

רשימת חללי צ"הל נהרגו בקרבות יולי ("הארץ")  2006 The List of the  IDF Soldiers Fallen in   Battle - July

רשימת חללי צ"הל נהרגו בקרבות אוגוסט ("הארץ") 2006 The List of the  IDF Soldiers Fallen in   Battle - August
 

 

An Open Letter to the  World - מכתב גלוי לעולם

 

Prof. Haim Harari: an Open Letter to the  Europe - פרופ' חיים הררי: כתב גלוי לאירופה

 

הרב יואל בן נון: די לבכיינות   Rabbi Yoel Ben Nun: Enough Crying

 

האנשים הצבועים ביותר שעל כדור הארץ  The Most Hypocritical People on Earth

 

Chris Tinkler: Terrorists Hide in Suburbs

 

"Disproportionate" by Frederick Forsyth

 

פרופ' חיים הררי: מַבָּט מתוך עֵין הסערה  (Prof. Haim Harari: Outlook from within the Storm (Hebrew

 

A Few Facts about Kfar Kana

 

פיט סיגר: עד המותן בתוך הבוץ Pete Seeger: Waist Deep In The Big Muddy

 

 בן כספית: לא נתקפל Ben Caspit: We Will Not Capitulate

 

 פרופ' עוז אלמוג: האיסלם נגד העולם  Prof. Oz Almog: Islam against the World

 

Friends in Need: Aid to the North

 

Irwin N. Graulich: Those Poor, Innocent Lebanese

 

Matthias Dapfner: Europe - Thy Name Is Cowardice

 

Iran Focus: Iran Was behind Hezbollah-Israel War

 

Avraham Tal: Justified, Essential and Timely

 

Richard Littlejohn:  Israel Is Fighting for Its Existence

 

 

 

רס"ן סמג"ד רועי קליין ז"ל

נכתב ע"י אלמוני ונשלח באינטרנט אימייל שרשרת - תרגמה עדה הולצמן

 

 

המעט שאנו יכולים לעשות עבור מי שהקריב את חייו באופן הירואי כל כך, הוא לספר את סיפורו. לא ברור למה התקשורת הדחיקה-עד-העלימה את הסיפור הזה. אולי זוהי התנהגות לא פופולרית, אולי אינה עולה בקנה אחד עם תדמית החייל הסובל, הרגיש והחששן אותה מישהו מנסה לטפח.

...אין  שום הסבר ראוי להעלמת סיפור גבורה מדהים כזה - מדוע לא מספרים אותו בכל מקום בצעקה רמה, בהתפעלות רבתי, בגאווה מבצבצת, בתודה, בהערצה, בדמעות.

 

רב סרן רועי קליין ז"ל , סמג"ד 51 של גולני, מהישוב עלי, היה בעל הדרגה הבכירה בין לוחמיו בבינת ג'בל. בשעת הקרב, הבחין ברימון שהושלך לעבר אנשיו. מאחר ולא ניתן כבר היה להתגונן ולמנוע את פגיעתו הרעה של הרימון,  הוא זינק עליו כך שגופו יחסום את מרבית ההדף ואנשיו יינצלו. קורבנו נשא את הפרי המיוחל. חייליו שניצלו סיפרו כי זעק " שמע ישראל" שעה שקפץ על הרימון.

 

רועי קליין, גיבור מיתי בעידן של הערצת האנטי-גיבור, נקבר ביום הולדתו ה-31.

מספרים עליו  שהיה נגן סקסופון מצטיין ואיש רוח מבריק, שסיים לימודי הנדסה בהצטיינות. שטייל עם חברים באפריקה, שהיה לו צחוק מתגלגל, שכל מכריו מתארים אותו כאדם עדין ושלוו, שמשאלתה של אלמנתו היא כי ילדיה יהיו דומים לאביהם.

 

גיבור ישראל.

 

יהי זיכרו ברוך.

 

Roi Klein Hero of Israel

Written by anonymous, sent as chain email in the internet, translated by Ada Holtzman

 

The least we can do for the one who scarified his life in such heroic way is to tell his story. It is not clear why the media repressed the story or even hid it. Perhaps it not popular behavior, perhaps it does not match the image of the suffering, sensitive and hesitant soldier that someone is trying to nurture.

...There is no explanation to hide such an amazing story of heroism – why it isn't told aloud, everywhere, with pride, gratitude, admiration, tears. So we shall tell it ourselves.

 

Major Roi Klein of blessed memory, Assistant Commander of the 51st battalion of Golani, from the settlement of Ali, was the soldier with the highest rank among his fighters in the battles in the town Bin Jubeil. In the middle of the battle he noticed a grenade thrown at his soldiers. Since one could no longer defend himself from the grenade blowing up, he threw himself on it so that his body would be a living shield and thus save his soldiers from certain death.

 

The soldiers who survived testified that he cried "SHEMA ISRAEL" while jumping on the grenade...

 

Roi Klein, a mythical hero, in the period of worshipping the anti-hero, was buried on his 31st birthday.

 

It was told that he was a gifted saxophone player and brilliant scholar, who graduated from his engineering studies with distinction. He toured Africa with friends, had a rolling laughter, and all his acquaintances describe him as a gentle and modest man. The only wish of his widow is that his children will be like their father.

 

Hero of Israel.

 

May his memory be blessed.

 

Home

רב סרן טיס ניסן שלו ז"ל     Major Pilot Nisan Shalev  of Blessed Mmeory

   
בן 36 מקיבוץ עברון
 

ניסן היה טייס מסוק היסעור שהתרסק בדרום לבנון, בן קיבוץ עברון שבגליל המערבי. שלו הוא דור שלישי לקיבוץ. שני זוגות סביו וסבותיו היו ממקימי הקיבוץ, שספג במלחמה הנוכחית לפחות 27 קטיושות. הוריו של ניסן, רחל ועמוס, הם מהדמויות המרכזיות בעברון. עמוס ממלא את תפקיד מנהל מחלקת הייצוא באיגוד התעשייה הקיבוצית.
 

מאז השתחרר ניסן משירותו הצבאי, הוא סיים לימודי הנדסה, תעשייה וניהול באוניברסיטת תל-אביב ובשנים האחרונות עבד כטייס מסוק בשירות המשטרה. בשנים האחרונות חי בתל-אביב, אולם לדברי אבי אובנטל, מזכיר קיבוץ עברון, הוא חשב לשוב ולגור בקיבוץ. לדברי אובנטל, "ניסן שמר על קשרים הדוקים עם בני קבוצתו אתם גדל בקיבוץ, שמרביתם נשארו לגור בעברון. הוא התעניין מאד במתרחש בקיבוץ".
אובנטל הוסיף כי "ניסן, כמו הוריו, היה אדם צנוע מאד. כשאומרים 'מלח הארץ' דמותו של ניסן עולה מול העיניים".
 

ניסן הותיר אחריו זוג הורים וארבעה אחים ואחיות - שגיא, יותם, חמוטל ואסנת.
_____

"הארץ" 14 באוגוסט 2006

 

Home

 

 

ניסן שלח הודעה: "מקווה שלא מתכננים לי דברים טפשיים"

 

רב סרן ניסן שלו (36), שהיה טייס המסוק, שלח יום לפני התקרית הודעה מהטלפון הסלולרי שלו לחבר קרוב: "אני נוסע למילואים, מקווה שלא מתכננים לי כל מיני דברים טיפשיים". יום למחרת, יממה בלבד לאחר שהתגייס – נהרג בהתרסקות המסוק.

 

ניסן נולד וגדל בקיבוץ עברון, במבואות נהריה, שהתעטף בעצב מאז הגיעה הידיעה על מותו. רבים מחבריו לטייסת הגיעו לביתו כדי לנחם את משפחתו, שהיא מוותיקי הקיבוץ. "ניסן היה חריף שכל מאז ומתמיד, ומאוד מוכשר בכל תחום שנגע בו", ספד לו חבר ילדות, "הוא צלל וגלש והיה שחקן כדור-עף מצטיין. הוא גם היה צנוע מאוד, ואהב לתת לכולם, בלי תנאים".

 

ניסן התגורר בשנים האחרונות בתל אביב, וסיים לימודי הנדסה, תעשייה וניהול באוניברסיטה בעיר. "הוא היה הכי טוב שבחבורה. אהוב על כולם, וקל מאוד להתחבר אליו. היה לו חיוך כובש. כשהוא ביקר בקיבוץ, כל הילדים התחברו אליו והוא הפך לדוד האהוב של כולם", הוסיפו חבריו.

 

ניסן היה בנם הבכור של רחל ועמוס. הוא הותיר אחריו ארבעה אחים: חמוטל, אוסנת, יותם ושגיא.

 

 

_____

YNET  אוגוסט 14, 2006

 

לזכרו של ניסן שלו

 

הכרתי את ניסן שלו  בחורף לפני שנה וחצי, ובחורף שלאחריו נקטעה דרכנו. זה היה סיפור רגיל: בחור ובחורה נפגשים, מתיידדים, מבלים, בית-קפה, טיול, קטנוע, שיחות קטנות, עינוגים קטנים. ויום אחד מישהו נפגע. וזהו - בהודעה כתובה הודעתי לו על התנתקות.

 

והנה, חצי שנה אחרי, פתאום קמתי בוקר אחד עם געגוע. ממש כך,  התעוררתי בבוקר והתגעגעתי לניסן. לריח העורף הנפלא שלו, לאצבעות הרחבות היפהפיות, לעיניים הצוחקות, להומור ולחיוביות שלו. ובלילה, פתאום, בהיסח הדעת, אני רואה את התמונה שלו בעיתון. ומתחת כתוב "הרווק המבוקש של הקיבוץ!", וישר אני מרגישה איזה חוסר הסכמה עם זה שיש עוד מישהי איפושהו שמרגישה עכשיו בדיוק כמוני.

 

המניאק הזה הלך - אבל הפעם אין סיכוי להיתקל בו שוב! עוד מוקד של אור יפה, זוהר וחי כבה לעת עתה. אין עוד ניסן במדינת ישראל אשר במזרח התיכון אשר בכדור הארץ. וזה כל-כך לא הוגן!

 

אז הלכתי הבוקר לים וראיתי את האנשים כתמיד, וחשבתי באופן אוטומטי: "במותם ציוו לנו את החיים". ואז זה היכה בי: בולשיט! מי השתיל לנו במוח את השקר הזה? אף-אחד לא מת כדי שמישהו אחר יחיה. בחורים מדהימים מתו לא בשביל שנחיה, אלא בגלל עוולות ורוע של כמה מטורפים שמנהיגים עמים, בגלל נבערותו של הגזע האנושי שלא יודע לשים לזה סוף. 

 

אני כולי הערצה לחיילים שיצאו מלבנון בעודם שרים שיר לשלום. אנחנו צריכים לתת דוגמה, כל-אחד מאיתנו, ולהאיר את החושך של העלטה שיורדת על העולם הזה. אני שולחת אהבה והשתתפות בצער לכל האנשים שאיבדו את יקיריהם. הלוואי שלא תדעו עוד צער. 

 

רחלי, 36, מתגוררת בתל-אביב

YNET  אוגוסט 16, 2006

 

...There is no more Nissan in the State of Israel which is in the Middle East which is in the globe...and it is so unfair!  Racheli

Home

דוד גרוסמן

"אורי, היית לי מישהו לרוץ איתו"

 

הסופר דויד גרוסמן הביא אמש למנוחת עולמים את בנו אורי, שנהרג בדרום לבנון. "כבר שלושה ימים שכמעט כל מחשבה מתחילה ב'לא'. לא יבוא, לא נדבר, לא נצחק", ספד על הקבר הטרי בהר הרצל. ynet מביא את ההספד

 

אורי יקירי,

 

 בעשרים לשלוש בלילה, בין שבת לראשון, צלצלו בדלת שלנו. באינטרקום. אמרו שזה מקצין העיר. כבר שלושה ימים שכמעט כל מחשבה מתחילה ב"לא". לא יבוא, לא נדבר, לא נצחק. לא יהיה עוד הנער הזה עם המבט האירוני ועם חוש ההומור המשגע. לא יהיה האיש הצעיר עם התבונה העמוקה בהרבה משנותיו. לא יהיה החיוך החם והתיאבון הבריא. לא יתקיים הצירוף הנדיר של הנחישות והעדינות, לא יהיו השכל הישר שלו וחוכמת לבו. לא תהיה עוד הרכות האין סופית של אורי, ולא השקט שבו הוא מייצב כל סופה. ולא נראה עוד ביחד את משפחת סימפסון ואת סיינפלד ולא נשמע איתך את ג'וני קש, ולא נרגיש את החיבוק החזק שלך ולא נראה אותך הולך ומדבר עם יונתן (האח - מ.י) בתנועות ידיים נלהבות ולא נראה אותך מחבק את רותי (האחות - מ.י) אהובת ליבך.

 

אורי אהובי, כל חייך הקצרים למדנו ממך כולנו. מהכוח ומהנחישות שלך ללכת בדרכך שלך. ללכת בה גם אם אין כל סיכוי שתצליח בה. עקבנו בהשתאות אחר המאבק שלך להתקבל לקורס מפקדי טנקים. איך לא ויתרת למפקדים שלך, כי ידעת שאתה יכול להיות מפקד טוב, ולא היית מוכן להסתפק בכך שתתרום פחות ממה שאתה מסוגל. וכשהצלחת, חשבתי, הנה אדם שיודע את יכולותיו באופן כל כך פשוט ומפוכח. שאין בו יומרה ואין בו יוהרה. שאינו מושפע ממה שאחרים אומרים עליו. שמקור כוחו בתוכו.

 

וכבר מילדות היית כזה. ילד שחי בהרמוניה עם עצמו ועם סובביו. ילד שיודע את מקומו, ויודע שהוא אהוב, ומכיר במגבלותיו ויודע את סגולותיו. ובאמת, מרגע שכופפת את הצבא כולו, ונעשית מפקד, היה ברור איזה מפקד ואדם אתה. ואנחנו שומעים היום מחבריך ומחייליך על המפקד והחבר, על זה שהיה קם לפני כולם כדי לארגן את הכל, והולך לישון רק אחרי שכולם נרדמו. ואתמול, בחצות, הסתכלתי על הבית שהיה די מבולגן אחרי מאות האנשים שביקרו אותנו וניחמו, ואמרתי, נו, כעת צריך את אורי, שיעזור לארגן.

 

היית השמאלן של הגדוד שלך, וכיבדו אותך, כי עמדת על דעותיך, בלי לוותר על אף אחת מהמשימות הצבאיות שלך. כשיצאת ללבנון, אמא אמרה שהדבר שהיא הכי פוחדת ממנו זה 'תסמונת אליפלט' שלך. פחדנו מאוד שכמו אליפלט שבשיר, אם יצטרכו לרוץ להציל פצוע, אתה תרוץ ישר מול האש, ואתה תהיה הראשון שיתנדב להביא מלאי תחמושת שאזל כבר מזמן. ושכפי שהיית כל חייך, בבית ובבית הספר ובשירות הצבאי שלך, וכפי שתמיד התנדבת לוותר על יציאה לחופשה, כי החייל האחר צריך את החופשה יותר ממך או מפני שהבית של ההוא במצב קשה יותר, כך בדיוק תפעל גם שם, בלבנון, אל מול הלחימה הקשה.

 

היית לי בן וגם חבר. וככה היית גם לאמא. נפשנו קשורה בנפשך. היית אדם שלם עם עצמו, אדם שטוב להיות איתו. אני אפילו לא מסוגל לומר בקול עד כמה היית לי מישהו לרוץ איתו. בכל חופשה שלך היית אומר: "אבא, בוא נדבר" והיינו הולכים ביחד, בדרך כלל למסעדה, ויושבים ומדברים. סיפרת לי כל כך הרבה, אורי, והרגשתי גאווה על זה שזכיתי להיות איש סודך. על זה שאיש כמוך בחר בי.

 

 

הארת את חיינו אורי. אמא ואני גידלנו אותך באהבה. היה פשוט כל כך לאהוב אותך מכל הלב, ואני יודע שהיה לך טוב. שחייך הקצרים היו טובים. אני מקווה שהייתי אבא ראוי לילד כמוך. אבל אני יודע שלהיות ילד של מיכל פירושו לגדול בתוך נדיבות וחסד ואהבה אין סופיים, ואתה קיבלת את כל אלה בשפע רב, וידעת להעריך וידעת להודות ושום דבר שקיבלת לא היה לך מובן מאליו.

 

אני לא אומר כרגע דבר על המלחמה שבה נהרגת. אנחנו, המשפחה שלנו, כבר הפסדנו במלחמה הזאת. מדינת ישראל תעשה כעת את חשבון נפשה. אנחנו נתכנס בתוך כאבנו, מוקפים בחברינו הטובים, עטופים באהבה עצומה שאנו חשים היום מכל כך הרבה אנשים, שאת רובם איננו מכירים, ואני מודה להם על תמיכתם שאין לה גבול. הלוואי שאת האהבה והסולידריות האלה נדע לתת אלה לאלה גם בזמנים אחרים. זה אולי המשאב הלאומי הייחודי ביותר שלנו. זה אוצר הטבע האנושי הגדול שלנו. הלוואי ונדע להיות קצת יותר עדינים זה אל זה. הלוואי ונצליח לחלץ את עצמנו מן האלימות והאיבה שחלחלו כל כך עמוק אל כל מערכי חיינו. הלוואי שנדע להתעשת ולהציל את עצמנו כעת, ברגע האחרון ממש, כי זמנים קשים מאוד עוד מחכים לנו.

 

אורי היה ילד ישראלי מאוד, אפילו שמו ישראלי ועברי כל כך. הוא היה תמצית הישראליות כפי שהייתי רוצה לראות אותה. זו שכבר כמעט נשכחה. זו שלפעמים נחשבת כמעט לקוריוז. והוא היה אדם ערכי. המילה הזאת נשחקה מאוד וגם הייתה ללעג בשנים האחרונות, כי בעולמנו המטורף והאכזר והציני, זה לא "קול" להיות ערכי, או להיות הומניסט, או להיות רגיש באמת למצוקתו של האחר, גם אם האחר זה אויבך בשדה הקרב. אבל אני למדתי מאורי שאפשר וצריך גם וגם. שאנחנו אכן צריכים לעמוד על נפשנו. אבל לעמוד על נפשנו בשני המובנים: גם להתגונן, אבל גם להתעקש על נפשנו. להתעקש ולשמור עליה מפני הכוח והחשיבה הפשטנית, מפני ההשחתה שיש בציניות, מפני זיהום הלב והזלזול באדם שהם הקללה הגדולה באמת של מי שחי את כל חייו באזור אסון כמו שלנו.

 

לאורי היה פשוט האומץ להיות עצמו, תמיד, בכל מצב. ולמצוא את קולו המדויק בכל דבר שאמר ושעשה, זה מה שהגן עליו מפני הזיהום וההשחתה וצמצום הנפש.

 

בלילה שבין שבת לראשון, בעשרים לשלוש בלילה, צלצלו בדלת שלנו. באינטרקום אמרו שזה מקצין העיר, ואני הלכתי לפתוח, וחשבתי לעצמי - זהו, החיים נגמרו. אבל כעבור חמש שעות, כשמיכל ואני נכנסנו לחדר של רותי והערנו אותה כדי לומר לה את הבשורה הקשה, רותי, אחרי הבכי הראשון, אמרה: "אבל אנחנו נחיה, נכון? אנחנו נחיה ונטייל כמו קודם ואני רוצה להמשיך לשיר במקהלה ושנמשיך לצחוק כמו תמיד ואני רוצה ללמוד לנגן בגיטרה". וחיבקנו אותה ואמרנו שנחיה.

 

את הכוח שלנו ניקח מאורי, היו בו עוצמות שיספיקו לנו להרבה שנים. הייתה בו קרינה כה עזה של חיים, של חיוניות ושל חום ואהבה, והאור שלה ימשיך ויזרח עלינו, גם אם הכוכב שהפיק אותה כבה. אהוב שלנו, הייתה לנו זכות גדולה לחיות איתך. תודה על כל רגע שהיית שלנו.

 אבא ואמא, יונתן ורותי.

 

 

Home

Author David Grossman's Son Killed

YNET 14.8.2006

Uri Grossman, 20, died after an anti-tank missile hit his tank in southern Lebanon Saturday. His name was cleared for publication Sunday evening.

 

A statement issued by the family read: "Uri Grossman was born on August 27, 1985. He was supposed to celebrate his 21st birthday in two weeks. Uri studied at the experimental school in Jerusalem. He reached the armored corps and fulfilled his aspiration to be a tank commander. He was about to be released (from the army) in November, travel the world, and then study theater. Friday evening he spoke, from Lebanon, with his parents and sister. He was glad that a decision on a ceasefire was taken. Uri promised that he will be eating the next Shabbat dinner at home. Uri, son to David and Michal and brother to Yonatan and Ruthie, had a fabulous sense of humor and a big soul filled with life and emotion."

 

The three authors initially expressed unequivocal support for a military act of self-defense at the outbreak of the war, but later changed their position in the face of the cabinet's decision to expend operations in Lebanon. Grossman himself argued that Israel already exhausted its self-defense right.

 

"The argument that an Israeli presence on the Litani (River) would prevent the firing of missiles on Israel is an illusion. Even the argument that we mustn't give Hizbullah a sense of security has been irrelevant for a long time. Hizbullah wishes to see us sink deeper into the Lebanese swamp," Grossman said.

He also joined, along with Meretz and Peace Now, left-wing protesters who demonstrated against the war and called on the defense minister and government to halt military operations.

 

"Now we must look three steps ahead and not to the regular direction, not to the familiar, instinctive reaction of the Israeli way of fighting – that is, what doesn't work with force will work with much more force," Grossman said. "Force, in this case, will fan the flames of hatred to Israel in the region and the entire world, and may even, heaven forbid, create the situation that will bring upon us the next war and push the Middle east to an all-out, regional war."

 

Turning his attention to a cease-fire deal, Grossman said: "Had they proposed to us (Lebanese Prime Minister Fuad) Siniora's agreement a month ago, wouldn't we have received it gladly and with cries of joy? We won't receive a better offer than this, even after we pulverize the rest of Lebanon and ourselves."

  

 "Such an agreement is the victory Israel wants," Grossman added. "Leaders must recognize the moment where they can get the maximum achievements for their people. Out of concern to the future of the State of Israel, to our place here, to our relations with our neighbors, and to our deterrence power that is being eroded by the day, stop the fighting and give negotiations a chance."

 

Turning his attention to the fact the current war is being led by civilian politicians and not former generals, Grossman said: "… the hope was that a civilian government would turn to different ways of action. It turns out there's a sort of coercion of surrender to the logic of force once it's in your hands. The government decision repeats the Israeli behavioral pattern to the point it appears our leaders are destined to act like this."

 

Referring to the ruling Kadima party, Grossman said: "Kadima is an internal transaction between the anxieties of the centrist Left and the centrist Right. Its connection (Kadima's) to reality is slight and that's the reason that time and again we're surprised."

 

"I think that the temptation to adopt the way of force is a default option. I think a little modesty in the Middle East wouldn't hurt us and I hope that the fact we're being exposed to the limits of our power these days would lead us to act modestly," Grossman added. "There's no chance for dialogue with Hizbullah, but there's certainly a chance with the Lebanese government and with Syria."

 

"Maybe it's worthwhile for us, for a change, not to break their arm during negotiations, but rather, engage in genuine dialogue," Grossman said. "This is a weapon we haven't used yet, and when an enemy turns to an enemy out of respect for the other's anxieties, it could have an immense impact."

 

 

Home

 

Eetta Prince Gibson

 

The Failure to Keep Our Children Safe

 The Jerusalem Post 16.8.2006

 

When our children were young, I read them David Grossman's delightful book, Uri's Special Language. My children loved it and I loved reading it to them. The book helped me believe that I, raising young children through the first Gulf War and the Intifada, could understand their needs and keep them safe.

 

Uri Grossman, that same young child with his own special language, was killed on Saturday by an antitank missile. He was buried Tuesday night.

 

And as the procession of funerals continues, I realize that our generation has failed at one of our most basic tasks: We, a collective generation of parents, have failed to keep our children safe.

 

We thought we could. We, the generation now in our '50s, fought in the Yom Kippur War, the Litani Campaign and the 1982 Lebanon War. By the time we were soldiers, we knew that our parents couldn't keep us safe. They were displaced refugees or native-born Israelis overburdened by the responsibility of state-building. They had little time for self-reflection and little ability for cynical scrutiny.

 

We, on the other hand, were free and proud Jews and Israelis. Hebrew came naturally to us; Jewish culture was woven into our social fabric and we had honed our political identities after the Six Day War in Sinai and in Lebanon.

 

We, we thought, could see clearly and we would use our collective political clout. We would demonstrate, demand, establish extra-parliamentary movements, and strive to make things better. And we would do so without falling prey to simplistic messianic autism or knee-jerk, left-wing self-hatred.

 

We would hold on to complexity, recognizing that there are no simple answers here. We would always remember that not all wars are the same and, when the time came, we'd know that this one is different.

 

We would never allow ourselves to be captivated by vacuous demagogic statements about sacrifices for the future. We, who sacrificed our present, know that young people who die as heroes don't ever have the chance to live the normal, peaceful, unheroic lives that they deserved.

 

David Grossman gave expression to many of our most sacred hopes. In Be My Knife, Grossman's character writes, "I once thought of teaching my son a private language, isolating him from the speaking world on purpose, lying to him from the movement of his birth so he would believe only in the language I gave him. And it would be a compassionate language. What I mean is, I wanted to take him by the hand and name everything he saw with words that would save him from the inevitable heartaches so that he wouldn't be able to comprehend the existence of, for instance, war. Or that people kill, or that this red here is blood... I love to imagine him crossing through life with an innocent trusting smile - the first enlightened child."

 

No, we thought, we would teach compassion and enlightenment - in this world, on our streets, in Hebrew. In the early days of the war, David Grossman went North with Meir Shalev and illustrator Yossi Abulafia and read books to frightened, traumatized children in bomb shelters.

 

As a cohort, we have made money, built careers, and even provided our children with options for the future. Despite it all, we refused to allow our inner and outer lives to be consumed or confiscated by the collective pain. We continued to wear jeans and we logged on into cyberspace as quickly as telecommunications developed. We encouraged our children to do things that our parents disapproved of.

 

We're so cool we even embarrassed our children when we took them with us to demonstrations and vigils that they really didn't understand.

 

In Death as a Way of Life, Grossman wrote that writing is "on the wall in three languages: Hebrew, Arabic, and Death." We believed, first naively and later politically, that there is another language: the language of Sanity.

 

But that language has not kept our children safe.

 

We who believed in Jewish normality have not been able to protect them from the wicked who still seek to destroy us. Neither have we been able to save them from our own nation's grandiosity, arrogance and shortsightedness. We have not brought an end to the Occupation and we have not been able to build a caring, just and inclusive society.

 

Our children, already or soon to be in the army, are too smart and too mature for delightful children's books and carefree promises. These are the children who grew up in the Intifada, who watched their friends blow up in buses and they know that too many little Uris grow up to be soldiers who die.

 

I can offer my apologies for my failures, but I want to offer more. I offer them our collective wisdom, wizened and maybe even slightly jaded. I promise to hold on to complexity, even if simplicity is more comforting.

 

I promise to love them. I promise to love this country and this land. And I promise to never stop trying to make this land safe and just.

 

 

Home

 

 

Israel at War: 157 Dead (Ynetnews) 24.8.2006  

רשימת חללי צ"הל נהרגו בקרבות יולי ("הארץ")  2006 The List of the  IDF Soldiers Fallen in   Battle - July

רשימת חללי צ"הל נהרגו בקרבות אוגוסט ("הארץ") 2006 The List of the  IDF Soldiers Fallen in   Battle - August

                             
                             
                             
                             
                             
                             
                             
                             
                             
                             
               
                             

Home

An Open Letter to the  World

 Written by an anonymous, received in Intranet 16 July 2006

 

Dear World,

 

I understand that you are upset with us, here in Israel.

 

Indeed, it appears that you are quite upset, even angry. (Outraged?)

 

Indeed, every few years you seem to become upset by us. Today, it is the "brutal repression of the Palestinians"; yesterday it was Lebanon; before that it was the bombing of the nuclear reactor in Baghdad and the Yom Kippur War and the Sinai campaign. It appears that Jews who triumph and who, therefore, live, upset you most extraordinarily.

 

Of course, dear world, long before there was an Israel, we - the Jewish people - upset you.

We upset the German people who elected Hitler and upset the Austrian people who cheered his entry into Vienna and we upset a whole slew of Slavic nations - Poles, Slovaks, Lithuanians, Ukrainians, Russians, Hungarians and Romanians. And we go back a long, long way in the history of world upset.

 

We upset the Cossacks of Chmielnicki who massacred tens of thousands of us in 1648-49; we upset the Crusaders who, on their way to liberate the Holy Land, were so upset at Jews that they slaughtered untold numbers of us.

 

For centuries, we upset the Roman Catholic Church that did its best to define our relationship through inquisitions, and we upset the arch-enemy of the church, Martin Luther, who, in his call to burn the synagogues and the Jews within them, showed an admirable Christian ecumenical spirit.

And it is because we became so upset over upsetting you, dear world, that we decided to leave you - in a manner of speaking - and establish a Jewish state. The reasoning was that living in close contact with you, as resident-strangers in the various countries that comprise you, we upset you, irritate you and disturb you. What better notion, then, than to leave you (and thus love you)- and have you love us and so, we decided to come home - home to the same land we were driven out 1,900 years earlier by a Roman world that, apparently, we also upset.

 

Alas, dear world, it appears that you are hard to please.

 

Having left you and your pogroms and inquisitions and crusades and holocausts, having taken our leave of the general world to live alone in our own little state, we continue to upset you. You are upset that we repress the poor Palestinians. You are deeply angered over the fact that we do not give up the lands of 1967, which are clearly the obstacle to peace in the Middle East.

 

Moscow is upset and Washington is upset. The "radical" Arabs are upset and the gentle Egyptian moderates are upset.

Well, dear world, consider the reaction of a normal Jew from Israel.

 

In 1920 and 1921 and 1929, there were no territories of 1967 to impede peace between Jews and Arabs. Indeed, there was no Jewish State to upset anybody. Nevertheless, the same oppressed and repressed Palestinians slaughtered tens of Jews in Jerusalem, Jaffa, Safed and Hebron.Indeed, 67 Jews were slaughtered one day in Hebron in 1929.

 

Dear world, why did the Arabs - the Palestinians - massacre 67 Jews in one day in 1929? Could it have been their anger over Israeli aggression in 1967? And why were 510 Jewish men, women and children slaughtered in Arab riots between 1936-39? Was it because Arabs were upset over 1967?

 

And when you, dear world, proposed a UN Partition Plan in 1947 that would have created a "Palestinian State" alongside a tiny Israel and the Arabs cried "no" and went to war and killed 6,000 Jews - was that "upset" caused by the aggression of 1967? And, by the way, dear world, why did we not hear your cry of "upset" then?

 

The poor Palestinians who today kill Jews with explosives and firebombs and stones are part of the same people who ­ when they had all the  territories they now demand be given to them for their state -attempted to drive the Jewish state into the sea. The same twisted faces, the same hate, the same cry of "itbach-al-yahud" (Massacre the Jew!) that we hear and see today, were seen and heard then. The same people, the same  dream - destroy Israel. What they failed to do yesterday, they dream of today, but we should not "repress" them.

Dear world, you stood by during the holocaust and you stood by in 1948 as seven states launched a war that the Arab League proudly compared to the Mongol massacres.

 

You stood by in 1967 as Nasser, wildly cheered by wild mobs in every Arab capital in the world, vowed to drive the Jews into the sea. And you would stand by tomorrow if Israel were facing extinction.

 

And since we know that the Arabs-Palestinians dream daily of that  extinction, we will do everything possible to remain alive in our own land. If that bothers you, dear world, well ­ think of how many times in the past you bothered us.
 

In any event, dear world, if you are bothered by us, here is one Jew in Israel who could not care less.

 

Home

 

 

 

"A View from the Eye of the Storm – Terror and Reason in the Middle East"

 By Prof. Haim Harari

 

An introduction, written in AUGUST 2006, to the Italian edition of the book

The original book was published in English in April 2005

By ReganBooks/HarperCollins (N.Y.).

 

Dear Europe,

 

There is a tiny holy land in the Middle East, which has largely been the cradle of your moral values, ethics and religion, and which has always been in the eye of the storm. The darkest stains in your history, but also some of your greatest intellectual giants, relate to the people originating from this land. As a true friend, familiar with your continent and with your culture, please allow me to address you with a mélange of experience, passion and hope: Experience acquired by my family, which has lived in the "eye of the storm" since the days when Giuseppe Garibaldi was a child; passion of someone who believes that Western Civilization has much to offer to the world and that Israel has a lot to offer to its neighbors; hope of an eternal optimist, who knows that you and we will prevail, but prefers that it happens sooner, rather than later.

 

Dear Europe, when you are sick, a denial syndrome can be dangerous, even deadly. To ignore the symptoms of a serious illness, in spite of its rapid spread and progress, can kill anyone. Early detection and resolute treatment can save your life, as well as the lives of others who might be infected. In the name of Western Civilization: Do not wait any more. Open your eyes. Wake up!

 

Are you waiting until traveling by air can be done only in underwear and being tied to your seat, because of new sickening terrorist plots? Are the new habits of searching your luggage, removing your shoes, denying you hand luggage, forbidding fluids and waiting hours in security lines not enough? Are you waiting until fanatics will explode themselves simultaneously in the crowded check-in areas of ten different European airports, in the peak summer travel season, killing thousands of people? Are you waiting for the Iranian embassy to bring rockets in their diplomatic mail, hide them literally under the beds of some of your Muslim citizens and start shelling your cities from the backyards of predominantly Muslim neighborhoods, or from mosques, as they do in Gaza and in Lebanon? Are you waiting until you will have to enclose terrorist infested neighborhoods in your cities and countries by high separating walls? What more should happen before you wake up?

 

And if you think that I am hysterical, please take note: when my book predicted suicide murders in Europe, before the July 2005 atrocities in London, some of my European friends thought I was hysterical. They were wrong. The London suicide murders did happen. When I described, in the book, a hypothetical story about a man wearing a coat in a hot summer day, being killed by security guards because he might be wearing a suicide belt, some of my readers believed I was crazy. But a few months later, an innocent Brazilian was killed in London in exactly such an incident. When I complained about fabricated media pictures, I was labeled as being biased, but now we have clear evidence of the Reuters phony photos and of theatrical staged parades of dead bodies of children in front of media photographers in both Gaza and Lebanon. When I wrote that free democratic elections in an incited and uneducated society, with no free press and no judicial system, can only lead to a victory of the worst fanatic and murderous elements, I was told that "we should believe in democracy", only to see, later, the Palestinian Hamas victory and the gains of the Muslim brothers in the Egyptian election. When I talked about sending rockets from a Paris Muslim neighborhood into the Louvre, I was considered out of touch with reality. Indeed, this has not yet happened. But hundreds of cars were burned in the streets of Paris since then and the rockets will arrive, probably via the Iranian or Syrian embassy. Perhaps it will first happen in Brussels, Amsterdam, Copenhagen, Rome or London and not necessarily in Paris. But any way you look at it, I am not hysterical.

 

We watch a terrorist army acquiring more than ten thousand deadly rockets in the sovereign country of Lebanon (did I say "sovereign"?), which pretends that this army does not exist, while two ministers representing this non-existing army, are members of the Lebanese cabinet. Terrorist groups of this army travel freely through the Lebanese-Syrian border checkpoints, back and forth, to and from their training camps in Iran. Naturally, the Lebanese government neither destroys the private army nor asks the international community for help in dismantling it. This army is fully funded and armed by two other sovereign countries, members of the United Nations, still maintaining elaborate commercial and diplomatic relations with all European countries. But the private army is not declared by Europe to be a terrorist organization and Europe claims not to have clear evidence that Iran and Syria are financing and supplying the terrorists. Perhaps aliens from another planet finance them. Perhaps the flourishing drug business of the Hizbullah manufactures the rockets as a spin-off. "Europe has no proof", say its foreign policy spokespersons. Dear Europe, you see no evil, hear no evil, but you definitely speak evil. What more should happen before you wake up?

 

The ten thousand rockets are known to be so inaccurate that they usually miss entire cities. Not only they cannot be aimed at a specific building or facility, they cannot be aimed even at a specific town. They are aimed at the Jewish town of Carmiel in the Galilee and often hit the Arab Israeli town of Majdal-Curum, kilometers away. They are aimed at an Israeli military airfield and kill Israeli Arabs in Nazareth. They are aimed at the large city of Haifa and most of the time hit the sea or empty fields outside the city. Israel is so small that some of the rockets fly over Israel and fall in the northern tip of the West Bank. However, five percent of these thousands of rockets do hit inhabited areas and some of them kill children and elderly people, Jewish and Arab. There cannot be the slightest doubt that this vast array of rockets can only be intended to deliberately and indiscriminately kill civilians. No one is pretending otherwise. But Europe thinks that there is no evidence that this is a terrorist organization. Will 100,000 rockets convince you, dear Europe? Perhaps a million? What more should happen before you wake up?

 

In the first week of the Lebanon war in the summer of 2006, Hizbullah murdered a Jewish grandmother and her five-year old grandson, by one of its rockets. Nothing unusual about that. After all, this is the declared purpose of the existence of the Hizbullah. It is called "resistance". Indeed, a fierce resistance to the existence of Jews in the world. But two days later the Hizbullah rockets accidentally murdered two little Israeli Arab boys, a few kilometers away from the same spot. The leader of Hizbullah went on Television and apologized for killing the Arab little boys, declaring them to be martyrs. The other children were Jewish, hence a legitimate target. And Europe still claims to have no evidence that the Iranian controlled Hizbullah is a terrorist organization. After all, the president of Iran denies the holocaust, recommends the destruction of Israel and his Hizbullah Bullies destroyed the Jewish community center in Buenos Aires. Are they anti-Semitic? Not at all, "only anti Israeli". Dear Europe, you do know whether the holocaust happened or not, don't you? How can you accept that a UN member nation calls explicitly for a second holocaust? Where is your voice and, especially, where is your action? What more should happen before you wake up?

 

Hizbullah and Hamas operatives dig dead bodies from their graves and parade them in well staged theatrical productions in front of video and still photographers of the western media. The pictures appear everywhere, some staged and some digitally forged, electronically modified. Children toys, mysteriously always in bright colors and very clean, are "accidentally" found in the midst of the messy and dirty rubble of destroyed Hizbullah buildings and are photographed repeatedly by international media teams. Who would have guessed that Hizbullah facilities contain such sweet teddy bears? But they do! CNN, BBC and other TV crews run through the rubble of the Hizbullah headquarters in Beirut, led openly by a Hizbullah PR director, and always "accidentally" find the same neat photo album of the same happy family with children in the midst of the dirty rubble. Zoom in. Close up. Applause. Thank you very much. Senior CNN correspondents admit explicitly that they are showing to the public only what the Hizbullah wants them to show, but their confessions are aired only on CNN in the US and not on CNN in Europe. What more should happen before you wake up?

 

Israel withdraws fully from the Gaza strip, only to absorb a constant barrage of primitive rockets aimed at (you know it by now) civilian towns in Israel (referred to as "occupied Palestine" by the President of Iran and the leaders of Hizbullah and Hamas). Israel fully withdraws, with UN blessing, from Lebanon, and for six years is, on and off, being attacked by the Hizbullah "resistance" organization (indeed, resistance to anything the civilized world believes in). Damascus is hosting the leader of the Hamas and providing airport and shipping services to Hizbullah. European ambassadors happily sit there and watch. And when the Americans, in their own clumsy powerful way, try to do something about it, not always in a clever way, not always effectively, the old European Far Left and the European Neo-Fascists join, as always, in a combined anti American and anti Semitic chorus. What more should happen before you wake up?

 

Thousands of Iraqis are murdered by other Muslims and hundreds of thousands of Sudanese are slaughtered by Arabs in Darfur, but Europe is up in arms about one thousand dead Lebanese, half of whom are Hizbullah terrorists. It is not the dead people who matter to Europe. It is who killed them. If it is other Muslims, send it to page 10. If it is Israel, in self-defense, it is a front page "war crime".  Call the UN for an emergency session! One day, thirty Iraqis are murdered in Shiite Najaf by a Sunni suicide murderer. The next day, dozens of Iraqis are shot in the streets of a Sunni neighborhood in Baghdad by Shiites. And some Europeans still believe that this is done against the Americans, or by the Americans, or that it has anything to do with Israel! Wouldn't they try to kill Americans, if this would be the purpose? For every American killed in Iraq, there are hundreds of Iraqis senselessly murdered by other Iraqis. For every attempt to hurt the Americans, there are dozens of attacks on innocent Iraqis. Who is funding them? Who provides weapons, explosives, reconnaissance and intelligence? Not the poor hungry Iraqis. Who finances the Shiite murderers in Iraq, so close to the Iranian border? Who is funding the Sunni murderers in Iraq? I do not know. But I have no doubt that European intelligence services do know. I do know that the Sunni Palestinian Islamic Jihad is fully paid by the Shiite Hizbullah and I know who pays the Hizbullah. But the French foreign minister visits Beirut and states that Iran is playing a constructive role and Mr. Prodi asks for help from Iran. What more should happen before you wake up?

 

A misguided, but idealistic, young Italian decides to spend his vacation by arranging a summer camp for Palestinian children in East Jerusalem. He is stabbed to death by a Palestinian terrorist (or "resistance fighter", you can choose your words) in the middle of the street. Medical and social volunteers, who try to help Iraqis, are kidnapped and beheaded. Money contributed in Europe for earthquake relief in Pakistan is used to finance the latest suicide plot against flights from the UK to the US. Israel withdraws from Gaza and leaves intact greenhouses that could provide employment to numerous unemployed Palestinians. The greenhouses are destroyed, under the supervision of the Hamas and their metal parts are sold as scrap metal or used as raw material for more primitive rockets. The greenhouse area becomes a launching pad for rockets into Israeli villages. After all, they get a better salary for trying to kill Israelis than for growing strawberries and flowers. And the EU tries to find ways of sending money to these people. What more should happen before you wake up?

 

Perhaps the so called international human rights organizations should react? Oh, yes, they do, by one proclamation after another, denouncing Israel. The secretary general of the UN is critical of Israel, both in Gaza and in Lebanon. Not one word about thousands of rockets deliberately sent from both areas towards Israeli civilians, when Israel is not occupying one centimeter of their land. The brand new "Human Rights Council", the new improved version of the old UN "Human Rights Commission" (yes, the revised version of the grotesque body previously chaired by Libya) is calling an emergency meeting in order to condemn Israel in the Lebanese context. "This Council represents a great new chance for the United Nations, and for humanity, to renew the struggle for human rights" says the UN leadership. But in the long six-week (repeat: six weeks) history of this new council, this is already the second extraordinary emergency session. The first session was called in order to denounce Israel in connection with the Palestinian terror. Did I hear anyone in Europe protesting? Did Europe announce that it will have nothing to do with this farce at the "Human Rights Council"? Why do we hear about EU financial humanitarian aid for the Lebanese and not for the Israeli civilians whose houses and schools were destroyed by the terrorists? Perhaps we are still waiting for the proof that these are terrorists. Evenhanded Europe, can you please explain why Lebanese civilians are dearer to you than Israelis? Perhaps, the argument goes, because more Lebanese died than Israelis. Ah, but many more Germans died in World War II than British and French combined. Hitler must have been right! Did you realize that when the Lebanese government announces daily the number of dead civilians, they include among them the hundreds of dead Hizbullah terrorists, because they are not soldiers? Did you realize that when Kofi Annan talks about Palestinian casualties in the conflict with Israel, he always includes the suicide murderers in the count? Has anyone mentioned this in Europe? What more should happen before you wake up?

 

The prime minister of Lebanon, a clear accomplice of the Hizbullah, by omission and by submission, but not by commission, sheds tears publicly, in front of world media and Arab league foreign ministers, about the forty civilians who were just murdered indiscriminately by Israel, only to sheepishly admit, a few hours later, that actually one person was killed in that attack, not forty. But the entire world has repeatedly watched the well acted phony drama of tears, with numerous replays by all networks, long after the truth came out. Few people have bothered to read the small print of the admission that this was a total fabrication. But we have already seen this movie, a few years ago, in the Jenin "refugee camp", where people have been deliberately kept by the UN and by the Palestinians, for four generations(!), as refugees, only half an hour drive from where their grandparents used to live sixty years ago. Arab satellite TV networks repeatedly broadcast pictures of mutilated bodies, some real, some being deliberately paraded in front of the cameras and some being dug from old graves. A gut wrenching dead body of a little girl, killed in Gaza when she fell from a swing, is paraded in front of news cameras, shown repeatedly around the world as an Israeli bomb victim. Shares of Hizbullah, Hamas and Iran go up in Muslim street markets. Shares of moderate Arab regimes go down. Do we hear about it from the European media? What more should happen before you wake up?

 

How would you defend yourself against a deadly rocket, launched into your civilian population centers, from the terrace of an apartment building, without destroying the building and hurting its dwellers? Perhaps you are supposed to simply announce: "I am not allowed to defend myself". How can you destroy the next rocket, before it is launched, if it is hidden inside an apartment of a family with children, or if it is transported in an unmarked family car? And if you defend yourself in any way, does that make you a war criminal, because civilians died together with the terrorists? When I discussed in my book the need to rewrite international law, both purists and jurists smiled cynically at the naïve scientist, who is expressing views on matters of law. I am the first to plead ignorance and incompetence in matters of international law, but please answer my questions: Can you destroy the building in which the missiles are hidden in bedrooms and from the terrace of which they are launched, or are you forbidden to defend yourself at all? Can you recommend an alternative? Do I have to read every day in European newspapers accusations about Israel violating international law, while no one is answering this simple question? How will you, dear Europe, react when the rockets will be launched against you? In Kosovo, without rockets, you invited the American bombers to solve the problem. Numerous innocent civilians were killed, at your service. You did not complain much. Will you invite the Americans to defend your cities, when the rockets arrive? Will you then enjoy their protection and accuse them of war crimes, when they blast a building full of rockets and, in the process, kill innocent civilians? What more should happen before you wake up?

 

Dear Europe, you live inside a nice and clean bottle, surrounded outside by deadly poison. The bottle is transparent. You can see clearly what is happening outside, but in order to do so, you must uncover your eyes. At the moment, Israel has the unfortunate fate of being the cork of that bottle. The eye of the storm has become the cork of the bottle. The metaphor has changed, but not the role. The poison is leaking into the bottle and no one inside is acknowledging it. And the cork is attacked on both sides: With deadly weapons from the outside, and with deadly words and pictures from the inside. America had its wake-up call on September 11, 2001. It made terrible mistakes since then, but it is fully awake. Some segments of its society are also in denial, but even they are awake. In my book I made the simple geographic observation that "when America wakes up, Europe is out to lunch". Dear Europe, your lunch break is too long and you are now extending it into a siesta. There is a war outside and you are going to be part of it. The sooner you act, the fewer victims will die, both in Europe and in the Muslim world. Appeasement is not an option and neither is hesitation. You are guaranteed to be on the winning side, for the sake of civilization and also for the sake of millions of honest innocent Muslims, who will eventually pay the highest price for the madness of their leaders. But you cannot win while in denial and certainly not before you open your eyes. What more should happen before you wake up?

 

 Home

 

  

 

 די לבכיינות Enough Crying

 

מאת הרב יואל בן נון By Rabbi Yoel Ben Nun

YNET  אוגוסט 14, 2006

 

 

מלחמת העולם השלישית מחייבת את הדבר הקשה ביותר שאפשר לדרוש מעם ישראל: סבלנות ועצבי ברזל. אם אינכם מסוגלים לראות שום הישג, תשתקו. ורק אל תתרפקו על המנהיגים-גנרלים - ראינו לאן הובילו ניצחונותיהם ונסיגותיהם.

 

עם ישראל הוא עם עצבני במיוחד, מאז ומעולם. זה קשור כנראה לייעודו ההיסטורי, שלעתים קרובות - בפרט במצבים מסובכים - הופך ללחץ היסטרי. אלפי שנים לא השתנינו, כנראה גם קשה מאוד ללמוד לקח. ניצחון וכישלון הם מונחים פסיכולוגיים, ואינם מתרחשים רק בשדה הקרב. חשוב לא פחות מניצחון חיילנו בלבנון הוא הקרב על התודעה. מבחינות רבות, דומה מלחמת "בין המצרים" בלבנון למלחמת יום הכיפורים, בקנה מידה מוקטן.

 

גם הפעם נפתחה המלחמה במתקפת הפתעה של האויב וחשפה מחדלים רבים בקרבנו, שהחלו בנסיגה מלבנון ובאשליית השאננות היהירה. את שש שנות ה"אופוריה" של ארץ ישראל הגדולה, ערב יום הכיפורים, החליפו הפעם שש שנים של נסיגות חמורות ומסוכנות, שעודדו את האויב לתקוף. המשותף לשמאל ולימין הוא השחצנות, ולמרבה הצער והכאב, אין כמו אריק שרון, שגילם בדמותו ובמהלכיו את שני הצדדים - גם את הכוחנות הכובשת וגם את הנסיגה המבוישת - כדי להמחיש זאת.

 

במלחמת יום הכיפורים הצליח צה"ל לנצח בתנאים קשים ביותר ולהפוך את פלישת הסורים והמצרים לניצחון בשטח. אולם העורף הבכייני יצר תודעה שקרית, כאילו האויב ניצח. ישבנו אז רבבות לוחמים ממערב לתעלת סואץ, מוכנים בכל רגע להתחדשות הקרבות - ובתקשורת העורפית בכו וקישקשו. במסיבת עיתונאים בקהיר נשאל אז סאדאת, איך הוא קובע באופן נחרץ כל-כך שמצרים ניצחה ב"מלחמת אוקטובר" - והלוא צה"ל סיים את הקרבות 101 ק"מ מקהיר. "תשמע מה אומרים בתל-אביב. הישראלים אומרים שניצחנו", השיב.

 

כעת, כאשר ישאלו את השייח הרשע: איך אתה טוען שניצחת, בשעה שאיבדת שטח חיוני עליו הגנת בחירוף נפש, צה"ל חזר לדרום לבנון והשטח יימסר לכוחות אחרים, גרמת להחרבת חלקים גדולים מביירות, צור וצידון ובקעת הלבנון, וחלק גדול מכוחך הצבאי הושמד - גם הוא יוכל לענות בשקט: "הישראלים בעצמם אומרים שניצחתי".

 

ובכן, כל מי שאומר כך תורם לניצחון הרשע בהבל פיו, וכל מי שמגיב בבכיינות משרת את האויב, בדיוק כמו אלה שמפגינים בעדו בזמן המלחמה, או מוסרים לו מידע חיוני באמצעות התקשורת. אם יבינו כל הבכיינים - ובייחוד אנשי הימין מביניהם - שהם משרתים את האויב בעצם הדיבור המתלונן והבכייני על "כישלונותינו", אולי יחדלו מכך. אם אינכם מסוגלים לראות שום הישג במלחמה הזו, לפחות תשתקו!

 

תלמדו מאפי איתם מהי מנהיגות ממלכתית ראויה. המלחמה עוד לא הסתיימה, האש יכולה להתחדש בכל רגע, ורבבות חיילים בסדיר ובמילואים נמצאים בלבנון וסמוך לה, באמצע משימתם. לכן דרש איתם שלא לפתוח כבר עכשיו ב"מלחמת היהודים", וזו אכן דרישה צודקת. כאשר יבוא זמן החקירה, חשוב יהיה לחקור שש שנים לאחור, וגם לבדוק כיצד משתמש השייח בתקשורת הישראלית לצרכיו. אבל לא עכשיו. עדיין לא קברנו את כל מתינו.

 

לא גרילה, מלחמת עולם

 

נכון, כל חייל שנפגע מהווה פגיעה בכולנו. אולם חייבים גם להתבונן בפרופורציות: במלחמת יום הכיפורים איבדנו כ-160 הרוגים ביום; בירושלים בששת הימים בירושלים נהרגו 180 לוחמים ביממה וחצי. גם שם היו כישלונות, מחדלים ונפגעים - אין שחר לטענה כאילו צה"ל מעולם לא ספג מכות קשות עד עכשיו. את האגדה הזו ממציאים אויבינו כדי לפאר את הישגיהם, ועדת בכיינים בתוכנו קונה את השקר, מנפחת את ה"כישלון" ומשרתת את תעמולת החושך של "אל-מנאר".

 

לא פחות מזה חשוב לנו להבין, שמלחמה זו שונה מכל קודמותיה, באשר היא חלק ממלחמת עולם, שפרצה עם קריסת מגדלי התאומים, נגד המוטציה המרושעת של איסלאם קיצוני - הן בצורתו השיעית-איראנית והן בצורת אל-קאעידה סונית. האיש המחבר בין שתי קבוצות אלו הוא עימאד מורניה, המפקד הצבאי של כוחות החושך בלבנון. הפיגוע במטוסים בדרכם מבריטניה לאמריקה, אשר תוכנן לשבוע הזה, משקף את המערכה כולה.

 

הקרב הנוכחי שלנו בלבנון איננו מתנהל מול "ארגון קטן של התנגדות לבנונית". גם זו תעמולת שקר של השייח הרשע (שאגב, אני מסרב לקרוא לו בשמו משום שהוא כולל את שם אללה האחד והיחיד, שהוא קדוש גם ליהודים וגם למוסלמים). אנו נלחמים מול הפיקוד המערבי של משמרות המהפכה מאיראן - משם הנשק, ההדרכה, האימונים, ההכנות וההפעלה. אי-אפשר להשוות לחימה זו למלחמות שהיו מול צבאות ערב, לא רק כי זו "גרילה", אלא כי זו איראן, וזו מלחמת עולם בין תרבויות.

 

מלחמת עולם זו דורשת מאיתנו את הדבר הקשה ביותר שאפשר לדרוש מעם ישראל: סבלנות אין קץ ועצבי ברזל (גם אם צריך ללמוד אותה מאויבינו). עלינו להפסיק לחלום חלומות כאילו אפשר להילחם נגד בונקרים מבוצרים במעבה האדמה על-ידי הרס

 

הבתים שמעל. הפצצות אוויריות יכולות למנוע הצבה ושיגור של טילים כבדים (כמו הזילזאל), לפגוע במשגרים לאחר שיגור טילים, וגם לשבש תוכניות והיערכות וקווי אספקה במידה ניכרת; אולם אין בכוחן לפרוץ אל המנהרות והבונקרים, להשיג הכרעה. הכרעה משיגים רק בקרב יבשתי ובזירה מדינית יחד עם כוחות בינלאומיים, שמטרתם לדחוק את הטרור, לבודד אותו, להחלישו ולגבור עליו במהלך ארוך ומתיש. עלינו לסגל לעצמנו סבלנות ברזל ולומר לכל המתלוננים בע"מ: חדל! די לבכיינות וחשבונאות בשירות האויב.

 

אלילי הניצחונות והנסיגות

 

בסופו של חשבון, דור הגנרלים, שהתרגלנו להתרפק עליהם, לא הביא טובה למדינת ישראל. ממשה דיין ועד אריאל שרון, המנהיגים-גנרלים הם שהובילו ניצחונות מפוארים בשדה הקרב, ואחר-כך נסיגות חמורות וכישלונות מדיניים צורבים אשר הביאו אותנו אל המלחמה הזאת. אז אנא, אל תפנו אל ה"אלילים". האזרחים "חסרי ההבנה והניסיון" עדיפים עשרת מונים, למרות הערפל והאי-ודאות, למרות שאין נוק-אאוט, כי כבר ראינו את תוצאותיהם המרות של הניצחונות המפוארים ההם.  

 

Home

 

 

 

האנשים הצבועים ביותר שעל כדור הארץ

 

מאמר מאת מיכאל בהה  MICHAEL BĖH

עיתונאי נוצרי לבנוני מביירות  30.7.2006

 

מקור צרפתית:  http://www.menapress.com

אנגלית: http://www.menapress.com/article.php?sid=1479

 

הפוליטיקאים, העיתונאים והאינטלקטואלים של לבנון קבלו בימים אלה את שוק חייהם. הם ידעו היטב שחיזבאלה הקימה מדינה עצמאית בתוך ארצנו. מדינה שכוללת מיניסטריונים ומוסדות מקבילים, בכפילות לאלה של לבנון. מה שלא ידעו - והם מגלים הודות למלחמה זו (דבר שמשתק אותם בגלל ההפתעה והפחד) אלה מידות ההרס העצמי.

 

למעשה ארצנו הפכה להיות שלוחה של איראן וכוחנו הפוליטי כביכול, משמש מגן פוליטי וצבאי לאיסלמיסטים מטהרן. פתאום גילינו שטהרן מאחסנת מעל 12,000 טילים מכל הסוגים והמידות, הכל על השטח שלנו. ושהם ארגנו בסבלנות ובשיטתיות כח משלים, אשר בעזרת הסורים, משתלט יותר ויותר, כל יום על כל חדרי הבית - לבנון. תארו לעצמכם שאנו מאחסנים טילי קרקע – קרקע על שטח ארצנו, טילי זילזל ושהיירי ממכשירים אלו יכול לגרום, בלי שנדע, למאבק אסטרטגי אזורי שבכוחו חיסול לבנון.

 

אנו ידענו שאיראן באמצעות החיזבאלה, בנה קוו מג'ינו אמיתי בדרום. אך רק התמונות של מרון אל- רס ובינת - ג'ב&##1497;ל גילו לנו את היקף העבודות שמידותיהן מאפשרות לנו להבין מספר דברים בבת אחת: שלא היינו יותר שולטים על גורלנו, שאין לנו האמצעים הנחוצים כדי להפוך את המצב. הבנו גם שאלה אשר עשו מארצנו בסיס קדמי למאבק התורה האיסלמית נגד ישראל, לא הייתה להם כל כוונה לוותר מרצונם על מעשיהם.

 

חוסר החלטיות, פחדנות, מחלוקות וחוסר אחריות איפיינו את מנהיגינו. לכן לא היו מסוגלים להתמודד מול כוחות פוליטיים אחרים בארץ הארזים.

 

צבאנו בוודאי שונה במשך שנות הכיבוש הסורי כך שלא יהיה מסוגל למלא את תפקידו כמגן האומה. אף לא היה מסוגל להתמודד עם המליציות של חיזבאלה.

 

צבאנו הוא כוח שעדיין תלוי בבעליו הזרים ואיננו ניתן לביקורת. למשל, הוא שיתף פעולה עם האיראנים כדי להעמיד את הראדר שלנו על שפת הים לרשות הטילים שלהם, טילים שכמעט הטביעו אוניה ישראלית במימי ביירות. חברי הממשל שאינם אנשי חיזבאלה אפילו לא ידעו על קיום טילי קרקע - ים על שטחנו... זה עלה הרס מוצדק של כל תחנות הראדר שלנו ע"י צבא היהודים. ועדיין אנו יוצאים בזול מכל התסבוכת הזאת.

 

וכעת אנו בוכים ומשחקים בצביעות את תפקיד הקורבנות. אנו יודעים להתלונן ולטעון כי אנו אף פעם לא אחראיים על הזוועות שמתרחשות, בהפרשי זמן קבועים, על שטחינו.

 

החלטת מועצת הביטחון 1559, התובעת מממשלתנו להציב את צבאנו על השטח העצמאי שלנו, לאורך הגבול הבינלאומי שלנו עם ישראל ודורש פירוק כל המיליציות הנמצאות על השטח שלנו , התקבלה ב – 2.9.2004

 

היו לרשותנו שנתיים כדי לבצע החלטה זו ולהבטיח עתיד של שלום לילדינו ואנו לא עשינו כלום לביצועה. וזו היא טעותם של הפוליטיקאים פחותי-ערך הלבנוניים, ושל אף אחד אחר!

 

גם אחרי יציאת הכובש הסורי,הממשלה שלנו נתנה לאוניות ולמשאיות עם כלי נשק לפרוק
את המטען אצלנו, מבלי להיות מוטרדים מהמשא שלהם. היא שכנה את סיכויי התחייה של הארץ הזאת כאשר המירה את "האביב של ביירות" עם "השחרור של ביירות". למעשה, אנו קבלנו אז הזדמנות,- כחנינה שלא קיווינו לה,- כדי לאפשר לנו לקחת את עתידנו לידינו.

 

כעת אפשר בהחלט לומר כי לא היינו מסוגלים להגיע להסכמה כדי להרחיק את אמיל לחוד, הבובה של אסאד, ושהוא עדיין נשיא של – מי שאחדים מתעקשים לקרוא הרפובליקה שלנו... אין צורך לחפש רחוק: אנחנו מה שאנחנו, כלומר, לא מי יודע מה.

 

כל האישים הנושאים באחריות ציבורית ותקשורתית בארץ זו, הם האחראיים לאסון. פרט לקולגות שלי, עיתונאים ומוציאים לאור, אשר מתו נרצחים ע"י הקלגסים הסורים, בגלל זה שהיו ממש פחות פחדנים מאלה אשר נותרו. ולחוד נשאר בבעבדה (ארמון הנשיא.(

 

וכאשר אני מדבר על אסון, אינני מתכוון לפעולה של ישראל כתשובה לתקיפת אזרחיה וצבאה, אשר נעשתה משטחנו ושאנו לא עשינו כלום בכדי למנוע אותה... ולכן אנו אחראיים לה. כל בריחה מאחריות זו (אחדים כאן לא מכירים את המונחים המינימלים של המשפט הבינלאומי כדי להבין זאת) פירושה שלבנון, כמדינה, איננה קיימת.

 

הצביעות נמשכת: אפילו כמה עיתונאים של L ORIENT -LE JOUR המכובד מעמידים, זה מול זה, את הפראות של החיזבאלה ושל הישראליים. בושה ! חוסר יושר ! ומי אנחנו בתוך הסיפור הזה ? הקורבנות "המסכנים לעולם" של שאיפות האחרים ?

 

הפוליטיקאים תומכים בתיזה חסרת-שחר זו, או שהם שותקים. ואלה שציפו מהם שידברו, כדי להציל את התדמית שלנו, גם הם שותקים כמו האחרים. ואני מתכוון בדיוק לגנרל און AOUN, אשר יכול היה לדחוף כתף ולצעוק את האמת. אפילו האויב שלו – ווליד ג'ומבלט, מנהיג הדרוזים הראה את עצמו פחות ... מעורפל.

 

קורבן ? לבנון ? איזו בדיחה !

 

לפני ההתקפה הישראלית, לבנון כבר לא הייתה קיימת. היא הייתה רק הולוגרמה. בביירות, לאזרחים תמימים כמוני נאסרה הכניסה באזורים מסוימים של עיר הבירה שלהם. אף המשטרה שלנו, הצבא שלנו והשופטים שלנו היו בין אלה שנאסר עליהם להיכנס.

 

למשל, המקרה של אזור המפקדה של חיזבאלה ושל הסורים בשכונת חרט חרייק. ריבוע של קילומטר מכל צד, בירה בתוך בירה, נשמרת ללא הפסקה ע"י צבאו של חוריא, לרשותה מוסדות משלה, בתי ספר, גני ילדים, בתי משפט, רדיו משלה, טלוויזיה ובעיקר... ממשל משלה.

"ממשל" אשר החליט לבדו (במקום "הבובות" שבממשלת לבנוןבה לחיזבאלה יש גם שרים) החליט לתקוף מדינה שכנה אשר אין לנו איתה כל סיכסוך מהותי או מבוסס, ולהטביע אותנו בסיכסוך דמים. ואם תקיפת מדינה ריבונית על שטחה, אם רצח 8 מחייליה, אם חטיפת שניים נוספים ובמקביל שיגור טילים על תשע ערים, אם זה איננו מהווה סיבת-מלחמה (CASUS BELLI) אז, צריך לבדוק מחדש את ההגדרה של עקרון היורידי הזה.

 

והנה הם, הפוליטיקאים השפלים, כמעט כולם, כולל מנהיגים רבים ואנשי דת שיעים, מברכים כל פצצה אשר נוחתת מ – 16 F יהודי ואשר באה להקטין את העלבון לריבונות שלנו שחרט חרייק מהווה בלב לבה של ביירות. בלי הישראלים, מה היינו עושים כדי לקבל הזדמנות נוספת ( אשר לא מגיעה לנו בכלל!) לבנות מחדש את ארצנו?

 

כל מבצר איראני- סורי אשר ירושלים הורסת, כל לוחם איסלאמי שסולק, מאפשר ללבנון לשוב על רגליה באופן יחסי ולקום מחדש! החיילים של ישראל עושים פעם נוספת את עבודתנו. מחדש, כמו ב – 82-אנו צופים, שפלים, מפוחדים ותוך כדי העלבתם - לקורבנם ההירואי, המאפשר לנו לשמור על תקווה לא להבלע במעמקי האדמה.

 

בהיותנו מוטרדים בדרום לבנון כמו משלג של אשתקד, נתנו לזרים להשתלט על זכויותינו מבלי שיהיה לנו הכוח להחזיר לעצמנו את העצמאות והריבונות.

 

והיה בגמר המלחמה, והצבא הלבנוני יחזיר לעצמו את השליטה על השטח שלו והתפטר מהמדינה אשר בתוך המדינה הפועלת לחנק העיר (הבירה) זה יהיה רק הודות לצה"ל. זאת, הכל יודעים היטב, כל הפוליטיקאים הפחדנים – מהרמאי פואד סיניורא, אל סעד חרירי בנו של שודד לבנון, ועד הגנרל און- הישר.

 

ובעניין ההרס הנגרם ע"י הישראלים... הנה לכם עוד מעשה מרמה: לכו אל המפה. אני ציינתי פחות או יותר אך בקנה מידה נכון, את החלקים של הבירה שלי אשר נהרסו ע"י ישראל. מדובר על חרט חרייק – בשלמותה – ועל שכנות מנהיגי חיזבאלה הנמצאים בפרבר השיעי בשם דאייה.

 

בנוסף לשני אזורים אלה, צה"ל פצץ:- בניין מפקדת החיזבאלה בן 9 קומות, בתוך הסיטי של ביירות (זה היה "מוט" של נסראללה בתוך העיר, באמצעותו הוא הוכיח את נוכחותו ושליטתו עלינו), - מחסן נשק סורי בנמל, - שתי תחנות רדאר של הצבא, אשר קצינים שיעיים העמידו לרשות החיזבאלה, - ומשאית אשר נחשדה בהעברת נשק בתוך הרובע הנוצרי של אשרפיה.

 

בנוסף לזה, הוצאו מכלל שימוש דרכים ושדות תעופה, אשר שימשו לצייד את החיזבאלה בנשק ותחמושת.

 

מחוץ לזה, צה"ל לא נגע ולא הרס שום דבר! וכל אלה המדברים על "הריסת ביירות", הם – או שקרנים או איראניים, או אנטישמיים, או לא נוכחים. אפילו הבתים הנמצאים במרחק סימטה מהמטרות שצוינו לא נפגעו, אפילו לא קבלו שריטה. כאשר רואים את העבודה הזאת, מבינים את פירוש המושג "ניתוח כירורגי" ויכולים להתפעל על מיומנות הטייסים היהודים.

 

הרובע שנמחק הוא זה שהבניינים שנהרסו היו שייכים למנהיגי הארגון הטרוריסטי. ביירות, כל השאר של ביירות, 95% של ביירות, חי ונושם טוב יותר מאשר לפני שבועיים.כל אלה אשר לא היו שותפים לטרור, יודעים שאין להם מה לפחד מאווירוני ישראל,  אלא נהפוך הוא ! לדוגמה, המסעדה שאליה הלכתי אמש לאכול הייתה מלאה לגמרי והייתי צריך לחכות עד 21.30 כדי לקבל שולחן. האנשים מחייכים, רגועים, אך אין איש שיצלם אותם. משונה "הריסת ביירות", לא כן?

 

בוודאי, ישנם כ – 500,000 פליטים מהדרום והם עוברים טרגדיה אמיתית והם לא מחייכים. אך ג'אן צדיק אשר עיניו לכפר קילה (לכל מילה שלו אפשר להאמין), מבטיח לי כי כמעט כל בתי הפליטים האלה הם שלמים. זאת אומרת שיוכלו לחזור אליהם, בדרום לבנון, כאשר חיזבאלה ינוצח.

 

תבוסת הקיצוניים השיעיים אשר נשמעים לאיראן, היא בלתי נמנעת. הדו"חות אשר פורסמו ע"י אנשי נסראללה וע"י הצלב האדום הלבנוני הם שקריים: מתוך 400 נפטרים שהוכרזו ע"י לבנון, רק 150 הם קורבנות אזרחים אמיתיים של מלחמה. היתר הם אנשי מליציה ללא מדים בשירות איראן. הכתבה הפוטוגרפית של סטפן יופה: "האזרחים מתוך הדו"חות הלבנוניים..." עבור הסוכנות שלנו, מהווה הוכחה מיוחדת במינה למידת "פיברוק" חולני. וזה עושה את המסמך הזה לחשוב ביותר כמו כן, הארגון של חסן נסראללה , לא איבד 200 לוחמים, כפי שצה"ל טוען. המספר הזה מתייחס לקרבות אשר התחוללו ליד הגבול. ואף הוא מופחת על ידי הישראלים (מתוך סיבה שאינני מכיר) במאה אנשי מליציה נוספים. הסך הכל של אבדות חיזבאללה בבסיסי שילוח הטילים ובמחסני הנשק והתחמושת (בביירות, בבקעה ובבעלבק) מגיע לכ – 1,100 אנשי חיזבאללה נוספים אשר פסקו מלהטיל טרור ולהעליב את ארצי

.

כמו הרוב העצום של אנשי לבנון אני מתפלל שאף אחד לא יפסיק את ההתקפה הישראלית לפני שתפסיק לשבור את הטרוריסטים. אני מתפלל שהחיילים היהודים העברים יחדרו לכל פינה של דרום- לבנון ויגרשו, במקום שאנו נעשה זאת, את כל התולעים שמתחפרים שם.

 

כמו רוב הלבנונים, שמתי בקבוק שמפניה לקירור כדי לחגוג את ניצחון הישראלים. אך אני מסכים למשפטו של מישל סרדו: שהם לוחמים גם עבור החופש שלנו, קרב נוסף, "אשר בו לא הייתה" !
ובשם העם שלי, אני רוצה להביע את הוקרתי האין-סופית למשפחות הקורבנות הישראליים, אזרחים וצבאיים, אשר קרוביהם נפלו כדי שגם אני אוכל לחיות לפי זהותי. שיידעו שאני בוכה יחד איתם.

 

ובאשר לחבורת העלובים אשר פורחים בראש ארצי, הגיע הזמן שיבינו כי אחרי המלחמה הזאת, אחרי שבני הברית הטבעיים יפטרו אותנו מאלה שמונעים מאתנו להקים מחדש את המדינה, הפסקת אש לא תספיק. כדי להבטיח את עתיד לבנון, עליהם להבין שהגיע הזמן לעשות שלום עם אלה שאין לנו כל סיבה להלחם נגדם. רק השלום יכול להבטיח את השלום. מישהו אמור להגיד להם שבארץ הזאת עדיין לא למדו מה היא "אמת ודאית"...

 

*  * *

 

תרגום מצרפתית: אלעזר שפר
הדפסה בעברית: דינה מצליח
התפרסם בפורום "תפוז" קבילות --> אקטואליה 

http://www.tapuz.co.il/communa/usercommuna.asp?CommunaId=2986

 

Home

 


 Michael Béhé in Beirut

 

The Most Hypocritical People on Earth

Translated from the French by Llewellyn Brown

  

The politicians, journalists and intellectuals of Lebanon have, of late, been experiencing the shock of their lives. They knew full well that Hezbollah had created an independent state in our country, a state including all the ministers and parallel institutions, duplicating those of Lebanon. What they did not know – and are discovering with this war, and what has petrified them with surprise and terror – is the extent of this phagocytosis.

 

In fact, our country had become an extension of Iran, and our so-called political power also served as a political and military cover for the Islamists of Teheran. We suddenly discovered that Teheran had stocked more than 12,000 missiles, of all types and calibers, on our territory and that they had patiently, systematically, organized a suppletive force, with the help of the Syrians, that took over, day after day, all the rooms in the House of Lebanon. Just imagine it : we stock ground-to-ground missiles, Zilzals, on our territory and that the firing of such devices without our knowledge, has the power to spark a regional strategic conflict and, potentially, bring about the annihilation of Lebanon.

 

We knew that Iran, by means of Hezbollah, was building a veritable Maginot line in the south but it was the pictures of Maroun el-Ras and Bint J’bail that revealed to us the magnitude of these constructions. This amplitude made us understand several things at once : that we were no longer masters of our destiny. That we do not possess the most basic means necessary to reverse the course of this state of things and that those who turned our country into an outpost of their islamic doctrine’s combat against Israel did not have the slightest intention of willingly giving up their hold over us.

 

The national salvation discussions that concerned the application of Resolution 1559 and which included most of the Lebanese political movements were simply for show. Iran and Syria had not invested billions of dollars on militarizing Lebanon in order to wage their war, simply to give in to the desire of the Lebanese and the international community for them to pack up their hardware and set it up back home.

 

And then, the indecision, the cowardice, the division and the irresponsible behavior of our leaders are such that they had no effort to make to show their talent. No need to engage a wrestling match with the other political components of the Land of Cedars. The latter showed themselves – and continue to show themselves – to be inconsistent.

 

Of course, our army, reshaped over the years by the Syrian occupier so it could no longer fulfill its role as protector of the nation, did not have the capacity to tackle the militamen of the Hezb [hezb-Allah : the party of Allah. Translator’s note]. Our army whom it is more dangerous to call upon – because of the explosive equilibrium that constitutes each of its brigades – than to shut up behind locked doors in its barracks. A force that is still largely loyal to its former foreign masters, to the point of being uncontrollable ; to the point of having collaborated with the Iranians to put OUR coastal radar stations at the disposal of their missiles, that almost sunk an Israeli boat off the shores of Beirut. As for the non-Hezbollah elements in the government, they knew nothing of the existence of land-to-sea missiles on our territory… That caused the totally justified destruction of all OUR radar stations by the Hebrews’ army. And even then we are getting off lightly in these goings-on.

 

It is easy now to whine and gripe, and to play the hypocritical role of victims. We know full well how to get others to pity us and to claim that we are never responsible for the horrors that regularly occur on our soil. Of course, that is nothing but rubbish! The Security Council’s Resolution 1559 – that demanded that OUR government deploy OUR army on OUR sovereign territory, along OUR international border with Israel and that it disarm all the militia on OUR land – was voted on 2 September 2004.

 

We had two years to put implement this resolution and thus guarantee a peaceful future to our children but we did strictly nothing. Our greatest crime – which was not the only one! – was not that we did not succeed but that we did not attempt or undertake anything. And that was the fault of none else than the pathetic Lebanese politicians.

 

Our government, from the very moment the Syrian occupier left, let ships and truckloads of arms pour into our country. Without even bothering to look at their cargo. They jeopardized all chances for the rebirth of our country by confusing the Cedar Revolution with the liberation of Beirut. In reality, we had just received the chance – a sort of unhoped-for moratorium – that allowed us to take the future into our own hands, nothing more.

 

To think that we were not even capable of agreeing to “hang” Émile Lahoud – Al-Assad’s puppet – on Martyrs’ Square and that he is still president of what some insist on calling our republic… There is no need to look any further : we are what we are, that is to say, not much.

 

All those who assume public and communicational responsibilities in this country are responsible for this catastrophe. Except those of my colleagues, journalists and editors, who are dead, assassinated by the Syrian thugs, because they were clearly less cowardly than those who survived. And Lahoud remained at Baadbé [the president of the Lebanese Republic’s palace. Editor’s note]!

 

And when I speak of a catastrophe, I do not mean the action accomplished by Israel in response to the aggression against its civilians and its army, which was produced from our soil and that we did strictly nothing to avoid, and for which we are consequently responsible. Any avoiding of this responsibility – some people here do not have the minimal notions of international law necessary to understand! – means that Lebanon, as a state, does not exist.

 

The hypocrisy goes on : even some editorialists of the respectable L’Orient-le-Jour put Hezbollah’s savagery and that of the Israelis on a par! Shame! Spinelessness! And who are we in this fable? Poor ad æternum victims of the ambitions of others?

 

Politicians either support this insane idea or keep silent. Those we would expect to speak, to save our image, remain silent like the others. And I am precisely alluding to general Aoun, who could have made a move by proclaiming the truth. Even his enemy, Walid Jumblatt, the Druse leader, has proved to be less… vague.

 

Lebanon a victim? What a joke!

 

Before the Israeli attack, Lebanon no longer existed, it was no more than a hologram. At Beirut innocent citizens like myself were forbidden access to certain areas of their own capital. But our police, our army and our judges were also excluded. That was the case, for example, of Hezbollah’s and the Syrians’ command zone in the Haret Hreik quarter (in red on the satellite map). A square measuring a kilometer wide, a capital within the capital, permanently guarded by a Horla army [1], possessing its own institutions, its schools, its crèches, its tribunals, its radio, its television and, above all… its government. A “government” that, alone decided, in the place of the figureheads of the Lebanese government – in which Hezbollah also had its ministers! – to attack a neighboring state, with which we had no substantial or grounded quarrel, and to plunge US into a bloody conflict. And if attacking a sovereign nation on its territory, assassinating eight of its soldiers, kidnapping two others and, simultaneously, launching missiles on nine of its towns does not constitute a casus belli, the latter juridical principle will seriously need revising.

 

Thus almost all of these cowardly politicians, including numerous shiah leaders and religious personalities themselves, are blessing each bomb that falls from a Jewish F-16 turning the insult to our sovereignty that was Haret Hreik, right in the heart of Beirut, into a lunar landscape. Without the Israelis, how could we have received another chance – that we in no way deserve! – to rebuild our country?

 

Each Irano-Syrian fort that Jerusalem destroys, each islamic fighter they eliminate, and Lebanon proportionally starts to live again! Once again, the soldiers of Israel are doing our work. Once again, like in 1982, we are watching – cowardly, lying low, despicable, and insulting them to boot – their heroic sacrifice that allows us to keep hoping. To not be swallowed up in the bowels of the earth. Because, of course, by dint of not giving a damn for southern Lebanon, of letting foreigners take hold of the privileges that belong to us, we no longer had the ability to recover our independence and sovereignty. If, at the end of this war, the Lebanese army retakes control over its territory and gets rid of the state within a state – that tried to suffocate the latter –, it will only be thanks to Tsahal [the Israeli Defense Forces. Translator’s note], and that, all these faint-hearted politicians, from the crook Fouad Siniora, to Saad Hariri, the son of Lebanon’s plunderer, and general Aoun all know perfectly well.

 

As for the destruction caused by the Israelis… that is another imposture : look at the satellite map! I have situated, as best I could, BUT IN THEIR CORRECT PROPORTIONS, the parts of my capital that have been destroyed by Israel. They are Haret Hreik – in its totality – and the dwellings of Hezbollah’s leaders, situated in the large Shi’a suburb of Dayaa (as they spell it) and that I have circled in blue.

 

In addition to these two zones, Tsahal has exploded a nine-storied building that housed Hezbollah’s command, in Beirut’s city center, above and slightly to the left (to the north west) of Haret Hreik on the map. It was Nasrallah’s “perch” inside the city, whereby he asserted his presence and domination over us. A depot of Syrian arms in the port, two army radars that the Shiite officers had put at the Hezb’s disposal, and a truck suspected of transporting arms, in the Christian quarter of Ashrafieh.

 

Moreover the road and airport infrastructures were put out of working order : they served to provide Hezbollah with arms and munitions. Apart from that, Tsahal has neither hit nor deteriorated anything, and all those who speak of the “destruction of Beirut” are either liars, Iranians, anti-Semites or absent. Even the houses situated one alley’s distance from the targets I mentioned have not been hit, they have not even suffered a scratch; on contemplating these results of this work you understand the meaning of the concept “surgical strikes” and you can admire the dexterity of the Jewish pilots.

 

Satellite map of Beirut (Google Earth)

Circled in red, the razed area, in blue, area where the dwellings belonging to the terrorist organization’s top brass have been destroyed (Michael Béhé)

 

Beirut, all the rest of Beirut, 95% of Beirut, lives and breathes better than a fortnight ago. All those who have not sided with terrorism know they have strictly nothing to fear from the Israeli planes, on the contrary! One example: last night the restaurant where I went to eat was jammed full and I had to wait until 9:30 pm to get a table. Everyone was smiling, relaxed, but no one filmed them: a strange destruction of Beirut, is it not?

 

Of course, there are some 500,000 refugees from the south who are experiencing a veritable tragedy and who are not smiling. But Jean [Tsadik. Editor’s note], who has his eyes fixed on Kfar Kileh, and from whom I have learned to believe each word he says, assures me that practically all the houses of the aforesaid refugees are intact. So they will be able to come back as soon as Hezbollah is vanquished.

 

The defeat of the Shi’a fundamentalists of Iranian allegiance is imminent. The figures communicated by Nasrallah’s minions and by the Lebanese Red-Cross are deceiving: firstly, of the 400 dead declared by Lebanon, only 150 are real collateral civilian victims of the war, the others were militiamen without uniform serving Iran. The photographic report “Les Civils des bilans libanais” made by Stéphane Juffa for our agency constitutes, to this day, the unique tangible evidence of this gigantic morbid manipulation. Which makes this document eminently important.

 

Moreover, Hassan Nasrallah’s organization has not lost 200 combatants, as Tsahal claims. This figure only concerns the combats taking place on the border and even then the Israelis underestimate it, for a reason that escapes me, by about a hundred militiamen eliminated. The real count of Hezbollah’s casualties, that includes those dead in Beirut, the Bekaa Valley, Baalbek and their other camps, rocket and missile launchers and arms and munition depots amounts to 1,100 supplementary Hezbollah militiamen who have definitively ceased to terrorize and humiliate my country.

 

Like the overwhelming majority of Lebanese, I pray that no one puts an end to the Israeli attack before it finishes shattering the terrorists. I pray that the Hebrew soldiers will penetrate all the hidden recesses of southern Lebanon and will hunt out, in our stead, the vermin that has taken root there. Like the overwhelming majority of Lebanese, I have put the champagne ready in the refrigerator to celebrate the Israeli victory.

 

But contrary to them – and to paraphrase Michel Sardou [a French singer. Translator’s note] –, I recognize that they are also fighting for our liberty, another battle “where you were not present”! And in the name of my people, I wish to express my infinite gratitude to the relatives of the Israeli victims – civilian and military – whose loved ones have fallen so that I can live standing upright in my identity. They should know that I weep with them.

 

As for the pathetic clique that thrives at the head of my country, it is time for them to understand that after this war, after our natural allies have rid us of those who are hindering us from rebuilding a nation, a cease-fire or an armistice will not suffice. To ensure the future of Lebanon, it is time to make peace with those we have no reason to go to war against. In fact, only peace will ensure peace. Someone must tell them because in this country we have not learnt what a truism is.

 

Note :

 

[1] Michael Béhé is alluding to the book Le Horla, by Guy de Maupassant [Editor’s note].

 

Home

 

 

 

 Terrorists Hide in Suburbs

 

 

These are the pictures that damn Hezbollah |  Why tell the truth when lies will do! | Who is killing Lebanese civilians?

 

Home

 

 

 Frederick Forsyth

"Disproportionate"
 Daily Express, 11/8/2006
 

"It must surely be true that the level of lies and hypocrisy that a society can tolerate is in direct proportion to the degeneration of that culture. Personally I am not particularly pro or anti Israel, pro or anti Arab or pro or anti Islam. But I do have a dislike of myth, hypocrisy and lies as opposed to reality, fairness and truth.  

 

Watching the bombing of Lebanon it is impossible not to feel horror and pity for the innocent civilians killed, wounded or rendered homeless. But certain of our politicians, seeking easy populism and the cheapest round of applause in modern history, have called the Israeli response "disproportionate". Among these politicos are Jack Straw and that master of EU negotiations William Hague.

 

That accusation can only mean: "disproportionate to the aggression leveled against them".  Really? Why did the accusers not mention Serbia?  What has Serbia got to do with it?  Let's refresh our memories.  

 

In 1999 five Nato air forces - US, British, French, Italian and German - began to plaster Yugoslavia, effectively the tiny and defenseless province of Serbia.  We were not at war with the Serbs, we had no reason to hate them, they had not attacked us and no Serbian rockets were falling on us.  But we practically bombed them back to the Stone Age.  We took out every bridge we could see.  We trashed their TV station, army barracks, airfields and motorways.

 

We were not fighting for our lives and no terrorists were skulking among the civilian population but we hit apartment blocks and factories anyway.  There were civilian casualties.  We did not do it for 25 days but for 73.  We bombed this little country economically back 30 years by converting its infrastructure into rubble.  Why?  

 

We were trying to persuade one dictator, Slobodan Milosevic, to pull his troops out of Kosovo, which happened to be (and still is) a Yugoslav province.  The dictator finally cracked; shortly afterwards he was toppled but it was his fellow Serbs who did that, not Nato.

 

Before the destruction of Serbia, Kosovo was a nightmare of ethnic hatred. It still is.  If we wanted to liberate the Kosovans why did we not just invade?  Why blow Serbian civilians to bits?  

 

Here is my point.  In all those 73 days of bombing Serbia I never heard one British moralist use the word "disproportionate".  The entire point of Hezbollah is not to resolve some border dispute with Israel; its aim is to wipe Israel off the map, as expressed by Hezbollah's master, the crazed Mahmoud Ahmadinejad of Iran. That aim includes the eradication of every Israeli Jew; i.e. genocide.

 

Serbia never once threatened to wipe the UK off the map or slaughter our citizens, yet Straw, in office in 1999, and Hague, leading the Conservative Party, never objected to Serbia being bombed.

 

As an ex-RAF officer I am persuaded the Israelis fighter pilots are hitting civilian-free targets with 95% of their strikes.  These are the hits no TV network bothers to cover.  It is the 5% that causes the coverage and the horror: wrong target, unseen civilians in the cellar, misfire, unavoidable collateral casualties.  Unavoidable?

 

Israel has said in effect, "If you seek to wipe us out we will defend ourselves to the death. You offer us no quarter, so we will offer none to you. But if you choose intentionally, inadvertently, or through the stupidity of your government to protect and shelter the killers among yourselves then with deepest regret, we cannot guarantee your exemption."

 

Yesterday we Brits learned that certain elements in our society had tried to organize a mass slaughter of citizens flying out of our airports.  We will have to take draconian measures against these enemies in our midst. Will Messrs Hague and Straw complain our methods are disproportionate? Not a chance. Now that, dear readers, is blatant hypocrisy."

 

Home

פרופ' חיים הררי, פיזיקאי תיאורטיקן, הוא היו"ר של מכון דוידסון להוראה מדעית, והיה נשיא מכון וויצמן למדע בין השנים 1988-2001. באותה תקופה נכנס המכון למספר תחומים ופרויקטים חדשים, הקים 47 בניינים חדשים, גייס תרומות בהיקף של מיליארד דולר, שכר יותר ממחצית הפרופסורים הקבועים שלו כיום, והיה לאחד מהמוסדות מקבלי התמלוגים המובילים בעולם.

משך כל חייו הבוגרים הרים מר הררי את תרומתו בשלושה תחומים עיקריים: המחקר העולמי בפיזיקת חלקיקים, הוראה מדעית במערכת החינוך בישראל, וניהול מדעי וקביעת מדיניות מדעית.

 

מַבָּט מתוך עֵין הסערה

 

הרצאה שניתנה ע"י פרופ' חיים הררי בכינוס חבר היועצים הבינלאומי של תאגיד רב-לאומי גדול באפריל 2004.

 

    כידוע לָכֶם, אני הוא זה שבד"כ מספק את ה"בידור" המדעי והטכנולוגי במפגשים שלנו. אך הפעם הציע היו"ר שלנו שאציג את דעתי האישית על המתרחש באותו אזור בעולם שממנו באתי. מעולם לא הייתי וגם לא אהיה פקיד ממשלתי, ואין בידי כל מידע מסווג. השקפתי מתבססת כולה על מה שעיני רואות, על מה שאני קורא ועל העובדה שמשפחתי חיה שם כבר כמעט 200 שנה. אתם רשאים להתייחס לדעתי כאל זו של נהג מונית בעל אוצר מימרות, אותו אתם חוקרים בבקרכם בארץ זרה.

    יכולתי לחלוק עימכם כמה עובדות מרתקות וכמה הגיגים אישיים אודות הסכסוך הישראלי-ערבי. אולם באלה אגע רק ברפרוף; אני מעדיף להקדיש את מרבית הערותי לתמונה הרחבה יותר, של האזור והמקום שהוא תופס באירועים העולמיים. כוונתי היא לכל האזור שבין פקיסטן למרוקו, שרובו המכריע הינו ערבי ומוסלמי, אבל כולל מיעוטים לא-ערביים רבים וכן כמה מיעוטים לא-מוסלמיים ראויים לציון.

    מדוע זה אינני מתייחס ישירות לישראל ושכנותיה הקרובות? זאת מפני שישראל וכל הבעיות הקשורות בה – למרות כל מה שאתם קוראים או שומעים מן התקשורת העולמית - איננה הנושא המרכזי, ומעולם לא היתה הנושא המרכזי בכל התהפוכות שעברו על האזור הזה. נכון שישנו סכסוך ישראלי-ערבי בן 100 שנה, אך לא כאן מתרחש המופע המרכזי.

    למיליונים שמתו במלחמת אירן-עירק אין שום קשר עם ישראל; הרצח ההמוני המתרחש בימים אלה בסודן, כשהשלטון הערבי-מוסלמי טובח באזרחים השחורים הנוצריים, אין לו שום קשר לישראל; הדיווחים הרבים מאלג'יר, אודות רציחות של מאות אזרחים בכפר זה או אחר בידי אלג'יראים אחרים, אין לו דבר וחצי דבר עם ישראל; סדאם חוסיין לא פלש לכוויית, איים על ערב הסעודית ושחט בבני עמו בגלל ישראל;

    מצרים לא השתמשה בגז רעיל נגד תימן בשנות הששים בגלל ישראל; אסד האב לא הרג עשרות אלפים מאזרחי ארצו בשבוע אחד באל-חמה שבסוריה בגלל ישראל; לאחיזה של הטליבאן באפגניסטן ולמלחמת האזרחים שם אין כל קשר לישראל; החבלה הלובית במטוס פאן-אמריקן איננה קשורה לישראל, והייתי יכול להמשיך כך עוד ועוד.

    שורש הבעיה טמון בכך שכל המרחב המוסלמי איננו מתפקד, תהא אשר תהא משמעותה של מילה זו, והדבר היה קורה גם אילו הצטרפה ישראל לליגה הערבית ופלשתין העצמאית היתה קיימת כבר מזה מאה שנה. 22 המדינות החברות בליגה, ממאוריטניה ועד נסיכויות המפרץ, מחזיקות אוכלוסיה של 300 מליון בני-אדם - יותר מזו של ארה"ב, וכמעט כמו של האיחוד האירופי לפני התרחבותו. המרחב היבשתי שלהן גדול יותר מארה"ב או מאירופה כולה. ל-22 המדינות האלה, עם כל הנפט ואוצרות הטבע שלהן, יש תוצר לאומי גולמי קטן מזה של הולנד ובלגיה יחד, ובשיעור של מחצית התל"ג של קליפורניה לבדה. בתוך התל"ג העלוב הזה יש פערים שלא יאומנו בין עשירים לעניים, כשרבים מדי מהעשירים עשו את הונם לא הודות להצלחה בעסקים, כי אם בעזרת שלטון מושחת; מצבן החברתי של הנשים גרוע בהרבה מזה שהיה בעולם המערבי לפני 150 שנה; זכויות האדם נמצאות מתחת לכל תקן סביר, על אף העובדה המגוחכת שלוב נבחרה כיושבת-ראש ועדת האו"ם לזכויות האדם; לפי דו"ח שהכינה ועדת אינטלקטואלים ערביים, ואשר פורסם בחסות האו"ם, כמות הספרים שתורגמו בכל העולם הערבי, קטנה בהרבה מאלה שתורגמו ביוון הקטנה לבדה; סך כל הפרסומים המדעיים שהפיקו 300 מליון ערבים קטן מזה של 6 מליון ישראלים; שיעורי הילודה באזור גבוהים מאד, ומגבירים את העוני, את הפערים החברתיים ואת ההתדרדרות התרבותית. וכל זה קורה באזור שרק לפני 30 שנה נחשב לאזור השני בעולם מבחינת עושרו, ואשר בשלב מסוים בהיסטוריה היווה אחת מהתרבויות המתקדמות בעולם.

    אפשר בהחלט לקבוע שכל זה יוצר בית-גידול חסר-תקדים לרודנים אכזריים, רשתות טרור, קנאות, הסתה, רוצחים מתאבדים והתדרדרות כללית. עובדה נוספת היא שבאזור זה כמעט כולם מאשימים בכך את ארה"ב, את ישראל, את תרבות המערב, את היהדות ואת הנצרות, ואת כל אחד וכל דבר - מלבד את עצמם.

    האם אני אומר את כל זאת בתחושת סיפוק של מי שדן בכישלונותיהם של אויביו? לא ולא; אני מאמין בהחלט שהעולם היה מקום הרבה יותר טוב, ושהסביבה הקרובה שלי היתה הרבה יותר נעימה ושלווה, לו פני הדברים היו אחרת.

    ועלי גם לומר מילה טובה על מיליוני האנשים הטובים, ההגונים והישרים, שביניהם מוסלמים אדוקים, וגם כאלה שאינם כה דתיים אך גדלו במשפחות מוסלמיות. הריהם קורבנות כפולים: גם של האיסלמופוביה שהעולם החיצון מפתח כיום, וגם של סביבתם הקרובה, שחוסר התפקוד שלה שובר את ליבם. הבעיה היא שהרוב הדומם של המוסלמים הללו איננו נוטל חלק בטרור ובהסתה, אולם גם אינו יוצא חוצץ כנגדה. מחדל זה שלהם עושה אותם למשתפי פעולה, וביניהם יש מנהיגים פוליטיים, אינטלקטואלים, אנשי-עסקים ורבים נוספים. מרביתם יודעים להבדיל בין טוב לרע, אבל חוששים להביע את דעתם. 

    אירועי השנים האחרונות העצימו ארבעה נושאים, שהתקיימו מאז ומתמיד אך מעולם לא היו כה שלוחי-רסן כמו בתהפוכות המתרחשות כיום באזור. אלה הם ארבעת העמודים עליהם נשען הסכסוך העולמי העכשווי, ושמא עלינו להתייחס אליו כבר כ'מלחמת-העולם השלישית שטרם הוכרזה'? אין לי כינוי טוב יותר למצב הנוכחי. יתכן שתעבורנה עוד מספר שנים בטרם יכירו בו כולם כבמלחמת-עולם, אולם אנחנו כבר נתונים עמוק בתוכו.

המרכיב הראשון הוא המחבל המתאבד. מחבלים מתאבדים אינם המצאה חדשה, אולם הם נעשו פופולאריים – אם אני רשאי להשתמש בביטוי זה -  רק לאחרונה. נראה שאף אחרי ה-11 בספטמבר, רוב העולם המערבי איננו מבין עדיין נשק זה. זהו נשק פסיכולוגי רב-עוצמה. לפגיעתו הממשית והישירה חשיבות משנית: סך כל האבידות ממאות הפיגועים בשלוש השנים האחרונות בישראל קטן בהרבה ממספר הרוגי תאונות הדרכים; כמותית, ה-11 בספטמבר היה פחות קטלני מרעידות אדמה רבות; בתוך יום אחד מתים מאיידס באפריקה בני-אדם רבים יותר מכל הרוסים שנהרגו מידי מחבלים מתאבדים צ'צ'נים-מוסלמים, מאז החל שם הקונפליקט; סדאם הרג מידי חודש יותר אנשים מאשר כל אלה שמתו בגלל מחבלים מתאבדים מאז כיבושה של עירק ע"י כוחות הקואליציה. 

    אז מה כל הרעש סביב המחבלים המתאבדים? זה יוצר כותרות; זה מרשים; זה מפחיד; זהו מוות אכזרי ביותר, עם חלקי גופות ופצעים איומים שרבים מהנפגעים יסבלו מהם עד סוף ימיהם. תמיד מראים את זה בטלוויזיה בפרטי-פרטים. פיגוע אחד כזה, בסיוע הכיסוי התקשורתי ההיסטרי, עלול להרוס לכל מדינה את תעשיית התיירות לפרק זמן ממושך, כפי שקרה בבאלי ובטורקיה.

    אולם הפחד האמיתי נובע מן העובדה שאין להכחישה, ששום הגנה ושום אמצעי-מנע אין בכוחם לעצור רוצח מתאבד נחוש בדעתו. דבר זה טרם חלחל לתוך החשיבה המערבית. ארה"ב ואירופה משכללות ללא הרף את הגנותיהן נגד המחבל האחרון, אך לא נגד המחבל הבא. באפשרותנו לדאוג להגנה הטובה ביותר בעולם על נמלי-תעופה, אך אם ברצונך לבצע פיגוע התאבדות, אינך צריך לעלות על מטוס כדי לפוצץ עצמך ולהרוג בני-אדם רבים; מי יכול לעצור מחבל מתאבד, העומד בלב התור הצפוף שלפני גלאי-המתכות? ומה בדבר התורים שלפני דלפקי הבידוק בעונת נסיעות עמוסה? שימו גלאי-מתכות לפני כל תחנת רכבת בספרד, והטרוריסטים יפגעו באוטובוסים; הגנו על האוטובוסים – והם יתפוצצו בבתי-הקולנוע, באולמות הקונצרטים, בסופרמרקטים, בבתי-הספר ובבתי החולים; הציבו שומר בפתח כל אולם קונצרטים ותקבלו תור של אנשים הממתינים להיבדק על ידיו, והתור עצמו יהיה המטרה, שלא לדבר על הפגיעה בשומרים עצמם. באפשרותכם להקטין במידה מסוימת את פגיעותיכם ע"י אמצעי מנע והגנה, ובעזרת ביקורת גבולות קפדנית, אך לא תוכלו לסלק את הסכנה, ו-וודאי שלא תוכלו לנצח כך במלחמה זו; וזוהי אכן מלחמה!

    מה עומד מאחורי המחבל המתאבד? כסף, כוח והסתה רצחנית בדם קר. זה הכל. אין שום קשר לאמונות-אמת דתיות וקנאיות. שום מטיף מוסלמי לא פוצץ עצמו מעולם. אף לא אחד מבניהם של המדינאים והמנהיגים הדתיים הערביים לא פוצץ עצמו. אין שאר-בשר של מישהו בעמדת השפעה שעשה זאת. האם לא הייתם מצפים שכמה מהמנהיגים הדתיים יעשו זאת בעצמם, או ישכנעו את בניהם לעשות זאת, אם באמת ובתמים מדובר באקט נשגב של להט דתי? האין הם מעוניינים ביתרונות שמציע גן העדן? תחת זאת הם שולחים נשים מנודות, ילדים תמימים, אנשים מפגרים וצעירים חמומי-מוח ומוסתים. הם מבטיחים להם את התענוגות - המיניים ברובם – של העולם הבא, ומשלמים למשפחותיהם בעין יפה אחרי שהאקט הנשגב הוצא לפועל ונהרגו מספיק בני-אדם תמימים.

     כמו כן, אין שום קשר בין המחבל המתאבד לעוני וייאוש. האזור העני ביותר בעולם הוא אפריקה, ושם זה מעולם לא קרה.

    בכל העולם, ובתרבויות, ארצות ויבשות שונות ישנם מיואשים רבים. אך הייאוש אינו מספק לאיש חומרי-נפץ, אמצעי סיור ותובלה. אין ספק שבעיראק של סדאם שרר יותר ייאוש מאשר בעיראק של פול ברמר, אולם איש לא פוצץ עצמו אז. המחבל המתאבד הוא פשוט נשק איום וזדוני של טרוריסטים אכזריים, בלתי-אנושיים, ציניים ובעלי מימון מצוין, שלחיי אדם אין בעיניהם כל ערך - ובכלל זה חייהם של בני ארצם שלהם - אבל לעומת זאת הם מייחסים ערך רב מאד לעושרם ולרווחתם שלהם, ולצימאונם לכוח.

    הדרך היחידה להילחם בנשק חדש ו"פופולארי" זה, היא אותה דרך בה יש להילחם בפשע מאורגן או בשודדי-ים, והיא הדרך ההתקפית. כמו במלחמה בפשע המאורגן, חיוני שהכוחות התוקפים יהיו מאוחדים, וחיוני שיגיעו לראשה של פירמידת הפשע. אינך יכול לסלק את הפשע המאורגן באמצעות מעצרם של סוחרי הסמים הקטנים שבקרן הרחוב. עליך לצוד את ראש ה"פמיליה".

    אם חלק מן הציבור תומך בהם, אם אחרים סובלים בשקט, אם רבים חוששים מהם ואם יש המנסים לתרץ את מעשיהם בתואנות של עוני או של ילדות עשוקה, הפשע המאורגן ישגשג - וכן גם הטרור. היום, אחרי ה-11 בספטמבר, ארה"ב מבינה זאת. רוסיה מתחילה להבין זאת. טורקיה מבינה זאת היטב. אני חושש מאד שרובה המכריע של אירופה איננו מבין זאת עדיין. למרבה הצער, אירופה כנראה תבין זאת רק לאחר שהמחבלים המתאבדים יגיעו אליה בגדול. ולעניות דעתי, זה אכן יקרה. הרכבות בספרד והפיגועים באיסטנבול הם רק ההתחלה. במלחמה בטרור, יש בהחלט ערך עליון לכך שתתקיים אחדות בקרב העולם התרבותי, ואחדות זו לא תושג בטרם תתעורר אירופה.

    המרכיב השני הינו מלים, וביתר דיוק – שקרים. המלים בכוחן להרוג, והן אכן הורגות בני-אדם. נהוג לומר שפוליטיקאים, דיפלומטים ואולי גם עורכי-דין מוכרחים לעתים לשקר, כחלק מחייהם המקצועיים. אבל הנורמות של הפוליטיקה והדיפלומטיה הן ילדותיות, בהשוואה לרמת ההסתה ולשקרים המוחלטים, הנאמרים במצח נחושה, ואשר הגיעו באזור עליו אנו מדברים לשיאים חדשים. מספר לא-יאמן של בני-אדם בעולם המערבי מאמינים כי ה-11 בספטמבר לא התרחש מעולם, או שהוא פרובוקציה אמריקאית, או – טוב מזה – מזימה יהודית.

    כולכם זוכרים את שר ההסברה העירקי, מוחמד סעיד אל-סחאף, ואת מסיבות העיתונאים שערך כשכוחות ארה"ב כבר נכחו בבגדד. דיסאינפורמציה בעיתות מלחמה היא טקטיקה מקובלת; אבל לעמוד כך, יום אחר יום, ולהשמיע הצהרות מגוחכות כאלה, כשכולם יודעים שהן שקרים, ואף מבלי שיצחקו לך בין מקורביך-אתה, הריהו דבר שיכול לקרות רק בחלק זה של העולם. בסופו של דבר נעשה מר סחאף ליצן חצר פופולארי, אולם הדבר לא מנע מעיתונים מכובדים לכאורה להמשיך ולהעניק לו אותה תשומת לב כמקודם. אין זה גם מונע מן העיתונות המערבית להאמין מדי יום ביומו בדבריהם של שקרנים נוספים מסוגו. אחרי הכל, אם ברצונך להיות אנטישמי, יש דרכים מעודנות לעשות זאת; אינך מוכרח לטעון שהשואה לא ארעה וכי הר-הבית מעולם לא היה קיים.

    אלא שמנהיגיהם של מיליוני מוסלמים אומרים להם כך. 

    וכשאותם מנהיגים משמיעים הצהרות אחרות, התקשורת המערבית מפרסמת אותם כאילו מדובר באמת לאמיתה.

    עניין שבשגרה הוא, שאותם אלה שמממנים, מחמשים ומשגרים מחבלים מתאבדים, מגנים את המעשה באנגלית, מול מצלמות הטלוויזיה המערבית, בהפנותם את דבריהם לעולם הצופה בהם, ובחלקו – גם מאמין להם. אנו רגילים לשמוע את אותו מנהיג משמיע הצהרות הפוכות: בערבית - לבני-עמו, ובאנגלית – לשאר העולם. ההסתה בטלוויזיה הערבית, בלוויית תמונות-זוועה של גופות שעברו התעללות, הפכה לנשק רב-עוצמה בידיהם של אלה שמשקרים, מעוותים את המציאות ושואפים להשמיד הכל. הם מגדלים ילדים רכים על דיאטה של שנאה ושל הערצת קדושים-לכאורה, והעולם המערבי אינו משגיח בכך, מפני שמקלטי הטלוויזיה שלו מכוונים בעיקר לערוצי אופרות סבון ומשחקי גלגל-המזל. גם אם מרביתכם אינכם מבינים ערבית, אני ממליץ לכם לצפות מדי פעם באל-ג'זירה. לא תאמינו למראה עיניכם.

    אך המלים פועלות בדרכים אחרות, מעודנות יותר. הפגנה בברלין, עם שלטי תמיכה במשטרו של סדאם ותינוקות בני שלוש הלבושים כמחבלים מתאבדים, זוכה בפי העיתונות ומנהיגי העולם להגדרה של "הפגנה למען השלום". בין אם אתם תומכים במלחמה נגד עירק או מתנגדים לה, אם אתם אכן רואים באוהדיהם של סדאם, ערפאת או בן-לאדן פעילי-שלום, הרי שזה קצת עובר את הגבול. באמצע היום, נכנסת אישה למסעדה בישראל, אוכלת, צופה במשפחות עם זקנים וילדים האוכלים ארוחת צהרים בשולחנות הסמוכים ומשלמת את החשבון. אח"כ היא מפוצצת את עצמה והורגת 20 בני-אדם, ביניהם ילדים רבים, והראשים וחלקי הזרועות מתגוללים במסעדה. מנהיגים ערביים מכנים אותה "קדושה", ובעיתונות האירופית היא זוכה לתואר "אקטיביסטית". נכבדים מגנים את המעשה, אבל מבקרים את משפחתה השכולה, והכסף זורם. יש משחק חדש בשכונה: לרוצחים האמיתיים קוראים "הזרוע הצבאית", ומפקד המבצע מכונה "מנהיג רוחני". יש עוד דוגמאות לסוג זה של מינוח אורווליאני, ומשתמשים בו מדי יום ביומו לא רק מנהיגי הטרור, אלא גם כלי התקשורת המערביים. מלים אלה מסוכנות הרבה יותר ממה שרבים תופשים; הן מספקות את התשתית הרגשית להצדקת מעשי הזוועה. היה זה יוזף גבלס שאמר, שאחרי שחוזרים על דבר-שקר מספיק פעמים, אנשים יתחילו להאמין בו. יורשיו מאפילים עליו בביצועיהם.

    ההיבט השלישי הוא כסף. כמויות אדירות של כסף, שיכולות היו לפתור בעיות חברתיות רבות באותו חלק בלתי-מתפקד של העולם, מתועלות לתוך שלושה מעגלים קונצנטריים המספקים תמיכה למוות ולרצח. במעגל הפנימי מצויים הטרוריסטים עצמם. הכסף מממן עבורם נסיעות, חומרי-נפץ, מקומות מסתור וחיפוש בלתי-נלאה אחר מטרות קלות ופגיעות. מקיף אותם המעגל הבא של תומכים ישירים, מתכננים, מפקדים ומטיפים שכולם מתפרנסים – ובד"כ מתפרנסים יפה מאד – מתשתית הטרור שהם מספקים.

    ולבסוף אנו מוצאים את המעגל השלישי של הארגונים הקרויים ארגוני דת, חינוך ורווחה, אשר למעשה עושים כמה חסדים, כמו להאכיל את הרעבים ולספק מידה כלשהי של חינוך, אך שוטפים את מוחו של הדור הצעיר בשנאה, שקרים ובערות. מעגל זה פועל בעיקר דרך מסגדים, מדרשות דתיות ומוסדות דת נוספים, אך גם ע"י הסתה באמצעים אלקטרוניים וחומר מודפס. מעגל זה הוא שמבטיח שהנשים תישארנה נחותות, שהדמוקרטיה תישאר בגדר חלום מרוחק ושהחשיפה לעולם החיצון תהיה מזערית. כמו-כן, מעגל זה הוא שמוביל את הנטייה להטיל את האשם בעוולות המשטר על כל מי שמחוץ לעולם המוסלמי. מבחינה גראפית, מעגל זה הוא השומר, והוא מבטיח שהעם יתבונן ויקשיב פנימה, כלפי המעגל הפנימי של טרור והסתה, במקום להקשיב החוצה לעולם. למעשה, חלקים מסוימים באותו מעגל חיצוני פועלים מתוך פחד או כבני ערובה של המעגלים הפנימיים.

    הגורם המאיים הנוסף שיש להתחשב בו הוא שיעור הילודה הגבוה. מחצית מאוכלוסיית העולם הערבי מצויה מתחת לגיל 20, שהוא הגיל הקל ביותר להסתה; דבר זה מבטיח שני דורות נוספים של שנאה עיוורת.

    מבין שלושת המעגלים שתיארתי לעיל, המימון לשני המעגלים הפנימיים מגיע בעיקר ממדינות טרוריסטיות כאיראן וסוריה, עד לאחרונה גם מעיראק ולוב, ולפני כן – גם מכמה מן המשטרים הקומוניסטיים. מדינות אלה, כמו גם הרשות הפלשתינאית, הן נותנות החסות לסוחרי המוות. המעגל החיצוני ממומן בעיקר ע"י ערב הסעודית, אך גם בעזרת תרומות של קהילות מוסלמיות מסוימות בארה"ב ובאירופה, ובמידה קטנה יותר – מתרומות אירופיות לארגונים לא-ממשלתיים ומארגונים מסוימים של האו"ם, שמטרותיהם אולי נאצלות, אבל הם שורצים סוכנים של המעגל החיצוני המנצלים אותם לרעה. ברור שהמשטר הסעודי יהיה הקרבן הבא לטרור, כאשר המעגל הפנימי יתפוצץ ויפלוש אל תוך החיצוני. הסעודים מתחילים להבין זאת, אך הם נלחמים במעגל הפנימי בעודם מממנים את התשתית של המעגל החיצוני.

    כמה ממנהיגיהם של המעגלים השונים האלה חיים בנוחות רבה על שללם. את ילדיהם תוכלו לפגוש במיטב בתי-הספר הפרטיים באירופה, לאו דווקא במחנות האימונים של המחבלים המתאבדים. ל"חיילי" הג'יהאד נכונו טיולי מוות מאורגנים לעיראק ולאתרים חמים נוספים, בעוד אחדים ממנהיגיהם עוסקים בסקי בשווייץ. הגב' ערפאת, המתגוררת עם בתה בפאריס, מקבלת מידי חודש בחודשו עשרות אלפי דולרים מן הרשות הפלשתינית המרוששת-לכאורה, וזאת בעוד מפקד תא מקומי של גדודי אל אקצא, הכפוף לערפאת, מקבל במזומן רק כמה מאות דולרים תמורת ביצוע פיגועים סיטונאיים.

    הרכיב הרביעי בקונפליקט העולמי הנוכחי הוא ההפרה המוחלטת של כל הכללים. העולם התרבותי מאמין בדמוקרטיה, בשלטון החוק ובחוק הבינלאומי, בזכויות האדם, בחופש הדיבור והעיתונות, ובחירויות נוספות כדוגמת אלה. יש לנו ההרגלים הנאיביים הישנים-נושנים, כגון כבוד למקומות וסמלים קדושים, אי-שימוש באמבולנסים ובתי-חולים לצורך מעשי-לוחמה, הימנעות מהתעללות בגופות ובניצול ילדים כמגינים חיים או פצצות חיות. מעולם, לאורך כל ההיסטוריה, ואף בתקופת הנאצים, לא היתה התעלמות גמורה מכל שצוין לעיל, כמו שאנו רואים כיום. כל סטודנט של מדעי המדינה מתחבט בסוגיה איך למנוע מצב בו כוח אנטי-דמוקרטי יזכה בבחירות דמוקרטיות ויבטל את הדמוקרטיה. ישנם היבטים נוספים של חברה תרבותית בהם יש להציב גבולות. האם רשאי שוטר לפתוח באש על אדם המנסה להורגו? האם הממשלה רשאית לצותת לשיחת-טלפון בין טרוריסטים וסוחרי-סמים? האם חופש הדיבור מגן עליך אם תצעק "שריפה!" באולם תיאטרון מלא מפה-לפה? האם צריך להטיל עונש מוות על רוצחים סדרתיים? אלו הן הדילמות הישנות. אלא שעכשיו יש לפנינו מערכת חדשה לגמרי של בעיות.

    האם תפשוט על מסגד המשמש כמחסן תחמושת של טרוריסטים? אם יירו עליך מתוך בית-חולים, האם תשיב אש? האם תפרוץ לכנסיה שהשתלטו עליה טרוריסטים, ולקחו את הכמרים כבני-ערובה? האם צריך לערוך חיפוש בכל אמבולנס, אחרי שכמה מחבלים מתאבדים השתמשו באמבולנסים כדי להגיע ליעדיהם? האם תפשיטו כל אישה בגלל שאחת העמידה פנים שהיא בהריון, בעודה נושאת פצצה על בטנה? האם תשיבו אש על מישהו שמנסה להרוג אתכם, ועומד בכוונה תחילה מאחורי קבוצת ילדים? האם תפשטו על מפקדת טרוריסטים המוסתרת בבית-חולים לחולי-נפש? האם מותר לירות ברב-מחבלים, העובר ממקום למקום כשהוא תמיד מוקף בכוונה תחילה בחבורת ילדים? כל אלה קורים מידי יום בעיראק ובמקומות פלשתיניים. מה באפשרותכם לעשות? נכון; אינכם רוצים להתעמת עם בעיה זו. אך לא ניתן להימנע ממנה.

    הבה נניח, לצורך הדיון, שישנו אדם השוכן בגלוי ובכתובת ידועה בטהראן, כאורחה של ממשלת איראן ובמימונה, והוא מוציא לפועל מעשי-זוועה בזה אחר זה בספרד או בצרפת, הורג מאות חפים מפשע, נוטל את האחריות לפשעיו, מבטיח בראיונות טלוויזיוניים ממלכתיים להמשיך בכך, בעוד ממשלת איראן מפרסת גינויים רשמיים לפעולותיו אך ממשיכה לארח אותו, להזמינו לאירועים רשמיים ולהתייחס אליו בכבוד גדול. אני משאיר לכם זאת, כשיעורי-בית, לחשוב ולמצוא מה היו ספרד או צרפת עושות במצב כזה.

    הבעיה היא שהעולם התרבותי עדיין נתון באשליות אודות שלטון-חוק, במצב נטול כל חוקים. משל הדבר להכנסת מחליקה על הקרח לזירת הוקי-קרח, או לניסיון להציב שחקן שחמט מול מתאגרף במשקל כבד. בדיוק כפי שאין בשום מדינה חוק שימנע מקניבלים לאכול את ראש הממשלה, מפני שזהו מעשה שאין להעלותו על הדעת, כך גם אין החוק הבינלאומי ערוך נגד רוצחים היורים מתוך בתי-חולים, מסגדים ואמבולנסים, בעודם נתונים להגנת מדינתם או עמם. החוק הבינלאומי איננו יודע כיצד להתמודד עם מי ששולח ילדים להשליך אבנים, ואז עומד מאחוריהם ויורה כשהוא מוגן תחת חסינותה של ממשלה, ולא ניתן לעצור אותו. החוק הבינלאומי איננו יודע מה לעשות במנהיג מרצחים שחי ברוב נוחות תחת האירוח המלכותי של מדינה, המתיימרת לגנות את מעשיו, או פשוט טוענת שהיא חלשה מכדי לכלוא אותו. המדהים הוא, שכל הפושעים האלה תובעים את הגנת החוק הבינלאומי, ומגדירים את כל מתקיפיהם כפושעי מלחמה, וישנם אמצעי תקשורת מערביים שחוזרים על האשמות אלה. החדשות הטובות הן שכל זה הוא זמני, מכיוון שהחוק הבינלאומי ידע תמיד להתאים עצמו למציאות. העונש למחבלים מתאבדים צריך להיות מוות או כלא לפני ביצוע הפיגוע; לא במהלכו ולא אחריו. אחרי כל מלחמת-עולם השתנה החוק הבינלאומי וכך גם יקרה אחרי זו הנוכחית. אלא שבתקופת הדמדומים עלול להיגרם נזק רב.  

    התמונה המתוארת כאן אינה נעימה. מה באפשרותנו לעשות בקשר אליה?  

    בטווח הקצר – רק להילחם ולנצח. בטווח הארוך? רק לחנך את הדור הבא ולפתוח אותו לעולם. את המעגלים הפנימיים ניתן להרוס באמצעות כוח, והכרחי לעשות זאת.     את המעגל החיצוני לא ניתן למחוק ע"י שימוש בכוח. כאן עלינו להרעיב פיננסית את העילית הארגונית, לתת יותר כוח לנשים, לחנך יותר, להפעיל תעמולת-נגד, להטיל חרם ככל האפשר ולחשוף לתקשורת המערבית, לאינטרנט ולסצנה הבינלאומית. מעל לכל נחוצות אחדות ונחישות מוחלטות של העולם התרבותי מול שלושת מעגלי הרוע.

    הרשו לי לנטוש לרגע את הזהות המדומה של נהג המונית, ולחזור לעולם המדע. כשיש גידול ממאיר, אפשר לסלק אותו עצמו באמצעות ניתוח, ואפשר להרעיבו ע"י עצירת זרימת הדם מחלקים אחרים של הגוף אליו, ובכך למנוע ש"אספקה" חדשה תגדיל אותו. אם רוצים להיות בטוחים, מוטב לעשות את שני הדברים.

    אך בטרם תילחמו ותנצחו – בשימוש בכוח או בכל צורה אחרת – עליכם להבין שאתם נתונים במלחמה, ולאירופה יידרשו לכך עוד כמה שנים.

    בכדי לנצח, צריך לנטרל קודם כל את משטרי הטרור, כך ששום ממשלה בעולם לא תעניק מקלט לאנשים אלה. אינני רוצה להתייחס כאן לשאלה האם המתקפה שהובילה אמריקה על עיראק היתה מוצדקת לאור שאלת הנשק להשמדה המונית, או מכל בחינה אחרת של הסוגיות הטרום-מלחמתיות. אולם אני יכול להתבונן במפת מערב-אסיה של אחרי המלחמה: כעת, כשאפגניסטן, עיראק ולוב הוצאו מהמשחק, נותרו שתיים וחצי מדינות טרוריסטיות: איראן, סוריה ולבנון, שהיא מושבה סורית. אולי יש לצרף לרשימה את סודן. כתוצאה מכיבוש אפגניסטן ועיראק, הן איראן והן סוריה מוקפות עכשיו בטריטוריות בלתי-ידידותיות להן. איראן מוקפת באפגניסטן, נסיכויות המפרץ, עיראק והרפובליקות המוסלמיות של מה שהיה בריה"מ. סוריה מוקפת ע"י טורקיה, עיראק, ירדן וישראל. מבחינה אסטרטגית זהו שינוי משמעותי, והוא יוצר לחץ רב על המדינות התומכות בטרור. אין זה מפתיע שאיראן כה פעילה בניסיונות להסית להתקוממות שיעית בעיראק. אינני יודע אם האמריקאים אכן תכננו לכתר הן את איראן והן את סוריה, אבל זה המצב שנוצר.

    לעניות דעתי, האיום מספר אחד על העולם כיום הוא איראן והמשטר שלה. יש לה שאיפות ברורות להשתלט על שטחים גדולים ולהתרחב לכל הכיוונים; יש לה אידיאולוגיה הטוענת לעליונות על תרבות המערב; היא נטולת מעצורים; היא הוכיחה כבר שביכולתה להוציא לפועל פעולות טרור מורכבות, מבלי להותיר יותר מדי עקבות, תוך הפעלת שגרירויות איראניות; ברור שהיא מנסה לפתח נשק גרעיני; המתונים והשמרנים שלה משחקים, מצידם, משחק וירטואוזי של 'השוטר הטוב והשוטר הרע'. איראן מממנת את הטרור הסורי, היא עומדת בוודאות מאחורי רוב הפעילות בעיראק, היא מספקת מימון מלא לחיזבאללה, ודרכו – לחמאס ולג'יהאד האיסלמי; לפחות באירופה ובדרום אמריקה היא מבצעת פעולות טרור, וכנראה שגם באוזבקיסטן ובסעודיה, והיא למעשה עומדת בראש קבוצת טרור רב-לאומית, שבה כלולות – כשחקניות משנה – סוריה, לבנון ואלמנטים שיעיים מסוימים בעיראק. מרבית מדינות אירופה מקיימות עדיין קשרי מסחר עם איראן, מנסות למצוא חן בעיניה ומסרבות לראות את הסימנים הברורים.

    על-מנת לנצח במלחמה צריך גם לייבש את הבאר הפיננסית של תאגיד הטרור. אין טעם לנסות ולהבין את ההבדלים הדקים בין הטרור הסוני של אל-קעידה והחמאס, לבין הטרור השיעי של החיזבאללה, סאדר ואירגונים אחרים המושפעים מאיראן. כשהדבר משרת את האינטרסים שלהם, כל אלה משתפים פעולה יפה מאד.

    עצירת המימון מסעודיה וממקורות אחרים, המגיע למעגל החיצוני, שהוא הקרקע הפורייה של הטרור, היא עניין קריטי. חשוב לנטר את כל התרומות הזורמות מן העולם המערבי לארגונים מוסלמיים, לבדוק את ענייני הכספים של ארגוני רווחה בינלאומיים, ולהגיב בצעדים כלכליים קשים מול כל סימן קטן של סיוע כספי לשלושת מעגלי הטרור. חשוב גם לפעול בהחלטיות נגד מסע השקרים וההכפשות, ולהשגיח על אותם אמצעי תקשורת מערביים אשר משתפים איתם פעולה מתוך תמימות, אינטרס כספי או בורות.

    ומעל לכל, לעולם אין להיכנע לטרור. אין לדעת אם הבחירות האחרונות בספרד היו מתפתחות אחרת, אילולא הפיגועים ברכבות ימים ספורים לפני כן. אך אין זה משנה; מה שחשוב הוא שהטרוריסטים מאמינים שהם גרמו לתוצאה זו ושהם ניצחו, בכך שגירשו את הספרדים מעיראק. הפרשה הספרדית תעלה ודאי ביוקר למדינות אירופיות אחרות, ובתוכן צרפת, שמגרשת כעת מטיפים-מסיתים ואוסרת על שימוש ברעלות, וכן למדינות אחרות ששלחו גייסות לעיראק. בטווח הארוך, ספרד עצמה תשלם אפילו יותר.

    האם הפתרון הוא עולם ערבי דמוקרטי? אם באומרנו 'דמוקרטיה' כוונתנו לבחירות חופשיות, אך גם חופש עיתונות, חופש דיבור, מערכת משפטית מתפקדת, חירויות פרט, שוויון לנשים, גבולות פתוחים, חשיפה לתקשורת מערבית ולרעיונות מערביים, חוקים נגד הסתה על רקע גזעני ונגד השמצה, ומניעת התנהגות פורעת חוק בכל הנוגע לבתי-חולים, לאתרי תפילה ולילדים, כי אז – כן; דמוקרטיה הינה הפתרון. אם הדמוקרטיה תתבטא רק בבחירות חופשיות, סביר שהמשטר הקנאי ביותר הוא שייבחר, זה שההסתה והשקרים שיפיץ יהיו המשלהבים יותר. ראינו זאת כבר באלג'יר, ובמידה מסוימת גם בטורקיה. אם הקרקע לא תוכן בקפידה רבה, זה יקרה שוב. מאידך, דמוקרטית-מעבר כללהי, כמו בירדן, עשויה להוות פתרון זמני טוב יותר, והיא תכין את הדרך לדבר האמיתי. אולי כמו שדמוקרטיה מיידית ופתאומית לא הצליחה ברוסיה, ולא היתה מצליחה בסין.

    אין בלבי ספק כי העולם המערבי ינצח. אבל ככל שיארך הזמן עד שנבין את התמונה החדשה של המלחמה הזו, כך גם יהיה הניצחון יקר וכואב. אירופה, יותר מכל אזור אחר בעולם, היא המפתח לכך. רתיעתה המובנת מפני מלחמה, לאור איימי מלחמת העולם השנייה, עלולה לעלות בחייהם של עוד אלפי חפים מפשע, בטרם ייסוב הגלגל.

 

Home

 

 

A Few Facts about Kfar Kana

Received in the email 1.8.06

 

The bombing of the building in  Kafer Qana was carried out at 1:00 AM.Only at 8:00 AM, seven hours  later, the press reported on the bombing andthe first casualty was brought to  the local hospital.

Is it possible that from the  time of the bombing until 8:00AM no ambulance was sent to the building, no  witnesses to this tragedy came forward, and no report was submitted to the world  press?

 

Considering that almost all of  the events in the present conflict have been on the air in "real time", this  presents a terrible and horrific thought. Photos of the air strike were  shown, and the timetable of the attack was presented, as were the results of the  attack at 1:00 AM. They are not the same as the  pictures shown at 8:00 AM.

 

Did the Hezbollah blow up the  building in the morning, knowing that the basement was full of people and that  the Israeli air force had hit the upper floors 7 hours earlier? This is unthinkable for us, yet  it is in keeping with the tortured and twisted minds that run these terrorist  groups, and their cynical use of civilians.

 

Do you remember the small child  killed in his father's arms which started the Intifada? Well, a year ago, a German TV  crew went over every angle of the area and the placement of Israeli and  Palestinian troops, and came to the conclusion that it was impossible for the  child to have been killed by an Israeli bullet.

 

Do you remember the family  killed on the beach outside of Gaza just a few weeks ago? The Hammas took away from the  area every piece of metal, including the tiniest scraps, so that there could not  be any scientific investigation of the tragedy to see what ordinance killed the  family members. However, two of those injured were taken to an Israeli hospital  (where they recovered), and the shrapnel recovered from these casualties were  found not to match the metal composition of Israeli artillery shells.

 

Don't these facts make you think  of what we are up against, and how the international press is being "used" for  the terrorist propaganda machine? Time will tell what really  happened in Kafer Qana, but together with the other incidents I have mentioned,  it definitely raises some very serious questions.

 

Home

 

 

 פיט סיגר

עד המותן בתוך הבוץ

 תירגמה מאנגלית יעל לוטן.

פעם בשנת ארבעים-ושתיים

הייתי ביחידה טובה

ועשינו אימונים בלואיזיאנה.

היה ליל ירח והמפקד אמר

צריך לחצות את הנהר הזה.

 

ככה זה התחיל - אנחנו

בבוץ עד הברכיים

והטיפש אומר ללכת הלאה.

 

הסמל שואל: "המפקד,

אתה בטוח שזאת הדרך לבסיס?"

"בטוח, סמל! קדימה!

אני חציתי את הנהר הזה

קילומטר מפה. יהיה קצת רטוב

אבל לא נורא - צ'יק צ'ק

נהיה ביבשה".

 

אנחנו בבוץ עד המותניים –

והטיפש אומר ללכת הלאה.

 

אומר הסמל: "המפקד,

עם כל הציוד הזה לא נוכל לשחות".

"תפסיק לשקשק, סמל!"

אומר המפקד. "צריך רק נחישות.

בואו, חברה, אחרי!"

אנחנו בבוץ עד הצוואר

והטיפש אומר ללכת הלאה.

 

פתאום נכבה הירח.

שמענו קריאה חנוקה

וראינו על המים

את הקסדה של המפקד.

"אחורה פנה!" צועק הסמל,

"עכשיו אני אחראי".

 

בקושי יצאנו מן הבוץ
והקצין איננו.

 

התפשטנו וקפצנו ומצאנו

את גופת המפקד תקועה בסחף.

הוא לא ידע שנחל אחר נשפך

לנהר הזה לא רחוק

מאיפה שהיינו.

 

איזה מזל שנחלצנו

מן הבוץ כשהטיפש

אמר לנו ללכת הלאה!

 

נו, לא אטריח אותכם

עם המוסר-השכל.

תבינו אותו לבד

אם אתם עוד על הרגליים

ורוצים לשמור על הבריאות.

אבל כל פעם כשאני קורא

עיתון אני נזכר –

אנחנו בתוך הבוץ

והטיפש אומר ללכת הלאה.

 

עד המותן בתוך הבוץ

והטיפש אומר ללכת הלאה.

עד המותן! עד הצוואר!

תיכף יהיה עמוק מדי

גם לבחור גבוה...

עד המותן בבוץ עמוק

והטיפש אומר ללכת הלאה!

 

 

 

Pete Seeger

Waist Deep In The Big Muddy

Created in 1963, planned for the Smothers Brothers Comedy Hour in 1967 but CBS objected to the blacklisted Seeger making obvious references to the"big fool" in the White House, finally sung by Seeger on the Comedy Hour in 1968 as the finale in a medley of anti-war songs.

It was back in nineteen forty-two,
I was a member of a good platoon.
We were on maneuvers in-a Loozianna,
One night by the light of the moon.
The captain told us to ford a river,
That's how it all begun.
We were -- knee deep in the Big Muddy,
But the big fool said to push on.

The Sergeant said, "Sir, are you sure,
This is the best way back to the base?"
"Sergeant, go on! I forded this river
'Bout a mile above this place.
It'll be a little soggy but just keep slogging.
We'll soon be on dry ground."
We were -- waist deep in the Big Muddy
And the big fool said to push on.

The Sergeant said, "Sir, with all this equipment
No man will be able to swim."
"Sergeant, don't be a Nervous Nellie,"
The Captain said to him.
"All we need is a little determination;
Men, follow me, I'll lead on."
We were -- neck deep in the Big Muddy
And the big fool said to push on.

All at once, the moon clouded over,
We heard a gurgling cry.
A few seconds later, the captain's helmet
Was all that floated by.
The Sergeant said, "Turn around men!
I'm in charge from now on."
And we just made it out of the Big Muddy
With the captain dead and gone.

We stripped and dived and found his body
Stuck in the old quicksand.
I guess he didn't know that the water was deeper
Than the place he'd once before been.
Another stream had joined the Big Muddy
'Bout a half mile from where we'd gone.
We were lucky to escape from the Big Muddy
When the big fool said to push on.

Well, I'm not going to point any moral;
I'll leave that for yourself
Maybe you're still walking, you're still talking
You'd like to keep your health.
But every time I read the papers
That old feeling comes on;
We're -- waist deep in the Big Muddy
And the big fool says to push on.

Waist deep in the Big Muddy
And the big fool says to push on.
Waist deep in the Big Muddy
And the big fool says to push on.
Waist deep! Neck deep! Soon even a
Tall man'll be over his head, we're
Waist deep in the Big Muddy!
And the big fool says to push on!

Words and music by Pete Seeger (1967)
TRO (c) 1967 Melody Trails, Inc. New York, NY

 

Home

 

 

בן כספית

 

לא נתקפל

 

בן כספית מציע נוסח לנאום ראש הממשלה, שיסביר לעולם בדיוק על מה אנחנו נלחמים, "מעריב"   31.7.2006

 

"רבותי, מנהיגי העולם. אני, ראש ממשלת ישראל, נושא אליכם דברים אלה מירושלים, אל מול התמונות הקשות מכפר כנא. כל לב אנוש באשר הוא נחמץ ומתכווץ אל מול התמונות הללו. אין מילים שיכולות לנחם מול גודל האסון הזה. ועדיין, אני מישיר אליכם את מבטי ואומר בקול גדול: מדינת ישראל תמשיך במבצע הצבאי בלבנון.

"
צבא ההגנה לישראל ימשיך להתקיף מטרות מהן יורים טילים וקטיושות אל תוך בתי חולים, בתי אבות וגני ילדים בישראל. הנחיתי את מערכת הביטחון וצה"ל להמשיך לצוד מצבורי קטיושות, אתרי שיגור וקנים שמהם פראי האדם הללו מפגיזים את מדינת ישראל.
 

"אנו לא מהססים, לא מתנצלים ולא מרפים. אם ימשיכו שיגורי הטילים מכפר כנא אל תוך ישראל, נמשיך להפציץ את כפר כנא. היום, מחר, מחרתיים. כאן, שם ובכל מקום. ילדי כפר כנא יכולים היו לנום עכשיו את שנתם בבתיהם, ללא מפריע, אלמלא השתלטו על אדמתם שליחי השטן והפכו את חיי ילדינו לגהינום.
 

"רבותיי, הגיע הזמן שתבינו: מדינת היהודים לא תהיה עוד למרמס. לא נאפשר יותר לאף אחד לנצל מרכזי אוכלוסייה כדי להפציץ את אזרחינו. איש לא יוכל להסתתר יותר מאחורי נשים וילדים כדי להרוג בנשינו וילדינו. ההפקרות הזו נגמרה. אתם יכולים לגנות אותנו, אתם יכולים להחרים אותנו, אתם מוזמנים לא לבקר אצלנו ואם יהיה צורך אז נפסיק לבקר אצלכם.

 

פה לשישה מיליון אזרחים

 

"אני משמש היום פה לשישה מיליון אזרחים ישראלים מופצצים, המשמשים פה לשישה מיליון יהודים מושמדים, שהותכו לאפר ואבק על ידי פראי אדם באירופה. בשני המקרים, האחראים למעשים הנפשעים הללו היו ברברים נטולי צלם אנוש ששמו לעצמם מטרה פשוטה: למחות את הגזע היהודי מעל האדמה, כמו שאמר אדולף היטלר, או למחוק את מדינת ישראל מהמפה, כמו שאומר מחמוד אחמדינג'אד.

 

"ואתם, כמו שלא לקחתם את הדברים ברצינות אז, כך אתם מתעלמים מהם עכשיו. זה, רבותיי מנהיגי העולם, לא יקרה. לא עוד. לעולם לא נמתין עוד להפצצות המבוששות להגיע על תאי הגזים. לעולם לא נחכה עוד לישועה שלא תבוא. יש לנו היום חיל אוויר משלנו. עם ישראל מסוגל היום לעמוד מול מבקשי נפשו. הם לא יוכלו להסתתר יותר מאחורי נשים וילדים. הם לא יוכלו לרחוץ עוד בניקיון כפיהם.
  

"כל מקום שממנו יירו קטיושות אל תוך מדינת ישראל, יהיה מטרה לגיטימית להתקפותינו. צריך להגיד את זה בבירור, פעם אחת, קבל עם ועולם. אתם מוזמנים לשפוט אותנו, לנדות אותנו, להחרים אותנו ולהשמיץ אותנו. להרוג אותנו? לא ולא.
  
"לפני ארבעה חודשים נבחרתי על ידי מאות אלפי אזרחים לתפקיד ראש ממשלת ישראל, על בסיס תוכניתי לפנות באופן חד צדדי כ
90- אחוז משטחי יהודה ושומרון, ערש הווייתו והולדתו של העם היהודי, לסיים את רוב רובו של הכיבוש ולאפשר לעם הפלשתיני לפתוח דף חדש ולהרגיע את הרוחות עד שיבשילו התנאים להשגת הסדר סופי בינינו.
  
"ראש הממשלה שקדם לי, אריאל שרון, נסוג נסיגה מלאה מרצועת עזה אל הגבול הבינלאומי והעניק לפלשתינים שם הזדמנות לבנות לעצמם מציאות חדשה. ראש הממשלה שקדם לו, אהוד ברק, סיים את הנוכחות הישראלית הממושכת בלבנון והסיג את צה"ל אל הקו הבינלאומי, מניח לארץ הארזים לפרוח, להתפתח, לבסס את הדמוקרטיה והכלכלה.
  
"מה קיבלה מדינת ישראל תמורת כל אלה? האם זכינו לרגע אחד של שקט? האם נענתה ידנו המושטת לשלום בלחיצת עי דוד? יוזמת השלום של אהוד ברק בקמפ דייויד שחררה עלינו גל של מתאבדים שניפצו וריטשו לרסיסים יותר מ
1,000- אזרחים, נשים וטף. אני לא זוכר אתכם נסערים כל כך אז. יכול להיות שזה קרה בגלל שלא איפשרנו צילומי תקריב בטלוויזיה של האיברים המרוטשים של בני הנוער בדולפינריום? או של שברי חייהם של חוגגי ליל הסדר הטבוחים במלון פרק בנתניה? מה לעשות, ככה זה אצלנו. לא מניפים ומנערים גופות אל מול המצלמה. מתאבלים בשקט.
  
"אנו גם לא רוקדים על הגגות למראה גופות של ילדי אויבינו. אנו מביעים צער אמיתי וחרטה. כל אלה הם דפוסי ההתנהגות החייתיים של אויבינו. היום הם קמים עלינו. מחר, יקומו עליכם. אתם כבר מכירים את טעמו הרצחני של הטרור הזה. כבר טעמתם. עוד תטעמו.

 

בקול רם וצלול

 

"והנה, הנסיגה של אריאל שרון מעזה. במה היא זיכתה אותנו? במטר של טילי קסאם על יישובים שלווים, בהתקפות ובחטיפת חייל. גם אז אני לא זוכר אתכם מגיבים בכזו בהלה. והנה, היציאה מלבנון נתקלת כבר שש שנים בהתלהמותו ופשעיו של שליח איראני מסוכן, קיצוני שהשתלט על מדינה שלמה בשם הפנאטיות הדתית ומנסה לקחת את ישראל כבת ערובה, בדרכו לירושלים וממנה לפריז וללונדון.
  
"תשתית אדירה של טרור הוקמה על ידי איראן על גבולנו, מאיימת על אזרחינו, מתעצמת מול עינינו, ממתינה לרגע שבו תהפוך מדינת האייתולות למעצמת גרעין כדי להוריד אותנו על ברכינו. ושלא תטעו: לא נרד לבד. אתם, מנהיגי העולם החופשי, הנאור, תרדו יחד איתנו.
  
"אז אני שם היום, כאן ועכשיו, סוף למצעד הצביעות הזה. לא זכור לי גל תגובות כזה מול 100 אזרחים שנרצחים יום יום בעיראק. סונים רוצחים שיעים, שרוצחים סונים, וכולם הורגים אמריקנים, והעולם שותק. ואני מתקשה לזכור תגובה דומה כשהרוסים מחקו כפרים שלמים, העלו באש ערים גדולות כדי לדכא את המרד בצ'צ'ניה. וכשנאט"ו הפציצה קרוב לשלושה חודשים את קוסובו, וכתשה אוכלוסייה אזרחית, גם אז נאלמתם דום. מה יש דווקא בנו, היהודים, המעטים, הנרדפים, שמעורר בכם את כל בלוטות הצדק הקוסמיות הללו? מה יש בנו, שאין בכל השאר?
  
"בקול רם וצלול, במבט ישר בעיניים, אני ניצב היום מולכם, קבל עם ועולם, ולא מתנצל. לא מתקפל. לא מיילל. המאבק הזה הוא על חירותנו. על צלמנו. על זכותנו לקיים חיים רגילים בגבולנו המוכר, הלגיטימי. זהו גם המאבק שלכם. אני מתפלל ומאמין שתבינו את זה עכשיו. כי אם לא, אתם עלולים להתחרט על זה אחר כך. כשיהיה כבר מאוחר".

 

Home

 

 

 

Ben Caspit

We Will Not Capitulate

 

Ben Caspit proposes the text for a speech by the Prime Minister that would explain to the world exactly what we’re fighting for

NRG July 31, 2006
 

Ladies and gentlemen, leaders of the world.

 

I, the Prime Minister of Israel, am speaking to you from Jerusalem in the face of the terrible pictures from Kfar Kana. Any human heart, wherever it is, must sicken and recoil at the sight of such pictures. There are no words of comfort that can mitigate the enormity of this tragedy. Still, I am looking you straight in the eye and telling you that the State of Israel will continue its military campaign in Lebanon.

The Israel Defense Forces will continue to attack targets from which missiles and Katyusha rockets are fired at hospitals, old age homes and kindergartens in Israel. I have instructed the security forces and the IDF to continue to hunt for the Katyusha stockpiles and launch sites from which these savages are bombarding the State of Israel.

We will not hesitate, we will not apologize and we will not back off. If they continue to launch missiles into Israel from Kfar Kana, we will continue to bomb Kfar Kana. Today, tomorrow and the day after tomorrow. Here, there and everywhere. The children of Kfar Kana could now be sleeping peacefully in their homes, unmolested, had the agents of the devil not taken over their land and turned the lives of our children into hell.

Ladies and gentlemen, it’s time you understood: the Jewish state will no longer be trampled upon. We will no longer allow anyone to exploit population centers in order to bomb our citizens. No one will be able to hide anymore behind women and children in order to kill our women and children. This anarchy is over. You can condemn us, you can boycott us, you can stop visiting us and, if necessary, we will stop visiting you.
 

A voice for six million citizens

 

Today I am serving as the voice of six million bombarded Israeli citizens who serve as the voice of six million murdered Jews who were melted down to dust and ashes by savages in Europe. In both cases, those responsible for these evil acts were, and are, barbarians devoid of all humanity, who set themselves one simple goal: to wipe the Jewish race off the face of the earth, as Adolph Hitler said, or to wipe the State of Israel off the map, as Mahmoud Ahmedinjad proclaims.

And you - just as you did not take those words seriously then, you are ignoring them again now. And that, ladies and gentlemen, leaders of the world, will not happen again. Never again will we wait for bombs that never came to hit the gas chambers. Never again will we wait for salvation that never arrives. Now we have our own air force. The Jewish people are now capable of standing up to those who seek their destruction - those people will no longer be able to hide behind women and children. They will no longer be able to evade their responsibility.

 

Every place from which a Katyusha is fired into the State of Israel will be a legitimate target for us to attack. This must be stated clearly and publicly, once and for all. You are welcome to judge us, to ostracize us, to boycott us and to vilify us. But to kill us? Absolutely not.

 

Four months ago I was elected by hundreds of thousands of citizens to the office of Prime Minister of the government of Israel, on the basis of my plan for unilaterally withdrawing from 90 percent of the areas of Judea and Samaria, the birth place and cradle of the Jewish people; to end most of the occupation and to enable the Palestinian people to turn over a new leaf and to calm things down until conditions are ripe for attaining a permanent settlement between us.

The Prime Minister who preceded me, Ariel Sharon, made a full withdrawal from the Gaza Strip back to the international border, and gave the Palestinians there a chance to build a new reality for themselves. The Prime Minister who preceded him, Ehud Barak, ended the lengthy Israeli presence in Lebanon and pulled the IDF back to the international border, leaving the land of the cedars to flourish, develop and establish its democracy and its economy.
 

What did the State of Israel get in exchange for all of this? Did we win even one minute of quiet? Was our hand, outstretched in peace, met with a handshake of encouragement? Ehud Barak's peace initiative at Camp David let loose on us a wave of suicide bombers who smashed and blew to pieces over 1,000 citizens, men, women and children. I don't remember you being so enraged then. Maybe that happened because we did not allow TV close-ups of the dismembered body parts of the Israeli youngsters at the Dolphinarium? Or of the shattered lives of the people butchered while celebrating the Passover seder at the Park Hotel in Netanya? What can you do - that's the way we are. We don't wave body parts at the camera. We grieve quietly.

We do not dance on the roofs at the sight of the bodies of our enemy's children - we express genuine sorrow and regret. Thhat is the monstrous behavior of our enemies. Now they have risen up against us. Tomorrow they will rise up against you. You are already familiar with the murderous taste of this terror. And you will taste more.

 

In a loud and clear voice
 

And Ariel Sharon's withdrawal from Gaza. What did it get us? A barrage of Kassem missiles fired at peaceful settlements and the kidnapping of soldiers. Then too, I don't recall you reacting with such alarm. And for six years, the withdrawal from Lebanon has drawn the vituperation and crimes of a dangerous, extremist Iranian agent, who took over an entire country in the name of religious fanaticism and is trying to take Israel hostage on his way to Jerusalem - and from there to Paris and London.

An enormous terrorist infrastructure has been established by Iran on our border, threatening our citizens, growing stronger before our very eyes, awaiting the moment when the land of the Ayatollahs becomes a nuclear power in order to bring us to our knees. And make no mistake - we won't go down alone. You, the leaders of the free and enlightened world, will go down along with us.

So today, here and now, I am putting an end to this parade of hypocrisy. I don't recall such a wave of reaction in the face of the 100 citizens killed every single day in Iraq. Sunnis kill Shiites who kill Sunnis, and all of them kill Americans - and the world remains silent. And I am hard pressed to recall a similar reaction when the Russians destroyed entire villages and burned down large cities in order to repress the revolt in Chechnya. And when NATO bombed Kosovo for almost three months and crushed the civilian population - then you also kept silent. What is it about us, the Jews, the minority, the persecuted, that arouses this cosmic sense of justice in you? What do we have that all the others don't?

In a loud clear voice, looking you straight in the eye, I stand before you openly and I will not apologize. I will not capitulate. I will not whine. This is a battle for our freedom. For our humanity. For the right to lead normal lives within our recognized, legitimate borders. It is also your battle. I pray and I believe that now you will understand that. Because if you don't, you may regret it later, when it's too late.

 

Home

 

 

פרופ' עוז אלמוג

האיסלאם נגד העולם

Ynet 30.7.2006

 

את היהודי הגלותי החליף הישראלי צמא הדם, את ה"זיג הייל" - שאגת "אללה אכבר" מתלהמת. רק השאננות האירופית לא השתנתה. לבנון כפרומו לדבר האמיתי

 

המלחמה הזאת תיגמר מתישהו. זה ייקח עוד יום-יומיים, אולי שבוע-שבועיים, אבל זה ייגמר. אנחנו נחזיק מעמד, אחר-כך נלקק את הפצעים, נאסוף כוחות ונחזור מהר לפרסומות, לנופשונים ולפסטיבלי הזמר. חיזבאללה אמנם יספוג מכה צבאית קשה, אולי נקנה שקט זמני ומזויף בחסות איזה צבא דחלילים בינלאומי עם מכנסיים קצרים ומשקפות שדה. אולי גם נצליח להחזיר את החיילים החטופים בעסקת שבויים מפוקפקת, שתאפשר לשני הצדדים לבלוע את הצפרדע. אבל תהא התוצאה אשר תהא, מהמלחמה הזאת בלבנון, שנכפתה עלינו, לא נצא מנצחים.
 

לא ננצח, כי את חיזבאללה אי-אפשר לעקור מלבנון כשם שאי-אפשר לעקור את הפונדמנטליזם המוסלמי ממדינות ערב. לא ננצח, כי בצד השני עומדת קבוצה אנטי-דמוקרטית (והיא אינה שולית בעולם המוסלמי), שהטמיעה את הלגיטימציה לשקר ולזיוף. קבוצה שבונה לעצמה תמונת מציאות בהבל הדמיון והפה ולא באמצעות מתודה אמפירית, שיח חופשי וחוש ביקורת. הלא גם כאשר טנקים ישראליים יעמדו בפאתי ביירות, נסראללה יציג עצמו כסלאח א-דין, וגם אם כל לוחמיו יפלו בקרב - הוא יכריז על תבוסת הציונים. ורוב מעריציו (והם רבים) רק יחרו-יחזיקו אחר שקריו. אך מעל לכל, לא ננצח כי המלחמה הזו היא רק קרב אחד, רק עוד "פרומו" למלחמה האמיתית שכבר נראית באופק: מלחמת העולם השלישית - מלחמתו של האיסלאם בעולם החופשי.
 
מדהים עד כמה גדול הדמיון בין 1933 ל-2006. אז חזה העולם באיזה תימהוני שכבש את השלטון בגרמניה, דמות סהרורית, כמעט קומית ("הדיקטטור הגדול" של צ'רלי צ'פלין, זוכרים?) אשר פיתחה אידיאולוגיה שטנית ששמה לה למטרה למחות את העולם החופשי מעל פני האדמה. גם נשיא איראן אחמדי-נג'אד מצטייר בעיני רבים כלא יותר מפרחח אלים שאינו שולט בפיו. אבל הוא, בדיוק כמו היטלר, אינו שולי ואינו לבד. מאחוריו צועדים בסך המוני פנאטים, שהחליפו את שאגת ה"זיג הייל" בשאגת ה"אללה אכבר".
 
מלחמת העולם ההיא החלה ברגשי נחיתות עמוקים ובשוביניזם לאומני חולני, וכך גם זו שבפתחנו (אין חברה הרומסת נשים וחדורת רגשי נחיתות יותר מזו האיסלאמית). רגשי הנחיתות ותרבות השטנה הולידו מנגנון משומן של שטיפת מוח, הפועל בבתים, במסגדים, במוסדות חינוך וברשתות התקשורת. נסראללה חטף חיילים והפגיז יישובים לא בשם אינטרס לבנוני או פלסטיני, אלא בשם מצע דתי סדור, שכל כולו מכוון להשמדת היהודים ומדינת ישראל. ושוב, כאז כן עתה, מוקד השנאה, הגנרטור הרוחני המניע ומלכד את האספסוף הנבער נגד העולם החופשי, הוא הסטריאוטיפ היהודי. בימים ההם היה זה הסטריאוטיפ
של הסוחר המכוער והנכלולי מהפרוטוקולים של זקני ציון, הקושר קשר להשתלט על העולם, או לחילופין היהודי הקומוניסט הזומם לחסל את תרבות אירופה הארית. ואילו היום זהו היהודי "המתנחל" (בכל שטחי פלסטין, מהים עד הנהר) החובר אל "השטן הגדול" במטרה לכבוש את אדמת המוסלמים, לחלל את המקומות הקדושים ולשתות את דמם של ילדים פלסטינים.
 
הרטוריקה כמעט זהה. רק הקשיבו למה שהם אומרים שם, מאיראן עד עזה ולבנון דרך סוריה, סעודיה ומצרים. בנאום שנשא לאחרונה יו"ר הפרלמנט האיראני הוא תיאר את נסראללה כמי שדמו של חומייני זורם בעורקיו. אכן כך. והדם הזה רותח בעורקיהם של אלפי כוהני דת ומטיפים מוסלמים והולם ברקותיהם של המוני שאהידים בפוטנציה, המוכנים ומזומנים להתאבד כדי לזכות במצוות שפיכת דמו של השטן היהודי. וכל אותם פוליטיקאים ומנהיגי דעה מערביים (לא במקרה חבש ראש ממשלת ספרד כאפיה ושר החוץ הצרפתי השתלח בישראל מביירות), בראשם אנשי תקשורת, המכוונים את צמצמי עיניהם ומצלמותיהם להרס שזרעו תותחינו (כאילו אנו יזמנו את המלחמה הזאת וכאילו אנו הורגים אזרחים תמימים מתוך שכרון חושים ואטימות מוסרית) ומדברים במוסריות כפולה על "מידתיות" - כל אלה הם צאצאי האירופים שגלגלו עיניים במלחמה הנוראה ההיא. הם מסייעים ישירות ובעקיפין לעדכן את דמות השטן: מהיהודי הגלותי ל"יהודי החדש", קרי הישראלי, ולא עושים הרבה כדי למנוע מהיד הפונדמנטליסטית ללחוץ על הכפתור שיעלה חלילה שישה מליון "יהודים חדשים" השמימה בכבשן הגרעיני של העידן הגלובלי. ואנחנו היהודים? כאז כן עתה, טומנים ראשנו בחול, מדחיקים את הנאציזם החדש - הוא הפונדמנטליזם האיסלאמי.
 
האם ניתן לעצור את תקתוק השעון של האנטישמיות החדשה, המופנית היום כלפי מדינת ישראל? אולי המלחמה הזאת, שחשפה מעט יותר את מניעיו האמיתיים של הפונדמנטליזם המוסלמי, תעיר את הנמים. אולי הפעם, שלא כמו אז, יתעורר העולם המערבי בזמן
.
 
פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג מאוניברסיטת חיפה, מחבר הספרים "הצבר דיוקן" ו"פרידה משרוליק"

 

Home

Prof. Oz Almog

Islam against the World
Ynet 31.7.206

 

We shall not win this war because it is an isolated battle; just another promotional campaign leading to the real war whose signs are already on the horizon: The third world war – Islam's war against the free world


This war will end sometime. It will take another day or two, perhaps a week or two, but it will end. We shall persevere, then lick our wounds, gird our loins and go back to the TV commercials, holidays and song festivals. Hizbullah will indeed suffer a severe military blow, and perhaps we'll earn some artificial calm under the patronage of some international scarecrow army wearing shorts and holding a pair of binoculars. Perhaps we'll even manage to get our abducted soldiers back under some dubious prisoner exchange agreement that would enable the two sides to swallow their pride. Whatever the consequences, we shall not emerge triumphant from the war in Lebanon which happened to be forced upon us.

 

We shall not win this war because the Hizbullah cannot be uprooted from Lebanon just as it is impossible to uproot the Moslem fundamentalism prevalent throughout Arab countries. We shall not win, because on the other side there is a group of anti-democratic people (not marginal in the Moslem world) who have legitimized lying and falsehood. It is a group that creates a reality by mere words and imagination and not by empirical methodology, free speech and self criticism. Even if Israeli tanks stand at Beirut's door, Nasrallah will present himself as Sallah al-Din, and even if all his fighters fall in battle – he will declare victory over the Zionists. And most of his admirers (and they are many) will accept his lies. But above all, we shall not win this war because it is a single battle, just one more promotional campaign leading to the real war whose signs are already on the horizon. The third world war – Islam's war against the free world.

 

In the name of a set religious platform

 

It’s amazing how closely 1933 resembles 2006. The world was then taken aback by a dictator who took power over Germany, a peculiar character almost comical (The Great Dictator by Charley Chaplin, Remember?). He developed a satanic ideology whose goal was to wipe the free world off the face of the earth. Even the President of Iran Ahmadinejad is depicted in the eyes of many as no more than a violent thug who cannot control his words. But he, as Hitler, is not marginal and he is not alone. He is being followed by masses of fanatics, who have replaced the Zig Heil with the call Allahu Akbar.

 

That world war began with deep feelings of inferiority and sick nationalist chauvinism, similar to that currently standing at our door. (There is no society that tramples on its women or is imbued with an inferiority complex more than Islam). Its inferiority complex and satanic culture have led to a well oiled mechanism of brainwashing that operates out of homes, mosques, educational institutes and communication networks.

 

Nasrallah abducted Israeli soldiers and shelled settlements not on in the Lebanese or Palestinian interest, but in the name of a set religious platform, aimed entirely at destroying the Jews and the State of Israel. Now, as then, the focus of hatred, the spiritual generator motivating and uniting the mob against the free world, is the Jewish stereotype. In those days it was the stereotype of the ugly, conniving merchant from the Protocols of Zion that plotted to take over the world, or alternatively the communist Jew who plotted to destroy the European Aryan culture. Today, it is the Jewish "settler" who has joined forces with the "great satan" in the aim of conquering Palestinian land, desecrating holy sites and drinking the blood of Palestinian children.

 

Can we stop the clock?

 

The rhetoric is almost the same. Just listen to what they are saying there, from Iran to Gaza and Lebanon to Syria, Saudia Arabia and Egypt. In a speech delivered recently by the chairman of the Iranian parliament, he describes Nasrallah having Khomeni's blood running through his veins. Indeed it does. This blood is boiling in the veins of thousands of religious ministers and Moslem preachers and is pounding in the temples of masses of potential suicide bombers ready to commit suicide in order to perform the mitzvah of spilling the blood of a satanic Jew. And all those politicians and western thinkers (its no coincidence that Spain's prime minister donned a kafiyeh and the French foreign minister lashed out at Israel from Beirut) led by the media are adjusting their eyes and camera lenses at the destruction perpetrated by our tanks (as if we started this war and as if we are killing innocent civilians, driven by a loss of senses and moral imperviousness). They talk in double standards about the "extent" - they are all European descendents who rolled their eyes during that terrible war.

 

They are directly or indirectly assisting to update the image of Satan from the ghetto-like Jew to the "new Jew", namely the Israeli. They are not doing much to prevent the fundamentalist finger from pushing the button that will, God forbid, send 6 million "new Jews" up to heaven in the smoldering smoke of the global era's nuclear furnace. And we the Jews? Then as now, we are burying our heads in the sand, repressing the new Nazism – the Islamic fundamentalism.

 

Can we stop the clock of the new anti-Semitism directed at the state of Israel? Perhaps this war will awaken those in slumber. However this time, the western world will awaken in time.

 

Professor Oz Almog is a sociologist from the Haifa University

 

Home

 

August 4, 2006

 David Partesana

 

Friends in Need…

 

A story about how Ido Cohen from KR09 asked for some help from his friends

(and then got much more than he had hoped for)

 

If a single picture is indeed worth more than a thousand words, then take a close look at this one:


What you see is a group of volunteers - some of them KR alumni (from KR02 through KR10), others friends and relatives – all of them standing patiently in line to be assigned to load up their cars with goods and supplies destined for shelters in the north of Israel. These people – and many, many more like them – volunteered their time, money, and even took real risks to reach out and help a very needy population in some of the hardest hit areas in the north, specifically people living in miserable conditions, mainly Ethiopian immigrants.

 

For me it all started late one Tuesday evening, when Ido Cohen called me up and asked if I could spare him an hour or two (silly question, I said, what are friends for?). Two weeks later, we are still working hard to help Ido on his mission, and have no intention of stopping as long as there are people still sitting in shelters and who need our help.


Ido's initiative has reached out and touched many people in all walks of life. Utilizing both mobile phones and viral e-mail distribution lists, the aid project was very soon literally inundated by hundreds of respondents. KR alumni were coming out of the woodwork to help, people were offering food, supplies, cars and companies were pitching in to. It was a heartening response.

 

Take the example of Einat – a young student working at the IDC in Herzliya, who received a copy of Ido's e-mail, and felt that she simply had to help. So she took a bus and arrived at the distribution center, and went around asking the volunteer drivers if there was room for her to help. Turned down but unfazed, she was happy to take one of the fully laden commercial vehicles by herself up to a shelter in Haifa, and came back a few hours later full of stories of how grateful the kids at the center had been to receive the supplies. And that is just one of the many selfless and inspiring stories that I have witnessed over the past few days.

 

Einat receiving her assignment at the distribution center

 

It is said that adversity brings out the best in people, and I believe that holds true in this case. I have written this note mainly in order to thank Ido for providing all of us with an opportunity to help others, for reminding us of what friends (and alumni) are really for, and for inspiring us to do more and to make that extra effort.

 

Home

 

 

Irwin N. Graulich

 

Those Poor, Innocent Lebanese

 

Irwin N. Graulich is a well known motivational speaker on morality, ethics, religion and politics. He is also President and CEO of a leading  marketing, branding and communications company in New York City. He can be reached at irwin.graulich "at" verizon.net

 

Let me get this straight. You allow one of the largest terrorist organizations in the world to set up shop throughout your country. You permit them to completely take over the entire southern third of Lebanon and you claim to have seen nothing. 

 

You allow the terrorists to build sophisticated, fortified bunkers and you did not see any heavy equipment building them. You allow the Hezbollah terrorists to move into many of your towns and villages, including the complete takeover of one of the largest neighborhoods in Beirut, where they proceed to build numerous, complex command and control centers...and then you claim ignorance.

 

You allow Hezbollah to store weapons, bombs and rockets in your basements. You turn a blind's eye  when they carry arms into your restaurants, stores and buildings, yet you call yourself an "innocent civilian."

 

You watch the Hezbollah parades with hundreds of thousands of participants including children screaming, "Jihad. Death to Israel, Jews and Americans," burning American and Israeli flags, while goose-stepping soldiers with Nazi-like salutes receive your cheers--and all of you "innocent civilians" did not see a thing even though you were captured on videotape. All this, while Koffi Annan and much of the UN insist that "we should not believe our lying eyes about the innocent civilians."

 

There are giant posters of the rubenesque terrorist leader, Hasan Nasrallah, all over Lebanon with headlines declaring the imminent destruction of Israel. Yet you choose to elect this terrorist party to your government--and all of the so called "innocent Lebanese" do not know anything about anything.

 

Twenty thousand rockets and launchers are shipped into your country along with other military equipment by plane, truck and ship, and the government industrial complex knew absolutely nothing; and neither did all those "poor, innocent civilians" who are now crying.

 

So you allow the "Devil" into your homes and into your lives; you take the Devil's money, food and medicine; you sleep with the Devil...and get a serious evil disease. And then you blame the Jews, of course! Well, there is no sympathy for the devil...or his helpers!

 

The Lebanese "knowingly allowed (aka aided and abbetted)" murderous terrorists to proliferate in their sovereign nation. Like spoiled teenagers, they now refuse to take any responsibility. Of course there are some truly innocent civilians, but there were hundreds of thousands of beautiful German babies and mothers in Dresden and Berlin who were blown to bits. If an attack emanates from your country, the entire country is responsible. That is how life works and it is sometimes unfair.

 

I hate when people lie to my face and expect me to believe their vile fabrications. Does the Muslim world really think that the vast majority of Americans are that foolish? Only the quislings at CNN like Larry King, Nic Robertson, Wolf Blitzer, et al will fall for this Joseph Goebbals-style propaganda. 

 

The confused, immoral left and their paper of record, The New York Times only see "innocent civilians throughout Lebanon." Europe, that moral bastion which gave birth to Nazism, will look at photos of men, women and children in despair, without putting the image into its proper context. Yet countries like Sweden, Switzerland and Ireland, who could not decide whether to support Hitler or Churchill during WWII, can drum up the moral authority to criticize Israel today. And leave it to Vichy, France 2006 headed by Jaques "Petain" Chirac to condemn Israel's response.

 

Seeing television snippets of wounded or dead Lebanese with people sitting on the ground crying and calling them all "innocent civilians" is the same as looking at a photograph of the armpit of Christie Brinkley and saying, "Here is the photo of a supermodel. Isn't she beautiful?" The armpit picture is only a part of the story. When human beings see babies or mothers hurting, no matter what, we feel the pain. If we saw baby pictures of Charles Manson, we would want to cuddle him.

 

We cannot look at photos of so-called "innocent civilians" in a vacuum. It is important for all "moral, decent" human beings to realize that the compassion emotion is similar to the sex emotion. Often times, it interferes with truth, logic and morality.

 

Listen up all you "Innocent Lebanese along with your innocent, Hezbollah supporting government." Do you want to know why your towns, villages and cities are smoldering? Do you want to know why 800,000 people are homeless and 600 are dead? Do you want to know why your infrastructure is devastated?

 

The answer is..."That the Jews are simply not going to pack up their little valises and walk into gas chambers again. The Jews will not be taken from their homes and marched into the Mediterranean Sea by Nazis or Hezbollah-Hamas-Syrian-Iranian, Nazi-like sympathizers.

 

The Jews in Israel or anywhere else are just not going to allow themselves to be shipped away like you dream about every day. Attention all radical Muslims throughout the entire world and Jacques Chirac. The Jews will not be walking into death camps or graves ever again, and if you dare try it, Qana, South Beirut, Tyre, Nabatiyeh, Bint Jbeil, Kounine, Beit Yahoun, Rashaya, Baalbek, Majdel Zoun, Ayt-a-Shab, etc. will all look a whole lot worse than Dresden and Berlin. And Tehran may become hotter than Hiroshima. 

 

Attention Lebanon--your country is smoldering because Jews are sick and tired of being murdered. You keep pushing those pathetic, weak, Torah studying Jews by using terrorism and kidnapping soldiers, and all, yes all of Lebanon will be smoldering. 

 

Listen very carefully enemies of Israel, because you are making a giant mistake. I urge any person that will be having dinner with Sayed Hassan Nesrallah, the big fat brave man hiding in his little rat hole  while his fighters are being picked off like little olives on a tree, to make sure his life insurance is fully paid.

 

Mr. hero Nesrallah is just a pimp for Iran, sending out his Hezbollah terrorist hookers to "screw the Jews." The amazing thing is that Iran is not an Arab country. They should not be involved in the Arab-Israeli conflict. They do not border Israel, so there is no Iranian territorial dispute where they claim, like everyone else, that Israel occupies their land. Yet, Ahmadinejad's (pronounced--"a mad dog on Jihad") hatred for Jews and Israel rivals that of Adolf Hitler. 

 

It is no wonder that the Iranian president feels this way since Israel is supreme in virtually every area--technically, militarily, scientifically, culturally, morally and religiously. Each attempt by macho Muslim/Arab countries to destroy Israel has been met with a totally devastating, humiliating defeat. Like Saddam, the skinny, little Ahmadinejad (pronounced "a mad dog on Jihad") aspires to be the big hero of the Muslim world. 

 

What Ahmadinejad (pronounced "a mad dog on Jihad") does not comprehend, is that Israel will not use a tongue depressor when they capture him and his associates. The truth be told that should Iran dare make one wrong move directly on Israel, then Israel will simply "Wipe the Shiite out of them!"

 

Home

 

                  

                            

It's fascinating that this should come out of Europe. Matthias    Dapfner, Chief Executive of the huge German publisher Axel Springer    AG, has written a blistering attack in DIE WELT, Germany's largest   daily paper, against the timid reaction of Europe in the face of the    Islamic threat. This is a _must read_ by all Americans. History will    certify its correctness. *

 

Europe - Thy Name Is Cowardice

Commentary by Mathias Dapfner CEO,    Axel Springer , AG

 

A few days ago Henry Broder wrote in Welt am Sonntag, " Europe -    your family name is appeasement." It's a phrase you can't get out of    your head because it's so terribly true.    Appeasement cost millions of Jews and non-Jews their lives as  England and France, allies at the time, negotiated and hesitated too    long before they noticed that Hitler had to be fought, not bound to  toothless agreements.
 

Appeasement legitimized and stabilized Communism in the Soviet Union  , then East Germany , then all the rest of Eastern Europe where for    decades, inhuman suppressive, murderous governments were glorified  as the ideologically correct alternative to all other possibilities.  Appeasement crippled Europe when genocide ran rampant in Kosovo, and  even though we had absolute proof of ongoing mass-murder, we  Europeans debated and debated and debated, and were still debating     when finally the Americans had to come from halfway around the    world, into Europe yet again, and do our work for us.

 

Rather than protecting democracy in the Middle East , European  appeasement, camouflaged behind the fuzzy word "equidistance" now     countenances suicide bombings in Israel by fundamentalist Palestinians.   

 

Appeasement generates a mentality that allows Europe to ignore   nearly ** 3,000**,000 victims of Saddam's torture and murder  machinery and, motivated by the self-righteousness of the peace-movement, has the gall to issue bad grades to George Bush ... Even as it is uncovered that the loudest critics of the American  action in Iraq made illicit billions, no, TENS of billions, in the  corrupt U.N. Oil-for-Food program.   

 

And now we are faced with a particularly grotesque form of  appeasement. How is Germany reacting to the escalating violence by  Islamic fundamentalists in Holland and elsewhere? By suggesting that   we really should have a "Muslim Holiday" in Germany ?  I wish I were joking, but I am not.

 

A substantial fraction of our  (German) Government, and if the polls are to be believed, the German   people, actually believe that creating an Official State "Muslim  Holiday" will somehow spare us from the wrath of the fanatical  Islamists.
 

One cannot help but recall Britain 's Neville Chamberlain waving the   laughable treaty signed by Adolph Hitler , and declaring European  "Peace in our time".
 

What else has to happen before the European public and its political  leadership get it? There is a sort of crusade underway, an  especially perfidious crusade consisting of systematic attacks by  fanatic Muslims, focused on civilians, directed against our free,  open Western societies, and intent upon Western Civilization's utter  destruction.

 

It is a conflict that will most likely last longer than any of the  great military conflicts of the last century - a conflict conducted  by an enemy that cannot be tamed by "tolerance" and "accommodation"  but is actually spurred on by such gestures, which have proven to  be, and will always be taken by the Islamists for signs of weakness.
 

Only two recent American Presidents had the courage needed for  anti-appeasement: Reagan and Bush.
 

His American critics may quibble over the details, but we Europeans   know the truth. We saw it first hand: Ronald Reagan ended the Cold  War, freeing half of the German people from nearly 50 years of  terror and virtual slavery. And Bush, supported only by the Social Democrat Blair, acting on moral conviction, recognized the danger in  the Islamic War against democracy. His place in history will have to   be evaluated after a number of years have passed.
 

In the meantime, Europe sits back with charismatic self-confidence  in the multicultural corner, instead of defending liberal society's  values and being an attractive center of power on the same playing    field as the true great powers, America and China ..
 

 On the contrary - we Europeans present ourselves, in contrast to those arrogant Americans", as the World Champions of "tolerance",  which even (Germany 's Interior Minister) Otto Schily justifiably  criticizes.
 

 Why? Because we're so moral? I fear it's more because we're so  materialistic so devoid of a moral compass.
 

 For his policies, Bush risks the fall of the dollar, huge amounts of  additional national debt, and a massive and persistent burden on the American economy - because unlike almost all of Europe, Bush  realizes what is at stake - literally everything.
 

 While we criticize the "capitalistic robber barons" of America  because they seem too sure of their priorities, we timidly defend  our Social Welfare systems. Stay out of it! It could get expensive!   We'd rather discuss reducing our 35-hour workweek or our dental  coverage, or our 4 weeks of paid vacation... Or listen to TV pastors  preach about the need to "reach out to terrorists. To understand and  forgive".
 

These days, Europe reminds me of an old woman who, with shaking  hands, frantically hides her last pieces of jewelry when she notices a robber breaking into a neighbor's house.
 

Appeasement?     Europe , thy name is Cowardice.
 

God Bless America!

 

Home

 

 

 

 Iran Was behind Hezbollah-Israel War

Iran Focus
London, Aug. 16 – 2006

 

IRAN 2006:  ENEMY OF  HUMANITY

 

Iran masterminded the July 12 attack on an Israeli military squad by the Lebanese militia Hezbollah which ignited a major military offensive against the group by the Jewish state, Iran Focus has learnt.

A well-placed source inside the clerical establishment told Iran Focus that prior to the start of hostilities Tehran dispatched several top officials including the chief of the Islamic Revolutionary Guards Corps (IRGC) to attend a summit in Syria which took place on July 4 and focused on ways to upset the regional balance in the Middle East.

Hassan Khomeini, the grandson of the founder of the Islamic Republic, travelled to the Syrian capital last month, staying in Damascus between July 1 and 6 under the cover of pilgrimage to a revered Shiite Muslim shrine.

Simultaneously, several top Hezbollah officials arrived in Damascus for what they claimed was to meet Hassan Khomeini.

On July 4, the secretary general of Iran's Supreme National Security Council (SNSC) Ali Larijani made an unannounced trip to the Syrian capital.

The Supreme Commander of the IRGC Major General Yahya Rahim Safavi and the chairman of the Joint Chiefs of the Staff of the Islamic Republic's armed forces Major General Hassan Firouzabadi also secretly travelled to Damascus to attend the summit.

The summit, which was held at the Iranian embassy in Damascus, was also attended by top Syrian security officials and Iran's ambassador to Syria Hassan Akhtari. The radical Shiite cleric was formerly the chief of staff of Iran's Supreme Leader Ayatollah Ali Khamenei.

During the summit a politico-military strategy was drawn up for a possible attack by Hezbollah fighters against Israel to trigger a regional war, and the militia was called on to prepare for an offensive.

Days later, on July 11, following a round of talks in Brussels with European Union foreign policy chief Javier Solana on Iran's nuclear standoff with the West, Larijani made a second unannounced to trip to Damascus. There he met and held talks with Syrian Vice-President Farouk al-Shara, making the final arrangements for the actions that were to follow.

Finally, while meeting a top Hezbollah official in the Iranian embassy, Larijani gave the order for the Lebanese militia to mount the cross-border attack on the Jewish state, triggering the 34-day war which has left 157 Israelis and 1,110 Lebanese dead.

 

Home

 

Avraham Tal

 

Justified, Essential and Timely

"Haaretz" 28.7.2006

 

Buthaina Shaaban, the Syrian minister of expatriates and a close adviser to president Bashar Assad, said last week that his country would not tolerate a situation in which Damascus would be in the range of Israeli artillery. She warned that Syria would take action if the Israel Defense Forces deployed within 20 kilometers of the Syrian border.

While Damascus is not prepared to countenance the presence of another country's artillery so close to its border, even though that country poses no threat to its security, Israel is supposed to make peace with 13,000 rockets and missiles threatening half of its territory and with the fact that this threat is coming from a terrorist organization that controls Lebanon and which takes orders from no one - except the dark regime in Iran, which seeks to wipe Israel off the map. And some Israelis wanted this situation to perpetuate itself.

Why did Hezbollah invest so much time and energy in creating a network of rockets and missiles that is the densest in the world (at least in terms of weaponry per square kilometer) After all, its leaders knew that Israel would never threaten Lebanon, and would never cross the Blue Line, the international border that both Israel and the world recognizes, unless provoked by Hezbollah.

 

One explanation is that this network was intended to deter Israel from intervening should Iran, busy developing its nuclear capability, be threatened. Another explanation: this is the basic phase that will prepare the stage for an offensive attack on Israel, supported by Iran, that is intended to liquidate the Jewish state - what its enemies call the "Zionist entity."

Some experts, both authentic and wannabees, argue that Hezbollah "has no Israeli agenda." Does such a claim hold water? Even in the movement's early days in 1980, its leaders - such as, for example, spiritual mentor Sheikh Muhammad Hussein Fadlallah - declared that the "Zionist entity" had no right to continue to exist. In an article in The New York Times this week (July 21), Ted Koppel writes about his meeting, a few weeks before the war, with Sheikh Nabil Qaouk, whom Koppel refers to as the commander of Hezbollah forces in southern Lebanon: "When Sheik Qaouk talked about Israel and Hezbollah, his organization's ambitions were not framed in purely defensive terms. There is only harmony between Hezbollah's end game and the more provocative statements made over the past year by Mahmoud Ahmadinejad, Iran's president. Both foresee the elimination of the Jewish state."

Nonetheless, there are those who genuinely believe that the confrontation - or, at least, the present showdown - could have been prevented. How? Through appeasement. Had Israel released Lebanese prisoners - as Hezbollah leader Sheikh Hassan Nasrallah demanded - and, if that concession had not satisfied him, had Israel handed over to Lebanon the Shaba Farms area - known in Israel as Har Dov and which is formerly Syrian territory - would Hezbollah have dismantled its missile network and avoided any provocations along the Israeli border? Hezbollah would then have come up with other pretexts: for example, a demand for the return of the Shiite villages in the northern Galilee whose inhabitants fled or were banished in 1948; or, for example, the demand that Palestine must be liberated not only to fulfill the goal of a jihad(holy war), but also to provide homes for Palestinians currently living in crowded refugee camps in Lebanon who are a thorn in that country's side.

And eventually Hezbollah (installed as Lebanon's formal regime), in collaboration with Iran, would have launched a war of annihilation against Israel. Should the confrontation with Hezbollah have been delayed until Iran had already acquired nuclear weapons? If Prime Minister Ehud Olmert and Defense Minister Amir Peretz went into full gear given Nasrallah's provocative action and intelligence assessments of senior IDF commanders, they did the right thing at the right time.

Contrary to what the critics are arguing, the IDF is not fighting a small guerrilla organization. It is dealing with a trained, skilled, well-organized, highly motivated infantry that is equipped with the cream of the crop of modern weaponry from the arsenals of Syria, Iran, Russia and China, and which is very familiar with the territory on which it is fighting. In such a showdown, even when you have tanks and fighter planes, the going is very slow, and, sadly, you must also pay a heavy price in terms of casualties.

One of the claims being made by critics is that Israel is serving the interests of "American imperialism," and that our children are shedding their blood in the name of those interests. Is there no limit to malicious cynicism? There is a genuine congruence of Israeli and American interests in the war against world terrorism. Without America's political, economic, military and moral support, Israel would never have been capable of waging its war of survival against the evil axis of Hamas, Hezbollah and Iran, and in the face of an indifferent world.

Some 2,500 critics of the war demonstrated Saturday night, claiming Israel was repeating the mistake of the first Lebanon war. However, that war achieved its goal, and in an impressive manner: the Palestine Liberation Organization's removal from Lebanese soil. Deviation from, and expansion of, that goal plunged Israel into the Lebanese quagmire, where we remained for 18 years. Does anyone genuinely believe that Israel will repeat that mistake in 2006?

The more vocal critics include, on the one hand, many naive individuals who believe that a weak-kneed policy of appeasement for dealing with blood-thirsty terrorists can guarantee Israel's continued survival and, on the other hand, a not inconsiderable number of genuinely evil people who pray for Israel's liquidation, whether through its transformation into a binational state or through its annihilation. Those who find it hard to believe that such evil people exist should read between the lines of the statements made by Arab Knesset members, and should listen to the sermons of muezzins in Israeli mosques (for example, one in Shfaram last Friday, who, as quoted in Maariv on July 25, declared: "We back Nasrallah's struggle").

 

Home

 

 

Richard Littlejohn

 

Israel Is Fighting for Its Existence

August 5th, 2006 Daily Mail

 

There's no doubt Israel is losing the propaganda war. You don't have to be a paid-up peacenik to find some of the pictures coming out of the Middle East distressing.

 

No one with an iota of humanity wants to see the corpses of women and children caught up in the conflict.

 

But you don't have to be a conspiracy theorist, either, to wonder how many of the male "civilians" killed by the Israelis are actually Hezbollah terrorists or whether everything we're being shown from Lebanon is for real.

 

Islamonazis are sophisticated propagandists and they know they'll find a gullible audience in the civilised world for their carefully-strewn teddy bears, strategically-placed "Baby Milk Factory" signs (in English) and wailing widows from central casting.

 

Have you ever noticed how every time a coalition air strike goes astray in Iraq, it always manages to hit a "wedding party"?

 

Why is there only ever one child's shoe in the rubble, never a pair? There always seems to be a broken medicine box, too, with a handy red cross never a red crescent, mind you on the lid, just in case we haven't got the message.

 

Credulous CNN correspondents and hand-wringing BBC reporters fall over themselves to sign up for the Hezbollah guided tour of the ruins.

 

I use a rough rule of thumb whenever I watch television coverage of the Middle East. Anyone who pronounces Hezbollah as 'Hiz-bull-arrrgh' and Israeli as 'Izza-ra-ay-lee' is almost certainly telling lies.

 

Disproportionate

 

The bien-pensant buzzword used to describe Israel's bombing is "disproportionate". But what's "proportionate"? Are the thousands of rockets fired at genuine civilian targets in Israel "proportionate"?

 

It is only because Israelis are hunkered down in underground shelters built out of necessity and bitter experience, or have fled out of range of Hezbollah's salvoes, that there haven't been piles of bodies on their side of the border.

 

What would "world opinion" consider an acceptable death toll before acknowledging Israel's right to retaliation and self-defence 1,000? 10,000? 100,000? 1,000,000?

 

Hezbollah has started a war it knows it can't win in the certain knowledge that there will be civilian casualties. Its stated aim is to kill as many Israelis as possible and if innocent Lebanese get caught in the crossfire, tough.

 

These fanatics have little or no regard for human life. Their tactic is to hide among civilians; to use terrified women and children as human shields; to deploy school playgrounds as rocket launch sites; hotels and apartment blocks as command centres; homes as weapons dumps; mosques as air-raid shelters.

 

I've heard reporters referring to Hezbollah as a "resistance" movement. They love it, don't they? Just as they insist on calling terrorist murderers "radicals" or "militants" as if there's no difference between Al Qaeda and Aslef train drivers on unofficial strike.

 

What they never point out is that if Hezbollah didn't exist, there would be nothing to resist. Israel is the Tony Martin of the Middle East, lashing out in fear and frustration after enduring years of provocation.

 

Just as Tony Martin was abandoned by the police to endure burglary after burglary at his remote farmhouse, so the "international community" has done nothing to disarm and disband Hezbollah or prevent it and Hamas repeatedly attacking Israel.

 

The United Nations hasn't lifted a finger to stop Iran and Syria supporting and supplying a standing terrorist army in Lebanon.

There are no sanctions against the barking mad president of Iran when he constantly threatens to wipe Israel off the face of the earth and is hell-bent on obtaining nuclear weapons.

 

Iran has put Lebanese civilians in the front line of its lunatic war against Israel and the U. S. in particular and Western civilisation in general. So where's the international condemnation?

 

Hezbollah is the provisional wing of Iran. Would it be "proportionate" if Israel attacked the paymasters and ringleaders of Hezbollah in Tehran?

 

Security

 

It may yet come to that. But first Israel has to remove the immediate threat to its security.

The United Nations isn't going to do that. The UN is a busted flush, led by the laughable Kofi Annan the Chauncey Gardiner of world diplomacy. When it left the U.S.-led coalition to go it alone in Iraq, it sent a clear message to other tyrants and rogue states that they had nothing to fear from the UN.

 

Listening to "world opinion" has got Israel nowhere. It was told it should trade land for peace. So it did. It got war. Israel pulled out of southern Lebanon six years ago.

 

Hezbollah boasts that it has spent that time preparing for this fresh assault, building tunnels and bunkers and stockpiling a deadly arsenal of 13,000 weapons, which it is now raining down on Israeli civilians.

 

There are hourly calls for a ceasefire, but when Tel Aviv suspended bombing for 48 hours the response was a record number of Katyusha rockets fired into Israel in return.

 

I saw a BBC reporter standing on a hillside trying to convince us that because missiles were still being fired from Lebanon despite three weeks of fighting, it was evidence that Israel's tactics weren't working and it couldn't win.

 

Hezbollah has spent six years building up its arsenal in preparation for this war. Who said an Israeli victory would only take three weeks?

If there is a ceasefire, Hezbollah will simply regroup. There's talk of a negotiated settlement, but how do you cut a deal when one side says it will not be satisfied until the other is totally eradicated?

 

Lasting peace has only ever followed total victory in war. Even if Israel and Hezbollah/ Iran agree to walk away tomorrow, we'll be back here again in a few years.

 

Then there's the Palestinian question. Again, even though Israel ceded territory in pursuit of peace, terror attacks and kidnappings on Israeli soil have continued.

 

There's talk about dusting off the old "road map". Israel accepts there will have to be a two-state solution, but the only "road map" of the Middle East its enemies will accept is one without Israel on it at all.

 

Carnage

 

Meanwhile, spare a thought for the Jewish community in Britain. They're as distressed by the carnage as the rest of us and there are divisions over Israel's actions. No one wallows in the death of innocents except, of course, Hezbollah and its Iranian puppet-masters.

At this time of year, there are 15,000 British Jewish teenagers in Israel on the traditional summer rite of passage. And there are 30,000 British passport holders living in Israel.

 

Although we had wall-to-wall coverage of grumbling British passport holders being evacuated from Beirut, there doesn't seem to have been equal concern about our fellow citizens under bombardment on the other side of the border.

 

What struck me about the recent pro-Israel demonstration in London was the number of Union flags in the crowd. These are our people.

I didn't notice any Union flags at the Stop The War rally, though there were plenty of "We Are All Hezbollah Now" banners. It doesn't seem to dawn on them that if you want to stop the war you've got to stop Hezbollah.

 

But what drives most of these "peace campaigners" is not so much a desire for peace as a hatred of Israel.

Every time something goes off in Iraq we're told it will radicalise young Muslims back in Britain. We hear that Tony Blair's failure to call for an immediate halt to the Israeli offensive has put us at imminent risk of another Islamist homicide attack on our streets.

Despite the Hezbollah war on Israel and the mounting casualties and the widespread condemnation of Israel in this country I've yet to hear anyone warn that young British Jews are queueing to blow up themselves and hundreds of others at Brent Cross shopping centre.

 

I repeat, this war is awful. The civilian deaths are a tragedy.

 

But there won't be peace in the Middle East until the likes of Iran, Hezbollah and Hamas recognise Israel's right to exist.

 

And, I'm afraid, this side of kingdom come, that just ain't gonna happen.

 

Israel may be losing the propaganda war, but it isn't fighting a propaganda war - it's fighting a real war for its very existence.

 

Home

 

 

Last updated August 27th 2006 

 

Home

My Israel

Father

Album

Gombin

Plock

Trip

SHOAH

Communities

Heritage

Searching

Roots

Forum

Hitachdut

Friends

Kehilot

Verbin

Meirtchak

Treblink

Bialystok

Halina

Chelmno

Mlawa

Testimonies

Pesonal

Links

Guest Book

WE REMEMBER! SHALOM!